מאמר על הדתיים לאומיים בألأرض
הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר לנטרל, אותם לא. מה הם רוצים? להשתלט על המדינה ולנקות אותה מערבים. אם תשאלו, הם יכחישו. הם יודעים, שמוקדם מדי להיות כה גלויים. אל תאמינו להכחשות שלהם. הלאומיות הדתית שלהם היא לאומנות קיצונית, עטופה ביראת שמים חסודה. היא מחלחלת למערכת החינוך, מתחזקת בצבא ומשפיעה על בית המשפט העליון. הם כבר בדרך אלינו, עוד רגע והם פורצים את הדלת.
הם קוראים לעצמם בשם "ציונות דתית", נוטפי שמן זך, סוכר ודבש. זה השכפ"ץ שלהם. בחסותו הם עושים מעשים מגונים כשעיניהם מתגלגלות השמיימה. הם ממוקדים — רק השתלטות וסילוק מעניינים אותם. תגידו להם "פערים חברתיים", והם יפהקו, דברו אתם על מצוקת דיור, והם יגחכו. מצוקת דיור? לא אצלם. הם לא יקראו לחסרי דיור לגור בבתים היפים שבנו בחצי חינם. הם לא רוצים אותם שם. הם האליטה, ואליטה לא רוצה שכנים כאלה לידה. האליטה השתנתה, אבל לא השיטה: אשכנזים למעלה, מזרחים למטה. הם לא יתערבבו עם מזרחים. לא בטוח שאשתו של סמוטריץ' תסכים ללדת לידם.
עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסיכות. הם כבר לא זקוקים להן, הם בטוחים בעצמם.
קל לקנות את הקולות שלהם. תנו להם הפקעות וקיבלתם אותם, תנו להם תקציבים וקניתם אותם, תנו להם טרנספר והם שלכם לנצח. הם נאמנים למי שנותן. הם יתמכו בחוקי תקשורת דראקוניים, במאגרי גז חזיריים, בבית משפט עליון מעוקר. הם מרקידים את ראש הממשלה על האצבע הקטנה ואת השרים כבובות על חוט.
עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסיכות. הם כבר לא זקוקים להן, הם בטוחים בעצמם, אבל עדיין נזהרים. פעם לא אמרו כלום. היום הם אומרים בקול "סיפוח", אבל בשקט כבר חושבים "טרנספר". מחר כבר יגידו בקול "טרנספר", ויחשבו על מה שחשבו חברי המחתרת היהודית.
כשמגרשים אותם מקרקע גנובה, הם נזכרים ב"דמוקרטיה" ונתלים ב"זכויות אדם". בדרך כלל הם משתינים עליהם בקשת (פעם בחשאי, היום מהמקפצה). גם היום הם אומרים "דמוקרטיה" וקורצים, וכשנפלט להם "זכויות אדם" הם נבוכים. השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עיקרון. את הדמוקרטיה וזכויות האדם הם העבירו גיור כהלכה. אימרו מעתה: דמוקרטיה רק לעם היהודי, וזכויות רק לאדם היהודי.
עכשיו, כשהם כבר אינם זקוקים לנו, נפטרנו, תודה לאל, מ"אהבת ישראל" המזויפת ו"ההתנחלות בלבבות" המדומה שלהם. טונות של אהבה מזויפת ולבביות מדומה ניגרו על ראשינו בגשם של סירופ מתוק מדי. עכשיו, כשהם ממש בפתח הבית, הם כבר לא מעמידים פנים. מבחינתם, אנחנו מיותרים. אנחנו זה "פלורליזם", "ליברליזם" ו"פתיחות", מלים שהם פולטים בגועל כמי שיורקים ענב מקולקל. כך מדברים אלי סדן ויגאל לוינשטיין. הם המופת ליהירות מתנשאת, צדקנית, זחוחה ובורה. טוב, לא כולם שם כאלה. מדובר בסיקריים שמוכנים להקריב אותי כי כך ציווה עליהם אלוהים בחלום.
עם אסקימואי מאלסקה יש לי במשותף יותר מאשר עם הריקלינים, הסגלים וכל מה שהם מייצגים. מה לי ולסמוטריץ'? מה לי ולישראל הראל? מה לי ולזה שמבקש להשיג חירות לעצמו על חשבון חירותו של אחר? מה לי ולזה שאומר: זה בסדר, הם בסוף יתרגלו. הוא לא התכוון אלינו, אבל אנחנו הם אלה שיתרגלו. אנחנו אלופי העולם בהתרגלות. לשלילת החירות של הפלסטינים כבר התרגלנו; אם כך, למה לא נתרגל לשלילת חירותנו שלנו? צריך לעשות ל"חירות" מה שעשו ל"שלום". אימרו מעתה לא "מעבדות לחירות", אלא "מחירות לאדנות".
האם יש טעם לדיאלוג? לא. כבר מאוחר מדי. זה היה אפשרי, לו היתה הלאומיות שלהם נפרדת מהיהדות שלהם. עכשיו זה בלתי אפשרי. הן שלובות, מפותלות ומותכות אצלם זו לתוך זו. לאומיות היא אוניוורסלית, יהדות היא אתנית. עם הלאומיות שלהם עוד אפשר להתווכח, ליהדות, מבחינתם, יש רק גרסה אחת: שלהם.
היהדות שלהם מבטלת את כל האחרות, גם את שלי. מי עשוי לגשר מעל התהום הפעורה בינינו? רק הטילים, שיריצו אותנו קודם אל המקלטים ואחר כך אל טקסי הזיכרון.
גינויים למאמר ב"הארץ" נגד הדתיים הלאומיים
הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר לנטרל, אותם לא. מה הם רוצים? להשתלט על המדינה ולנקות אותה מערבים. אם תשאלו, הם יכחישו. הם יודעים, שמוקדם מדי להיות כה גלויים. אל תאמינו להכחשות שלהם. הלאומיות הדתית שלהם היא לאומנות קיצונית, עטופה ביראת שמים חסודה. היא מחלחלת למערכת החינוך, מתחזקת בצבא ומשפיעה על בית המשפט העליון. הם כבר בדרך אלינו, עוד רגע והם פורצים את הדלת.
הם קוראים לעצמם בשם "ציונות דתית", נוטפי שמן זך, סוכר ודבש. זה השכפ"ץ שלהם. בחסותו הם עושים מעשים מגונים כשעיניהם מתגלגלות השמיימה. הם ממוקדים — רק השתלטות וסילוק מעניינים אותם. תגידו להם "פערים חברתיים", והם יפהקו, דברו אתם על מצוקת דיור, והם יגחכו. מצוקת דיור? לא אצלם. הם לא יקראו לחסרי דיור לגור בבתים היפים שבנו בחצי חינם. הם לא רוצים אותם שם. הם האליטה, ואליטה לא רוצה שכנים כאלה לידה. האליטה השתנתה, אבל לא השיטה: אשכנזים למעלה, מזרחים למטה. הם לא יתערבבו עם מזרחים. לא בטוח שאשתו של סמוטריץ' תסכים ללדת לידם.
עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסיכות. הם כבר לא זקוקים להן, הם בטוחים בעצמם.
קל לקנות את הקולות שלהם. תנו להם הפקעות וקיבלתם אותם, תנו להם תקציבים וקניתם אותם, תנו להם טרנספר והם שלכם לנצח. הם נאמנים למי שנותן. הם יתמכו בחוקי תקשורת דראקוניים, במאגרי גז חזיריים, בבית משפט עליון מעוקר. הם מרקידים את ראש הממשלה על האצבע הקטנה ואת השרים כבובות על חוט.
עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסיכות. הם כבר לא זקוקים להן, הם בטוחים בעצמם, אבל עדיין נזהרים. פעם לא אמרו כלום. היום הם אומרים בקול "סיפוח", אבל בשקט כבר חושבים "טרנספר". מחר כבר יגידו בקול "טרנספר", ויחשבו על מה שחשבו חברי המחתרת היהודית.
כשמגרשים אותם מקרקע גנובה, הם נזכרים ב"דמוקרטיה" ונתלים ב"זכויות אדם". בדרך כלל הם משתינים עליהם בקשת (פעם בחשאי, היום מהמקפצה). גם היום הם אומרים "דמוקרטיה" וקורצים, וכשנפלט להם "זכויות אדם" הם נבוכים. השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עיקרון. את הדמוקרטיה וזכויות האדם הם העבירו גיור כהלכה. אימרו מעתה: דמוקרטיה רק לעם היהודי, וזכויות רק לאדם היהודי.
עכשיו, כשהם כבר אינם זקוקים לנו, נפטרנו, תודה לאל, מ"אהבת ישראל" המזויפת ו"ההתנחלות בלבבות" המדומה שלהם. טונות של אהבה מזויפת ולבביות מדומה ניגרו על ראשינו בגשם של סירופ מתוק מדי. עכשיו, כשהם ממש בפתח הבית, הם כבר לא מעמידים פנים. מבחינתם, אנחנו מיותרים. אנחנו זה "פלורליזם", "ליברליזם" ו"פתיחות", מלים שהם פולטים בגועל כמי שיורקים ענב מקולקל. כך מדברים אלי סדן ויגאל לוינשטיין. הם המופת ליהירות מתנשאת, צדקנית, זחוחה ובורה. טוב, לא כולם שם כאלה. מדובר בסיקריים שמוכנים להקריב אותי כי כך ציווה עליהם אלוהים בחלום.
עם אסקימואי מאלסקה יש לי במשותף יותר מאשר עם הריקלינים, הסגלים וכל מה שהם מייצגים. מה לי ולסמוטריץ'? מה לי ולישראל הראל? מה לי ולזה שמבקש להשיג חירות לעצמו על חשבון חירותו של אחר? מה לי ולזה שאומר: זה בסדר, הם בסוף יתרגלו. הוא לא התכוון אלינו, אבל אנחנו הם אלה שיתרגלו. אנחנו אלופי העולם בהתרגלות. לשלילת החירות של הפלסטינים כבר התרגלנו; אם כך, למה לא נתרגל לשלילת חירותנו שלנו? צריך לעשות ל"חירות" מה שעשו ל"שלום". אימרו מעתה לא "מעבדות לחירות", אלא "מחירות לאדנות".
האם יש טעם לדיאלוג? לא. כבר מאוחר מדי. זה היה אפשרי, לו היתה הלאומיות שלהם נפרדת מהיהדות שלהם. עכשיו זה בלתי אפשרי. הן שלובות, מפותלות ומותכות אצלם זו לתוך זו. לאומיות היא אוניוורסלית, יהדות היא אתנית. עם הלאומיות שלהם עוד אפשר להתווכח, ליהדות, מבחינתם, יש רק גרסה אחת: שלהם.
היהדות שלהם מבטלת את כל האחרות, גם את שלי. מי עשוי לגשר מעל התהום הפעורה בינינו? רק הטילים, שיריצו אותנו קודם אל המקלטים ואחר כך אל טקסי הזיכרון.
גינויים למאמר ב"הארץ" נגד הדתיים הלאומיים
