א. ככל הנראה זה נוצרים עשו את זה..

ב. משה רבינו נראה שם כמו איזה היפי כשהוא קורע את הים.. וצריך להזהר כי מראה עיניים נכנס חזק ללב.

תשים לב שלא רואים בכלל את הפנים של משה

בס"ד

אכן האפקטים יפים והמשחק נוגע ללב,
אבל לא הייתי רוצה שככה תיחקק יציאת מצרים בנפש.

לא של ילדיי, ולא אשתף בדבר בקבוצות ווצאפ למשל.

בעיקר לא של מי שלא דתי. (בהתחלה כשרק התחלתי לצפות חשבתי שאולי כן)

ויש דברים קטנים ממש, שמעוותים את הסיפור הגדול והמסר.

למשל קריעת ים סוף התחילה מכך שנחשון נכנס אל המים,

ורק אחרי שהמים הגיעו עד נפש נקרע הים.

אז אם רוצים להתחזק מקריעת ים סוף, צריך להתחזק מהמסר האמתי שלו.

אם רוצים שים כל שהוא יקרע בפנינו לא מספיק לעמוד ולהמתין לנס,

צריך להיכנס ולעשות את המקסימום האפשרי,

וכשאנו נותנים את כל מה שיכולים קורה הנס שלמעלה מהטבע.

זו סתם דוגמה קטנה, לפרט קטן שמשנה את המסר הפנימי.

ככלל לענ"ד כמה שסרטים הוליוודיים רגילים הם בעייתיים,

כשהם מתחילים לביים סצנות מהתנ"ך זה בעייתי שבעתיים.

כי בראשון האדם מודע לכך שכל מה שהוא רואה זה יצירה המבוססת על הדמיון האנושי
של יוצריה. 

כאן יש לזה השפעה על איך שאנו תופסים אירועים הכי משמעותיים באמונה שלנו.

(הכוזרי למשל מבסס את האמונה על יציאת מצריים ולא על בריאת העולם!)

ולענ"ד יש בזה משהו שיכול יותר לגרוע מאשר להוסיף.

תודה.

נכון זה לא מדויק לפי מה שקרה..

 אבל הרעיון בגדול נשאר, וזה ממש חיזק אותי  הסרטון הזה.

טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים! (לא יודע מי אמר את זה)

1. זה מלחיץ- וקצת מפחיד- אפילו שזה אחרי החמישים שניות הראשונות... לא הכל נהניתי לראות, אבל זה סתם עניין של טעם ואולי כי אני בת פחדנית ורגישה בשביל סרטים כאלה. [@מבקש אמונה- יש בזה משהו מגניב, לשיטתך]
2. אני לא ראיתי שזה מסתדר עם פסוקי התורה ומדרשי חזל במלואם- אבל הרעיון הכללי איכשהו כן ממחיש. בעיקר הסוף- של קריעת ים סוף [שגם שם, יש מקום ל"מקצה שיפורים"
3. המוזיקה- ואיך שזה עשוי- בצורה מערבית....זה קצת הציק לי.
למה אנחנו צכים להתרשם ממשהו של גויים? אני מסכימה שזה ממחיש חלקית ומעורר, אבל לאידעת. @לך דומיה תהילה שאמר שזה עשוי טוב קולנועית...
4. @גלויה, המלצתי אבל לראות את זה בבית- כי זה פותח באיזשהו אופן.

אז תודה!
 

לא הסתכלתי על "איך עשו" אלא פשוט נכנסתי לזה ודמיינתי את זה קורה בזמן אמת..

וזה היה אחלה תסריט.. ואפילו הצטערתי שלא הייתי שם. 

וראית שהתייחסו שם למדרשים ?
 

מעניין אותי לדעת.

סתם הראו את המכות ממש בכללי..

סוג של אינדיקציה מה היה שם. לא יותר מזה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל