להתגעגע זה כואב. כל אחד יודע.
להתגעגע למישהו שאני יודעת שלא אכפת לו ממני זה הרבה יותר כואב.
בסדר, אף אחד לא חייב לי שום דבר ואף אחד גם לא חייב להתייחס אלי. אבל לי מותר להרגיש כאב, ומותר לי לא להירדם בלילה ושישרפו לי העיניים.
ומותר לי לבכות, נכון? תקלטי את זה, תמר, תקלטי. מותר לך לבכות. מותר לך, גם בלילה מתחת לשמיכה, ומותר לך גם להתקנח, כן, למרות שאומרים לך להיות בשקט.
(אנשים, אם אתם שומעים את אחים שלכם בוכים בלילה, גם אם הם מנסים לעשות את זה בשקט, אל תשקיטו אותם כי זה רק גורם לבכות עוד יותר, או לנסות להפסיק ולהיחנק מהדמעות.)
לא רע לי, חס ושלום, דווקא די טוב לי לאחרונה ואני משתפרת. אבל מחר לפני שנה היה יום נוראי ואני כל השבוע זוכרת את זה, בלילות.
כל הדברים שאני לא חושבת עליהם בימים באים אלי בלילה, כאילו מחכים להדמנות שיש חושך ורק אני לבד ורוצה לנוח, ואז, בום-טראח, תמר לא יכולה לישון עד הבוקר בערך.
כל לילה, כל לילה.
אז בלילה הקודם ראיתי סרט כי חשבתישזה יעייף אותי ואני לא אצטרך לחשוב וארדם מהר.
סתם סרט שמצאתי ביוטיוב.
סתם סרט, אימה.
ואז לא נרדמתי כי היו לי בראש תמונות של אנשים נרצחים והמון דם ואש וילדים שבוכים בלילה.
ממש נחמד.

אבל בסך הכל טוב לי, ואם החיים שלי הם עליות וירידות אז אני בעליה גבוהה מאוד.
(ופוחדת, נורא פוחדת, שהירידה הבאה תהיה נמוכה לא פחות.)


הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא ליצור אותו.
כך קראתי היום במוזיאון אחד. לקחתי לתשומת ליבי, תודה.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?