אין לי מקום בפסח הזה
אין לי מה לאכןל בכל הרחובות האלה של ירושלים ואני מסתפקת בארוחה אחת ביום
ואני נאבדת ברכבת שאני כל כך מכירה, ברצפה שאני מתיישבת עליה, להרגיש כבית
כל הבכי טרמפיאדות שיוצא ממני
כל האיבוד הזה
(לבנות פאזל של מאה חלקים:
שקד לא יודע שקודם בונים מסגרת)
והדרך הארוכה הביתה
הביתה
מה יש בבית הזה
אם אין בו את המיטה שלי
(אנחנו משחקים בחיות
יש חיות טובות ורעות
הרעות שותות מהמים של הטובות ונהפכות לטובות)
הכל צף בי
ואין לי שום מקום
כל אחד ברחובות ירושלים שלו,
בספה שבה הוא יכול להוריד נעליים,
לקפל רגליים
לחבק כוס תה
להרגיש-
שייך
לאהבות הקטנות של היום יום.
(בעשר בחיזמא
כבר חשבתי ללכת לדשאים עלומים בישובים נידחים רק בשביל
אין בשביל
הוא היה מאוד מוחשי האיבוד שלי)
ואין חשק לקום מהמיטה
כי-
- לקראת נישואין וזוגיות