גועל נפש מרוכז.

אין לי כוח יותר

אין לי סבלנות

 

משהו נחסם בי

לא יכולה לשמוע

וזה כל כך גיל ההתבגרות שלום

אוף חלאס

 

ואיכ איכ איכ

אם לא היה לי שכל

כבר מזמן הייתי משוכנעת שאין דרך חזרה ושהמצב אבוד

 

אין בי כוחות לזה

שיבוא טוב
תהום בימין תהום בשמאל
ואין כלום 
זה חבל דק באמצע
תהום מחר תהום אתמול
ואין כלום
זה רק הרגע
ולא זו בלבד שמסוכן לפחד
מסוכן לדבר על פחד
ואין לי ברירה
עכשיו אני כאן
ואולי זה בכלל הכי ביחד

לא העת להסיר את פעמוני הרוח
אשר על מפתן חלוני
לא העת לנעול על מנעול ובריח
את פתחי עולמי
שיבוא טוב, שיבוא
שיבוא טוב, שיבוא
אהיה שם בשבילו
השארתי לב פתוח
שיבוא טוב, שיבוא
שיבוא טוב, שיבוא
אני מאמין אני בטוח

תהום בימין תהום בשמאל
ואין כלום 
זה חבל דק באמצע
תהום בקודש תהום בחול
ואין כלום
אני רק בן אדם שאני
רק בן אדם

 

(עקיבא תורג'מן)

כאב שקורע לי את הנשמה

ואין מה לעשות איתו

רק לעמוד חסרת אונים

 

נראלי.

מצב רוח זוועה

 

(תודה על ההתעניינות)

רע, גיל ההתבגרות?

ויש לזה צדדים רעים

 

על כל פנים זה נראה מאוד מכוער

מה קרה?

היה בהתחלה תסכול על התנהגות של מישהו

 

ומישהו קרוב שנתן לי על הראש (בעדינות אחרי הכל) במקום להביע אמפתיה

וזה נכון שהוא צודק ברוב הדברים אבל אבל

הוא רק הכאיב ובכלל לא עזר

הוריד לי את המוטיבציה כי אני דפוקה כנראה

 

אז התסכול עכשיו חוסם לי את הראיה ואני לא יודעת מה עושים איתו

מבין. זה מאוד מוריד שמישהו בא ומוריד את המצברוח בגלל ביקורת. כאילו, כמה ביקורת באמת עוזרת אחרי הכל. והרבה פעמים ניראלי לפחות אנחנו גם מודעים לדברים ומלאים בביקורת עצמית(כאילו לוידע. ככה זה אצלי לפחות) אממ.
אוף באמת קשה לשמוע
ואת לא דפוקה. קל לנו לראות את הצדדים ההם מתי שמישהו אחר מעלה ומציף אותם, אני חושב שצריך לזכור שאת מכלול. של הרבה דברים, מעבר לנקודות ההן..הרבה מאוד טוב.
זה גם לא פייר ביקורת כזאת אני חושב. כי מי באמת יודע מי את באמת.
וזה באמת קשה

כן זה העניין

שביקורת עצמית יש בשפע. אני טובעת בה

אז הביקורת שלו פירקה אותי

 

והוא צודק

אבל זה לא היה העיתוי המתאים

 

ואני שונאת להצדיק את עצמי כשלא מגיע לי

אז אני לא נותנת לעצמי להיפגע לגמרי

להיות בנאדם זה מסובך. יצורים שמשתבללים בתוך עצמם

 

תודה

להיות בן אדם בעולם הזה זה מסובך...

וזו בדיוק כל העבודה.

אם כי אני ממש מרגיש שבעזרת הבורא יתעלה יש בי מעין תכונה כזו שלא משנה מה קרה אני מפנה מבט קדימה...

(לא יודע עד כמה זה פוגע ברגשי החרטה הנצרכים שלי. אבל אני רואה את זה כמשהו מבורך. ההסתכלות שלי קדימה ע"פ רוב הולכת טוב. ז"א היא לא מתעלמת מהמצב בו אני  נמצא כי אם מתקדמת ממנו איפה שהוא)

ואתה צודק. צריך הרבה כוחות נפש לעבודה הזו

חיבוק אהובה.

(אפשר לדבר איתי, אם את רוצה)

אשכרה.

קפוץ לי