אבל את ראויה להמון הערכה

ושתדעי שבשישי חשבתי לומר לך את זה

למדתי ממך שלא צריך לחכות להזדמנות מיוחדת כדי לומר למישהו שאנחנו מעריכים אותו

שכחתי, אבל שתדעי שממש רציתי

וגם למדתי ממך כנות וסלחנות מסוימת מול הפחות יפה שבאישיות

ובכללי כנות מיוחדת

את אדם ענק בעיניי

אבל מכירה ומזדהה ממש.

אני המון מרגישה לא מוכשרת בכלום. סתם אחת

(ושהלוואי שהייתי כמו תחיה ופינג ושירה. באמת)

ובכל זאת אחרי הכל נראה לי יש כשרונות גם בדברים אחרים

וצריך לראות אותם

בטח ובטח שאת

(דרך אגב, ברמה העקרונית,

היום היה לנו דיון סוער על יופי ומקומו ביהדות

והגענו למסקנה שהוא בחירה של הקב"ה, כמו הרבה נתונים מולדים אחרים (חכמה לסוגיה, משפחה, חוויות ילדות..), וכנראה שזו לא מערכת צודקת, בעיניים שלנו. כלומר, מי אמר שכולנו אמורים לזכות לאותן מתנות?

זו אמירה קשה בעולם שמעלה על נס מצליחנות, אבל זה נכון אני חושבת.

לא יודעת איך מתמודדים עם זה. נראה לי עם הרבה אמונה והתבטלות לקב"ה

אבל מותר להיות מתוסכלים כשמרגישים ככה ורצוי לבכות על זה)

(וגם לי אין מקום בשבילי )

(מבינה ממש)

אז ככה....

חשבתי על זה.

במה אני כשרוני?

זאת אומרת. בתחרות כשרונות, מה ילדים עושים?

ג'אנגלינג. ודברים כאלה.

טוב. סבבה.

זה משהו שהם התאמנו עליו....

וגם אם הם כישרוניים בו-

איזו מן מתת אל זו היכולת להקפיץ 3 כדורים בו זמנית?

אז נראה לי עבדו עלינו.

"כשרון" שהרגילו אותנו.

זה כזה עם נצנצים שזועק לעולם "אני מיוחד"!!!!! או "תראו אותי"!!!!

זה לא באמת כשרון.

כשרון זה מלשון "כשר". מוכשר.

את רוצה לזעוק לעולם "תראו אותי. אני יודעת לרכב על חד אופן או לצייר את המונה ליזה בצבעי מים על ניר הפוך"?

לא יודע.. מה העניין?

אבל באמת. מה שבאמת כשרון.

את מהדמויות המוכשרות ביותר שפגשתי (לא משנה עד כמה הצורה של המפגש מצומצמת)

ובתכל'ס אולי את ושכמותך באים לפה דיכאוניים וכותבים על הדמוי העצמי הנמוך שלהם ולו כדי לראות כמה ישר קופצים (סתם כי רוצים לראות כל מילה בהודעה שסמוך לכותרת שלה יש באותיות קטנות שחורות כיתוב "כישוף כושל")

ואומרים לה "מה פתאום" "את נהדרת"....

אבל אני מדבר ברצינות.

את באמת מוכשרת.

יש לך כשרון להיות בת אנוש.

טוב אז זה לא "כישרון" כמו שאמרנו שזועק להראות פעולה ספציפית.

זה יותר- אני מיוחדת, כי אני, אני. אולי יש עוד 1000 כמוני ויותר טובות וטובים. אבל אני אני.

אל תראו את כל כולי. זה בסדר.

כי את כשרה.

זה כשרון ששותק לעולם.

בס"ד

עשית לי טוב

ונגעת בנקודה

כישרון של תחרות כישרונות זה בדיוק מה שאני מחפשת

משהו ממשי להציג לעולם כהוכחה שיש בי משהו

ונכון שזה קצת מטופש 

ואין לי אפילו אבל

זה מטופש

ומותר לי להיות מטופשת

אתה טועה בקשר לזה שאני כותבת כדי שיקפצו

זה רחוק ממני בטירוף

אני לא שם

אני כותבת כי אני כותבת

כי אני פורקת

כי טוב לי לראות שיש עיניים שמלטפות את הרגשות שלי גם אם לא באים ועונים

הזוי שאתה מצביע דווקא על זה

מתלונותי הקבועות זה שאני שונאת את עובדת היותי בת אנוש

אנושיות היא דבר כל כך מוגבל

במידה מסוימת זה קצת כמו פרפר בקופסה

הלוואי שאצליח לשתוק לעולם

תודה שכתבת

אולי להמשיך?

אבל היי.

מה אני לא אישיות?

אני מורכב לא פחות (כאילו, אנא ערף אבל מן הסתם...)

גם לי יש משהו לפרוק.

 (נותן זמן תגובה לדעת אם להמשיך)

"אתה טועה בקשר לזה שאני כותבת כדי שיקפצו

זה רחוק ממני בטירוף

אני לא שם

אני כותבת כי אני כותבת

כי אני פורקת

כי טוב לי לראות שיש עיניים שמלטפות את הרגשות שלי גם אם לא באים ועונים

הזוי שאתה מצביע דווקא על זה

מתלונותי הקבועות זה שאני שונאת את עובדת היותי בת אנוש

אנושיות היא דבר כל כך מוגבל

במידה מסוימת זה קצת כמו פרפר בקופסה"

הממ...

האמת? לא דייקתי.

למה את כותבת פה?

למה הפריקה דוקא פה?

אני חושב שאם האדם הוא עולם קטן.

הניק הוא אדם קטנטן.

זוהי נקודת מפגש זעירה לדמות מאחורי הניק.

את החלק ממך שבחרת להראות (בהנחה שהוא לא שקרי כי אז זה חלק קטן מאוד ממך)

משתמשי הפורום רואים ומכילים, כל אחד לפי מה שהוא ראה.

לפי מה שהוא מבין.

את בוחרת לפרוק את רגשותייך אלא לתוך העולם הקטן פה שמכיר את "שירה הקטנה" (בגודל, לא באיכות, כן? כאילו לאו דוקא)

זה מהווה אצלך פריקה לכתוב לתוך שירה הקטנה שלך.

כנראה שאת מרגישה פה כך. שזה יהווה אצלך פריקה.

סוג של התייחסות ל"עולם" פה בנוחות מסויימת (אין לי מילה אחרת להגדיר)

אז את הפריקה את עושה מול העולם הזה במודעות שזה דוקא נסיופ.

הרי לא תעשי את שירשוריך אלה בפורום שלא מגיבים בו. (גרעין התחיה, למשל)

את רואה את זה כפריקה, אבל למה?

את רואה בפורום הזה נקודת פריקה אולי גם קצת נחמה.

עיניים מלטפות היא גם אפשרות אבל את לא רואה את העיניים המלטפות עד שמגיבים.

(בדומה מאוד למה שכתבתי לבננית בשרשור המחשבות שלה, שעדיין לא הגבתי שם. בעוונותיי)

המ...

טוב, את בת אנוש. נבראת כזו.

יש את הצד הגס. השפל (חבדצקערס- "נפש בהמית")

שאותו מקבלים. זו העבודה שלנו.

[מישהי חכמה אמרה לי פעם.

(היא לא אמרה את זה לי.

אבל אני רוצה להתייחס לזה כך, מותר לי?)-

"למה הגוף הכבד הזה, מילא כתפים, אבל שאר הגוף?" (משהו בסגנון...), זהו לא משפט מדוייק. אבל הוא מתאר בחביבות את ייסורי הנפש מהחלק הבהמי של האדם]

המ, זה כל הפרויקט שלנו.

לעבוד עם המוגבלות.

כי עם הצד הבהמי יש את הצד המושך מעלה. חלק א-לוה ממעל.

השאלה היא כמה כשרים אנחנו.

שלא נסחפנו לצד הבהמי-אדמתי מדי.

שאנחנו מוכשרים לקבל את הנשמה.

מוכשרים להיות בני אדם כשרים.

בס"ד

מי קורא בגרעין התחיה?

כאן זה נקרא ושוקע תוך כמה דקות או ימים

אני ממזמן לא הילדה שאומרת שהציור שלה מכוער כדי שיחמיאו לה

זה נגמר בכיתה ג' היפה

אז אתה בעצם אומר שאני טובה בלהיות בעלת נפש בהמית?

א- אף אחד זו בדיוק הדוג'

ב- אם הסבה היא שזה שוקע- למה אמרת העיניים המלטפות. אני חושב שהזדהות אנושית זה מה שאת רוצה. ולאו דוקא בצורה של את מושלמת. אבל תכל'ס- לא תתאכזבי אם יענו לך "בינינו- אם אכן כך וכך- את בן אדם נוראי!"

ג- ברור! אבל גם אם כן יש בדל מסוים של זה זה יתגלה בצורה יותר בוגרת (צריך לעשות התבוננות אם אין את זה ואני לא רואה כל רע בזה שיש קצת מזה..)

ד- כן. בדיוק! את טובה בלהיות בעלת נפש בהמית. כי האישיות שלך לא נגררת אחרי הצד הזה.

הרי נפש בהמית היא העבודה. השאלה היא האם אני עובד טוב.

אני חושב שאת טובה.

טובה בלא להסחף אחרי הנפש הבהמית (מול האישיות. מול המעשים- אני מניח שיש מה לשפר...)

טוב מחר ערב חג. אחכה לתגובה שלך. אני כבר התייאשתי מעט מלכתוב את מה שרציתי...

(נ"ב- יכול להיות שחכם מצדך לשכוח מכל מה שאמרתי- כי אני עייף מאוד עכשיו, אנא- בחרי בשכלך מהו האוכל ומהי הפסולת וקבלי בהבנה.)

בס"ד

אני צריכה שיראו אותי לכן התחיה לא רלוונטית

ופה גם אם זה שוקע זה עובר קודם כל דרך כמה עיניים

אני רוצה שהכאב שלי ישאיר רושם על העולם

בין אם זה דברך שאנשים יראו או דרך דברים שהבטחתי לעצמי כבר לא לעשות

ד. אוקי אז תודה

ואופ

כי באמת כולם הרבה יותר טובים ממני ואזמה שזה רק בתוך הראש שלי

רק אומר שאת ממש לא צריכה להרגיש ככה. זה לחלוטין לא בצדק....

סליחה על הניצלוש....

לא משנה... נפסיק את הניצלוש....

סתם כי אין לי מושג על מה אתה מדבר...

חשבתי התכוונת למשיב הרוח של הרב אבינר...

בס"ד

אני פשוט רוצה כישרון לחבק חזק ולדעת שיש בי משהו

אני רוצה שתהיה לך סיבה להעריך אותי

את מחפשת אושר ב"כשרון" ספציפי.

אבל בתכל'ס- בעלי הכשרונות הספציפים האלה כמהים למה שיש לך.

האוצר הוא בביתך....

בס"ד

כל אחד מחפש את מה שלעולם לא יהיה שלו

תמיד יש דרישה לשלמות, וטוב שכך. השאלה היא מה הדבר השייך לדרך שלי לשלמות.

מי אמר שאני מספיק כדי להיות יותר?

בס"ד

אבל ממתי הגיון הולך יד ביד עם פרפקציוניזם?

בעברית- בקשת ה'. קרבת א-להים.

בס"ד

תודה לך

בשמחה, עכשיו רק תפנימי...

בס"ד

כאן כן

זה מוכיח יותר מהכל

שזה לא באמת משנה מה הבנאדם באופן אובייקטיבי

משנה מה הוא מרגיש, בלי שום תלות באמת חיצונית.

(שזאת מן דרך מסובכת שלי לומר שבעיני את מיוחדת ומוכשרת ממש ושמוזר לי שאת חושבת שלא)

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים