בס"ד

אני שונאת אותי
לעזה
אני כלכך רוצה כישרון במשו
והערכה
אני צמאה לזה
אבל אין על מה להעריך אותי
אני סתם שירה
די
כואב לי
אולי אתרחק מהם וזהו

אבל את ראויה להמון הערכה

 

ושתדעי שבשישי חשבתי לומר לך את זה

למדתי ממך שלא צריך לחכות להזדמנות מיוחדת כדי לומר למישהו שאנחנו מעריכים אותו

שכחתי, אבל שתדעי שממש רציתי

 

וגם למדתי ממך כנות וסלחנות מסוימת מול הפחות יפה שבאישיות

ובכללי כנות מיוחדת

 

את אדם ענק בעיניי

בס"ד

הם אנשים נהדרים
כל הצרה איתם היא שהם נהדרים מידי
נהדרים עד כדי לגרום לי להרגיש שאני כלום לידם (אני עושה את ההשוואות לא הם)

ואופ תודה אני צריכה להיות אסירת תודה על המילים האלה אבל לא לזה התכוונתי
יש בי טוב ואני יודעת את זה
אבל אני לא מוכשרת
ואני מוקפת באנשים מוכשרים
ואני סתם
זה כמו להיות שבר זכוכית ליד יהלומים
אי אפשר אפילו להשוות
אבל הזכוכית כלכך רוצה

אבל מכירה ומזדהה ממש.

אני המון מרגישה לא מוכשרת בכלום. סתם אחת

(ושהלוואי שהייתי כמו תחיה ופינג ושירה. באמת)

ובכל זאת אחרי הכל נראה לי יש כשרונות גם בדברים אחרים

וצריך לראות אותם

בטח ובטח שאת

 

(דרך אגב, ברמה העקרונית,

היום היה לנו דיון סוער על יופי ומקומו ביהדות

והגענו למסקנה שהוא בחירה של הקב"ה, כמו הרבה נתונים מולדים אחרים (חכמה לסוגיה, משפחה, חוויות ילדות..), וכנראה שזו לא מערכת צודקת, בעיניים שלנו. כלומר, מי אמר שכולנו אמורים לזכות לאותן מתנות?

זו אמירה קשה בעולם שמעלה על נס מצליחנות, אבל זה נכון אני חושבת.

 

לא יודעת איך מתמודדים עם זה. נראה לי עם הרבה אמונה והתבטלות לקב"ה

אבל מותר להיות מתוסכלים כשמרגישים ככה ורצוי לבכות על זה)

 

(וגם לי אין מקום בשבילי )

בס"ד

מלשון אני טובה בכל מיני דברים שהם לא כשרונות
ומה שיש לי הוא סתם כזה
(מגעיל לי שאני אשכרה מהרהרת בתפיסת מרחק מרוב שקשה לי מול זה)

(את צודקת נורא
וזה מוזר כי טענות כאלו בדרך כלל לא עובדות מולי אבל הפעם זה כן
פשוט לפעמים הייתי רוצה מתנה שהיא לא בנוניות)

(מבינה ממש)

בס"ד

(אבל את מהחכמים בצורה קיצונית)

זה נגיד גם לגעת באנשים
לכתוב ישר ללב
לדעת להחמיא בדיוק בצורה הכיפית
להבין את נבכי הנפש
להמציא מילים מגניבות
להיות עם רעיונות מקוריים

וזה דברים שעלו לי כשחשבתי עלייך
בתור התחלה

(בכנות, אני הרבה מאוד פעמים מרגישה קטנה לידך. יש בך חכמה מיוחדת כזאת, לא מרוחקת, מאוד חיה)

בס"ד

זאת לא קטגוריה זה סתם משהו
אי אפשר לתפוס את זה בידיים
אנשים לא פוערים מולי עיניים
הם מחייכים חיוך קטן ולא מורגש
אין בי נצנצים
אני תצוגה מרהיבה של בנוניות (ו...אני מציקה עזבי את לא צריכה להמשיך)

(זה נגיד מפתיע
האיש שאני הכי מעריכה בעולם מעריך אותך אז כאילו |משתומם מולך|)

אבל רואים בך מכלול גדול ומאיר. בזה אני בטוחה.
ואת יודעת? למדתי מאיש אחד שפשוט אפשר ליצור כישרון. ואז מה שלא ניסית אף פעם. אז תנסי עכשיו. ותתאמצי. ותיכשלי. ופתאום תגלי שאת ממש מוכשרת.
אני לאחרונה מתחילה לדעת לעשות דברים ואפילו שהם לא מיוחדים כי כולם יודעים אותם עדיין אני שמחה בהם ונהיית לי תחושת סיפוק. כי זה חוסר הצלחה ששברתי.

(המ. משום מה חשבתי שזה ברור)

אז ככה....

חשבתי על זה.

במה אני כשרוני?

זאת אומרת. בתחרות כשרונות, מה ילדים עושים?

ג'אנגלינג. ודברים כאלה.

טוב. סבבה.

זה משהו שהם התאמנו עליו....

וגם אם הם כישרוניים בו-

איזו מן מתת אל זו היכולת להקפיץ 3 כדורים בו זמנית?

אז נראה לי עבדו עלינו.

"כשרון" שהרגילו אותנו.

זה כזה עם נצנצים שזועק לעולם "אני מיוחד"!!!!! או "תראו אותי"!!!!

זה לא באמת כשרון.

כשרון זה מלשון "כשר". מוכשר.

 

את רוצה לזעוק לעולם "תראו אותי. אני יודעת לרכב על חד אופן או לצייר את המונה ליזה בצבעי מים על ניר הפוך"?

לא יודע.. מה העניין?

 

אבל באמת. מה שבאמת כשרון.

את מהדמויות המוכשרות ביותר שפגשתי (לא משנה עד כמה הצורה של המפגש מצומצמת)

ובתכל'ס אולי את ושכמותך באים לפה דיכאוניים וכותבים על הדמוי העצמי הנמוך שלהם ולו כדי לראות כמה ישר קופצים (סתם כי רוצים לראות כל מילה בהודעה שסמוך לכותרת שלה יש באותיות קטנות שחורות כיתוב "כישוף כושל")

ואומרים לה "מה פתאום" "את נהדרת"....

 

אבל אני מדבר ברצינות.

את באמת מוכשרת.

יש לך כשרון להיות בת אנוש.

 

טוב אז זה לא "כישרון" כמו שאמרנו שזועק להראות פעולה ספציפית.

זה יותר- אני מיוחדת, כי אני, אני. אולי יש עוד 1000 כמוני ויותר טובות וטובים. אבל אני אני.

אל תראו את כל כולי. זה בסדר.

 

כי את כשרה.

 

זה כשרון ששותק לעולם.

בס"ד

 

עשית לי טוב

ונגעת בנקודה

כישרון של תחרות כישרונות זה בדיוק מה שאני מחפשת

משהו ממשי להציג לעולם כהוכחה שיש בי משהו

ונכון שזה קצת מטופש 

ואין לי אפילו אבל

זה מטופש

ומותר לי להיות מטופשת

 

אתה טועה בקשר לזה שאני כותבת כדי שיקפצו

זה רחוק ממני בטירוף

אני לא שם

אני כותבת כי אני כותבת

כי אני פורקת

כי טוב לי לראות שיש עיניים שמלטפות את הרגשות שלי גם אם לא באים ועונים

 

הזוי שאתה מצביע דווקא על זה

מתלונותי הקבועות זה שאני שונאת את עובדת היותי בת אנוש

אנושיות היא דבר כל כך מוגבל

במידה מסוימת זה קצת כמו פרפר בקופסה

 

הלוואי שאצליח לשתוק לעולם

תודה שכתבת

אולי להמשיך?

אבל היי.

מה אני לא אישיות?

אני מורכב לא פחות (כאילו, אנא ערף אבל מן הסתם...)

גם לי יש משהו לפרוק.

 (נותן זמן תגובה לדעת אם להמשיך)

"אתה טועה בקשר לזה שאני כותבת כדי שיקפצו

זה רחוק ממני בטירוף

אני לא שם

אני כותבת כי אני כותבת

כי אני פורקת

כי טוב לי לראות שיש עיניים שמלטפות את הרגשות שלי גם אם לא באים ועונים

 

הזוי שאתה מצביע דווקא על זה

מתלונותי הקבועות זה שאני שונאת את עובדת היותי בת אנוש

אנושיות היא דבר כל כך מוגבל

במידה מסוימת זה קצת כמו פרפר בקופסה"

 

הממ...

האמת? לא דייקתי.

למה את כותבת פה?

למה הפריקה דוקא פה?

אני חושב שאם האדם הוא עולם קטן.

הניק הוא אדם קטנטן.

זוהי נקודת מפגש זעירה לדמות מאחורי הניק.

את החלק ממך שבחרת להראות (בהנחה שהוא לא שקרי כי אז זה חלק קטן מאוד ממך)

משתמשי הפורום רואים ומכילים, כל אחד לפי מה שהוא ראה.

לפי מה שהוא מבין.

את בוחרת לפרוק את רגשותייך אלא לתוך העולם הקטן פה שמכיר את "שירה הקטנה" (בגודל, לא באיכות, כן? כאילו לאו דוקא)

זה מהווה אצלך פריקה לכתוב לתוך שירה הקטנה שלך.

כנראה שאת מרגישה פה כך. שזה יהווה אצלך פריקה.

סוג של התייחסות ל"עולם" פה בנוחות מסויימת (אין לי מילה אחרת להגדיר)

אז את הפריקה את עושה מול העולם הזה במודעות שזה דוקא נסיופ.

הרי לא תעשי את שירשוריך אלה בפורום שלא מגיבים בו. (גרעין התחיה, למשל)

את רואה את זה כפריקה, אבל למה?

את רואה בפורום הזה נקודת פריקה אולי גם קצת נחמה.

עיניים מלטפות היא גם אפשרות אבל את לא רואה את העיניים המלטפות עד שמגיבים.

(בדומה מאוד למה שכתבתי לבננית בשרשור המחשבות שלה, שעדיין לא הגבתי שם. בעוונותיי)

 

המ...

טוב, את בת אנוש. נבראת כזו.

יש את הצד הגס. השפל (חבדצקערס- "נפש בהמית")

שאותו מקבלים. זו העבודה שלנו.

[מישהי חכמה אמרה לי פעם.

(היא לא אמרה את זה לי.

אבל אני רוצה להתייחס לזה כך, מותר לי?)-

"למה הגוף הכבד הזה, מילא כתפים, אבל שאר הגוף?" (משהו בסגנון...), זהו לא משפט מדוייק. אבל הוא מתאר בחביבות את ייסורי הנפש מהחלק הבהמי של האדם]

המ, זה כל הפרויקט שלנו.

לעבוד עם המוגבלות.

כי עם הצד הבהמי יש את הצד המושך מעלה. חלק א-לוה ממעל.

השאלה היא כמה כשרים אנחנו.

שלא נסחפנו לצד הבהמי-אדמתי מדי.

שאנחנו מוכשרים לקבל את הנשמה.

 

מוכשרים להיות בני אדם כשרים.

בס"ד

 

 

מי קורא בגרעין התחיה?

כאן זה נקרא ושוקע תוך כמה דקות או ימים

אני ממזמן לא הילדה שאומרת שהציור שלה מכוער כדי שיחמיאו לה

זה נגמר בכיתה ג' היפה

 

אז אתה בעצם אומר שאני טובה בלהיות בעלת נפש בהמית?

א- אף אחד זו בדיוק הדוג'

ב- אם הסבה היא שזה שוקע- למה אמרת העיניים המלטפות. אני חושב שהזדהות אנושית זה מה שאת רוצה. ולאו דוקא בצורה של את מושלמת. אבל תכל'ס- לא תתאכזבי אם יענו לך "בינינו- אם אכן כך וכך- את בן אדם נוראי!"

 

ג- ברור! אבל גם אם כן יש בדל מסוים של זה זה יתגלה בצורה יותר בוגרת (צריך לעשות התבוננות אם אין את זה ואני לא רואה כל רע בזה שיש קצת מזה..)

 

 

 

 

ד- כן. בדיוק! את טובה בלהיות בעלת נפש בהמית. כי האישיות שלך לא נגררת אחרי הצד הזה.

הרי נפש בהמית היא העבודה. השאלה היא האם אני עובד טוב.

אני חושב שאת טובה.

טובה בלא להסחף אחרי הנפש הבהמית (מול האישיות. מול המעשים- אני מניח שיש מה לשפר...)

 

 

טוב מחר ערב חג. אחכה לתגובה שלך. אני כבר התייאשתי מעט מלכתוב את מה שרציתי...

 

(נ"ב- יכול להיות שחכם מצדך לשכוח מכל מה שאמרתי- כי אני עייף מאוד עכשיו, אנא- בחרי בשכלך מהו האוכל ומהי הפסולת וקבלי בהבנה.)

בס"ד

 

אני צריכה שיראו אותי לכן התחיה לא רלוונטית

ופה גם אם זה שוקע זה עובר קודם כל דרך כמה עיניים

 

אני רוצה שהכאב שלי ישאיר רושם על העולם

בין אם זה דברך שאנשים יראו או דרך דברים שהבטחתי לעצמי כבר לא לעשות

 

ד. אוקי אז תודה

ואופ

 

כי באמת כולם הרבה יותר טובים ממני ואזמה שזה רק בתוך הראש שלי

רק אומר שאת ממש לא צריכה להרגיש ככה. זה לחלוטין לא בצדק....

והרגשתי ריק
ואז נהייתי מנהל פורום
והרגשתי טוב ואז הרגשתי ריק
ואז קבלתי במה בביכורים
והרגשתי ממש טוב ואז הרגשתי ריק
ואז שיר שלי נכנס למשיב הרוח
ובכיתי משמחה ואז הרגשתי ריק
וגם היום כשאני חושב על זה אני מרגיש ריק. היום בכל פעם שמגיעה מחמאה גדולה אני גם מתכווץ קצת בפנים לצד ההנאה ממנה, כי אני יודע שכגודל התענוג, גודל הריקנות שאחריו.

והלוואי שנדע להעריך את מה שיש לנו בידיים. הלוואי שנדע להודות על כל הטוב הזה שקיבלנו, בלי קשר לדירוג שלו או למישהו אחר בעולם.

 

סליחה על הניצלוש....

לא משנה... נפסיק את הניצלוש....

סתם כי אין לי מושג על מה אתה מדבר...

חשבתי התכוונת למשיב הרוח של הרב אבינר...

בס"ד

תודה אבל

זה לא המחמאות או ההישגים.

בס"ד

 

אני פשוט רוצה כישרון לחבק חזק ולדעת שיש בי משהו

אני רוצה שתהיה לך סיבה להעריך אותי

אז זהו.

(וסליחה שהתערבתי 🙈)

את מחפשת אושר ב"כשרון" ספציפי.

אבל בתכל'ס- בעלי הכשרונות הספציפים האלה כמהים למה שיש לך.

 

האוצר הוא בביתך....

בס"ד

 

כל אחד מחפש את מה שלעולם לא יהיה שלו

תמיד יש דרישה לשלמות, וטוב שכך. השאלה היא מה הדבר השייך לדרך שלי לשלמות.

מי אמר שאני מספיק כדי להיות יותר?

בס"ד

 

אבל ממתי הגיון הולך יד ביד עם פרפקציוניזם?

בעברית- בקשת ה'. קרבת א-להים.

את מחפשת כישרון שייחד אותך ויגרום לאנשים להעריך אותך, העניין הוא שזה כבר קיים - העניין הוא שאת זו שצריכה לראות את זה.

(מכירה את השיר על הפרפר של ברק פלדמן?)

זה מה שהתכוונתי לומר במשל

בס"ד

 

תודה לך

 

בשמחה, עכשיו רק תפנימי...

הרי זה לא באמת משנה את מה שאת מרגישה לטוב או לרע

בס"ד

 

כאן כן

גבריאל אמר "שום דבר לא ממלא אותי, אולי אלהים, אולי אישה, אולי סמים". אולי.

(ולדעתי? לדעתי התשובה היא כמו בצ'ונט, שהחלק הטעים שבו, מה שהופך אותו לצ'ונט, הוא לא הגריסים או הבשר או תפוחי-האדמה, אלא החומר הצ'ונטי הזה שמחבר ביניהם ומגיע כאילו משום-מקום)

זה מוכיח יותר מהכל

שזה לא באמת משנה מה הבנאדם באופן אובייקטיבי

משנה מה הוא מרגיש, בלי שום תלות באמת חיצונית.

(שזאת מן דרך מסובכת שלי לומר שבעיני את מיוחדת ומוכשרת ממש ושמוזר לי שאת חושבת שלא)

(את מבריקה)

אשכרה.

קפוץ לי