זה משגע אותי וערכתי פעמיים את ההודעה הקודמת.. וופל זה השם של המוצר או שבמקור זה ופל??

מתוך: נמלה - עריכה לשונית | הגהה

ענייני האות וי"ו

מתי מכפילים?

* מכפילים אות וי"ו עיצורית (נשמעת) כשהיא נמצאת באמצע מילה: מוותר, עיוור, תקווה, זווית.

* אם היא בתחילת מילה או בסופה – אין מכפילים: ויתור, ועד, ורד, ותיק, וידוי, שלו, כסלו.

* אבל אם היא בתחילת מילה, ויש לפניה אותיות שימוש, היא נחשבת באמצע מילה ומכפילים: הצטערתי על הוויתור, השתתפתי בוועד, נתתי לוורד ורד.

* שימו לב: וי"ו בסוף מילה שיש לפניה תנועת a, מוסיפים יו"ד לפניה: עכשיו, סתיו, יחדיו (אבל עכשווי וסתווי). אבל לא במילים בנות הברה אחת: וו, קו, צו, תו.

* אין כופלים את הוי"ו אם יהיו שלוש אותיות וי"ו בסמיכות זו לזו.

* גם העיצור v במילים לועזיות נכתב בשתי וי"ו כשהוא באמצע מילה, או בוי"ו אחת כשהוא בתחילת מילה: וריאציה (אבל בווריאציה), וירוס (הווירוס), רלוונטי, טלוויזיה, אמביוולנטי.

אבל אם יש לפניו ואחריו שתי תנועות i, כותבים אותו בבי"ת (ולא בוי"ו): ציביליזציה, אינדיבידואל, אקטיבי, דיביזיה.

וגם אם יהיו שלוש אותיות וי"ו, כותבים בבי"ת: אבולוציה, פרובוקציה.

אלא שהם לא היו כתובים - אלא רק בע"פ. כשחכמים ראו שהמסורת עלולה להישכח הם העלו אותם על הכתב.

אני לא מכירה את התאוריה שזה נבנה לפי השפה הערבית. (והן דומות כמו שאר השפות השמיות.)

פשוט השפה העברית לא ניתנה ככללים ובניינים - אלא בתורה, והבלשנים עסקו בכך. (יש הרבה חכמים שעסקו בנושא הזה, כמו ראב"ע ור' יונה אבן ג'נאח.)

קיבלנו את התורה עם מסורת קריאה,

ובשלב מסויים כשעמ"י גלו וחששו שתשכח התורה ואיך שהוגים אותה, 

הגו חכמי טבריה (וחכמים מעוד מקומות, אבל זו השיטה הכי מוצלחת) רעיון גאוני, לכתוב את התנועות השונות בסימנים שונים לכל תנועה, וככה יזכרו איך הוגים כל תנועה. ומכיוון שיש שיטה מאחורי התנועות (שנכונה בהרבה מאד פעמים) הם קבעו לזה כללים מדוייקים, והלשון העברית המשיכה אותם בתחילת דרכה (היום הם מתחילים לחפף, כי הם פחות מחוברים לתנ"ך מפעם).

אז נכון שיש שינויים בין הגית התנועות באזורים שונים בעולם, כחלק מההשפעה של הגלויות והשפות השונות עלינו, אבל אם לא היו סימני ניקוד המצב היה גרוע בהרבה.

בס"ד

גם חמישי אני כנראה בירושלים.

אתה בא לוופל בלגי?

בס"ד

אני מחר בירושלים וכנראה בחמישי ולא יודעת מה קורה ברביעי.

דבר איתי.

אל תדאג מחר יהיה בית מקדש ואז אולי צ'יק צ'ק תוכל להתרפא

אבל יקח זמן לארגן את הכל
 

מסכנה
ולא נכון לא תמיד ולא הכל

נ.ב
מסכים עם המשפט השני מהסוף

לא 
ממש לא

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל