לא מתלהב מכלום.

מקשה מאוד את החיים בפן החברתי. מרגיש מאוד אאוטסיידר. הכל רציני. אין רגש.

מה שכן, אני די משתשעמם בלימודים.

עצם זה שאתה לא רוצה את המצב הזה מספיק בשביל לשנות את החווית מציאות שלך ואת ההתנהגות שלך. למה? כי זה מה שאני רוצה זו התשובה... דהיינו תרצה לחוות דברים תאפשר להם לפעול עליך רגשית כי זה מה שאתה רוצה אתה לא רוצה להיות יבש אתה רוצה להיות חי אז תאפשר לעצך להיכנס לסיטואציה.. תאפשר לעצך להתלהב.. אז מה אם הייתה במלא דברים מגניבים.. אני עדיין רוצה להתרגש גם מהדברים הקטנים.. זו התפיסה שתתיר לך להתרגש גם מדברים לא גרנדיוזים.

אבל אולי אם תמצא אישה שמחה וקופצנית זה יעזור לך.

ראיתי חבר'ה במצב שאתה מתאר (אפילו על גבול הרובוטים) וזה עשה להם טוב ברמה אחרת.

אני חושב שהאדישות הזאת גם הורסת לי קשרים עם נשים. (אבל זה נושא לפורום אחר)

דווקא התרגעות ועמקות בסובב אותנו

יכול לפתוח לנו עולמות חדשים

@עוגי פלצת

סורי על הישירות

כמה שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך: 

האם לפני השירות הצבאי היית בעל אופי אחר? אתה זוכר את עצמך מתלהב יותר מחוויות בעבר?

האם אנשים שמכירים אותך טוב חושבים שהשתנית או שהיית כך מאז ומעולם?

יש אנשים או מצבים שאתה כן מתרגש? אולי חוויה אינטלקטואלית או ליודעת משהו שאולי לא מלהיב אחרים אבל אותך כן?

אולי אתה כן מתרגש אבל פחות מבטא?

מי אמר שהסביבה שלך חושבת עליך שאתה אדיש ושקט?

האם מפריע לך שאתה אדיש ושקט או שמפריע לך שאתה נתפס כאדיש וכשקט?

האם אתה נמצא בסביבת אנשים שמעניינים אותך/ שהיית רוצה להידמות להם/ שדומים לך/ בעלי רמה אינטלקטואלית או רגשית או דתית דומה?

התשובות לשאלות הללו חשובות לעצמך לבירור, זה משנה מאוד אם זה האופי שלך והיית רוצה להשתנות או שזהו סף ריגוש גבוה או דיכאון ו/או חוסר עניין באנשים שאתה נמצא איתם ייתכן למשל שאתה יותר חכם/ עמוק/ מתפלסף/ ליודעת מה מהם, ייתכן שאתה לומד תחום שלא מושך אותך וכו' וכו'

ואולי זה בכלל חסימה רגשית ולאו דווקא ריגוש יתר?

סליחה שאני מעלה ככה, ייתכן שאני טועה לגמרי, אבל בתחושה שלי אתה לא נוגע ממש בנקודה, לדעתי צריך לרדת ולגעת בשורש הדבר בכדי לטפל בו, לכל סיבה- פתרון אחר.

ממליצה לך לשתף אדם שמכיר אותך היטב ויש לו יכולת ניתוח וכמובן שאתה סומך עליו. 

כמו"כ לא יודעת מה התחומי עניין שלך, אם יש לך, אבל ממליצה לטפח אותם.

חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, בייחוד כשיש לך רצון לשינוי, בוודאי בזיהוי השורש אבל גם בהתמודדות ובתהליך.

ראיתי שכתבת שזה מפריע לך בקשר עם בנות, בתור בת אני חושבת שהיה יכול לעזור אם בחור היה פותח איתי ומשתף אותי בקושי הזה.

כמובן שלפני ואחרי הכל תפילה שיהיה לך טוב, שתמצא את עצמך, שיהיה לך את היכולת להרגיש ולבטא ומצא חן בעיני אלוקים ואדם. הרבה הצלחה!! מקווה שעזרתי במשהו...

אה, ושאלת אם מכירים את הסיטואציה, אני מכירה מהקשר אחר שלא זוהתה בו הסיבה האמיתית ומכאן הגעתי להעלאת האפשרויות/ הספקולציות השונות.

מה שאתה מתאר נראה ממש כמו תהליך התבגרות כפי שכתוב בספר. אני אישית הרגשתי את זה בתחילת השירות שלי...

להפסיק עם השטויות של התיכון ולהפוך לאדם רציני (מה גם שאתה מציין שעברת שירות צבאי משמעותי שיכל להאיץ את התהליך).

אם רק כלפי חוץ אתה נראה אדיש ושקט, אז כמו שאבא שלי אומר 'שים פס על העולם', אם זה גם בתחושה הפנימית שלך אז הייתי ממליצה לך לקחת פרויקט כזה שאתה מתעניין בו וללכת עליו בכל הכח

ב"הצלחה רבה!

אני בגיל מאוד קטן נחשפתי לכל מיני עומקים מטורפים בתורה, ושגדלתי יותר ויותר נהייתי פחות מתרגשת מכל דבר...

תנסה באמת לעשות עם עצמך עבודה יום יומית, בעיקר בשביל עצמך, 

תדבר עם ה' על זה, זה הכי טוב, אבל גם להיות במודעות עצמית, שאתה שייך לדבר הרבה יותר גדול ולא אדם קטן שמתלהב משטויות...

הדובר, הוא אביחי משהו (לא זוכרת) והוא מספר את סיפור חייו. ואיך השירות הצבאי שלו לימד אותו לייצר מין חומה סביב הלב ולהיות מודחק רגשית וכדומה(אני כמובן לא מדייקת. הוא מדבר עמוק, חכם, רציונאלי ומעניין בטירוף) 

תחפש בהידברות, אם אני לא טועה אביחי ומקווה שתמצא ואולי יביא לך לעזר..

גיליתי ספר ממש מדהים בעניין. ספר עבודה. קוראים לו "תנאי הנפש להשגת החסידות" רק יש בעיה אחת, אני לא יודע איפה אפשר להשיג. נראה לי שכבר לא מוציאים אותו.

אם עוברים הרבה דברים בחיים לפעמים הנפש מחסנת את עצמה מרגשות. שמא היא תתרגש מעט ותוציא הכל... אם עוד לא יצא לך לשחזר חוויות לפרטים עם אדם כלשהו או יועץ אוליי כדאי לחשוב על זה...

לפעמים נראה לנו שהכל בסדר ועברנו את זה כבר והכל מאחורינו אבל לא.

(וזה אני אומרת בתורא אחת שבזה לפסיכולוגיה פרוידית..)

לפעמים ישנה הדחקה מודעת או שאינה מודעת של דברים, שלמעשה סביבם הנפש שלנו מסתובבת, ואנחנו מסתבכים עם זה.

לא כתבת מהם החוויות הרגשיות החזקות שהיו לך בצבא. נשמע לי שזה קשור לקשרים חברתיים חזקים שאולי נפרדו ונפרמו בהשתנות התנאים והרקע.

בין אם זה הרקע ובין אם לא, ייתכן שלמעשה הינך מתגעגע לאותה המציאות שהייתה לך אז, ולכן דברים אחרים מאבדים מטעמם.

אם אכן זהו העניין, אין כאן כל כך 'העלאת סף הרגש', אלא יותר חוסר ספציפי וגעגוע לאותו הריגוש/החבר עצמו.

אם כן, לדעתי עליך 'לחפור' קצת עם עצמך באופן אמיתי ולבחון את תוכן הריגוש ההוא.

אם תחליט שאותה המציאות ואותו הקשר או הריגוש הינם טובים וחיוביים לך, ייתכן שתוכל לשחזר אותם באופנים שונים.

אך לעיתים תמצא שמשהו באותם הריגושים לא היה נכון, או היה מופרז. (לדוגמה: "תלות רגשית" באדם או בחבר. זו מציאות רגשית עמוקה מאוד שיוצרת חוויה אדירה לאורך זמן. לעיתים היא מסתבכת ומסתאבת והופכת לסבל עצמי או לזולת. לעיתים היא עלולה להיפסק באחת ואז האדם נשאר עם געגועים).

יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שתבין שאותה המציאות לא הייתה נכונה/ בריאה.

אם זהו המצב, אז לפעמים צריך להבין שזוהי המציאות ושדווקא הריחוק מאותם ריגושים, הוא המצב הבריא כרגע.

תכל'ס, הבירור שלך עם עצמך חייב לבוא מתוך כנות ויושר עצמי, ואז תוכל להתקדם.

הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי, וגם אם אינם נכונים אצלך, אולי הם יעזרו לאחרים.

הצלחה רבה

או שהיו לך בצבא חיים סוערים, למשל כמסתערב, או כזה ששייך לצוות שהורס לאוייב את התוכניות שלו באמצעות שיבוש תוכניות או שיבוש תוכנות מחשב. או משהו אחר, שגורם לאותה התרגשות לאנשים שעוסקים בו.

אולי זה חסר לך, וזה אומר שאולי כדאי שתחזור לזה. אם לא דרך הצבא, אז דרך השב"כ, המוסד או המשטרה. אולי תהיה חוקר פרטי או עיתונאי חוקר? גם בעסקים אפשר להגיע להרבה התרגשות. גם להופיע לפני קהל, להיות זמר או קומיקאי יכול להיות מרגש מאוד [אם יש לך הכישורים המתאימים]. חשבת להיכנס להסברה או לפוליטיקה?

אולי תחום הלימודים שלך -- לא מתאים לך.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, זאת אפשרות אחת,

האפשרות האחרת היא שאתה סובל מדיכאון. יתכן שכך זה נראה בהתחלה. יתכן שיעזור לך לרוץ מאראתונים. תוכנית ריצה מסודרת, יכולה לעזור במקרים קלים. אם זה עניין יותר רציני, עליך ללכת לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר טוב.

שיהיה לך בהצלחה. שתהיה בריא ושמח.

אין לך מה לדאוג חח אתה בחברה טובה

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.