לא מתלהב מכלום.

מקשה מאוד את החיים בפן החברתי. מרגיש מאוד אאוטסיידר. הכל רציני. אין רגש.

מה שכן, אני די משתשעמם בלימודים.

עצם זה שאתה לא רוצה את המצב הזה מספיק בשביל לשנות את החווית מציאות שלך ואת ההתנהגות שלך. למה? כי זה מה שאני רוצה זו התשובה... דהיינו תרצה לחוות דברים תאפשר להם לפעול עליך רגשית כי זה מה שאתה רוצה אתה לא רוצה להיות יבש אתה רוצה להיות חי אז תאפשר לעצך להיכנס לסיטואציה.. תאפשר לעצך להתלהב.. אז מה אם הייתה במלא דברים מגניבים.. אני עדיין רוצה להתרגש גם מהדברים הקטנים.. זו התפיסה שתתיר לך להתרגש גם מדברים לא גרנדיוזים.

אבל אולי אם תמצא אישה שמחה וקופצנית זה יעזור לך.

ראיתי חבר'ה במצב שאתה מתאר (אפילו על גבול הרובוטים) וזה עשה להם טוב ברמה אחרת.

אני חושב שהאדישות הזאת גם הורסת לי קשרים עם נשים. (אבל זה נושא לפורום אחר)

דווקא התרגעות ועמקות בסובב אותנו

יכול לפתוח לנו עולמות חדשים

@עוגי פלצת

אבל לי זה לא קרה בגלל שסף הרגש שלי עלה קומה.

זה פשוט ניתוק.

ואני בס"הכ בת 13.

אבל כלפי חוץ?

אני הבנדאם הכי רועש ומרוגש עלי אדמות...

גם בקטע הקיצוני...

סורי על הפלישה

סורי על הישירות

כמה שאלות שלדעתי כדאי לך לשאול את עצמך: 

האם לפני השירות הצבאי היית בעל אופי אחר? אתה זוכר את עצמך מתלהב יותר מחוויות בעבר?

האם אנשים שמכירים אותך טוב חושבים שהשתנית או שהיית כך מאז ומעולם?

יש אנשים או מצבים שאתה כן מתרגש? אולי חוויה אינטלקטואלית או ליודעת משהו שאולי לא מלהיב אחרים אבל אותך כן?

אולי אתה כן מתרגש אבל פחות מבטא?

מי אמר שהסביבה שלך חושבת עליך שאתה אדיש ושקט?

האם מפריע לך שאתה אדיש ושקט או שמפריע לך שאתה נתפס כאדיש וכשקט?

האם אתה נמצא בסביבת אנשים שמעניינים אותך/ שהיית רוצה להידמות להם/ שדומים לך/ בעלי רמה אינטלקטואלית או רגשית או דתית דומה?

התשובות לשאלות הללו חשובות לעצמך לבירור, זה משנה מאוד אם זה האופי שלך והיית רוצה להשתנות או שזהו סף ריגוש גבוה או דיכאון ו/או חוסר עניין באנשים שאתה נמצא איתם ייתכן למשל שאתה יותר חכם/ עמוק/ מתפלסף/ ליודעת מה מהם, ייתכן שאתה לומד תחום שלא מושך אותך וכו' וכו'

ואולי זה בכלל חסימה רגשית ולאו דווקא ריגוש יתר?

סליחה שאני מעלה ככה, ייתכן שאני טועה לגמרי, אבל בתחושה שלי אתה לא נוגע ממש בנקודה, לדעתי צריך לרדת ולגעת בשורש הדבר בכדי לטפל בו, לכל סיבה- פתרון אחר.

ממליצה לך לשתף אדם שמכיר אותך היטב ויש לו יכולת ניתוח וכמובן שאתה סומך עליו. 

כמו"כ לא יודעת מה התחומי עניין שלך, אם יש לך, אבל ממליצה לטפח אותם.

חושבת שפסיכולוג טוב יכול לעזור מאוד, בייחוד כשיש לך רצון לשינוי, בוודאי בזיהוי השורש אבל גם בהתמודדות ובתהליך.

ראיתי שכתבת שזה מפריע לך בקשר עם בנות, בתור בת אני חושבת שהיה יכול לעזור אם בחור היה פותח איתי ומשתף אותי בקושי הזה.

כמובן שלפני ואחרי הכל תפילה שיהיה לך טוב, שתמצא את עצמך, שיהיה לך את היכולת להרגיש ולבטא ומצא חן בעיני אלוקים ואדם. הרבה הצלחה!! מקווה שעזרתי במשהו...

אה, ושאלת אם מכירים את הסיטואציה, אני מכירה מהקשר אחר שלא זוהתה בו הסיבה האמיתית ומכאן הגעתי להעלאת האפשרויות/ הספקולציות השונות.

מה שאתה מתאר נראה ממש כמו תהליך התבגרות כפי שכתוב בספר. אני אישית הרגשתי את זה בתחילת השירות שלי...

להפסיק עם השטויות של התיכון ולהפוך לאדם רציני (מה גם שאתה מציין שעברת שירות צבאי משמעותי שיכל להאיץ את התהליך).

אם רק כלפי חוץ אתה נראה אדיש ושקט, אז כמו שאבא שלי אומר 'שים פס על העולם', אם זה גם בתחושה הפנימית שלך אז הייתי ממליצה לך לקחת פרויקט כזה שאתה מתעניין בו וללכת עליו בכל הכח

ב"הצלחה רבה!

לא ממצאת את עצמי, חיה רק כדי שהיום ייסתם.

חס ושלום, אין לי שום רצון להתאבד או משהו, אבל אם לפני חצי שנה הייתי פורחת, שמחה ומאושרת עכשו אני סתם מחייכת  כל היום אבל בפנוכו בדיכאון. ענק.

אם יש למישהו עצות- תעזרו בבקשה

אני בגיל מאוד קטן נחשפתי לכל מיני עומקים מטורפים בתורה, ושגדלתי יותר ויותר נהייתי פחות מתרגשת מכל דבר...

תנסה באמת לעשות עם עצמך עבודה יום יומית, בעיקר בשביל עצמך, 

תדבר עם ה' על זה, זה הכי טוב, אבל גם להיות במודעות עצמית, שאתה שייך לדבר הרבה יותר גדול ולא אדם קטן שמתלהב משטויות...

הדובר, הוא אביחי משהו (לא זוכרת) והוא מספר את סיפור חייו. ואיך השירות הצבאי שלו לימד אותו לייצר מין חומה סביב הלב ולהיות מודחק רגשית וכדומה(אני כמובן לא מדייקת. הוא מדבר עמוק, חכם, רציונאלי ומעניין בטירוף) 

תחפש בהידברות, אם אני לא טועה אביחי ומקווה שתמצא ואולי יביא לך לעזר..

גיליתי ספר ממש מדהים בעניין. ספר עבודה. קוראים לו "תנאי הנפש להשגת החסידות" רק יש בעיה אחת, אני לא יודע איפה אפשר להשיג. נראה לי שכבר לא מוציאים אותו.

אם עוברים הרבה דברים בחיים לפעמים הנפש מחסנת את עצמה מרגשות. שמא היא תתרגש מעט ותוציא הכל... אם עוד לא יצא לך לשחזר חוויות לפרטים עם אדם כלשהו או יועץ אוליי כדאי לחשוב על זה...

לפעמים נראה לנו שהכל בסדר ועברנו את זה כבר והכל מאחורינו אבל לא.

(וזה אני אומרת בתורא אחת שבזה לפסיכולוגיה פרוידית..)

לפעמים ישנה הדחקה מודעת או שאינה מודעת של דברים, שלמעשה סביבם הנפש שלנו מסתובבת, ואנחנו מסתבכים עם זה.

לא כתבת מהם החוויות הרגשיות החזקות שהיו לך בצבא. נשמע לי שזה קשור לקשרים חברתיים חזקים שאולי נפרדו ונפרמו בהשתנות התנאים והרקע.

בין אם זה הרקע ובין אם לא, ייתכן שלמעשה הינך מתגעגע לאותה המציאות שהייתה לך אז, ולכן דברים אחרים מאבדים מטעמם.

אם אכן זהו העניין, אין כאן כל כך 'העלאת סף הרגש', אלא יותר חוסר ספציפי וגעגוע לאותו הריגוש/החבר עצמו.

אם כן, לדעתי עליך 'לחפור' קצת עם עצמך באופן אמיתי ולבחון את תוכן הריגוש ההוא.

אם תחליט שאותה המציאות ואותו הקשר או הריגוש הינם טובים וחיוביים לך, ייתכן שתוכל לשחזר אותם באופנים שונים.

אך לעיתים תמצא שמשהו באותם הריגושים לא היה נכון, או היה מופרז. (לדוגמה: "תלות רגשית" באדם או בחבר. זו מציאות רגשית עמוקה מאוד שיוצרת חוויה אדירה לאורך זמן. לעיתים היא מסתבכת ומסתאבת והופכת לסבל עצמי או לזולת. לעיתים היא עלולה להיפסק באחת ואז האדם נשאר עם געגועים).

יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שתבין שאותה המציאות לא הייתה נכונה/ בריאה.

אם זהו המצב, אז לפעמים צריך להבין שזוהי המציאות ושדווקא הריחוק מאותם ריגושים, הוא המצב הבריא כרגע.

תכל'ס, הבירור שלך עם עצמך חייב לבוא מתוך כנות ויושר עצמי, ואז תוכל להתקדם.

הדברים נכתבו מתוך ניסיון אישי, וגם אם אינם נכונים אצלך, אולי הם יעזרו לאחרים.

הצלחה רבה

או שהיו לך בצבא חיים סוערים, למשל כמסתערב, או כזה ששייך לצוות שהורס לאוייב את התוכניות שלו באמצעות שיבוש תוכניות או שיבוש תוכנות מחשב. או משהו אחר, שגורם לאותה התרגשות לאנשים שעוסקים בו.

אולי זה חסר לך, וזה אומר שאולי כדאי שתחזור לזה. אם לא דרך הצבא, אז דרך השב"כ, המוסד או המשטרה. אולי תהיה חוקר פרטי או עיתונאי חוקר? גם בעסקים אפשר להגיע להרבה התרגשות. גם להופיע לפני קהל, להיות זמר או קומיקאי יכול להיות מרגש מאוד [אם יש לך הכישורים המתאימים]. חשבת להיכנס להסברה או לפוליטיקה?

אולי תחום הלימודים שלך -- לא מתאים לך.

כל מה שאמרתי עד עכשיו, זאת אפשרות אחת,

האפשרות האחרת היא שאתה סובל מדיכאון. יתכן שכך זה נראה בהתחלה. יתכן שיעזור לך לרוץ מאראתונים. תוכנית ריצה מסודרת, יכולה לעזור במקרים קלים. אם זה עניין יותר רציני, עליך ללכת לפסיכולוג או לרופא פסיכיאטר טוב.

שיהיה לך בהצלחה. שתהיה בריא ושמח.

אין לך מה לדאוג חח אתה בחברה טובה

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

יש! מתבטל לי המבחן!

אז זה אומר שיהיו או שלא יהיו ילדים בבית הכנסת?

(היו, יש ממ"ד תקני והכל בסדר).

התחשב בשנת אנשים עמלים

וגם מעניין מה יהיה בעבודה

(עושים הסבה מידית לעזרה לכוחות הבטחון בשעת חירום)

כי יד זה חג של גלות וטו של גאולה

ב. ביד זה היה רק מגננה, כמו בגלות. בטו גם התקפנו את האויב גם אחרי שנחנו מאויבינו.

ג. כל החגים בטו כשהלבנה מלאה. רק פורים ביד כי זה מראה שעדיין לא מלא כי גלות. שושן פורים מייצג את פורים של הגאולה כשהלבנה מלאה

א. זה לא קשור (ולדעת הרמב"ן שעיקר הנס נעשה לרוב עמ"י שבא"י שגרו בערים פרוזות, זה להיפך).

ב. נפל פחד על העמים בי"ג וזו לא הייתה מגננה אלא תקיפה.

ג. אם מראה מלא זו גאולה, מראה כמעט מלא זו לא גלות.

ואם כבר, פסח גם חל בי"ד-ט"ו, לכן אם רוצים לדמות את פורים זה לפסח, שהוא עדיין לא גאולה אלא השלב שלפניה- יציאה מהגלות.
 

אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין י"ד לט"ו.

העיקר הוא שפורים זה חג שמסמל את הגלות והסכנות בה, את התשובה, ואת המעבר מגלות לגאולה בהמשך (כולל מקדש), בדרך מופלאה אבל טבעית, שצריך לזכור שהיא יד ה' גם אם שמו לא מוזכר. אבל זו גאולה למי שרצה, יש שבחרו להישאר בגלות, וזה גם מסר חשוב ללמוד.

א. רוב העם חי בגלות אז. למה הערים מוקפות מימית יהושע ולא מימות אחשוורוש? הרי שושן לא מוקפת מימי יהושע? הגמרא אומרת שזה מפני כבודה של ארץ ישראל.

ב.זו היתה תקיפה רק כדי להגן עלינו מהשמדה שחלה ביג.

ביד כבר לא היתה גזרת השמדה, אבל יזמנו פעולה התקפית. זה חשיבה של גאולה ולא מגננה גלותית.

ג. פסח זה רק בין הערביים של יד. מחצות היום והלאה. ליל הסדר הוא בטו והוא העיקר.

אבל מן הסתם יש קשר. אבל לכאורה לפי טענתך היה צריך לעשות מצווה של הכנה ביד בצהרים ואת עיקר החג בטו.

למשל יום העצמאות הוא כך: אחר הצהרים בערב שבת הכרזת המדינה כהתערותא דלתתא (כמו שחיטת הפסח) ובחצות הלילה של ליל שבת העצמאות בפועל התערותא דלעילא (כמו מכת בכורות). בפורים אין את זה.

דווקא יש אומרים (החתס או הריטבא) שקריאת  המגילה בלילה היא כנגד חיוב אמירת הלל בלילה בליל פסח, וקריאת המגילה היא בליל יד לא ליל טו.

נכון שפורים הוא חג של השגחת ה בגלות. אבל טו מסמל את הפן הגאולי בתוך הגלות. ולכן כיום רק בירושלים חוגגים אותו, ורק בעוד כמה ערים בארץ ישראל חוגגים מספק בטו. בפועל אין הרבה ערים מוקפות מימות יהושע מחוץ לארץ ישראל השלימה שקיימות היום(במסורת כלל לא. במחקר זה רק מוסול בעירק, לוקסור ואסואן במצרים, תרסוס חרן ואורכש ואורפה בטורקיה, אתונה ביוון, ועוד כמה בסין) ואילו בארץ ישראל השלימה לפי המחקר יש אלפי ערים וכפרים הקיימים כיום והם מוקפים מימות יהושע

הרמב"ן לעיל סובר שעיקר הנס היה לבני א"י הפרוזים, אז ברור שההסבר שלך לא תואם לדבריו.

ב. גם לשיטתך בפשטות זה הבדל טכני, שבשושן מקומו של המן, היו עוד אויבים.

ג. ראה ברמב"ן לעיל.

לגבי הדמיון לפסח, דמיון לא חייב להיות שלם.

בכל אופן, אני לא רואה טענה מהותית שמבססת את דבריך

עם ישראל חי בגלות אז.

ביד כולם ניצלו מכליה.

בטו זה כבר היה רק ביעור קיני הטרור בשושן שנותרו.

גם אם נאמר שתקנת הפרזות היתה קשורה לארץ ישראל, אז למה דווקא עושים את טו בערים מימות יהושע? איך זה קשור?

ב. לא רק טכני אלא הרמת קרן ישראל.

ביד כבר הוסרה סכנת הכליה כי כבר לא היה חוק המתיר להרוג יהודים. בטו זה כבר יוזמה התקפית שלנו. זו הרמת כבוד ישראל.

עיקר טענתי - למה דווקא מימות יהושע?

(תחילת מסכת מגילה). נכון שיש חולקים, ולכאורה דבריו הם לא הפשט, אבל רק רציתי להראות שלפי דבריו יותר הפוך ממה שכתבת

ולא ממש הבנתי מה קשה לך. הבסיס זה שצריך שני ימים, לפרזים ולמוקפים. על גבי זה יש שאלה- מוקפות חומה ממתי. בפשטות זה מימות אחשוורוש (וכן דעת ר' יהושע בן קרחה), רק שמשום כבודה של ארץ ישראל תיקנו מימות יהושע. הם ידעו שהם עומדים לצאת מהגלות אז התייחסו לארץ ישראל (ואולי גם בלי קשר, זה זכרון לארץ ישראל בגלות).

נולד ב39.

מה זה, הוא קשיש רצח,

מתקופת הדינוזאורים

מהתקופה שהחיים היו בשחור לבן.

ששני קשישים בני 80 חיסלו קשיש בן 86.

כמו הרב זלמן מלמד, הרב דרורי, הרב פילבר, הרב טאו, הרב יעקב אריאל, הרב ולדמן, ועוד כמה (והרב דרוקמן היה מדריך שלהם וגדול מהם בכמה שנים)
 

כולם ילידי 38 39

אה, צופרים. רגע, יש אזעקה באמת או בדמיון שלי? אה, באמת. אוקיי אם זה טילים אפשר להישאר אדישים. אבל אולי זה חדירת מחבלים.

טוב, אולי באמת.

אז אם זה חדירת מחבלים אולי כדאי לקום ולעשות משו.

אה יש התרעה בפלאפון. אז זה טילים. אוקיי אפשר לחזור למיטה.

זה הגיע

לא שומעים אצלכם אזעקה בבית כנסת?

או שלא היה, הבנתי שהייתה אזעקה לפתיחה רק בחלק מהמקומות 

בס"ד.

כל כך הזכיר את מה שקרה בשמחת תורה לפני שנתיים+ !

היינו אז בבית הכנסת, ובאותה שעה (או סמוך מאוד אליה),

נשמעה אזעקה.

בשבת. וגם אז, לא שמענו.  הגיעה מישהי לעזרת נשים וסיפרה

שמתרחש משהו.

ייתכן שהגברים, או לפחות שליח הציבור שמע דבר מה,

כי פתאום התחיל לאמר תהילים.רו

מי שכנראה סיפר, היה פיליפיני של אחד מהמתפללים או

התושבים המבוגרים.

עם השם הזה. יש סיכוי שאני אהיה יעד לחיסול 🤯

אבל אם צריך לחפש חשדות:

1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון

2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)

3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.

בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.

מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅

אלמנטרי, ווטסון

אולי זה סתם בשביל הקטע.

וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב

ותפילה שה' יזמן לנו ויעזור לנו להתמקד בדברים הכי מרכזיים בשבילנו.

נקודה נוספת- לזכור שאם זה משהו תורני, לו משפט הבכורה, לפחות אצל מי שלא מצליח ללמוד הרבה תורה.

מצוין שיש הרבה תוכן

לפני 20+ שנים הייתי צמאה לחומר ובקושי היה זמין

לגבי זמנים

אני לא נשאבת לתוכן ע"ח עבודה/ החיים עצמם

זה שליטה עצמית בסיסית

(ואם אין אותה כדאי לתרגל אותה

היא חשובה יותר מרוב התכנים)

לגבי סוג התוכן

אני מעדיפה סרטונים

מסננת אנשים לפי שפת גוף

ורק אחרי זה ע"פ התוכן שלהם

גם אנשים שאני אוהבת ומאזינה להם

אני מסננת את התוכן שלהם

כי כולם יכולים לטעות/ להיות משעממים

(ספויילר לא נשאר הרבה תוכן לצפות בו

אבל מה שנשאר

מעניין איכותי ומלמד)

אם לוקחים את המידע

ומיישמים אותו בצורה עקבית

זה יופי של תוצאות

אם זה נשאר בגדר מידע

זה סתמי ולא באמת שווה משהו 

איך מתרגלים את המשמעת עצמית הנ"ל?

אני חסמתי לעצמי כמעט כל גישה לרשתות חברתיות

כי אין לי את המשמעת עצמית וזה מבזבז לי את החיים

עובדים במשרה שלא מאפשרת טכנית בזבוז זמן

בגלל עומס/ הצורך להוות דוגמא אישית לעובדים שלך

בבית

עוזבים פיזית את המכשיר

לא מסתובבים איתו בכיס

הוא בחדר

ואני בחדר אחר

עושה מה שאני רוצה/ צריכה

וגם (אולי זה הייתי צריכה לכתוב ראשון אבל אין לי כוח לערוך)

לכבות את כל סוגי ההתראות

הטלפון לא מנהל את החיים

אלא אם רוצים מסתכלים/ נגשים אליו

וכן

כולם התרגלו שאני לא תמיד רואה וואצפים בזמן

וגם לא תמיד זמינה בטלפון לשיחה

יש לי חיים מלאים

הטלפון הוא רק משנה אליהם

הבעיה אצלי

זה שאני לומדת

דרך המחשב

אז אין לי את המחויבות של עבודה

ואין לי איך לסגור את המחשב

(הפלאפון שלי כשר, הזמן אצלי מתבזבז במחשב)

איך לומדים בלי לגלוש לכל הכיוונים?

למשל לכאן 🙈

הפעם האחרונה שלמדתי משהו היתה לפני 13 שנים

וגם לא השקעתי בזה שעות למידה

אולי ללמוד דרך ספר/ חומר מודפס

הלמידה מלווה בהרבה שאלות לג'מיני

אז אני חייבת את המחשב

מתנחמת בזה שלימודים נגמרים מתישהו....

שיצלצל בסוף זמן סביר שהגדרת לעצמך. להתנתק בכוח, למרות הקושי.

ולהתפלל על זה. גם אני שותפה לבעיה זו. במיוחד בערב מאוחר, ואז

הבוקר למחרת, הופך לפעמים לצהריים....לצערי.

אם כן מומלץ להעלים דחוף מהשורת משימות,

ולהכנס רק דרך הווצאפ ווב שלוקח לו כמה דק להיפתח

לגבי כאן ועוד😂

יש ביוטיוב סרטונים של carrot 

( בשיטת פומודורו, אשלח לך קישור מחר)

שעושים חשק ללמידה.

ואז אפשר לפתוח:

החומר

ואת גימיני יקירתי

וכשאת לא שם את לומדת במקביל לסרטון..

טכניקת פומודורו היא שיטת ניהול זמן המגבירה ריכוז ופרודוקטיביות על ידי חלוקת העבודה למקצבים קבועים: 25 דקות של עבודה ממוקדת (המכונה "פומודורו"), שלאחריהן הפסקה קצרה של 5 דקות. לאחר ארבעה סבבים, נלקחת הפסקה ארוכה יותר. השיטה נועדה למנוע עייפות ולהתגבר על דחיינות. 

מה זה carrot?

אשמח לקישור

אבל גם יוטיוב אין לי כי חסמתי אותו מהסיבות הנ"ל 😅

האמת גם פה חסמתי בעיקרון

ותקופה זה עבד מצויין

אבל מתישהו פתחתי ומאז....

סרטונים של סטודנט חרוץ 

כייפי ללמוד במקביל..

Carrot TD

אבל כשאוהבים חכמה וידע, קל לא לגלוש.

צריך ללמוד להעריך ולאהוב חכמה וחשיבה. להבין שכמו שיש עולם חי מחוץ ללימודים, ככה יש עולם חי בתוך הלימודים. אז המוח יכול להיכנס למצב של גלי בטא גבוהים או גמא, והלימוד עף.

גם אם זה בנושא לא הכי מעניין מצליחים ללמוד לא רע אם יש את התכונה הזו.

אפשר לדוגמא לחשוב על הדברים הגדולים שאיינשטיין הגיע אליהם בזכות הרבה חשיבה ויצירתיות. נכון שהיו לו נתוני פתיחה כמו של כולנו יחד, אבל אפשר דרך זה להתחבר לאהבת החכמה.

תוך כדי שעושים דברים/ נהיגה.

אני לא עוצרת כדי לצפות בסרטון רק מעבירה זמן שבו האוזניים גם ככה פנויות.

מאד קשה לא ליפול לזה.

מה שחשוב זה גבולות ויעדים אישיים.

בהצלחה😀

האם ללמוד משהו וליישם אותו או ללמוד עוד משהו?

העולם מלא היום בתוכן ברמה גבוהה. זה לא הזבל של הטלוויזיה מלפני עשור. זה תוכן ברמה גבוהה.

לדעתי - להשתדל לצרוך תוכן שמשנה ממש את החיים. יש הרבה מאוד תוכן מרתק באינטרנט שנראה טוב אבל צריך לראות בסוף האם הוא מקדם אותנו. מקצועית? רגשית?

ויקיפדיה

אולי פה זה פחות קהל היעד אבל ממש בא לי שזה יצא לפועל

בס"ד

גם "דוסים" גם שהם משווקים מוצר "נגד האנושות" - לא נשמע טוב!

דורש יותר מדי השקעה ולכן לא עושה זאת, אולי ראוי אבל אין לי כח.

מה שכן, בקבוקי זכוכית ופלסטיק אני מפריד כי זה קל ועיתונים לרוב למחזור מאותה סיבה שזה קל.

וממחזרים כמעט הכל (כמעט - בקבוקי חלב לא מקפידים למחזר).

את בקבוקי הפלסטיק (30 אג') למחזור אוספים במהלך השבוע, ותורמים -  ביום שישי בבוקר לוקח את השקיות עם הבקבוקים אדם אחד שמחלק את "ישראל היום" בשישי מוקדם בבוקר בבתים.   

לפעמים אני אזרוק קרטון למחזור נייר כי הפח הירוק מלא.

הכל ביחד לאותו פח

אז החלטנו להפריד. אם לא היה קרוב לא היינו טורחים