חסד של אמת
בוקר טוב נשמות מעולם האצילות,
חיזלשתם את פסח?
טחנתם מופלטה?
העלתם כבר את כל הכלים?
נשבעתם ששנה הבאה אתם קונים קערה נורמלית לסלט במקום האבוס/צלוחית מפלסטיק?
יפה.
אני רוצה במחילה להפריע את תחילתה המבורכת של שגרה שפויה ולספר לכם על אדם שאני הולכת לפגוש היום, בע"ה. לצערי, זו תהיה פגישתנו הראשונה והארחונה ולצערי הרב יותר, היא לא תהיה פנים אל פנים, כי זה יהיה מסע הלוויה שלו. דרכו האחרונה.
הכירו את ישראל בראנפלד, ז"ל. ממגורשי גוש קטיף. ישראל עזב בצעירותו את תפנוקי אמריקה ועלה להתיישב כאן באדמת ארץ הקודש. היה ממייסדי קדומים ולאחר שרשרת פגועים רצחנית בגוש קטיף החליט להעתיק את מקום מגוריו לגוש כדי לחזק את ההתיישבות.
ישראל היה אדם צנוע מאוד, נחבא אל הכלים ומסתפק במועט. גם בדור הטכנולוגי המשוגע הזה לא החזיק מחשב ולא השתמש באינטרנט איש של פעם.
החשוב מכל הוא שישראל היה יהודי שמח שחיוך שהה על כתפיו תדיר ולא שהיו לו הרבה סיבות לחייך אגב:
לאחר הגירוש הוא נזרק במלון כלשהו בירושלים, ככלי אין בו חפץ. בזמן שהותו שם, נשבר ליבו בקרבו, כפשוטו ממש, הוא לקה בליבו.
ניתוח הלב הסתבך וכתוצאה מכך, היה צורך לכרות את כף רגלו. על 1/10000000 מזה אני הייתי הופכת לגוש של מרמור ושנאה, אבל הוא שמר על שמחה פנימית ואמונה חזקה למרות מצבו הרפואי.
ישראל סירב במשך שנים רבות לקחת את כספי הפיצויים. ליבו לא נתן לו להשתמש בכסף שניתן "כפיצוי" על הפקרת אדמת ארץ ישראל אך בשנים האחרונות שוכנע בכל זאת לבקש את המגיע לו עקב מצבו הרפואי המתדרדר. למרבה הטרגדיה דווקא אז שופט אטום וערל לב סירב לבקשתו וקבע כי כיוון שעבר זמן רב ("זמן רב"!!!) אין לו זכות לקבל מגרש, בית או פיצוי כספי כלשהו. ישראל נשאר לגור בגפו בקראוון הרעוע ומט לנפול שלו, בו שהה מאז הגירוש ושם הוא נפטר, בודד וערירי.
שארי בשרו היחידים, אח ואחות, גרים באמריקה, שם עדיין חג. ספק אם הם יודעים על פטירתו. אין לו הרבה מכרים פה בארץ ישראל.
היום בשעה 13:00 תתקיים לווייתו בהר המנוחות, בירושלים.
אינני יודעת מי וכמה האנשים שיבואו ללוותו בדרכו האחרונה, להפרד מהאדם הצנוע והערכי הזה שהסתפק במועט וגם בערוב ימיו לא זכה לעדנה אם מבחינה משפחתית או כלכלית, ועדיין שמר על חיוך, שמחה ואמונה בה', לזעוק בשקט את צעקתו ולהביע את מחאתו על העוול האיום והנורא. לומר לו שאולי בחייו היה ערירי ובודד אך במותו, ילווהו רבים בדרכו האחרונה.
אני הולכת לפגוש אותו שם.
מי מצטרף אלי?
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד"
אנא שתפו
@Naama Tuchfeld בפייסבוק.
בוקר טוב נשמות מעולם האצילות,
חיזלשתם את פסח?
טחנתם מופלטה?
העלתם כבר את כל הכלים?
נשבעתם ששנה הבאה אתם קונים קערה נורמלית לסלט במקום האבוס/צלוחית מפלסטיק?
יפה.
אני רוצה במחילה להפריע את תחילתה המבורכת של שגרה שפויה ולספר לכם על אדם שאני הולכת לפגוש היום, בע"ה. לצערי, זו תהיה פגישתנו הראשונה והארחונה ולצערי הרב יותר, היא לא תהיה פנים אל פנים, כי זה יהיה מסע הלוויה שלו. דרכו האחרונה.
הכירו את ישראל בראנפלד, ז"ל. ממגורשי גוש קטיף. ישראל עזב בצעירותו את תפנוקי אמריקה ועלה להתיישב כאן באדמת ארץ הקודש. היה ממייסדי קדומים ולאחר שרשרת פגועים רצחנית בגוש קטיף החליט להעתיק את מקום מגוריו לגוש כדי לחזק את ההתיישבות.
ישראל היה אדם צנוע מאוד, נחבא אל הכלים ומסתפק במועט. גם בדור הטכנולוגי המשוגע הזה לא החזיק מחשב ולא השתמש באינטרנט איש של פעם.
החשוב מכל הוא שישראל היה יהודי שמח שחיוך שהה על כתפיו תדיר ולא שהיו לו הרבה סיבות לחייך אגב:
לאחר הגירוש הוא נזרק במלון כלשהו בירושלים, ככלי אין בו חפץ. בזמן שהותו שם, נשבר ליבו בקרבו, כפשוטו ממש, הוא לקה בליבו.
ניתוח הלב הסתבך וכתוצאה מכך, היה צורך לכרות את כף רגלו. על 1/10000000 מזה אני הייתי הופכת לגוש של מרמור ושנאה, אבל הוא שמר על שמחה פנימית ואמונה חזקה למרות מצבו הרפואי.
ישראל סירב במשך שנים רבות לקחת את כספי הפיצויים. ליבו לא נתן לו להשתמש בכסף שניתן "כפיצוי" על הפקרת אדמת ארץ ישראל אך בשנים האחרונות שוכנע בכל זאת לבקש את המגיע לו עקב מצבו הרפואי המתדרדר. למרבה הטרגדיה דווקא אז שופט אטום וערל לב סירב לבקשתו וקבע כי כיוון שעבר זמן רב ("זמן רב"!!!) אין לו זכות לקבל מגרש, בית או פיצוי כספי כלשהו. ישראל נשאר לגור בגפו בקראוון הרעוע ומט לנפול שלו, בו שהה מאז הגירוש ושם הוא נפטר, בודד וערירי.
שארי בשרו היחידים, אח ואחות, גרים באמריקה, שם עדיין חג. ספק אם הם יודעים על פטירתו. אין לו הרבה מכרים פה בארץ ישראל.
היום בשעה 13:00 תתקיים לווייתו בהר המנוחות, בירושלים.
אינני יודעת מי וכמה האנשים שיבואו ללוותו בדרכו האחרונה, להפרד מהאדם הצנוע והערכי הזה שהסתפק במועט וגם בערוב ימיו לא זכה לעדנה אם מבחינה משפחתית או כלכלית, ועדיין שמר על חיוך, שמחה ואמונה בה', לזעוק בשקט את צעקתו ולהביע את מחאתו על העוול האיום והנורא. לומר לו שאולי בחייו היה ערירי ובודד אך במותו, ילווהו רבים בדרכו האחרונה.
אני הולכת לפגוש אותו שם.
מי מצטרף אלי?
"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד"
אנא שתפו
@Naama Tuchfeld בפייסבוק.
