א- עניין אישי - יש אנשים שמרגישים יותר בשלים מוקדם ולכן מתחילים לצאת בשלב יותר מוקדם.
אני לדוג' הרגשתי בשלה רק בגיל 20. והתחתנתי בגיל 22.5

ב- זמנים שהשתנו - היום רק מסיימים את הלימודים בגיל 18
אישה שמתחתנת מיד אחרי הלימודים, יהיה לה קשה מאוד ללמוד אח"כ אם היא רוצה מקצוע מסודר.
וגם רוב הבנות רוצות לעשות שירות לאומי שתורם לא רק לעמ"י אלא גם לבת עצמה.
אני יודעת שבשבילי זה היה מאוד נחמד סוף סוף אחרי שסיימתי את הבגרויות לתרום ברוגע ללא לחץ
של לימודים, מה שלא היה לי לפני כן כשהייתי מדריכה בסניף והייתי טרודה תוך כדי כך בלימודים.

אבל באמת כדאי מאוד שלא למשוך את העניין עד גיל ממש מאוחר כי מרגישים לא בשלים.
יש כאלה שמגיעים לגיל 25 ורק אז מרגישים בשלים וזה נראה לי מוגזם...

גיל 18 גם לבנים וגם לבנות זה מוקדם יחסית..

כאילו, אני מכירה בנות שהתחתנו לפני הגיל הזה.. אבל לדעתי הם משוגעות..

כי חתונה זה שיא האחריות! וזה שיא הלהיות בוגרת ומוכנה ואני לא חושבת שמישהי יכולה להיות ממש מוכנה בגיל הזה (עם כל הרצון הטוב..אם היא תעשה שנת שירות או עבודה או משהו היא תגלה שהיא לא מוכנה.. והיא יכולה לדבר עד מחר...)

לכן, אני חושבת שהגיל האידיאלי גם לבנים וגם לבנות זה מעשרים ומעלה.. אחרי שנכנסים קצת לחייים ולא מיד כשיוצאים מהחממה של הבי"ס...

וההבדל בגילאים בין הבנים לבנות זה פשוט כי בנות מתבגרות יותר מהר... (מה לעשות יש לנו בינה יתרה )

אבל אי אפשר לעמוד גיל מסויים... אני מכיר אנשים ש"הבשילו" גם לפני הגיל הזה וב"ה הם התחתנו ויש להם ביית מ-ד-ה-י-ם ביחד... אז לא חייבים להכליל עד כדי ככה...
ואני מכיר אנשים בגיל 25 והם עדדין לא מוכנים... אז לשים רף גיל אני לא חושב שזה נכון....

נכון שבנות מתבגרות יותר מהר... (וזה מ-מ-ש נכון וכן בנים זה נכון תפנימו! {ואני בן...})

לק"י.

לא חובה, זה לא כמו פעם-שנה בין האירוסין לקידושין [עברתי מבחן באישות ואני עדי'ין לא זוכרת את זה כלכך טוב (קיבלתי 100 בספורט עיוני.. חחחחחח.. אין קשר.).]

אפשר להתארס גם חודשי'ים לפני...

השבת יש שבת כלה למשהי אחרת (וכמעט ) כל החברות שליע התארסו...

מצד שני עכשיו בדרך חזור דברתי עם חברה שלי שאנחנו עדיין לא בשלות...

וגם אני חשבתי שאני אתחתן בת 17...)

לדעתי אין הרבה בנות שבאמת בשלות,

הן מתחתנות בגלל שהיה להן חבר או שאין מספיק ענווה לאמר, אני עוד לא מוכנה!

אבל ברור שיש יוצאים מהכלל...

לק"י.

העני'ין הוא לעשות את עצמך מוכנה, ולומר זאת.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים