בס"ד

 

אז אנחנו מסתובבים בקניון שוב

אין מה לעשות הפארק האהוב עלינו דקה משם

והסטיגמה על נשים שהולכות לשירותים כל חצי שנייה כנראה הומצאה בהשראתי

מדברים על ההופעה שהיינו בה לא מזמן

הוא לקח אותי לשי צברי ואחרי הופעות יש לי מנהג להפוך לגרופית

הוא מספר לי ששיבוש המילים שסיפרתי לו עליו נתקע לו בראש

(ענה הגוף שלך הוא כלא הוא מבחן שהסתבך--אם תרצה להיות מלכנו תתקשר מחר בשש |מפזם|)

אני מחייכת בזחיחות ושואלת אותו אם הוא ידע שזה שיר מתורגם ושזה במקור של לאונרד כהן

הוא צוחק ואומר לי לא להתפזם עליו

טוב לי כל כך

 

|מתמסר לחיבוק הרגע|

בס"ד

 

אמא רוחצת רצפה במטבח

ואני תקועה בסלון מול הפאזל אורי בספה ליד מנקה משו לפסח

השיחה מתחילה משום מקום ופסטיבל תמונות מחל

לרוב בקבוצה של המשפחה יש בעיקר תמונות אחיינים

וספאמים שאני מריצה עם אח שלי הגדול והדביל אך האהוב

אז הפעם הספאמתי עם הקטן בתמונות שלו

לא היה אבטיח אז שמתי תנין על השרוול שלו

(אל תחפשו קשר בין הדברים זה מצריך ממני להתחיל בסיפור אחר לגמרי)

משם אנחנו ממשיכים מדקלום תנין ושרוול (עם תנועות!|מהדר|)

וגומרים בהמצאת חרוזים גרועים לכל אחד מהמשפחה

(אני קיבלתי את 'פעם הייתה ילדה שקראו לה שירה היא תמיד הלכה לישון עם חמץ במגירה' תודה ששאלתם)

אנחנו צוחקים ולרגע זה כל מה שמשנה

 

|מאמץ לליבו|

יום ראשון. או חמישי. יום שעמוס אוטובוסית.
עולה על האוטובוס. שוקי הנהג.
שנינו מתפזמים ומסתלבטים אחד על השני כשמסביבינו חיילים תמהים
ולנו כיף

הלכתי לבקר את סבא וסבתא אחרי שלושה שבועות שלא ראיתי אותם (וזה המון)
סבתא בהתרגשויות, מאכילה אותי בכח למרות שאני מסבירה לה שאני עם כאבי בטן ואני מחבקת אותה פעם בדקה בממוצע
ואז סבא הצטרף, והחיוך השקט שלו כשהוא ראה אותי
ואז גם סילפשתי אותם וזה היה מצחיק
לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם

שלושה שבועות בשבילך זה הרבה...? כיף לך!!

פתאום באמצע החיים חרות שלחה הודעה מה אני עושה שנה הבאה

פתאום גשם על החלון של האוטובוס

יושבת עם אחיה על המיטה והוא מספר לי על העולם שלו, על החברים שלו בגן ולמה יש דברים שהוא לא אוהב
ובאותו הרגע זה הדבר היחיד שמעניין את שנינן

בס"ד

 

אני יושבת מול אורית והיא מספרת לי שלבני אדם יש נטייה לחשוב תמיד עבר או עתיד

(במקביל לדיבורים שלה חשבתי על מה אספר לה על מה שיהיה)

ככה היא אומרת אנשים מפספסים את הרגע

זה מה שהיא רוצה ללמד אותי לחיות את מה שעכשיו לראות את היופי שמולי

אני משתתקת מולה ומבינה פתאום היא מנסה ללמד אותי להיות תחיה

וזה מרגיש כל כך טוב

יושבים כולנו,
אבאמא דוש שרול נולי ברזוון
ומדברים
וכיף לנו
בסלון
אחרי האוכל
וגם צופי איתנו
וכיף

דמעתי כשקלטתי שהעולם שסביבי מורכב מחי צומח דומם. פתאום הרגשתי חלק כזה מהכל...

וכיפלנו

וטוב

ויש לנו במה להאמין

ועלמי לסמוך

ויש מי שדואג לנו

ואנחנו שמחים

 

 

 

 

 

 

ווואאההה

לקום בשש וחצי להליכה על החוף
רק אני הגלים הסרטנים והרוח והפרה שממול ובאיזשהו שלב גם החום אבל אז כבר פרשתי

בס"ד

 

ישבנו על ספסל אוטובוס (מול הקניון) אחרי פגישה ממש מוצלחת

ודיברנו על מה זה נוער בסיכון ומה טוב ורע ונכון ובריא

וזאת הייתה שיחה שכולה פילוסופיה וראש פתוח לרעיונות חדשים

ולמרות שעלו שם סיפורים קשים יצאתי זה בתחושה טובה

 

@מישי' מאפושו' טנחנו צריכות לעשות את זה שוב מתי שהוא

#יהודה מדגים עשר המכות ואנחנו משמינים מנחת וסבא וסבתא צוחקים סוףסוף

#דיברנו המון ובכלל זה היה טוב ואני בכיתי קצת והוא שם לב וסתם זה היה טוב. והוא לא היה ציני, לשם שינוי. הוא הקשיב ודיבר. זה היה כיף

יש המון רגעים כאלה, אני חושבת שהחיים שלי מורכבים מרגעים מתוקים ומדי פעם יש עננים שחורים

אני על הערסל, רגליים למעלה. מתקוצ'צ'ת עם שירה גאולה. שמש נעימה, כזו שזקנים יוצאים להשתכשך בקרניה כשהיא בוקעת. מוש שרוע על כמה כיסאות, ספרו הוא ספר של חייל רוסי אלמוני המתורגם מרוסית באופן אקראי ואלמוני ביותר. שנינו מקריאים לזה לזה בחדווה רבה משפטים נבחרים ומנופפים את הרגליים בעוז מצחוק מתפרץ

אני שוטפת כיסאות בחצר. רחלי עוברת. זהירות אקונומיקה! אני צווחת. היא בועטת בי. אני סוחטת את הסקוצ' שביד שלי לאות אזהרה וטיפות אקונומיקה נוטפות ממנו. היא מתחילה להתחמם והתכתשות פורצת. אני משפריצה עליה מים. היא מאיימת עליי עם כיסא. אני בורחת. היא רודפת, והפוך. אני מאיימת עליה עם הצינור. היא חוטפת לי את הסקוצ'. אחרי כמה דקות נמאס לנו ואנחנו קורסות על הרצפה מותשות וצוחקות עד קוצר נשימה וכיף לנו ואנחנו יודעות שהחוט עדיין לא נקרע

הוא שיכור, אני לא, היינו חברים טובים מזמן מזמן, לשנים, עכשיו לא, עכשיו כל כך רחוק. פתאום ברכות ובכי, הראש שלי על החזה שלו. העבר לא נמחק.

הולכים להחזיר את המפתח לאישה בקריית משה. אני מותש לחלוטין. דופקים לה בדלת והיא מתחילה לצעוק עלינו בגלל איחור שלא ידענו על קיומו. ואז שקט, רק שנינו סוף סוף. מאז יש לי על מי להשען.

אני כותב לו מגילות, הוא עונה לי בשורות קצרות, ומותר לאהוב

האישה שהיינו אמורים לישון באצלה לא ענתה
וחצינו את אותה עיירה שכוחת אל 15 פעמים לכל כיוון כדי לחפש את הגברת המסתורית והנעלמת.
ושיגענו את כל האיטלקים באנגלית מקורטעת וגם ניסינו להתקשר עשרות פעמים מכל אדם שרק נקלע בטעות לפנסי המכונית
אבל זה בכלל לא הבהיל אותי והייתי משועשעת למדי כי הייתי עם אבא וכולם וכשיש אבא וכולם אי אפשר לפחד כי הכל יסתדר.
בסוף מנהלת מלון אחד היתה חסידת אומות עולם ואירגנה לנו חדרים ב23:00 בלילה
ואז היה סופת ברקים והחשמל קפץ והערנו את כל המסדרון
אבל היה לי כל כך כל כך טוב בלב.

ובבוקר עלינו בתוך כל הדשא הנוצץ אל ההר ועצרנו ליד הפרות. והיה שקט וקר וקצת פעמוני פרות לוחשים וכנסיה רחוקה סיפרה לנו שכבר בוקר כי היו דנדוני פעמון שהדהדו בן ההרים
ולי היה חיוך גדול גדול מתחת לכל שכבות הבגדים וגם תה חם ביד.

נעם במקרה התעמד לידי בתור לרכבתהרים
והיה לי ממש נחמד לפטפט איתו כמה דקות.

הן מחכות לי למטה ברכב. אני רצה במדרגות כמעט מועדת, פיג'מה על החצאית ושיער סתור. הן מתנפלות עליי בחיבוקים ונשיקות. שתי פסי שמרים שעדיין רותחים בשקית חומה. אני מחבקת אותן כאילו אנחנו נפרדות לנצח ורצה בחזרה במעלה המדרגות, כשהאף שלי טמון בתוך השקית ואין בעולם ריח נפלא יותר

המון בלגן, עוד שעתיים נכנס החג, אני עומדת בתוך תלולית של בגדים, מחללת בסופרן של ישעיהו ועוצמת עיניים. מוש עושה לי קולות שניים מחוננים מהאמבטיה. ישראל צועק: "איזה ויברציה טובה!" ואני מזמזמת בתוך הראש, לנצח אחי, לנצח אחי, לנצח אחי

אני מצ'טטת עם אורית ומצחיק לי והיא מדליקה בי המון אורות בטבעיות פשוטה, ואני אוהבת אותה ואותי. וזה הכל

1. כוס תה מחממת לי את הידיים וספר נהדר שאבא הביא לי, זמן המדבר. אש כייפית ואני על האדמה, עוד רגע נרדמת. חם לי וטוב לי ואני בוכה.

2. אמצע הלילה, רחלי ואני יושבות על הרצפה באיזה חדר של פנימייה כלשהי, אני כבר לא זוכרת איפה. היא עם הגיטרה, אני עם החליל, חוברת שירים אחת ישנה ואנחנו מנגנות עד אור הבוקר.

עם החיוך הזה על הפנים או בנימה או בכתב, ויש בזה מן האושר.

נכנסת לפורומים סתם כך לתומי ורואה שזכיתי בתחרות
עדיין לא הודתי לכם בכלל @צור @משה וכל העוסקים במלאכה. אתם לא מבינים כמה זה עשה לי טוב על הלב

בס"ד

 

תודה שהקפצת את זה

צריך לעשות עוד אחד כזה

אשכרה.