ספירת העומר על תלמידי ר' עקיבא בניסן?

סליחה על הנצלוש..

זה יום זכרון ורגש.

אני סוחב את השואה כל השנה ובמיוחד בעשרה בטבת יום הקדיש הכללי,

אבל היום זהו יום הזכרון לשואה (ולגבורה, נגיד).

לפחות כמו הזכרון והכאב על מותם של תלמידי רבי עקיבא שחל גם הוא בין השאר בחודש ניסן

את יכולה לבחור אם להיות חלק מהחוויה הישראלית או להתנתק. זה בסדר

עובר על תמונות שצברתי מזמן

זקנים. ילדים. נערות

כולם מהמשפחה

לא פשוט

חיים וקיימים ומתרבים לאין שיעור מכל הבחינות, פיזית, כלכלית, צבאית, רוחנית ועוד

קשה להאמין שעבר כל כך מעט זמן מאז והפער הוא כל כך גדול.

חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו.

אולי ב י' בטבט צריך להתמקד יותר באבל, והיום צריך להתמקד בתקומה של עמ"י

לפני כמה חודשים ראיתי סרט של ניצול שואה,

שמספר לבן שלו,

שאמא שלו תמיד אמרה: "אני מעדיפה שהבן שלי ימות ממחלה ולא מכדור של גרמני". וכשהגרמנים באמת הגיעו היא שלחה אותו ואת אחיו הקטן לברוח. הם רצו ביער, הנאצים יורים אחריהם. בלי להסתובב הוא ידע שאחיו נפגע. הוא המשיך קדימה במשך כמה ימים, כשבלילות הוא ישן על העצים. יום אחד הוא זיהה גבר מהעיירה, הוא היה פרטיזן. הוא נזף בו שהוא הולך ככה לאור יום, שצריך ללכת בלילה ולהתחבא ביום. הוא שאל מה קרה לכולם, ומהעיניים שלו הוא כבר ידע את התשובה. "לקחו את כולם למאפייה, שרפו את כולם, גם את אמא שלך". שלושה ימים בכיתי רצוף, הוא מספר. בן 14 ולבד בעולם. את המלחמה הוא העביר כפרטיזן.

כשנגמרה סוף סוף המלחמה הוא לקח רכבת עד הבית. כלומר, עד הבניין, כי הבית כבר לא היה שלהם. כולם ידעו אז בפולין שליהודים לא כדאי לחזור הביתה. הוא הולך ברחוב ומספר כמה מוזר לראות את השכנות בשמלות של אמא, את הגברים במעילים ובנעליים של אבא.

באותו יום הוא ישב בבית המרזח, כשפתאום טפיחה על הכתף. אלה היו החברים הפולנים שלו מבית הספר. הם התחבקו, שתו, החליפו חוויות. היה טוב לדעת שמישהו מהכיתה נשאר אחרי המלחמה הזאת. הם אומרים, בוא איתנו, ניקח אותך הביתה על העגלה. הוא עלה והם התחילו לנסוע. ירד שלג והנסיעה קצת התארכה. ראיתי שהחבר מנהיג את הסוסים רחוק מהבית, מחוץ לעיירה. לאן אתם לוקחים אותי? באותו רגע אגרוף קידם את פניו והוא הבין. הוא קפץ מהעגלה, נפל ונפצע. הם היכו אותו במוטות ואיכשהו הצליח לברוח. שוב הוא רץ ביער, שוב הוא מטפס על העצים. הם חיפשו אותו וכעבור זמן התייאשו. הוא ירד מהעץ. הכומר של העיירה מצא אותו, אסף אותו, טיפל בו ואחרי כמה זמן באו אנשי ביטחון חשאי פולנים ולקחו אותו.

הם נתנו לו חדר במפקדה המרכזית שלהם וטיפלו בפצעים שלו במשך שלושה חודשים. החדר שלו היה קרוב למשרד של המפקד הראשי, כך שהוא תמיד ידע מה קורה איתו. יום אחד נכנסו ואמרו, הוא רוצה לראות אותך. הם התיישבו והמפקד פתח ראשון. הוא אמר שהם מחפשים אנשים כמוהו, יהודים, שאיבדו הכל ולא מפחדים מנקמה. הם האכילו אותו וטיפלו בו שלושה חודשים, אבל מבחינתו, הוא אמר, שהוא יכול ללכת. הבחירה בידיך. הוא בחר, והתפקיד שלו היה לאתר מתנגדי משטר ומשתפי פעולה עם הנאצים. הוא קיבל אקדח בשביל זה. כשהמפקד הזכיר נקמה הוא כבר ידע מה הוא הולך לעשות. הוא הלך למצוא שוב את החברים שלו מהעיירה. אף אחד מהם לא חי היום. את כולם הוא הרג. תוך כדי נסיעה על הגשר הוא זיהה אחד מהם דרך חלון המכונית. הוא סימן לנהג, שהיטה הצידה, פגע בו והוא נעלם במים.

ככה היה בשנתיים הראשונות, כשעדיין הייתה אווירה של מלחמה והפקרות. אחרי זה אמרו להם להפסיק. צריך להיות מסודרים. בסופו של דבר הוא פרש מהשירות החשאי להתחיל חיים חדשים. הוא נסע ברכבת לעיירה רחוקה בקצה המדינה, שכר שם דירה וגם הכיר את אשתו. הם התחתנו ועלו לארץ, כאן גם נולד בנם הבכור. כשהוא גדל הוא התגייס לצה"ל, אבל בזמן הטירונות הוא חלה ונפטר. לא כל כך ברור ממה. הוא מספר איך בלוויה הוא קרע את השמים בצעקה: "אמא, הבן שלי מת ממחלה ולא מכדור של גרמני".

***

מהסיפורים היותר מזעזעים ומופלאים ששמעתי.

הצד האפלNFCT | NFCT

שכפי שהצרות של עם ישראל יוצאות מגדר הטבע, כך הנחמות שלהם על אחת כמה וכמה.

הר הבית: אין כניסה ליהודים | הקול היהודי

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה