מין עבר שמרגיש מודחק
מזעזע את סימפונות גופינו החלש, הרועד מעוצמת השאלות שמעולם לא יעלו על בדיל שפתיים יבשות
ממשותן כה רבה. לא נכבות.
גחלים אדומות לוחשות לוחשות.
מנגנות את קינת הנצח האיום
שוברות כל תיאולוג כהולך לגרדום.
כל תשובה פה לא תספיק
ואם לרגע תינתן
נחוש כי שקר הוא בפי הדובר
אל מחוזות המדבר המודחקים הוא לוקח
אל השיממון, שם אין עלה פורח
זעקת הדממה מפלחת שם את האוויר
חול ושקט.
זיכרון דומם. קול א-לוהי בהיר