פעם, לא האמנתי בשינוי מהיר. האמנתי בתהליכים.
זה היה לפני המסע ישראלי. אמרתי "מה יכול לעשות בי שינוי בשבוע? תנו לי מסע של שנה!"
התווכחתי עם עצמי. כי איך זה שמחנה הרא"ה כן היה משמעותי (זה כי הוא היה קשה), אבל בסוף באתי קצת סקפטית.
היה טוב במסע. אפילו שהוא היה לפני שנה וחצי, פתאום עכשו לפני יום הזיכרון הוא מתחבר לי נורא.
בכל מקרה,
פתאום הבנתי ששינוי כן קורה בימים.
יום אחד אתה רע תא מאוחד ומשוכפל וכל מיני הגדרות ביולוגיות
יום אחד אתה כבר עובר עם דופק
פתאום אתה זז
פתאום אתה בוכה.
ראיתם פעם התבגרות של תינוק?
רגע הוא בוכה
רגע הוא זוחל
ופתאום הולך הוא כבר.
ואז פתאום אני, גודלת
פתאום:
הרי לפני חודש לא הייתי כזאת
גדלתי מאז
- לקראת נישואין וזוגיות