שם בעפר ותכלת

חלקת שלום ישנה

נומי פרח נומי

נומי ילדה קטנה

את החיים לקחו לך

הו, מלחמות קדושות

מלאכים בכו לך

בעיניים יבשות

רצית לעוף

רצית כבר הלאה

עם חצי חיוך עלית למעלה

מיליון כוכבים תופסים את הצבע שלך בעיניים

תן רק עוד שניה אחת לומר לך שלום

ערב ראשון של לבד

יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק

אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד, נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק וזזות כאן בבית הריק

ואת את לא יודעת כמה,

ממך ניסיתי להסתיר את כל הסיוטים בלילה

צרחות ודם על המדים

את לא מבינה כבר למה

אני מזמן כבר לא אני

תמונות רצות מאותו לילה

דמעות כאב של לוחמים

אצלנו בגן יש המון ילדים

את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר

אבל מי לא שמע על האומץ של רן

הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן

אבל ישלו סוד אחד שפוחד הוא לגלות

שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

אז בלילות קרים

עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 
 

אנחנו שנינו מאותו הכפר 
אותה קומה, אותה בלורית שיער 
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר 
הן אנחנו מאותו הכפר 

אנחנו שנינו מאותו הכפר 
שדה ירוק חצינו עד צוואר 
בערב שבנו יחד לכיכר 
כי אנחנו מאותו הכפר 

ובלילות שישי 
כשרוח חרישי 
בצמרות שחורות עובר 
אז אני אותך זוכר 

תמיד בפרדסים ובשדרות 
אהבנו את אותן הנערות 
אבל תמיד אמרנו - אין דבר 
זה הכל נשאר בתוך הכפר 

ברחנו אל אותם המקומות 
לחמנו בשלוש המלחמות 
זחלנו על קוצים ועל דרדר 
אבל שבנו יחד אל הכפר 

ובלילות שישי... 

אני זוכר בקרב שלא נגמר 
פתאום ראיתי איך אתה נשבר 
וכשעלה השחר מן ההר 
אז אותך הבאתי אל הכפר 

אתה רואה - אנחנו כאן בכפר 
כמעט הכל נשאר אותו הדבר 
בתוך שדה ירוק אני עובר 
ואתה מעבר לגדר 

ובלילות שישי...

בקצה השמיים ובסוף המדבר 
יש מקום רחוק מלא פרחי בר 
מקום קטן, עלוב ומשוגע 
מקום רחוק, מקום לדאגה. 

אומרים שם מה שיקרה 
וחושבים על כל מה שקרה. 
אלוהים שם יושב ורואה 
ושומר על כל מה שברא. 

אסור לקטוף את פרחי הגן 
אסור לקטוף את פרחי הגן 
ודואג ודואג נורא.

הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה 
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך. 
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל 
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי 
הו כתם דם שותת 
באשר רב החובל שלי 
צונח קר ומת 
ליבי ליבי ליבי 
הו כתם דם שותת. 

הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון 
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון 
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל 
ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי... 

הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך 
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך 
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות 
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא יתן לי אות. 

אבוי ליבי ליבי ליבי... 

עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם 
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים 
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל 
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי...

אני הולך לבכות לך 
תהיה חזק למעלה 
געגועי כמו דלתות 
שנפתחות בלילה 

לנצח אחי אזכור אותך תמיד 
וניפגש בסוף, אתה יודע 
ויש לי חברים אבל גם הם כבים 
אל מול אורך המשגע 

כשעצובים הולכים לים 
לכן הים מלוח 
וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר 
לא געגוע 

לנצח אחי... 

וכמו הגלים אנחנו מתנפצים 
אל המזח אל החיים

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת 
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, 
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת 
לקבל את הנס, האחד, אין שני... 

היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר 
ועמדה למולם עוטה חג ואימה. 
אז מנגד יצאו נערה ונער 
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. 

לובשי חול וחגור וכבדי נעליים 
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש 
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים 
את עקבות יום הפרך וליל קו האש. 

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע 
ונוטפים טללי נעורים עבריים... 
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע 
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. 

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם 
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים 
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, 
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". 

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל 
והשאר יסופר בתולדות ישראל.

המילים העתיקות נותנות בי כח 
בקולות העתיקים אמצא מרפא 
הם עוזרים לי לחיות 
הם עוזרים לי לצמוח 
לברוא עולם יותר יפה 

ואעבור עלייך ואראך 
מתבוססת בדמייך 
ואומר לך בדמייך חיי 
חיי, חיי, בדמייך חיי 
ואומר לך בדמייך חיי 

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת 
מניפה צבעונית נפרשת 
מבשרת חיים, מבשרת תקווה 
ושלום ושלווה וחסד 

ואעבור עלייך...

שיר שנכתב על הלל אריאל הי"ד שנרצחה במיטתה בשנתה בכ"ד סיוון תשע"ז

הכאב
לא מרפה
צורב
והלב כוסף
לשלוה

המחסור
בתוכי עוד בור
ואיתו הקושי
לעבור

קוראת אליך
די נמאס 
אבא תרחם עלינו
הקורבנות יהיו 
בבית מקדש
למה להקדים את זמננו

השכינה
וודאי בוכה
משתתפת היא
בצערנו

עמוד האש
שפתע נעלם
ישוב, יאיר
לילותינו

קוראת אליך
די נמאס
אבא תרחם עלינו
הקורבנות יהיו
בבית מקדש
למה להקדים את זמננו

קוראת אליך
די נמאס
אבא תקרב גאולתנו
הקורבנות יהיו
בבית מקדש
בבקשה אל תקדים זמננו

אחת ממיליון
ספד לך נתן באהבה
זכה בנשמה גבוהה
נדירה והדורה
נשמה עתיקה

לא נחת על זרי דפנה
אך פיזרת לסביבה
אהבה גדולה
אמת מארץ תצמח
משם צמחת
משמים נשקף
החסד שצף

אחת ממיליון
שידעה לצחוק
למרות המכאוב
לראות טוב
לחיות!!!
לא לשרוד

כלביאה המגוננת על גוריה
עזבת את העולם
והצלת את כולם

נזכור אותך 
כאם רעיה
אחות וחברה

לא הספקנו לטעום
מכל גווניך
כהרף עין נקטפת
בדמי חייך
השארת בנו
ניצנים של חסד ואמת
שהיו לבושך

הגעגוע יחלחל ויבעבע
בנחמה
שזכינו להכיר ולהוקיר
נשמה גדולה
אחת ממיליון
דפנה

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=166&wrkid=307

 

מעניין אם זה יעבוד

שלום בנצי 👋)