החול יזכור את הגלים
אבל לקצף אין זוכר

מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו
הן זה אותו העמק
הן זה אותו הבית
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה
ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב

מה אברך לו
במה יבורך
זה הילד
שאל המלאך

גיבורי התהילה

האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
בגן הילדים שלך לומדים כבר שיר חדש

אותה קומה
אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור
מה יש לומר
אנחנו שנינו מאותו הכפר

דרך הטרשים
אל שדה האש והמוקשים
אל גבעת התחמושת
מול בונקרים מבוצרים
ומרגמות 120
היינו כמה בחורים
בגבעת התחמושת.

הכל היה רגוע
מעבר לנהר
הגומא מרשרש
פתאום רעם ברק
אחד צעק: "פצוע"
"אני כבר בא"
אמר לו החובש

ומצית כוכבים חרש חרש

יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הם קוצים כעת
וליבו הקטן נדם
כקרח

אל תבקשי
מי לך יאמר
מי לך ישחב
רב כאבך
רודפים הימים
נותרת לבדך
מנסה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבאה הבטיח לשוב
ולא שב

ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

כמו האיש ההוא

וזה בא

שנת 73

ילדה שלי קטנה
שזו תהיה המלחמה
האחרונה

תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות
לאורך הים אין גלים יש עולם
שנשבר לרסיסים על המזח

ירד אל הקבר

תחזירו לי אותו
לאלאלא
זה לא הזמן שלו

של טוליק
שני כוכבים

ונשאר לו החלום

אולי אמשיך אחכ.
מוזמנים להמשיך שירים שהתחלתי ושירים חדשים

שם בעפר ותכלת

חלקת שלום ישנה

נומי פרח נומי

נומי ילדה קטנה

 

את החיים לקחו לך

הו, מלחמות קדושות

מלאכים בכו לך

בעיניים יבשות

 

 

רצית לעוף

רצית כבר הלאה

עם חצי חיוך עלית למעלה

 

 

מיליון כוכבים תופסים את הצבע שלך בעיניים

תן רק עוד שניה אחת לומר לך שלום

 

 

 

ערב ראשון של לבד

יושב וכותב לך מכתב

על כל הדברים שהיו

כל מה שקרה בדיוק

אותיות מופיעות על הקיר

אני הפחד, נעים להכיר

הדמויות אוהבות לשחק וזזות כאן בבית הריק

 

ואת את לא יודעת כמה,

ממך ניסיתי להסתיר את כל הסיוטים בלילה

צרחות ודם על המדים

את לא מבינה כבר למה

אני מזמן כבר לא אני

תמונות רצות מאותו לילה

דמעות כאב של לוחמים

אצלנו בגן יש המון ילדים

את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר

אבל מי לא שמע על האומץ של רן

הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן

אבל ישלו סוד אחד שפוחד הוא לגלות

שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

 

אז בלילות קרים

עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 
 

 

יש המון ילדים
את חלקם אני אוהב
את חלקם אני לא מכיר
אבל מי לא שמע על האומץ
של רן
הוא הכי מהיר בחול
הוא הכי חזק בגן
אבל יש לו סוד אחד
שפוחד הוא לגלות
שהוא כלכך מאוהב
באחת הילדות
אז בלילות קרים
עם פנס מתחת לשמיכה
הם מדברים
והוא מגלה מה היא בשבילו
כל עולמו
מוגן מתחת לשמיכה
אצלנו בגן יש הרבה חבורות
יש כאלה נחשבים
יש כאלה שפחות
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות
מרימים אותם גבוה
מלמדים אותם לנחות
מורמים על נס ודגל
גאוות כל האזור
אך לפעמים כשהם קופצים רחוק
הם שוכחים לחזור
אצלנו בגן נפרדים בשמחה
כי היום לא ארוך
ונפגשים שוב מחר
חוץ מאלה שכבר לא
אומרים שהם עברו דירה
מעבר לענן
אז בלילות קרים עם פנס מתחת לשמיכה
הם מדברים והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו בערב שלפני המלחמה

אנחנו שנינו מאותו הכפר 
אותה קומה, אותה בלורית שיער 
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר 
הן אנחנו מאותו הכפר 

אנחנו שנינו מאותו הכפר 
שדה ירוק חצינו עד צוואר 
בערב שבנו יחד לכיכר 
כי אנחנו מאותו הכפר 

ובלילות שישי 
כשרוח חרישי 
בצמרות שחורות עובר 
אז אני אותך זוכר 

תמיד בפרדסים ובשדרות 
אהבנו את אותן הנערות 
אבל תמיד אמרנו - אין דבר 
זה הכל נשאר בתוך הכפר 

ברחנו אל אותם המקומות 
לחמנו בשלוש המלחמות 
זחלנו על קוצים ועל דרדר 
אבל שבנו יחד אל הכפר 

ובלילות שישי... 

אני זוכר בקרב שלא נגמר 
פתאום ראיתי איך אתה נשבר 
וכשעלה השחר מן ההר 
אז אותך הבאתי אל הכפר 

אתה רואה - אנחנו כאן בכפר 
כמעט הכל נשאר אותו הדבר 
בתוך שדה ירוק אני עובר 
ואתה מעבר לגדר 

ובלילות שישי...

 

בקצה השמיים ובסוף המדבר 
יש מקום רחוק מלא פרחי בר 
מקום קטן, עלוב ומשוגע 
מקום רחוק, מקום לדאגה. 

אומרים שם מה שיקרה 
וחושבים על כל מה שקרה. 
אלוהים שם יושב ורואה 
ושומר על כל מה שברא. 

אסור לקטוף את פרחי הגן 
אסור לקטוף את פרחי הגן 
ודואג ודואג נורא.

הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה 
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך. 
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל 
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי 
הו כתם דם שותת 
באשר רב החובל שלי 
צונח קר ומת 
ליבי ליבי ליבי 
הו כתם דם שותת. 

הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון 
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון 
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל 
ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי... 

הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך 
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך 
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות 
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא יתן לי אות. 

אבוי ליבי ליבי ליבי... 

עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם 
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים 
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל 
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל. 

אבוי ליבי ליבי ליבי...

זה שיר שמצמרר אותי כל פעם מחר..

אני הולך לבכות לך 
תהיה חזק למעלה 
געגועי כמו דלתות 
שנפתחות בלילה 

לנצח אחי אזכור אותך תמיד 
וניפגש בסוף, אתה יודע 
ויש לי חברים אבל גם הם כבים 
אל מול אורך המשגע 

כשעצובים הולכים לים 
לכן הים מלוח 
וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר 
לא געגוע 

לנצח אחי... 

וכמו הגלים אנחנו מתנפצים 
אל המזח אל החיים

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת 
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים, 
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת 
לקבל את הנס, האחד, אין שני... 

היא לטקס תיכון, היא תקום למול הסהר 
ועמדה למולם עוטה חג ואימה. 
אז מנגד יצאו נערה ונער 
ואט אט יצעדו הם אל מול האומה. 

לובשי חול וחגור וכבדי נעליים 
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש 
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים 
את עקבות יום הפרך וליל קו האש. 

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע 
ונוטפים טללי נעורים עבריים... 
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע 
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים. 

אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם 
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים 
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף, 
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים". 

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל 
והשאר יסופר בתולדות ישראל.

(גרסה עברית של Civil War Medley שכתב של סילברסטיין). מילים: חיים חפר.

בום בו, בו בום, בום, בום
מחשיך כל היקום
ההר אפל הרחוב שחור
העיר גוועת במצור
אין לחם אין, אין כלום.

בום בו, בו בום, בום, בום
הלילה לא ננום
נחצה בשקט את הכביש
עם ארבעים כדור לאיש
שמרני אל רחום.

פתחי את התריסים לאט
כי מול ביתך עוברים
כל אלה שכמעט, כמעט
כמעט ולא חוזרים.

בום בו, בו בום, בום, בום
ליבנו כבר אטום
שלושים בנבי סמואל
שבעה עשר על הקסטל
שיירת נבי דניאל
אך אנו עוד נקום.

ליל החושך פה למעלה
בחובו טומן סכין
אם נחזור עוד מן הלילה
בעשרים שנה נזקין.

אך עוד תראי, את עוד תראי
את הדרך הפתוחה
עוד תראי, עוד תראי
את הדרך הפתוחה.

מי זה נע שם? זה הרוח,
האורב בין השיחים
מבטנו הקרוע
עוד זוכר קברי אחים.

אך עוד תראי, עוד תראי
את הדרך הפתוחה
עוד תראי, עוד תראי
את הדרך הפתוחה.

אהובך יצא לקרב
אהובך יצא לקרב
אבל איפה הוא עכשיו
מן הדרך הוא לא שב.

מן הדרך הוא לא שב
העפר כיסה עיניו
את קברו חפרו רעיו
כי הוא לא חי עד הבוקר.

אם נשוב עוד נערה
אם נשוב עוד נערה
אם נשוב בחזרה
תלבשי שמלה שחורה.

תלבשי שמלה שחורה
לזכר כל החבורה
כי נותרנו עשרה
מן הפלוגה עד הבוקר.

בום בו, בו בום, בום, בום
ליבנו כבר אטום
שלושים בנבי סמואל
שבעה עשר על הקסטל
שיירת נבי דניאל
הג´ינג´י מוישה מיכאל
מנחם צביקה ושמואל
ומוטי גד ובצלאל
אך אנו עוד נקום.

השיר הכי מרגש ומצמרר

המילים העתיקות נותנות בי כח 
בקולות העתיקים אמצא מרפא 
הם עוזרים לי לחיות 
הם עוזרים לי לצמוח 
לברוא עולם יותר יפה 

ואעבור עלייך ואראך 
מתבוססת בדמייך 
ואומר לך בדמייך חיי 
חיי, חיי, בדמייך חיי 
ואומר לך בדמייך חיי 

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת 
מניפה צבעונית נפרשת 
מבשרת חיים, מבשרת תקווה 
ושלום ושלווה וחסד 

ואעבור עלייך...

שרעד ברוח סתיו
שדה זהב היה שם קודם
והדליק נרות חצב
הראית איזה אודם
שזעק למרחקים
שדה דמים היה שם קודם
ועכשיו הוא שדה פרגים
אל תקטוף נערי
יש פרחים שבני חלוף
יש פרחים שעד אינסוף
עם המנגינה

הן אפשר.
הן אפשר.
שיהיה זה פשוט כבר מחר

הן אפשר
ובג'יפ שעבר
שאגו בחורים כי נגמר

והיכו בקצה העולם
כבני רשף נעו הגביהו עוף
להשיב את כבוד האדם
...
אל ארץ צבי אל דבש שדותיה
אל הירדן והמדבר
אל עם אשר לא יחשה
שאת בניו לא יפקיר לזר

שיר שנכתב על הלל אריאל הי"ד שנרצחה במיטתה בשנתה בכ"ד סיוון תשע"ז

 

 

 

הכאב
לא מרפה
צורב
והלב כוסף
לשלוה

המחסור
בתוכי עוד בור
ואיתו הקושי
לעבור

קוראת אליך
די נמאס 
אבא תרחם עלינו
הקורבנות יהיו 
בבית מקדש
למה להקדים את זמננו

השכינה
וודאי בוכה
משתתפת היא
בצערנו

עמוד האש
שפתע נעלם
ישוב, יאיר
לילותינו

קוראת אליך
די נמאס
אבא תרחם עלינו
הקורבנות יהיו
בבית מקדש
למה להקדים את זמננו

קוראת אליך
די נמאס
אבא תקרב גאולתנו
הקורבנות יהיו
בבית מקדש
בבקשה אל תקדים זמננו

אחת ממיליון
ספד לך נתן באהבה
זכה בנשמה גבוהה
נדירה והדורה
נשמה עתיקה

לא נחת על זרי דפנה
אך פיזרת לסביבה
אהבה גדולה
אמת מארץ תצמח
משם צמחת
משמים נשקף
החסד שצף

אחת ממיליון
שידעה לצחוק
למרות המכאוב
לראות טוב
לחיות!!!
לא לשרוד

כלביאה המגוננת על גוריה
עזבת את העולם
והצלת את כולם

נזכור אותך 
כאם רעיה
אחות וחברה

לא הספקנו לטעום
מכל גווניך
כהרף עין נקטפת
בדמי חייך
השארת בנו
ניצנים של חסד ואמת
שהיו לבושך

הגעגוע יחלחל ויבעבע
בנחמה
שזכינו להכיר ולהוקיר
נשמה גדולה
אחת ממיליון
דפנה

שלמה ארצי...

פתאום אביך נכנס נראה לי כמו בוכה,
בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב'טמפו'.

על כתף הכרמל
ומבקרים הגיעו מכל עבר

לא הייתי בערב בטקס
אני קוראת פה את הכל
ומצטמררת
ודומעת.


וידעו
וידעו
וידעו
כי אתה שמך ה
לבדך
עליון
עליון
על כל הארץ



יוודע בגויים לעינינו
נקמת דםם עבדיך
השפווךךך

אליפלט.

לא ממש זוכר את המילים בע'פ ואין לי איך להביא
אז אודה למי שיביא
וגם ממליץ לכולם להכיר אותו.

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=166&wrkid=307

 

נזמר נא את שיר אליפלט  ונגידה כולנו בקול:  כאשר עוד היה הוא רק ילד,  כבר היה הוא ביש גדא גדול.  בו שכנים ושכנות דיברו דופי  ואמרו שום דבר לא יועיל -  אליפלט הוא ילד בלי אופי,  אין לו אופי אפילו במיל.  אם גוזלים מידיו צעצוע,  הוא נשאר מבולבל ומחייך,  מחייך מבלי דעת מדוע,  וכיצד ובשל מה זה ואיך.  ונדמה כי סביבו, זה מוזר,  אז דבר מה התרונן כה ושר.  בלי מדוע ובלי כיצד,  בלי היכן ובלי איך ולמה,  בלי לאן ומאיזה צד,  בלי מתי ובלי אן וכמה.  כי סביב ככינור וחליל  מנגינה מאירה, מצלצלת.  אם נסביר לך מה זה יועיל,  איזה ילד אתה אליפלט.  בליל קרב ברעום אש מזנקת,  בין אנשי הפלוגה קול עבר:  העמדה הקדמית מנותקת,  מלאי תחמושת אזל בה מכבר.  אז הרגיש אליפלט כאילו  הוא מוכרח את המלאי לחדש,  וכיוון שאין אופי במיל לו,  הוא זחל כך ישר מול האש.  ובשובו מהומם ופצוע,  התמוטט הוא, כרע וחייך.  הוא חייך מבלי דעת מדוע,  וכיצד ובשל מה זה ואיך.  ובליבות חבריו, זה מוזר,  אז דבר מה התרונן כה ושר.  בלי מדוע ובלי כיצד,  בלי היכן ובלי איך ולמה,  בלי לאן ומאיזה צד,  בלי מתי ובלי אן וכמה.  מסביב ככינור וחליל  מנגינה מאירה, מצלצלת.  אם נסביר לך מה זה יועיל,  איזה ילד אתה אליפלט.  ובלילה חבוש קסדת פלד,  אט ירד המלאך גבריאל,  וניגש למראשות אליפלט,  ששכב במשלט על התל.  הוא אמר: אליפלט אל פחד,  אליפלט, אל פחד וחיל ‟  במרום לנו יש ממך נחת,  אף שאין לך אופי במיל.  זהו זמר פשוט גם תמוה,  אין ראשית לו וסוף והמשך,  זימרנוהו בלי דעת מדוע  וכיצד ובשל מה זה ואיך.  זימרנוהו כך סתם זה מוזר,  כי דבר מה התרונן בו ושר...

 

הוא נשאר בן עשרים
והזמן חלף,
זמן שלא נגע בפניו,
זמן בלעדיו

הוא אבד בחולות
עד היום לא שב
רק עכשיו אפשר לדבר
רגע אליו

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
ועם השכחה

אז כתבת יומן
ונשאר מכתב
ואתה צוחק מן הדף
על המדף

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה
שהיה ואינו
ובכל זאת ישנו

כי עם הזמן זה דעך
הכאב שכך
לפעמים גם פצע ישן
שב ונפתח

יורם, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
עם חבר שכמותך
שנשאר בן עשרים

אהובה, ביקשת שאקדיש לך שיר
אולי רק פזמון
לא מוכשר עד כדי כך
מקווה שאהבת את הניסיון

אהובה, איך השלג צנח כאן הלילה
רומנטי מאוד
כמה פתיתים לך רציתי לשלוח
במכתב האחרון

אל תבכי בגללי
אני כאן מחייך מרצון
תשמרי על עצמך בשבילי
תשמרי על ירון
היום לאבא יש יומולדת
תמסרי לו שאוהב המון
שלך משה,
הבן האבוד בלבנון

אהובה, ביקשת שאקדיש לך שיר
אולי רק פזמון
לא מוכשר עד כדי כך
מקווה שאהבת את הניסיון

אל תבכי בגללי
אני כאן מחייך מרצון
תשמרי על עצמך בשבילי
תשמרי על ירון
היום לאבא יש יומולדת
תמסרי לו שאוהב המון
שלך משה, הבן האבוד

היום לאבא יש יומולדת
תמסרי לו שאוהב המון
שלך משה הבן
האבוד בלבנון

אשכרה.

קפוץ לי