עכשיו,אני מתה כבר יותר מחודש וזה שיאו אחד גדול
חזנות זה בעע עד קלות
האנושות,הוי האנושות.האדישות.הסתימות.וההתנשאות.
ממש אבל ממש לא התכוונתי לצאת כל כך כבד
אוי שמישהו שם למעלה שטוען שהוא אלוהים יציל אותי ממחר.אינשאללה.
באמת שבא לי שהוא יכעס עלי ממש.
ברוב טריוויאליות וכבוד-אין לי מה ללבוש מחר.
אני צריכה לקרוא עוד קצת,אולי זה יביא לי השראה ואוכל להוציא מעצמי משהו הערב.
למה יש לי תחושה קשה בקשר להרדמות שלי הלילה?
מחר קמים בחמש,בין אם את רוצה ובין אם לא.
אוי אני חושבת שאני ראוייה למוות בייסורים וזהו
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר