אף פעם לא ידעתי לומר מה זה בדיוק שלוקח לי את הנשימה.
כמו רוח בקצה צוק שמונעת ממך את השאיפה הבאה, רק שאז האוויר סביבי קופא ולא סוער. הסערה היא רק במחשבות.
פעם זה היה רק גלעד, רק כשהחיוך שלו היה מופיעה בקצה זווית העין בכל מקום אפשרי- רק בחיוך שלו הייתה נעצרת לי הנשימה לרגע.
גלעד שהוא בכלל בגיל של נצח אבל איכשהו הוא שביעיסט.
אני מסיימת שמינית ואתה לא, גלעד. אתה יודע?
גלעד אתה יותר גדול ממני, אתה אמור להתגייס בקרוב. חברה שלך עדיין מחכה לך שתחזור ואני עדיין מחכה שתחליף חולצה מהאדומה ההיא, פושטק. זו לא צורה ילד.
אחר כך הגיע גם הדר, שעד היום אני לא בטוחה אם לקח אותי פעם טרמפ או לא. כנראה גם לא אדע.
הדר עם החיוך שלו שגורם לי לרצות לרוץ אלייו מקילומטר בחיבוק בידיים פשוטות. אבל אתה סנוב, אתה לעולם לא תקבל את החיוך של
לאחרונה גם אלחי הצטרף, הוא והחיוך והעיניים והצבעים שנמרחו על הפנים.
- לקראת נישואין וזוגיות