עושים את החפיפה ממש לפני שבת, 
לא יוצאים עם תיק ולא עם כלום כי לא עושים עוד הכנה במקווה. 

לגבי התינוק, אולי לשתף שכנה ולבקש שתשמור עליו לכמה דקות? או שבעלך יקח אותו לתפילה

או אופציה אחרונה לקחת אותו איתך אם הוא בגיל שישן ברוגע בעגלה, את זה תשקלי כי נשים שמצפות לתינוק מספרות שלפגוש תינוק במקווה עלול מאד להכאיב להן אז לכן אני מציעה את זה כאופציה אחרונה. 

לגבי שיער לחפוף ולהסתרק רגע לפני שבת ולאסוף בזהירות, לא אמור להיקשר מייד...

שלא תתעכב עם הכנות חשובות וחציצה עד רגע לפני שבת, ובסוף חלילה תפסיד טבילה.

עם תינוק קטן, תחפפי כשמתאפשר, כשמתפנה לך זמן לחפיפה ועיון בנחת, במשך יום שישי - עכשיו שימי שישי ארוכים בשעון קיץ, תמצאי לך שעה החל מהצהריים.

ציפורניים, שיער שצריך להסיר, וכל ההכנות שלפני החפיפה, כדאי כבר ביום רביעי או חמישי .

אם חפפת באחת משעות אחר הצהריים, לא סמוך לכניסת שבת, אל תתעסקי אחרי זה עם בצק, קילוף וחיתוך ירקות שצובעים את כפות הידיים, ותבלינים. ואם בכל זאת לא הספקת ואת ממשיכה לבשל אחרי החפיפה, תקפידי לעיין שוב היטב מתחת לציפורניים (אפילו עם קיסם עץ) ולשטוף שאריות צבע מהבישול.

תשאירי לך 20-30 דקות לפני כניסת שבת לעיון מחדש, סירוק של השיער שוב, במסרק, וציחצוח וניקוי השיניים אם אכלת אחרי החפיפה. ואם את מרגישה צורך, תשטפי שוב את עצמך בטוש.

אם תקשרי את השיער בכמה גומיות, הוא לא יסתבך בקשרים.

מבחינת בישול, וגם מבחינת ההכנות לטבילה (חציצה), לכי על מה שדחוף וחשוב. למשל, אם לא הספקת להסיר שיער עד יום שישי, אל תתעכבי על זה (לי הרב פסק שבמקרה חרום מספיק לשפשף היטב את המקום בספוג. לא לבטל טבילה בגלל זה, ולא להתעכב עם החפיפה והסירוק ומה שהוא ודאי חציצה בגלל זה).

אני למשל מאוד לא מאורגנת. אז (אחרי שאני מקבלת את עצמי כמו שאני  ולא נכנסת לרגשות אשם מיותרים) אני מפעילה כישרון שה' חנן אותי בו לעשות בכל שלב הערכת מצב ולהתאים את המשימות לזמן שנותר כך שאספיק לפחות את מה שחובה.

אפשר לקנות אוכל (הערכת מצב בצהריים - לא הספקתי, אני שולחת את בעלי לקנות) וכו'.

תחשבי כאילו את יוצאת לנופש לשבת עם בעלך . טבילה בליל שבת זה מאוד מיוחד.

זה יותר מכאיב מלפגוש אישה עם תינוק בכל מקום אחר?

לא חשבתי על זה אף פעם ובדיוק לאחרונה יצא לי לקחת איתי תינוק בליל שבת כשלא היתה ברירה

מקווה שלא פגעתי במישהי..

היו על זה הרבה דיונים בעבר בפורום,

יש ביום של המקווה הרבה אמוציות במיוחד למאותגרות פוריות,

זה תזכורת שוב לחסר למקום שצריך להגיע אליו חודש אחרי חודש,

זה לא תמיד יכול להיות ערב רומנטי כמו שהיו רוצות כי לפי הלו"ז של פרוטוקול הטיפול צריך לתזמן מתי להיות ביחד וזה הורס הרבה מהכיף מן הסתם שיש גורם חיצוני שאומר מתי...

כמה שמקווה זה עניין רגיש אצל הרבה נשים, אצל נשים בטיפולים זה עלול להיות רגיש הרבה הרבה יותר. 

נשמה,

את מתארגנת מראש לשבת, עושה מינימום.

הכנות לטבילה שאפשר לעשות מוקדם יותר (רביעי-חמישי) מומלץ.

בעלך ישמור על התינוק.. יתפלל מוקדם ואז תצאי או שיתפלל בבית (שמעתי על רב גדול מאד שאמר כך)

ולמה לצאת עם תיק? את אמורה לבוא מוכנה, להיכנס לטבול ולצאת..

בעיני זה יפה ומיוחד.. מניסיון של כמה טבילות רצופות שיצא בערב שבת=) 

וודאי שהפעם הראשונה שיוצא כך זה מלחיץ יותר,

מה שעוזר לי זה פשוט לחשוב על מה שיפה בזה.. 

בהצלחה!

ובשבת לא אמורים לעשות עוד מקלחת לפני

שבהם מניחים גיגית פלסטיק קטנה מלאה מים לפני המדרגות במקווה, כדי לשטוף בהם את כפות הרגליים.

את לא הולכת בבוץ למקווה, נכון? 

מה יכול להיות על הרגלים שלך? קצת זיעה? אולי הלכת יחפה על פירור אורז? אז כשתכנסי למקווה או לגיגית מים (לא הכרתי) זה ירד ממך.

מתקלחים במקווה אחרי כניסת שבת.

אפשר לטבול טבילה אחת בלי ברכה לצורך שטיפה, ואז לברך ולטבול.

במקוואות בערים יש מגבות (משלמים על מגבת+טבילה במוצ"ש או בטבילה הבאה).

לא מתקלחים  במקווה אחרי כניסת שבת.

(עלולים להבין את ההיפך מאיך שכתבתי בתגובה הקודמת ).

הבעיה שהמים במקלחות במקווה מחוממים בדוד חשמלי גם בערב שבת, כך שאי אפשר להזרים מים חמים.

אפשר לשטוף קצת במים קרים.

ולא משנים בערב שבת.

תשתדלי להתארגן הרבה מראש לשבת הזאת.

את האמבטיה עם כל ההכנות עדיף לא ברגע האחרון, אם תוכלי אפילו בצהרים.

קחי בחשבון שאם המקווה שלך עמוס אז כדאי להגיע בהדלקת נרות גם אם את טובלת רק אחרי צאת הכוכבים כדי להיות במקום טוב בתור (יש כאלה שטובלות כבר בין השמשות, ממה שאני יודעת רוב האשכנזים טובלים רק אחרי צאת הכוכבים, אבל תבררי מה המנהג אצלכם).

תסתרקי היטב לפני שבת ותאספי את השיער שלא יתבלגן.

עיון תעשי בבית כדי שתוכלי לתקן אם תגלי למשל ששכחת לגזור איזה ציפורן או משהו.

לא לוקחים למקווה כלום, צריך להשתמש במגבות שיש שם.

בשבת לא רוחצים את כל הגוף בבת אחת אז לא מתרחצים במקווה. אצלנו דווקא יש הנחיה לרחוץ רגליים, אין עם זה בעיה בשבת והרגליים לפעמים מתכלכות בדרך (ואולי גם רוצים שהכפכפים תשארנה נקיות..).

את השיער לא מברישים אלא מפרידים קצת עם האצבעות אם נראה לך שהתבלגן.

לפני הטבילות הרגילות שלך את מוסיפה עוד טבילה אחת והיא בשביל להרטיב את כל הגוף - במקום המקלחת הרגילה שלפני הטבילה. את יכולה לומר לבלנית, היא לא תגיד על הפעם הזאת "כשר".

אחכ סדר הטבילה כמו שאת רגילה.

אחרי הטבילות צריך להזהר לא לסחוט את השיער, אפשר לנגב מלמעלה.

(ואי אפשר להסתרק או לשים קרמים ודאודורנט סטיק שזאת הבאסה העיקרית בטבילה בשבת מבחינתי..)

משלמים בפעם הבאה שאת מגיעה למקווה.

רוב מי שאני מכירה, הבעל נשאר בבית ולא מתפלל במניין ערבית וקבלת שבת. מה לעשות, המקווה קודם.

ואם את רוצה הכנות במקווה, יש מקוואות שנפתחים שעתיים לפני שבת בשביל זה והבעל מדליק נרות בבית.

אני החלק שהכי קשה לי עם טבילה בשבת שאח"כ אני לא מאופרת

אין אצלי כזה דבר שבת בלי איפור מלא ומושלם.  אלא אם כן אני טובלת בשבת-אחרי הטבילה אני לא שמה כלום.

ודי מתבאסת מזה

יש את האיפור של הרב עובדיה לאלה שנוהגות ללכת על פיו.

(האנונימית שמעליך)

וזה באמת מבאס להסתובב שבת שלימה לא מאופרת.

עלולה לדחות טבילה, תעשה שאלת רב - במקרים מיוחדים כאלה מתירים לטבול עם איפור מלא (לאישה כזאת הוא לא נחשב חציצה) או לטבול מבעוד יום ביום שישי (בתנאים מסויימים שההלכה מתירה).

רב פסק לנו- שאם גרים בעיר שיש הרבה בתי כנסת,

אז שהבעל ישאר בבית לשמור ויתפלל ביחיד.

זה עדיף מלגלות לשכנה וכד'.

אבל אם גרים בישוב ויתפלאו למה לא הגיע לבית הכנסת אם יש רק אחד זו כבר יותר בעיה...

אפשר לצאת עם הבעל והילדים לבית הכנסת

ואז להזכר ששכחת להביא משהו- ובדרך לטבול ולחזור לבית הכנסת.

או שהבעל יזכר כאילו שכח משהו ויצא החוצה, וייפגש איתך וישמור על התינוק [רק לא ליד המקווה, שלא יביך נשים אחרות...]

כשיש ילדים גדולים- סיפרה לנו פעם מישהי (רבנית), שהבת שאלה אותה לאן היא הולכת...אז 

אמרה שלבקר חברה מסוימת. וכדי לומר אמת- כשחזרה אכן עברה דרכה והביאה לה עוגה לשבת.

ומאז כל כמה שבתות היא קופצת לבקר אותה- כי ראתה כמה שזה היה משמח וטוב עבורה....

אפשר גם ללכת עם תבנית עוגה/ צלחת עוגיות- והחברה שהלכת להביא לה תהיה הבלנית...

הכי קל- לקבל שבת מוקדם, במנין מסודר.

אח"כ אפשר למצוא הרבה תירוצים לצאת רגע אחרי הסעודה ולחזור.

*לגבי השיער- מסרקים לפני שבת ואוספים בעדינות בצורה שלא יהיה קשרים. מותר להעביר קצת את האצבעות בין השערות לפני הטבילה.

וידיים ורגליים- אפשר לשטוף במים קרים.

אין לי מה להוסיף על קודמותי, חוץ מזה שבסיוע בעלי הכנו את כ-ל שב בחמישי אחה"צ- ערב,

ושעוד הכנו לטיול שעתיים ביום שישי אחרי הגנים... (אני נזהרתי לא להתלכלך)

וגם קראתי בדרכי טהרה  הלכה מעניינת- בשבת מותר להכניס אצבע לחומר שמנקה צבע... השאלה האם זה תקף על לק??

כלומר שמותר להכניס אצבע לבקבוק של מסיר לק ולנגב-אם נשארו שאריות..?

מישהי יודעת? 

זה בעמ' קסט- "לכלוך אחר או יוד שבאצבעה ששכחה להעבירו מע"ש מותר לטבול אצבעה בחומר נוזלי המעביר את הצבע ואח"כ לשטפו היטב"

ולגבי הבעל- אצלנו אכן יש תפילה מוקדמת, שממש מסיימים ערבית שעה אחרי כניסת שבת. כך שהוא יכל להתפלל במניין.

עבורי יש הקלה ממש גדולה שלא צריך לעשות במקווה שום הכנה (אבל גם לא אוכלים טופי מייד אחרי מצד שני...)

אם נשארו לך שאריות, מותר להוריד אבל בלי צמר גפן בגלל הקטע של סוחט.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל - ברכות על ההיריון!!

ב"ה יש הריון!

וכל הכבוד שטיפלת עצמך ולקחת תרופות הרגעה.

בתכל'ס :

דברי עם המכון הטרטולוגי בחיפה, הם נתונים ייעוץ לזה. יש כדורים שאפשר בהריון.

מניסיון אישי - אני כידוע מתמודדת ocd (הפרעה טורדנית כפייתית) וגם היו לי דיכאונות בעבר.

לוקחת באופן קבוע "בריכת כדורים"...

ו- ההריון של הבן שלי (בן 4) היה בהפתעה

וגם אני דאגתי מה יהיה...

המכון הטרטולוגי אמר שזה בסדר, במקרה שלי ההמלצה היתה גם לקחת חומצה פולית במינון מוגבר בשליש הראשון. אם לא עשית את זה - בלי לחץ!

ב"ה היום הבן שלי בן 4, מהמם וחכם מאוד.

שורה תחתונה

את הכי חשובה!

מעולה שטיפלת בעצמך!

וגם העובר יהיה בעז"ה בסדר.

מזל טוב!

המשך הריון רגוע ובריא.

מציינת שהמשכתי לקחת את התרופות לאורך כל ההריון.

ב"ה ילדון מתוק וחכם ממש.