עולה לו ספק בכלכך הרבה דברים
האם היה באמת ומה עכשיו
מהלכים מהלכים ולרגע לא עוצרים
שבוי בתוך שפה של סמלים ומילים
ותחנות כאלה שעוברים
וכמו נקר הוא נוקש על הפנים
אני גם מנסה להעלים אותו
לגרור אותו הצידה בכח
תחשוב ילד, אל תחשוב על פילים.
ועכשיו?כח, כוח, כוחניות לשמה
הוא עדיין ירחף לו בשברי המחשבה
שעוד עולה בקנה הנשימה
וספק שעוד נמצא תשובה
לספק
כי הסתפקות היא תורה שלמה
סיפור שלא עוזב
לכאורה
להטמין את המחשבה בתוך ארון עשוי עץ מהגוני מבריק ומצופה לקה. עם שם וקיטלוג לאוספי המחשבות
לעטוף אותה בתכריחים ולקבור אותה שם ביחד עם הדברים הצפים
זאת התשובה?
כי שוב ילד, אל תחשוב על פילים נשמה.
מבט מיואש;
נפלט זיק לעיניים
מה יקרה אם נכה במקורות התורפה?
הו,
לא סתם תורפה. התורפה של הכל.
פשוט לזרוק את הפצצה הידועה-
להטיל גם בו ספק. אחלה חידה
להטביע אותו גם בנבכי המחשבה המסופקה
כי זהו מקום שלא תוכל לו שום בריה.
או פשוט להתמודד איתו.
לחיות אותו.
לקבל אותו
את החיסרון
את הכל
ולשמוח
כי
כי אולי הוא מראה שאנחנו בני אדם
ובני אדם הם קטנים וחלשים. גשמיים כאלה ומסובבי הקשרים תבועים שמנהלים את החיים
אבל מי אמר שהם לא יכולים להיות עליונים?
- לקראת נישואין וזוגיות