היא היתה נותנת לך ביקורת על הביישנות ולא מעריכה אותה, והיית ממשיך להיות ביישן וחסר ביטחון עצמי.

רק אשתך, ברוך ובעדינות שלה, ובתכונות נפלאות שיש בה גרמה לך להיות כמו שאתה כיום!

אז זו ההערכה שלך אליה? שברגע שהיא "מלאה את תפקידה" ועזרה לך להתרומם אתה זונח אותה ולא מעריך אותה?

תחשוב על זה..

וחוץ מזה יש המון תכונות שאפשר להעריך בבן אדם.

נראה שאתה מסתכל על דברים חיצוניים, כמו איך היא בחברה ואיך היא נראית בעבודה.

אולי תתחיל להסתכל על דברים פנימיים? אפשר ללמוד את זה, למשל ללמוד עבודת המידות ולראות כמה מעריכים בשמים דווקא את המידות השקטות, אלו שלא רואים אותם.

איך היא מתפקדת בעבודה, בבית, מגדלת את הילדות, מניחה שהיא מקשיבה לך (הקשבה זו תכונה חשובה כל כך!)

תאתגר את עצמך- תרשום כל יום, בלי לדלג 5 תכונות טובות שראית היום באשתך. כשמתרגלים להסתכל על הדברים הטובים קל יותר להתמקד בהם ולא ברע.

כתבת שאשתך מתלוננת. יכול להיות שהיא מרגישה את חוסר ההערכה ולכן קשה לה למרות העזרה? אשה צריכה להרגיש שבעלה אוהב אותה ונמצא איתה בשביל להרגיש טוב, לא מספיק תפאורה מושלמת (כסף, בית נוח ועזרה חיצונית זה תפאורה- מסביב. לא העומק של מה שאשה צריכה וכל בן אדם בעצם)

תנסה לתת לה מעצמך. לא רק עזרה חיצונית. אלא הקשבה, ניסית להקשיב לה מבפנים? לשאול אותה איך היה לה בעבודה? באמת להתעניין עד הסוף עם רצון לשמוע? יכול להיות שהתרגלתם שאתה מדבר והיא מקשיבה ולכן היא נשארה פסיבית? תקדיש לה זמן פרטי, בלי הסחות דעת מילדים או להבדיל טלפונים\מחשב. עדיף פעם ביום ואם לא לפחות כמה פעמים בשבוע.

אחרי שתתמיד בשני הדברים האלו ותתחיל לראות קצת הערכה מולה, אני ממליצה גם לנסות לברר איתה מה גורם לה להתלונן, ומה יכול לגרום לה להפסיק. מתוך באמת רצון לדעת ולא מתוך ביקורת (תציג את זה שלך זה מפריע וקשה, ולא שיש לה בעיה). אבל רק אחרי שבאמת תראה הערכה, אחרת זה לא הוגן כלפיה, כי באמת סביר שהתלונות נובעות מההרגשה שלה שאתה לא מעריך אותה.

(ואם יש לך אפשרות, תמעיט את המפגשים עם נשים אחרות. זה לא הוגן כלפי אשתך וגם מעוות את נקודת המבט שלך. אתה רואה איך הן נראות מבחוץ, אבל האם אתה יודע איך הנשים האלו בבית? סביר מאד שגם אם הן נשים נפלאות יש להן תכונות שלא היית רוצה או יכול לחיות איתן! הרי כל אדם מורכב מהרבה תכונות, גם טובות וגם פחות)

תודה רבה יהודי יקר.

עשית מצווה כ"כ גדולה בתשובה שלך. ממש לבנות בית בישראל.
אמנם כל הדברים הללו לא חדשים לי, אבל סיכמת את זה כ"כ יפה. תודה!
באמת - לאחר שאני השתניתי כבנאדם - איך אפשר לגמול לאשתי תודה על כל התפקיד החשוב שהיה לה בזה?

ועדיין - למרות שאני אוהב אתגרים, ומאמין מאוד שנסיונות נועדו שיעמדו בהם, עדיין בנסיון הזה אני נכשל כל פעם מחדש. אני בנאדם שאוהב שמחה, חברים, צחוק וזרימה. אני אדם מאוד שמח ו"של אנשים", ואני מרגיש שהתכונה הזאת בד"כ עומדת בסתירה להתעמדות הכ"כ גדולה הנדרשת בשגרה ע"מ למצוא את החיובי באשתי. 
מפגשים עם נשים אחרות זה חס וחלילה (!) לא בפרטי. זה פשוט חלק משגרת החיים שלנו - אנחנו כזוג, חלק מקבוצה חברים גדולה מאוד שגרה בשכנות אלינו (ישוב קהילתי). הפגישות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
לדוגמא (שטחית ורדודה, אבל עדיין) בטיול קמפינג - רואים מיד את הנשים מסביב מקימות אוהלים לילדים, מדליקות מנגל, מיד נרתמות ומתחילות לפעול בכיף ובשמחה. צובט לי בלב לראות שאשתי לא רואה מה צריך לעשות, וגם כשמקבלת "תפקיד" כזה או אחר - בסופו של דבר זה מגיע אלי כי היא לא מצליחה.

זה גורם לזלזול עמוק. האם אפשר לחיות רק את הפנימיות?! אנחנו עדיין חיים בין אנשים, בחברה, ולא במנזר טיבטי...

איך אפשר לשלב בין הדברים?

 

כמו שתיארת אבל אצלם זה הפוך.

אצלם האישה היא החזקה והגבר הוא השקט מבין שניהם ו"הבלתי יוצלח" הרבה זמן חשבתי איך היא מכילה אותו ואחרי כמה פעמים שיצא לי להיות איתם הבנתי שהוא בעצם מכיל אותה... את כל הסערות הרגשיות שלה, ואת מצבי הרוח ואת כל הדומיננטיות. והבנתי שאולי בחוץ היא החזקה אבל בבפנים, הוא מכיל אותה ועוזר לה בבית יותר מכל בעל אחר. ומבין ומתחשב. אז בית לחנוכיה הוא לא מצליח לבנות... אבל בבית הוא מקסים וטוב.

הוא מבשל, היא בקיאה בהבדל בין מקדח Vidia לבין מקדח עץ, ומה יותר טוב bosch או Makita.
במקרה הזוג הזה מתבודד ואין לו הרבה מעבר לחיי המשפחה המצומצמת... אבל בתוך הנישה הפרטית שלהם - נראה שהם בסדר גמור.

כל יום לרשום לפחות 5 דברים טובים שמצאת באותו יום באשתך (וכל המרבה הרי זה משובח..)

ובנוסף לפנות זמן להקשיב לה באמת? (כולל לדובב ולעזור לה לדבר אם צריך)

כי אם תנסה אני מאמינה שתראה שינוי כלשהו (אני אשה, אגב)

תנסו להמעיט ככל האפשר בארועים קהילתיים אם זה עושה לך רע, לא סתם התורה כל כך דוגלת בהפרדה מלאה, דברים כאלו הורסים זוגיות גם בלי לשים לב או להתכוון לזה (אם אפשר כדאי גם שמירת עיניים במקרה כזה, ממש לא להסתכל על בנות ונשים)

לא הגיוני שאשתך תהיה מושלמת, ואם אין לה מיומנויות טכניות בקמפינג זה הגיוני, ואפילו עדיף על מיומנות אחרת שיכולה להיות חסרה וקריטית יותר.. עדיף כך דווקא. ותמיד אפשר בעדינות ללמד, אם יש מורה טוב וסבלן התלמיד מצליח בסוף, רוב הפעמים 

(למרות שדווקא הדוגמא שהבאת מוזרה לי, לרוב התפקידים האלו נחשבים תפקידים גבריים, ובכלל לא מוזר שאשה לא תצליח בהם, אני אפילו לא מנסה וישר נותנת לבעלי לעשות..)

לא ניסיתי אבל זה נסיון באמת טוב ותרגיל בראיית הטוב.
אנחנו לא דוגלים בהפרדה מלאה, ואף דוגלים בשירות צבאי לבנות (כמובן - לא ביצוע מארבי חי"ר ביחד, אבל בהחלט דברים אחרים ומועילים), ובנות בהרבה מקרים מדריכות בטיולים, מקימות אוהל ומדליקות מדורה למרשמלו של הילדים. "איפה הן הבחורות ההן"? יש ויש.
לכן אצלנו בחברה - ההפרדה המלאה לא מקובלת וצריך ללמוד איך להתמודד. 

באופן כללי לא צריכה להיות בעיה והיו זמנים בהם הבעיה שתארתי לא היתה בדרמטיות כזו ואז - עניין הבילוי עם זוגות חברים אפילו לא היה עניין. 

הדברים שכתבת טובים, הגיוניים ומתקבלים. תודה מקרב לב!!

התורה (וחכמים) לא סתם אומרת דברים, יש להם סיבה

בהצלחה!

אני מבין שצריך לשבת במקום תורה, סביבה בעלת מידות טובות ע"מ שנושפע רק טוב.
זה לפי פרקי אבות כמו"כ לפי מאמר מתן תורה לרב אשלג, שהבחירה האמיתית היחידה שיש לבן אדם היא הסביבה שלו.

הסביבה טובה ומעולה! זה שבקבוצה החברים שלנו יש אנשים מובילים, איכותיים, מצליחים וחלקם ידועי שם בתחומם - זה לא אומר שצריך להתרחק מזה ע"מ שנוכל להיות "ראש לשועלים", ונראה פחות את המגרעות שלנו.

התחברתי הרבה יותר לפתיחת דברייך מאשר לסיום.

אצלנו קרה שמפגש עם זוג מסויים במשפחת בעלי גרם לנו להשוואות וכעסים בתחום ספציפי שהפריע לבעלי בהתנהלות שלי...

התרחקנו מהם, אמנם מסיבות אחרות, אך ברוך השם זה יצא לטובה !!

לא יכולה לתאר לך כמה הכעיס אותי שהוא חשב שהיא טובה בתחום שאני גרועה בו... ועוד יותר מכך, זה חזר אליו כבומרנג, כשאני באופן אוטומטי השוויתי אותו לבעל שלה בתחומים אחרים. 

היום ברוך ה' אנחנו במקום אחר לחלוטין, גם כי עבדנו על הזוגיות שלנו, אבל גם כי שמרנו מרחק !! ולכן בעניין הספציפי הזה אני מתחברת לדברי "שוקולד לבן". 

זה הבסיס להכל. שינוי נקודת מבט.
אם החברה אינה טובה - רק אז יש לשקול גם שינוי חברה.

אבל כאן אתה כותב בפרוש שהנשים בסביבתך גורמות לך להסתכל על אשתך ולחשוב עליה דברים שליליים

הרי אם היית בחברה אחרת, עם פחות מפגשים או מפגשים נפרדים לא היתה צומחת לך ההשוואה הלא הוגנת הזאת כלפי אשתך (במיוחד שהנשים שם שונות מחברות נשים אחרות שאני מכירה)

לכן בעצם אתה אומר שהחברה מזיקה לך לבית- כלומר לא טובה לכם כזוג.

ואם ככה כדאי לעבור, כי נישואין חשובים יותר מחברה שטוב בה, למרות שהחברה חשובה, אין ספק.

אמרתי את מה שאמרתי לפי מה שכתבת, לא סתם ככה בלי סיבה.

אם נראה לך שתוכל להצליח באמת להתרחק מהשוואות כאלו זה עניין אחר.

כבר גיליתי (בגילי המופלג...) שפסוקים הם לא כשפים או לחשי קסם.
מצטער אבל אני לא מאמין בזה.

"הכל עשה אלוהים" הכוונה גם כשהביא מישהו להבנה שהוא צריך להתגרש ולמצוא כיוון חדש בחייו.
גם זה בא מה', וגם זה שאשתו עושה לו את המוות - גם זה מה', ואפילו אם יש מישהו שבעלה חלילה פגע בה פיסית ומתוך כך חיסלה את הזוגיות הזו ופתחה דף חדש - גם זה מה'. ה-כ-ל מה', אבל זה לא אומר שהבנאדם "זורק" את האחריות שלו לשמיים.

הבנאדם אחראי למצבו, הוא צריך לנקוט יוזמה, להיות פעיל, להנהיג. והכל מתוך הכוחות שה' נתן לו.

ולא צריך ללכת לתקופת האמוראים בשביל זה.

בדור של סבינו וסבתותינו - זוג החליט להתחתן (במקרה הטוב, במקרים אחרים היה גורם צד ג' ש"שידך" ביניהם) וזהו זה. הם עסקו רוב חייהם בהישרדות, בהשגת אמצעי קיום.

בדור שלנו עלינו קצת בדרגה ואנחנו מאמינים כי אני זכאים ליותר שלמות בזוגיות שלנו. אנחנו מאמינים שיש לנו השפעה על חיינו ולא הכל צריך להתפס כגזירת גורל, ובטח ובטח לא לזרוק אחריות על גורם חיצוני לנו, שהוא ייתקן את חיינו הקלוקלים.

יהודי מאמין, שיודע כי ה' הוא הנותן ליעץ כח - יידע גם להשתמש בכוחו ולגלות מנהיגות על חייו. לבחון האם הוא מתקדם במסלול הנכון או שיש לחזור ברוורס ולתקן.

אני לא יודע אם זו התשובה בשבילו (אחרת לא הייתי כותב כאן...) אבל אני חושב שאין אפשרות להשוות בין מצבנו היום לבין תרבות של לפני 2000 שנה, בזמן האמוראים.

מה היועצת(נשמעת מקסימה) אמרה לכם לעשות כדי להעריך זה את זה?

אתם עדין איתה?

אם היא כ"כ חכמה אז יש לה בטח רעיונות.

דבר שני-מנסיון שלי כשאחד במרכז אז השני בצד

אתמול לא היה לי כח לסדר שולחן שבת

בעלי סידר ותמיד אני מסדרת...

פתאום הוא עושה הכל טוב מאוד...

אז אולי אם תבליט את המוצלחות שלך פחות פתאום יהיה לה מקום

קצת ענוה..

יש לך המון תחושות שליליות שפשוט מועצמות כשאתה נפגש עם אנשים בחברה. כאילו, אתה מצליח להחזיק את הרגשות כלואים בפנים ואז כשאתם בחברה- הכל מתפוצץ. בטח אתה לא מראה לה את זה אלא רק מתפוצץ בפנים (כדי שהיא לא תתרסק) וככה נע במעגלים.

תראה,

אני חושבת שהשלב הראשוני הוא לא להתאמן ולתת ביקורת לעצמך על כפיות הטובה, כביכול, כלפי אישתך שקידמה אותך. השלב הראשון הוא, לדעתי, להכיר בכך שהקושי שלך הוא אמיתי. שאתה לא כפוי טובה בזוי, אלא שאתה רוצה לראות שאשתך לא נותרת מאחור. שיש לה אישיות. שיש בה משהו מעורר הערכה. כן, אפילו מצד החברה ואפילו מצד חברים במעגל החיצוני. אנחנו אנשיים חברתיים וקשה לנו כששופטים את בני זוגנו לרעה. אם אנחנו אחד- מה זה אומר עלי? לכל אדם יש רצון שיעריכו גם את בן-זוגו.

נראה לי שמה שיעזור לך זה לשמוע סיפורים של אנשים שהתמודדו עם דברים הרבה יותר קשים (מחלת נפש אצל הבת-זוג, בת זוג שלא מתפקדת, אישה קשה במובן המיני ובמובן הרגשי וכו') וזה יעזור לך לקבל קצת פרופורציה לביקורת שלך כלפי בת זוגתך.

כי כשאתה דורש ממנה להיות מושלמת אתה לא רואה אותה. אתה רואה את הצורך שלך להתגאות בבת הזוג כדי שהכל יהיה מושלם. במובן מסוים זה גם עניין של תדמית.

דרך סיפורים יותר קשים וכואבים משלך תוכל לראות נכוחה את אשתך. ללמוד להעריך אותה על העדינות שנשארה בה כל השנים, וכן, אפילו גם על הפסיביות שלה.

כשתשמע מישהו שיש לו אישה צעקנית והיסטרית- תראה בקוטריות של אשתך משהו חביב ודי מינימלי.

כשמישהו יספר לך על אשתו שחונקת אותו ולא נותנת לו מרחב- פתאום תעריך את המרחב שלך וכו'...

בהצלחה!

כן. זה מאוד דרמטי.
מעבר למה שכתבתי יש גם קשיים אחרים כמו מיניות, משפחה לא לגמרי בסדר. דברים שמצערים מאוד גם אותה, לא רק אותי.

זה נכון ש"צרת רבים חצי נחמה" אבל גם "צרת רבים נחמת שוטים". בכל אופן זה כן עוזר לפרופורציות, למרות שלכל אחד (כך אני מאמין לפחות) יש שאיפות להתעלות מעלה, ולא רק להיות רחוק מה"למטה".

מה שאת מציעה די דומה לז'אנר של סיפורי צדיקים. יש איזה תנא שאשתו היתה משהו איום ונורא, ואעפ"כ - הגיע לאן שהגיע וכו' וכו'. 
לצערי - לא ידוע לי על ספר בנושא צרות של אחרים בזוגיות. לפחות לא ספר צנוע, שמתאים לסגנון החיים של יהודי בישראל, שמשתדל להיות מחובר למסורת שלו...
אם יש המלצות מאיפה לשמוע סיפורים - אשמח מאוד!
 

כמו שעוזר לשמוע בלייב.

כמו שכשאתה נחשף בפני חבר ומציף את הקושי שלך עם אשתך, הוא עונה "ואתה לא יודע כמה הייתי לאשה כזאת" וכו' וכו'.

נראה לי שזה קשור בתפיסת החיים שמובילה גם את תפיסת הזוגיות. ראיית עולם שהיא דיכוטומית- יש את אשתי הלא-מוצלחת ולעומתה יש את רוב הנשים פה בקהילה שהן פייטריות ומשכילות. אתה מבלי משים עושה להן אידאליזציה ומתחיל לפתח תסכול איום סביב הנושא.

עכשיו, התסכול הוא בהחלט קיים, אבל נסה לראות את החלק שלך בהגדלת התסכול. להפוך את כדו השלג הקטן לכדור שלג מתגלגל. להפוך את הקושי ה"סביר" לקושי "איום ונורא" שמחייב גירושין. אולי באמת תתחיל מלהיות פחות דרמטי (מה שבהחלט יכול להיות עדות לחוסר ביטחון ושקט פנימי) ולנסות שלא להעצים מעבר לכל פרופורציה את חסרונותיה של אשתך.

אגב, מהצד זה נראה באמת תמוה איך הגעת למחשבות על גירושין, אבל אני מאמינה שתסכול שמעצימים אותו והוא לא נפתר בהחלט יכול להוביל למחשבות כאלה. במיוחד כשיש פרפקציוניזם והרגשה ש"מוכרחים להיות למעלה".

יש כ"כ הרבה סיפורים פה על גברים שחווים התמודדיות במישורים שונים מול האישה. תבין שאצל אף אין מציאות מושלמת וורודה. זה אולי קל להבין בשכל אבל להפנים את זה לוקח זמן.

קודם כל - מקסים.
אני יודע, לומד ומבין שכל העולם שכל אחד מאיתנו חי בו - נמצא בתוכו הוא. מעיין מציאות "מדומה" שהוא חווה אך ורק דרך החושים שלו - ומן הסתם, הצופה הוא שקובע איך תיראה המציאות סביבו, אבל יש גם נתונים יבשים.

נכון מאוד שגווני אפור וצבעים אחרים יעזרו פה. הנושאים עולים תמיד בתקופות עם יותר מפגשים חברתיים (חגים וחופשות) שבו באמת רואים אחת מול כולן.

שאלה: האם זה נכון להעלות את הבעיה בפני חברים?! זה קצת להוציא את הכביסה המלוכלכת... אחרי הכל בישוב קהילתי הסיפורים האלה מתפשטים כמו אש בשדה קוצים.

בכוונה אני לא קוראת לזה בעיה כי אפשר להגדיר כל דבר כ*בעיה* או *אתגר* או *נושא שצריך לעבוד עליו* (וזו ההגדרה שאני באופן אישי הכי אוהבת)

ויש משמעות להגדרה שאנחנו בוחרים, זה משפיע ממש על התחושות שלנו - מיאוש ותסכול לתחושת אתגר והרפתקה

אני מאד מתנגדת לשיתוף חברים ואני אסביר למה - כעת אתה בשלב שלילי ואתה תשתף מהתחושות שלך בשלב הזה, יש כאלה שאם תשתף אותם רק יוציאו לך עוד יותר את הרוח מהמפרשים וגם אלה שלא יעשו את זה, יזכרו אותך/אתכם באור כזה

ובינתיים אתה כבר תתקדם, תשפר את המצב, תתחיל להרגיש הרבה יותר טוב - ואת הרושם השלילי שיצרת יהיה קשה לשנות

אני גם ממש לא רואה איזו תועלת עשויה לצמוח משיתוף כזה, אבל גם אם יש כזו אז לדעתי היא ממש לא שווה את הנזק

וסליחה שהתערבתי לכם בדיון...

כדי שמנהיג יוכל להוביל שינוי חייבים עוד המון אנשים שילכו אחריו. מותר להיות בן אדם פשוט ובינוני.

כדי שמישהו או מישהי יוכל להוביל ולשנות ולעשות דברים הוא יצטרך שיהיו אנשים קטנים שיעשו תפקידים קטנים. ( ניקח רופאה בכירה, היא חייבת שמישהי תטפל בילדיה ומישהי אחרת תטפל בבית שלה)

חוץ מזה אם יש כמה מיומנויות שחסרות לאשתך אז אולי תעשו פעם קמפינג לבד ותלמד אותה בלי לחץ. 

יכול להיות שכל כך מפריע לך כי אתה רואה בה את עצמך. 

ואולי היא מתלוננת כי היא מרגישה את היחס.

ויכול להיות שבהשוואה לאשתך אתה מרגיש מנהיג ואסרטיבי אבל באמת אתה לא.

נקודות מאוד טובות למחשבה.
הוא שכתבתי - אני מאמין שהשינוי בתכונות שלי לאורך השנים הם הודות לאשתי במידה רבה.
יכול להיות שאני רואה את עצמי אסרטיבי אבל אני באמת לא, אבל מתוך כך שאני מתייחס לעצמי כך בביטחון רב - זה מאוד עזר לי בתפקידים מובילים בתחומי חיים שונים, וביחס כזה מהסביבה.

הכל בסוף חוזר לשינוי היחס מצידי... וזה אמת.

קראתי את ההודעה שלך בעיון

יישר כח על המודעות ועל הנכונות לשפר ולעבוד על עצמך

כתבת:

אני רואה אשה קטנה וחלשה, תלותית ומתלוננת הרבה כמה שקשה לה, למרות שלפי כל הנתונים היבשים הכל אמור להיות הכי קל בעולם.

לי נשמע שיש תשובה כואבת שיכולה להסביר למה היא ככה:

"טבע האישה להתענג על חינה בעיני בעלה, ואליו עיניה נשואות!". מה היא רוצה בחייה הפרטיים? דבר אחד! להרגיש שבעלה אוהב אותה, שבעלה חושב עליה, שהוא זוכר אותה, היא בראשו – "כל הזמן". והסטייפלר כותב זאת בצורה חריפה יותר: "כי עיקר תקוות האישה בעולמה שיהיה לה בעל אוהב אותה, וכאשר רואה שזה אינו, כמעט שקרוב הדבר לפיקוח נפש ממש, על היותה גלמודה כאלמנה חיה".

סליחה אם זה נשמע חריף. זכרתי את הציטוט בערך וחיפשתי בגוגל כדי לצטט במדויק.

אני חושבת שמרוב שאתה מבוסס בבעיה קשה לך "לצאת מזה" ולעבוד על תיקון הבעיה.

אם אתה באמת רוצה לשנות את המצב, לבנות את אשתך, אתה יכול לעשות את זה. אתה צריך להחליט על פעולות מעשיות שאתה יכול לעשות, להחליט על תקופת זמן מוגדרת שאתה עושה את זה ואחרי תקופה מסתכל אחורה ובודק איך התקדמת/ם, כמה ומה, מה עזר יותר ומה פחות

דוגמא לפעולות מעשיות - לחפש כל יום כמה דברים חיוביים בה, משהו שהיא עשתה או לא עשתה, אפילו דברים ממש קטנים (ואולי לא משמעותיים בעיניך, זה לא משנה) ולהחמיא לה על זה במילים. 

הנקודה היא שהמחמאה תהיה אמיתית ותבוא מהלב שלך.

יש לי המלצה לספר מעולה שיכול לתת לך כלים מאד מעשיים ממש למטרה שלך, אם זה מעניין אותך..

תודה!
מאוד מעניין לשמוע על זה יותר. מהו הספר?

"כיצד אחד מכם יכול לקרב את שניכם זה לזה" של סוזן פייג'. 

יש בו כלים מעשיים לאסטרטגיות לשיפור הנישואין - לטווח הקצר ולטווח הארוך. מגוון רחב של כלים שאתה יכול מתוכו למצוא את מה שאתה יותר מתחבר אליו

כתיבה זורמת, ספר שנעים לקרוא אותו, לא חופר, לא תיאורטי אלא מאד שימושי.

מאד מומלץ.

תודה רבה. אני אקנה אותו.

זה לא מובן באליו

בעז"ה תראה ברכה והצלחה. 

ובידינו לכוון אותו לכיוון שנרצה.

התפקיד שלך היא לאהוב את אשתך... הספר החינוך כותב שזה העבודה של שנה ראשונה לאהוב את טבעה ולהתרגל אליה עד שהתנהגות אחרת תראה זרה בענינו...

אתה חיב להתבונן במעלות שיש דווקא באשה עדינה וצנועה, המשפחתיות שיש בה, מדת האמת וכ'ו ושכך צריכה להראות אשה...  ואשה שהיא לא כזאת ההתנהגות שלה לא מתאימה לאשה....

אשתך היא הדמות לנשיות מהי... לצורת אשה...

בהצלחה 

אני חושב שעם התקדמות העולם ישנה גם התקדמות מבורכת במושגים...
הרבי מליובביטש לדוגמא, אמר שמאותה הסיבה שבעבר אסרו על נשים ללמוד גמרא, מאותה סיבה בדיוק - כיום הן חייבות ללמוד. 
נשים היום הן משכילות, חריפות, מנהיגות, מובילות ופייטריות. הן מממשות את עצמן בדרכים רבות ומגוונות מאשר אמהות. כמובן - תוך גילוי המידות הנשיות, אבל במעטפות חדשות ורעננות המתאימות לדור ולתקופה.

לאשה הספציפית שאלוקים נתן לנו.... ולהיות בעל טוב לאשה הזאת זה כולל לאהוב ולהעריך אותה במעטפת שלה... מה שגם המעטפות החדשות באות על חשבון דברים אחרים.. שיהיה לך ברור...

אבל נראה לי שיש כאן משהו עמוק יותר ביניכם, אתה התקדמת בחיים והשארת את אשתך "מאחור" והיא מרגישה את זה.. אתה יותר פעיל ועסוק, פחות זמן בבית, עסוק בדברים של "גדולים" וכ'ו עשית את ההתקדמות שלך לבד ולא שיתפת את אשתך. אצלך זה עוד יותר גרוע שאתה נותן הרגשה של "אני כבר גדול ומפותח ואת נשארת להתעסק בקטנות ובזוטות" לא השכלת לראות שלולא אשתך שתעשה בשבילך את הזוטות לא היה לך את הפנאי לפרוץ קדימה. לא השכלת לתת לה את ההרגשה שבלעדיך לא היתי מגיע לאן שהגעתי..

ב. תן לה עצמאות מלאה בדברים שהיא אחראית עליהם גם אם הם לא נעשים כפי שאתה רוצה ותראה שהיא נבנת מזה מאוד 

זה נכון מאוד.

רק מה עושים אם איפה שאני משחרר - היא לא מסתדרת בעצמה וכועסת כשאני רוצה להסביר לה?
גם בזמנים שהיא לא כעסה עלי כשהראיתי לה בדברים מסויימים איך אפשר לעשות יותר טוב - שום שינוי לא נראה בטווח הארוך, כמעט 10 שנים...
אחרי 10 שנים זה קצת מייאש...
 

לתת לה עצמאות גם להכשל  גם לעשות את הדברים פחות טוב וגם בצורה לא חסכנית... ככה טוב לה.

תן לי לנחש שאתה מתערב לה גם בדברים שאמורים להיות מאוד "שלה" כגון סידור הבית ובישולים.

אם לא תיתן לה להרגיש גדולה ועצמאית היא לא תהיה גדולה ועצמאית כמו שאתה רוצה.. ובעיקר היא תהיה מאוד בקרותית על כל מה שזז ועליך וקצת מדוכאת גם....

לעניות דעתי חסד גדול עשה איתך אלוקים שנתן לך אשה עדינה ולא אסרטיבית. אתה אדם שצריך שליטה איפה שאתה נמצא ואם אסרטיבית לא היה לך את זה אפילו במקום הכי שלך... בביתך.. 

אם אני לא מתערב, לאחר מספר ימים הבית פשוט מתמוטט ואז היא מתוסכלת מזה ש"הבית מתמוטט מבלאגן" (כאילו זו אחריות של מישהו אחר).
כל שנותר לי הוא לעשות דברים בעצמי, כמו שצריך מבלי להתלונן. שם מוסיקה, רוקד עם המטאטא ומרביץ עבודה. הכי חשוב לעשות את הכל בכיף.
זו הגישה שלי וזה כ"כ שונהההההה

אבל זה לא נשמע קצת מאולץ ולא אמיתי?

לדוגמא, ילד בן 3 חייב לקבל מחמאות מההורים שלו על זה שהוא הפסיק להשתמש במוצץ.
או אה! איזה יופי! דני כבר לא צריך מוצץ.

אבל אם תיקח את דני כשהוא בן 20, בדיוק סיים קורס קצינים ותגיד לו "איזה יופי דני! אתה כבר לא צריך מוצץ" אז זו לא מחמאה. זה ביזיון.

לזה אני חותר - אני מרגיש שיש דברים שהם כ"כ טריוויאלים, שלהחמיא להם זה באמת מאולץ. לפחות בעיני - אם אני אתן מחמאה על דבר שהוא טריוויאלי - זה נחשב בעיני כמו הוצאת דבר שקר מהפה.


שמענו פעם על אחות של איזו סבתא שנתנה מחמאה נהדרת על בעלה "איזה יופי, במהלך 40 שנה הוא אף פעם לא הרביץ לי". נו, זה נשמע כמו מחמאה?! זה הזוי. אז אני תופס את הדברים קצת ככה - להוציא מחמאה על דבר מובן מאליו זה לא תמיד מחמאה, ובמקרים מסויימים - אפילו שקר.


 

לא מבינה בנישואין... רק אומרת שמי אמר שאישה בעלת יוזמה, פייטרית ומנהיגה ממש זה המעלות הכי חשובות... יש כל כך הרבה מעלות שבחורים אחרים מחפשים. של עולם פנימי עשיר ומעניין, של מים שקטים חודרים עמוק, של טוב לב, של חן שקט, של נאמנות....

אני אישית זה תכונות הרבה יותר יפות בעיני... עניין של טעם גם מה נחשב בחורה מעולה ומה בינונית.

אולי תחשוב, תרעה במה היא דווקא כזו מיוחדת

אמרת בסוף את המשפט המנצח "מאחורי כל איש גדול עומדת אשה גדולה" (אגב יש על זה בדיחת המשך: "ומאחורי כל אשה גדולה עומד איש שמסתכל לה על ה..." לא יפה... אבל קורע)

זה בדיוק המשפט שלא הייתי רוצה. 
א. אני מרגיש שאני לא כ-ז-ה איש גדול. סה"כ מישהו שמאוד משתדל. זה הכל.
ב. אני מרגיש שעומדת מאחורי אשה קטנה וזה שתי בעיות: מאחורי, וקטנה.
ג. אני מאוד מאמין שזוג טוב צועד זה לצד זו. שותפים. מלך ומלכה. מנהלי הבית. הם תומכים זה בזו ומצעידים יחדיו את הבית למעלה מעלה. במקום זה אני מרגיש שאני גורר עגלה מאחורי.

ושוב - אני כותב את כל זה בעצב גדול מאוד, ובהרגשה של חוסר הגינות כלפי התכונות הטובות של אשתי. כמובן שמה שעולה פה זה רק מה שכ"כ מפריע.

חז"ל אמרו משפט קטן שמיכל בתוכו ידע עצום בכל הקשור ליחסים ואנשים: "הפוסל, במומו פוסל".

ולמה אני אומרת את זה כאן?

הדגשת כמה פעמים שמה שחסר לך אצלה זה שתהיה מובילה ויוזמת. וזה בדיוק התכונות שבעצם היו חסרות לך מתישהוא ופעלת לתקן. זאת הסיבה שזה ככ מפריע לך - כי זה "מום" שהיה (ואולי עודנו) בך, ולכן הוא בולט לך אצל אחרים. ומזה שזה ככ מפריע לך אני מסיקה בתוכך פנימה יש עדיין משהו לא פתור לגבי העניין הזה. שהתכונות האלה לא באמת השתנו עד הסוף או שלא היתה לך בתוכך קבלה של עצמך הקודם. תחשוב על זה...

בנוסף, יכול להיות שהגדילה שלך באה על חשבונה ובעצם הנמיכה לה את הביטחון עצמי. אם כך המצב (ואני לא לגמרי בטוחה בזה) - אז התיקון לזה יהיה שתחשוף בפניה גם את הצדדים החלשים שלך. תן לה לעזור לך איפה שלך קשה. זה נשמע שהתרגלתם לזוגיות של מוביל ומובלת, ובעצם אף פעם לא ניתן לה מקום להוביל - אבל לא את הילדים או  הסביבה- אלא אותך! זה ברור לי שזה ייקח זמן עד שהיא תסכים להיכנס למקום הזה, משום שהיא בטח מפחדת מאוד מכישלון שרק יוריד את ערכה בעיניך, לכן אני מנחיה שהתגובות שלה למהלך כזה יהיו בסגנון של "אולי תלך למישהו שמבין..". אבל אל תוותר ותנסה שוב כל פעם מכיוון ובנושא אחר. כשהיא תראה שאתה באמת מתעניין במחשבותיה ודעותיה על דברים שאתה עובר וחווה אז היא תעז לנסות להביע אותם... (שוב, בהסתייגות שאכן זאת הבעיה פה)

עוד משפט עצום של חז"ל הוא "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - אז באמת אתה אף פעם לא תוכל לגמרי להגיע למקומה, אבל תרגיל טוב זה לנסות לשים את עצמך בנעליים שלה. וכדי שתוכל לעשות זאת, אתה חייב להכיר אותה יותר. אז פשוט תשאל ותתעניין מה היא עושה בעבודה, בשעות הפנאי, מה היא חושבת על דברים, איך היא חווה את האימהות, מה התחביבים שלה, האם יש לה שאיפות וחלומות, איך היא היתה רוצה לחנך את הבנות וכד'. ואגב, בשיחות היכרות המחודשות האלו (במקום הדייטים שלא היו לכם ) אסור לך בתכלית האיסור לבקר ולהעיר. אלא רק להקשיב מתוך התעניינות כנה. 

בנוסף,אני מאמינה שבגלל שהתחתנתם צעירים היא לא הספיקה לפתח את עצמה יותר מדי, אז אולי באמת כדאי למצוא איזה נושא שבא לה ללמוד או לפתח בעצמה. ככה היא תתחיל לצבור הצלחות שיכולות לפתוח אותה (כמו שבעצם קרה לך, לא?).

ולסיום אני אספר לך סיפור קטן: לפני שהתחלתי לצאת לדייטים הייתי ממש מבועסת מכל הסיפור הזה שאני צריכה להיכנס אליו. כשאמרתי את זה לאחותי היא ממש התפלאה ואמרה שדייטים זה דווקא ממש כיף כי בכל פעם מזדמן לך להכיר עולם חדש! כי כל אדם, כולל אשתך, הוא עולם שלם. וצריך רק להיות קשובים כדי להיכנס אליו ולהכיר אותו...

והבנתי שהיא דווקא כן פיתחה את עצמה...

אבל נראה לי ששאר הדברים שכתבתי כן יכולים להועיל.

אבל לי זה היה נשמע מכל מה שכתבת שהבעיה העיקרית שלך זה בעצם הבושה מהחברים, המחשבה מה הם חושבים עליך שיש לך אישה כזו, כי בעצם נראה שאתה אוהב אותה ואפילו מודה שהיא זו שקידמה אותך.

היו לי במשפחה הקרובה (אומנם לא בעלי-אבל אנשים מספיק קרובים אליי) שגרמו לי לעיתים למבוכה. בתחילה לא ידעתי איך להגיב כשדברים קרו, לפעמים ניסיתי להתחמק ולברוח מהסיטואציה עד שהבנתי שהדרך שהכי תכבד אותי היא לקבל את זה בטבעיות. חשבתי מה אני הייתי חושבת על חברה שהיה קורה לה דבר דומה והגעתי למסקנה שלא הייתי חושבת עליה שום דבר רע, זה שמשהו קרוב אליי לא מתנהג בצורה שמצפים ממנו לא אמור להוריד מערכי בשום תחום.

יתכן שאני טועה, אבל אם תפנים שחברים שלך לא חושבים עליך שום דבר רע בגלל שאשתך לא מתנהגת כמו הנשים האחרות ההתמודדות שלך תהיה קלה בהרבה, ואדרבא, אם תכבד אותה גם בבית וגם בפומבי זה יעלה את ערכך בעיניהם ויתכן שגם את ערכה. כי אם יחשבו שהיא אישה "מסכנה","פסיבית","חלשה" ויראו שאתה מכבד ומעריך אותה יחשבו עליך רק דברים טובים, אדם שדואג לכבד אדם שכביכול לא ראוי להערכה בין אם זה אשתו, בין אם זה הוריו או כל אדם אחר, יקבל הערכה מהסביבה על הדרך הזו. ובמידה והם לא חושבים עליה את הדברים הללו אלא סתם חושבים שהיא פחות "זוהרת" מהאחרות-ההערכה שלך אליה תעלה את ערכה בעיניהם.

המצב הוא ההיפך הגמור.
אשתי מאוד מוערכת בפני החברים, האנשים בעבודה שלה ומי לא. 
זה מה שמצער אותי - אני לא מצליח לראות את הדברים שבזכותם היא מוערכת, ואני ממש מרגיש שבנוכחותי היא מתנהגת בצורה שונה לחלוטין.

אני אתן דוגמא, מבלי להיות ספציפי מדי כדי לא לחשוף.
יש בישוב פורום תורני מסויים של נשים, אחת לשבוע. אשתי משתתפת בו. ידוע לי שבפורום הזה אשתי נחשבת כ"הכי איכותית", הכי מעמיקה, הכי משתתפת, הכי למדנית.
כששמעתי על זה זרחתי מאושר שלושה חודשים. אבל כל התכונות הללו פשוט לא באות לידי ביטוי בנוכחותי, אפילו ליד שולחן שבת, לומר איזה דבר תורה לילדים, משהו. איזו עצם...

יש לך השערה מה כל כך חוסם אותה מולך עד כדי כך שבחברה היא פורחת ובבית לא?

כי ממה שכתבת נשמע שהבעיה יותר עמוקה, זה לא שהיא לא מוערכת, אלא שמולך היא לא מצליחה להביע את עצמה. כדאי מאד לנסות להבין מה הדבר שחוסם אותה כל כך.

יש משהו במערכתיות שלכם שגורמת לה להתנהג כך...

בשביל זה צריך אדם שלישי מהתחום הזוגי שיעבוד אתכם.

אני יכול להמליץ לך בפרטי.

נ.ב. התפעלתי ממך שלאורך כל ההודעות לא ניסת להצדיק את עצמך אלא הית מאוד פתוח לדעות ועצות של אחרים.  מגיע לך חיים מאושרים....

כמו שכתבת, חלק מהעובדה שאתה התקדמת, זה בזכותה.

גם היא יכולה להתקדם- גם אם זה יהיה לכיוון שונה ממה שאתה מדמיין.

נרהא שהעובדה שאתה "לא מרוצה" ממנה

היא מעיין ביקורת תמידית. -לכן אינה יכולה להפתח בפניך,

לכן לא תיזום לידך, כי הרי לא תקבל הערכה גדולה על מה שתנסה. אז עדיף להשאיר לך את העבודה.

לעומת זה ליד אחרים, שבלי ציפיות ממנה- היא משוחררת יותר ואיכויות שלה באות לידי ביטוי.

נראה לי שכדאי לך 2 דברים:

1. לנסות לקבל אותה כפי שהיא. תחליט לשחרר ל3 חודשים לדוגמא. תראה לאן זה יוביל...

2. להחמיא לה על כל דבר קטן. מותר לפעמים קצת להגזים...  זה יהיה טוב עבורה, וגם עבורך.

המילים או הפתקים אם קשה לך בע"פ, יבנו את הראיה החיובית והיא כמו גלגל תוליד עוד מעשים חיוביים ואי"ה תשחרר את מה שתקוע ביניכם.

ולגבי איך לבדוק- היא יכולה לדעת... תשאל אותה ברגעים נינוחים של כנות.

אם כשהיא לבד עם הבנות היא יוזמת איתן איזה משהו בבית ופתאום כשאתה מגיע הביתה משהו משתנה, היא נהיית יותר פאסיבית- זה וודאי שהנוכחות שלך משפיעה עליה. 

בהצלחה!

והרבה סבלנות!! אפשר לשנות ולתקן!!!

ואפשר לזכות לנישואין מאושרים, לא רק בשביל הילדים, גם בשבילכם. אם לא תוותר ותראה את הטוב שבה, תזכהלהרבה שמחה עבורך ועבורה. וודאי שזה יהיה גם עבור הבנות

ממה שכתבת מקודם עלתה דמות של מישהי מסכנה, שקטה בצורה קיצונית אולי בעלת חרדה חברתית קצת, מאוד חלשה, "מחכה שיתפעלו אותה" (אתה אמרת) ובכלל מישהי שמאוד קל להתעלם ממנה.

מישהי כזאת בוודאי לא מסמר הערב. בוודאי לא הבחורה הכי למדנית ושווה. היא לכל היותר מגמגמת משהו וגם זה בעילגות. מה שיוצא ממה שכתבת עכשיו (שזה ממש שונה) היא שאשתך היא חתיכת משכילה שאין לה מתחרים, פעילה ולא מחכה שיתפעלו אותה, אחת כזאת שכיף להקשיב לה, מלומדת וחכמנית.

אז למה זה לא יוצא בבית באמת? מה המחשבה שלך בקטע הזה?

ובהחלט יש על מה להעריך במקרה כזה. אבל כנראה חייבים להכיר לעומק. ולדעת להעריך את העומק הזה. 

עוד אפשרות שהיא קראה ספר על שלום בית שכתוב שם שאישה צריכה להיראות חלשה כדי להעצים את בעלה ולהגיע לשלום בית. אז היא מיישמת. 

עוד אפשרות שהיא מרגישה שאתה כל הזמן בוחן אותה ולא מצליחה להשתחרר בנוכחותך. היה לי משהו כזה עם אימא שלי, היא כל הזמן בחנה, עזרה , ביקרה והשתלטה .

בס"ד

ממליצה לכם לצפות בהרצאות של הרב יגאל כהן ,הנה מספר הרצאות בנושא זוגיות ושלום בית :

למי שעדיין לא זכה לשמוע ולהכיר את הרב הצדיק הנ"ל מוזמן להאזין ולשתף הלאה.

בשורות טובות לכלל עמ"י. 

כשיש לך נקודה שאתה אישית רוצה להתקדם ולשנות אותהמול אשתך-

כדאי לך ללכת לאימון אישי?

בשונה מטיפול,

הוא לא מחפש רק אחרי הקושי או החסמים (למרות שלפעמים גם באימון עוסקים בזה)

אלא-

אתה מוצא את הדרך שלך לשנות ולהתקדם באופן מעשי.

ביחד עם תמיכה ומעקב, ובירור פנימי שמוביל אותך המאמן,

שאתה אכן בכיווןהנכון בו רצית מההתחלה

ביקורת- אבל באהבה.

כתבת "הפכתי לפחות ביישן, כריזמתי, אסרטיבי, מנהיג ומוביל." ממה שקראתי אני רואה שלמדת להעריך מאוד את עצמך, אפילו קצת יותר מדאי. אני חושב שגאווה יתירה גורמת לאנשים להגיד- כל מה שמסביבי לא ברמה שלי, לי ראוי יותר טוב. אתה צריך להסתכל על עצמך בצורה יותר נכונה (סורי, אבל אין סיכוי שאתה מושלם כמו מה שכתבת). לצערי אין לי עצה בשבלך בנושא הזה, אבל זה מה שהרגשתי כשקראתי את הדברים.

אחי אהובי, כדי לצאת מהמצב שבו אתה מצוי אתה צריך רצון אמיתי לצאת משם, בלי זה אף אחד לא יכול לעזור לך. זה שכתבת הודעה בפורום לא עושה אותך אדם טוב יותר. אם תרצה לצאת מהמצב הזה- תצליח, ואפילו לא תצתרך עצות מאחרים. ובכל זאת אכתוב לך את העצה שלי:

גם אם אתה לא רואה את זה, אשתך היתה מרכז גדול בהתפתחות האישית שלך, אתה חייב לה המון. אם אתה מוצא רגע פנוי ביום שלך תחשוב מה אשתך עושה בשבלך. נסה ללמוד לא לכחת הכל כמובן מאליו. תגיד הרבה תודה לאשתך (גם על דברים שנראים טפשיים וברורים).

אתה אדם טוב כי יש לך חשבון נפש אמיתי. תמשיך להתפלל על זה ואל תבטר אף פעם על אשתך- בשבלך, בשבילה, בשביל הבנות ובשביל עם ישראל.

כמו שאתה מתאר גם אתה היית פעם כמו אישתך

ביישן מופנם וחסר ביטחון.

אבל דווקא אז ידעת להעריך אותה

כי ראית את החסרונות שלך

וזה איפשר לך לראות אותה על החסרונות שלך

במשך השנים עברת לנתיב ההפוך

אתה כבר רואה רק את הצדדים החיוביים שלך 

כי  אדם  שרואה את החסרונות של עצמו

לעולם לא מזלזל או לא מעריך את השני!!!

אתה נמצא עכשיו במילכוד

מצד אחד אינך מוכן לחזור למה שהיית ובצדק

ומצד שני חייך עם אישתך הופכים להיות סיוט

לדעתי הדרך עכשיו היא טיפול פרטני ולא זוגי

זה לא משהו ביניכם אלא משהו בתוכך שאתה צריך להתמודד איתו

יש נתיב שלישי שעדיין לא הלכת בו

והוא פיתוח הביטחון העצמי והאסרטיביות

תוך ידיעת החסרונות שלך והערכת האחר

יש הרבה אנשים מלאי ביטחון שאינם מזלזלים באחרים

זה לא פשוט כי בוודאי זה כרוך בפחד 

לגלוש חזרה למקום שהיית בו פעם

לכן כדאי שתלך לטיפול שיעזור לך לעשות את זה

אם תתמיד- בע"ה תראה ברכה

צריך לעבוד הרבה הרבה על ענווה. אל תקבל את אישתך כדבר מובן מאליו. תתאר לעצמך את החיים בלעדיה איפה היית. ולפי מה שאתה כותב אתה צריך להיות לה אסיר תודה. אז פעל בעניין. מותר לך לזכור כל הזמן מאיפה התחלת. ולהכיר לה טובה.

רק חלק.

וממה שקראתי עלתה בי מחשבה- 

היא כ"כ עזרה לך לבנות את עצמך.

אולי היא צריכה את העזרה שלך לבנות את עצמה?

אז מה אם היא מוערכת ע"י אחרים.

תכונות והתנהלות שנצרכות בחוץ זה ממש לא תמיד תכונות והתנהלות שנצרכת בפנים, בין בני הזוג.

אולי קשה לה עם איך שהקשר שלכם בנוי- בגלל שהיא לא מצליחה להביא את עצמה עד הסוף?

ואם זה כך- אז צריך לשאול- את שניכם- למה היא לא מצליחה?

יכול מאוד להיות שהיא צריכה את העזרה שלך כדי להגיע למצב של קשר טוב יותר- שגם יגרום לך להעריך אותה יותר. 

לא להעריך על מה שאחרים מעריכים אלא על מה שהיא מולך. 

והיא כבתה?

היתה לכם אותה נקודת מוצא בערך,

היה לכם נוח ביחד ככוח של שני ביישנים מול כל האחרים.

אלא שבמקום ששניכם תתפתחו מתוך ההבנה ההדדית והביטחון שכל אחד מעניק לשני,

רק אתה התפתחת, בעצם השתמשת בה ובבטחון שהיא נתנה לך והשארת אותה מאחור בלי להושיט לה יד שתוכל גם היא לצאת מהמצב.

בכך הפכת להיות חלק מכל האחרים המאיימים עליה, ועוד מאיים שצמוד אליה כל הזמן.. מן הסתם התחושה שלה קשה מאד.. 

כרגע היא בלי אישיות לידך והיא תוכל לגלות את עצמה מחדש רק באפס ביקורת, גם אם הביקורת שלך לא מופגנת בגלוי, יש מיליון חושים לאנשים ביישנים לחוש בה, ואפילו רק לדמיין אותה.

תצטרך לשקם הרבה מהאמון שלה כדי לגלות אותה מחדש וזה תהליך. תהליך שאתה חייב עבורה. 

ייקח לה זמן להפתח אבל בסוף זה יקרה.

וגם טיפול פסיכולוגי שלה לבד יכול לעזור לה,

אבל קודם כל תעבוד עם עצמך לקבל אותה לחלוטין כמו שהיא עם הביישנות שלה כי זאת נקודת המוצא.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?