היא היתה נותנת לך ביקורת על הביישנות ולא מעריכה אותה, והיית ממשיך להיות ביישן וחסר ביטחון עצמי.

רק אשתך, ברוך ובעדינות שלה, ובתכונות נפלאות שיש בה גרמה לך להיות כמו שאתה כיום!

אז זו ההערכה שלך אליה? שברגע שהיא "מלאה את תפקידה" ועזרה לך להתרומם אתה זונח אותה ולא מעריך אותה?

תחשוב על זה..

וחוץ מזה יש המון תכונות שאפשר להעריך בבן אדם.

נראה שאתה מסתכל על דברים חיצוניים, כמו איך היא בחברה ואיך היא נראית בעבודה.

אולי תתחיל להסתכל על דברים פנימיים? אפשר ללמוד את זה, למשל ללמוד עבודת המידות ולראות כמה מעריכים בשמים דווקא את המידות השקטות, אלו שלא רואים אותם.

איך היא מתפקדת בעבודה, בבית, מגדלת את הילדות, מניחה שהיא מקשיבה לך (הקשבה זו תכונה חשובה כל כך!)

תאתגר את עצמך- תרשום כל יום, בלי לדלג 5 תכונות טובות שראית היום באשתך. כשמתרגלים להסתכל על הדברים הטובים קל יותר להתמקד בהם ולא ברע.

כתבת שאשתך מתלוננת. יכול להיות שהיא מרגישה את חוסר ההערכה ולכן קשה לה למרות העזרה? אשה צריכה להרגיש שבעלה אוהב אותה ונמצא איתה בשביל להרגיש טוב, לא מספיק תפאורה מושלמת (כסף, בית נוח ועזרה חיצונית זה תפאורה- מסביב. לא העומק של מה שאשה צריכה וכל בן אדם בעצם)

תנסה לתת לה מעצמך. לא רק עזרה חיצונית. אלא הקשבה, ניסית להקשיב לה מבפנים? לשאול אותה איך היה לה בעבודה? באמת להתעניין עד הסוף עם רצון לשמוע? יכול להיות שהתרגלתם שאתה מדבר והיא מקשיבה ולכן היא נשארה פסיבית? תקדיש לה זמן פרטי, בלי הסחות דעת מילדים או להבדיל טלפונים\מחשב. עדיף פעם ביום ואם לא לפחות כמה פעמים בשבוע.

אחרי שתתמיד בשני הדברים האלו ותתחיל לראות קצת הערכה מולה, אני ממליצה גם לנסות לברר איתה מה גורם לה להתלונן, ומה יכול לגרום לה להפסיק. מתוך באמת רצון לדעת ולא מתוך ביקורת (תציג את זה שלך זה מפריע וקשה, ולא שיש לה בעיה). אבל רק אחרי שבאמת תראה הערכה, אחרת זה לא הוגן כלפיה, כי באמת סביר שהתלונות נובעות מההרגשה שלה שאתה לא מעריך אותה.

(ואם יש לך אפשרות, תמעיט את המפגשים עם נשים אחרות. זה לא הוגן כלפי אשתך וגם מעוות את נקודת המבט שלך. אתה רואה איך הן נראות מבחוץ, אבל האם אתה יודע איך הנשים האלו בבית? סביר מאד שגם אם הן נשים נפלאות יש להן תכונות שלא היית רוצה או יכול לחיות איתן! הרי כל אדם מורכב מהרבה תכונות, גם טובות וגם פחות)

תודה רבה יהודי יקר.

עשית מצווה כ"כ גדולה בתשובה שלך. ממש לבנות בית בישראל.
אמנם כל הדברים הללו לא חדשים לי, אבל סיכמת את זה כ"כ יפה. תודה!
באמת - לאחר שאני השתניתי כבנאדם - איך אפשר לגמול לאשתי תודה על כל התפקיד החשוב שהיה לה בזה?

ועדיין - למרות שאני אוהב אתגרים, ומאמין מאוד שנסיונות נועדו שיעמדו בהם, עדיין בנסיון הזה אני נכשל כל פעם מחדש. אני בנאדם שאוהב שמחה, חברים, צחוק וזרימה. אני אדם מאוד שמח ו"של אנשים", ואני מרגיש שהתכונה הזאת בד"כ עומדת בסתירה להתעמדות הכ"כ גדולה הנדרשת בשגרה ע"מ למצוא את החיובי באשתי. 
מפגשים עם נשים אחרות זה חס וחלילה (!) לא בפרטי. זה פשוט חלק משגרת החיים שלנו - אנחנו כזוג, חלק מקבוצה חברים גדולה מאוד שגרה בשכנות אלינו (ישוב קהילתי). הפגישות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
לדוגמא (שטחית ורדודה, אבל עדיין) בטיול קמפינג - רואים מיד את הנשים מסביב מקימות אוהלים לילדים, מדליקות מנגל, מיד נרתמות ומתחילות לפעול בכיף ובשמחה. צובט לי בלב לראות שאשתי לא רואה מה צריך לעשות, וגם כשמקבלת "תפקיד" כזה או אחר - בסופו של דבר זה מגיע אלי כי היא לא מצליחה.

זה גורם לזלזול עמוק. האם אפשר לחיות רק את הפנימיות?! אנחנו עדיין חיים בין אנשים, בחברה, ולא במנזר טיבטי...

איך אפשר לשלב בין הדברים?

 

כמו שתיארת אבל אצלם זה הפוך.

אצלם האישה היא החזקה והגבר הוא השקט מבין שניהם ו"הבלתי יוצלח" הרבה זמן חשבתי איך היא מכילה אותו ואחרי כמה פעמים שיצא לי להיות איתם הבנתי שהוא בעצם מכיל אותה... את כל הסערות הרגשיות שלה, ואת מצבי הרוח ואת כל הדומיננטיות. והבנתי שאולי בחוץ היא החזקה אבל בבפנים, הוא מכיל אותה ועוזר לה בבית יותר מכל בעל אחר. ומבין ומתחשב. אז בית לחנוכיה הוא לא מצליח לבנות... אבל בבית הוא מקסים וטוב.

הוא מבשל, היא בקיאה בהבדל בין מקדח Vidia לבין מקדח עץ, ומה יותר טוב bosch או Makita.
במקרה הזוג הזה מתבודד ואין לו הרבה מעבר לחיי המשפחה המצומצמת... אבל בתוך הנישה הפרטית שלהם - נראה שהם בסדר גמור.

כל יום לרשום לפחות 5 דברים טובים שמצאת באותו יום באשתך (וכל המרבה הרי זה משובח..)

ובנוסף לפנות זמן להקשיב לה באמת? (כולל לדובב ולעזור לה לדבר אם צריך)

כי אם תנסה אני מאמינה שתראה שינוי כלשהו (אני אשה, אגב)

תנסו להמעיט ככל האפשר בארועים קהילתיים אם זה עושה לך רע, לא סתם התורה כל כך דוגלת בהפרדה מלאה, דברים כאלו הורסים זוגיות גם בלי לשים לב או להתכוון לזה (אם אפשר כדאי גם שמירת עיניים במקרה כזה, ממש לא להסתכל על בנות ונשים)

לא הגיוני שאשתך תהיה מושלמת, ואם אין לה מיומנויות טכניות בקמפינג זה הגיוני, ואפילו עדיף על מיומנות אחרת שיכולה להיות חסרה וקריטית יותר.. עדיף כך דווקא. ותמיד אפשר בעדינות ללמד, אם יש מורה טוב וסבלן התלמיד מצליח בסוף, רוב הפעמים 

(למרות שדווקא הדוגמא שהבאת מוזרה לי, לרוב התפקידים האלו נחשבים תפקידים גבריים, ובכלל לא מוזר שאשה לא תצליח בהם, אני אפילו לא מנסה וישר נותנת לבעלי לעשות..)

לא ניסיתי אבל זה נסיון באמת טוב ותרגיל בראיית הטוב.
אנחנו לא דוגלים בהפרדה מלאה, ואף דוגלים בשירות צבאי לבנות (כמובן - לא ביצוע מארבי חי"ר ביחד, אבל בהחלט דברים אחרים ומועילים), ובנות בהרבה מקרים מדריכות בטיולים, מקימות אוהל ומדליקות מדורה למרשמלו של הילדים. "איפה הן הבחורות ההן"? יש ויש.
לכן אצלנו בחברה - ההפרדה המלאה לא מקובלת וצריך ללמוד איך להתמודד. 

באופן כללי לא צריכה להיות בעיה והיו זמנים בהם הבעיה שתארתי לא היתה בדרמטיות כזו ואז - עניין הבילוי עם זוגות חברים אפילו לא היה עניין. 

הדברים שכתבת טובים, הגיוניים ומתקבלים. תודה מקרב לב!!

התורה (וחכמים) לא סתם אומרת דברים, יש להם סיבה

בהצלחה!

אני מבין שצריך לשבת במקום תורה, סביבה בעלת מידות טובות ע"מ שנושפע רק טוב.
זה לפי פרקי אבות כמו"כ לפי מאמר מתן תורה לרב אשלג, שהבחירה האמיתית היחידה שיש לבן אדם היא הסביבה שלו.

הסביבה טובה ומעולה! זה שבקבוצה החברים שלנו יש אנשים מובילים, איכותיים, מצליחים וחלקם ידועי שם בתחומם - זה לא אומר שצריך להתרחק מזה ע"מ שנוכל להיות "ראש לשועלים", ונראה פחות את המגרעות שלנו.

התחברתי הרבה יותר לפתיחת דברייך מאשר לסיום.

אצלנו קרה שמפגש עם זוג מסויים במשפחת בעלי גרם לנו להשוואות וכעסים בתחום ספציפי שהפריע לבעלי בהתנהלות שלי...

התרחקנו מהם, אמנם מסיבות אחרות, אך ברוך השם זה יצא לטובה !!

לא יכולה לתאר לך כמה הכעיס אותי שהוא חשב שהיא טובה בתחום שאני גרועה בו... ועוד יותר מכך, זה חזר אליו כבומרנג, כשאני באופן אוטומטי השוויתי אותו לבעל שלה בתחומים אחרים. 

היום ברוך ה' אנחנו במקום אחר לחלוטין, גם כי עבדנו על הזוגיות שלנו, אבל גם כי שמרנו מרחק !! ולכן בעניין הספציפי הזה אני מתחברת לדברי "שוקולד לבן". 

זה הבסיס להכל. שינוי נקודת מבט.
אם החברה אינה טובה - רק אז יש לשקול גם שינוי חברה.

אבל כאן אתה כותב בפרוש שהנשים בסביבתך גורמות לך להסתכל על אשתך ולחשוב עליה דברים שליליים

הרי אם היית בחברה אחרת, עם פחות מפגשים או מפגשים נפרדים לא היתה צומחת לך ההשוואה הלא הוגנת הזאת כלפי אשתך (במיוחד שהנשים שם שונות מחברות נשים אחרות שאני מכירה)

לכן בעצם אתה אומר שהחברה מזיקה לך לבית- כלומר לא טובה לכם כזוג.

ואם ככה כדאי לעבור, כי נישואין חשובים יותר מחברה שטוב בה, למרות שהחברה חשובה, אין ספק.

אמרתי את מה שאמרתי לפי מה שכתבת, לא סתם ככה בלי סיבה.

אם נראה לך שתוכל להצליח באמת להתרחק מהשוואות כאלו זה עניין אחר.

כבר גיליתי (בגילי המופלג...) שפסוקים הם לא כשפים או לחשי קסם.
מצטער אבל אני לא מאמין בזה.

"הכל עשה אלוהים" הכוונה גם כשהביא מישהו להבנה שהוא צריך להתגרש ולמצוא כיוון חדש בחייו.
גם זה בא מה', וגם זה שאשתו עושה לו את המוות - גם זה מה', ואפילו אם יש מישהו שבעלה חלילה פגע בה פיסית ומתוך כך חיסלה את הזוגיות הזו ופתחה דף חדש - גם זה מה'. ה-כ-ל מה', אבל זה לא אומר שהבנאדם "זורק" את האחריות שלו לשמיים.

הבנאדם אחראי למצבו, הוא צריך לנקוט יוזמה, להיות פעיל, להנהיג. והכל מתוך הכוחות שה' נתן לו.

ולא צריך ללכת לתקופת האמוראים בשביל זה.

בדור של סבינו וסבתותינו - זוג החליט להתחתן (במקרה הטוב, במקרים אחרים היה גורם צד ג' ש"שידך" ביניהם) וזהו זה. הם עסקו רוב חייהם בהישרדות, בהשגת אמצעי קיום.

בדור שלנו עלינו קצת בדרגה ואנחנו מאמינים כי אני זכאים ליותר שלמות בזוגיות שלנו. אנחנו מאמינים שיש לנו השפעה על חיינו ולא הכל צריך להתפס כגזירת גורל, ובטח ובטח לא לזרוק אחריות על גורם חיצוני לנו, שהוא ייתקן את חיינו הקלוקלים.

יהודי מאמין, שיודע כי ה' הוא הנותן ליעץ כח - יידע גם להשתמש בכוחו ולגלות מנהיגות על חייו. לבחון האם הוא מתקדם במסלול הנכון או שיש לחזור ברוורס ולתקן.

אני לא יודע אם זו התשובה בשבילו (אחרת לא הייתי כותב כאן...) אבל אני חושב שאין אפשרות להשוות בין מצבנו היום לבין תרבות של לפני 2000 שנה, בזמן האמוראים.

מה היועצת(נשמעת מקסימה) אמרה לכם לעשות כדי להעריך זה את זה?

אתם עדין איתה?

אם היא כ"כ חכמה אז יש לה בטח רעיונות.

דבר שני-מנסיון שלי כשאחד במרכז אז השני בצד

אתמול לא היה לי כח לסדר שולחן שבת

בעלי סידר ותמיד אני מסדרת...

פתאום הוא עושה הכל טוב מאוד...

אז אולי אם תבליט את המוצלחות שלך פחות פתאום יהיה לה מקום

קצת ענוה..

יש לך המון תחושות שליליות שפשוט מועצמות כשאתה נפגש עם אנשים בחברה. כאילו, אתה מצליח להחזיק את הרגשות כלואים בפנים ואז כשאתם בחברה- הכל מתפוצץ. בטח אתה לא מראה לה את זה אלא רק מתפוצץ בפנים (כדי שהיא לא תתרסק) וככה נע במעגלים.

תראה,

אני חושבת שהשלב הראשוני הוא לא להתאמן ולתת ביקורת לעצמך על כפיות הטובה, כביכול, כלפי אישתך שקידמה אותך. השלב הראשון הוא, לדעתי, להכיר בכך שהקושי שלך הוא אמיתי. שאתה לא כפוי טובה בזוי, אלא שאתה רוצה לראות שאשתך לא נותרת מאחור. שיש לה אישיות. שיש בה משהו מעורר הערכה. כן, אפילו מצד החברה ואפילו מצד חברים במעגל החיצוני. אנחנו אנשיים חברתיים וקשה לנו כששופטים את בני זוגנו לרעה. אם אנחנו אחד- מה זה אומר עלי? לכל אדם יש רצון שיעריכו גם את בן-זוגו.

נראה לי שמה שיעזור לך זה לשמוע סיפורים של אנשים שהתמודדו עם דברים הרבה יותר קשים (מחלת נפש אצל הבת-זוג, בת זוג שלא מתפקדת, אישה קשה במובן המיני ובמובן הרגשי וכו') וזה יעזור לך לקבל קצת פרופורציה לביקורת שלך כלפי בת זוגתך.

כי כשאתה דורש ממנה להיות מושלמת אתה לא רואה אותה. אתה רואה את הצורך שלך להתגאות בבת הזוג כדי שהכל יהיה מושלם. במובן מסוים זה גם עניין של תדמית.

דרך סיפורים יותר קשים וכואבים משלך תוכל לראות נכוחה את אשתך. ללמוד להעריך אותה על העדינות שנשארה בה כל השנים, וכן, אפילו גם על הפסיביות שלה.

כשתשמע מישהו שיש לו אישה צעקנית והיסטרית- תראה בקוטריות של אשתך משהו חביב ודי מינימלי.

כשמישהו יספר לך על אשתו שחונקת אותו ולא נותנת לו מרחב- פתאום תעריך את המרחב שלך וכו'...

בהצלחה!

כן. זה מאוד דרמטי.
מעבר למה שכתבתי יש גם קשיים אחרים כמו מיניות, משפחה לא לגמרי בסדר. דברים שמצערים מאוד גם אותה, לא רק אותי.

זה נכון ש"צרת רבים חצי נחמה" אבל גם "צרת רבים נחמת שוטים". בכל אופן זה כן עוזר לפרופורציות, למרות שלכל אחד (כך אני מאמין לפחות) יש שאיפות להתעלות מעלה, ולא רק להיות רחוק מה"למטה".

מה שאת מציעה די דומה לז'אנר של סיפורי צדיקים. יש איזה תנא שאשתו היתה משהו איום ונורא, ואעפ"כ - הגיע לאן שהגיע וכו' וכו'. 
לצערי - לא ידוע לי על ספר בנושא צרות של אחרים בזוגיות. לפחות לא ספר צנוע, שמתאים לסגנון החיים של יהודי בישראל, שמשתדל להיות מחובר למסורת שלו...
אם יש המלצות מאיפה לשמוע סיפורים - אשמח מאוד!
 

כמו שעוזר לשמוע בלייב.

כמו שכשאתה נחשף בפני חבר ומציף את הקושי שלך עם אשתך, הוא עונה "ואתה לא יודע כמה הייתי לאשה כזאת" וכו' וכו'.

נראה לי שזה קשור בתפיסת החיים שמובילה גם את תפיסת הזוגיות. ראיית עולם שהיא דיכוטומית- יש את אשתי הלא-מוצלחת ולעומתה יש את רוב הנשים פה בקהילה שהן פייטריות ומשכילות. אתה מבלי משים עושה להן אידאליזציה ומתחיל לפתח תסכול איום סביב הנושא.

עכשיו, התסכול הוא בהחלט קיים, אבל נסה לראות את החלק שלך בהגדלת התסכול. להפוך את כדו השלג הקטן לכדור שלג מתגלגל. להפוך את הקושי ה"סביר" לקושי "איום ונורא" שמחייב גירושין. אולי באמת תתחיל מלהיות פחות דרמטי (מה שבהחלט יכול להיות עדות לחוסר ביטחון ושקט פנימי) ולנסות שלא להעצים מעבר לכל פרופורציה את חסרונותיה של אשתך.

אגב, מהצד זה נראה באמת תמוה איך הגעת למחשבות על גירושין, אבל אני מאמינה שתסכול שמעצימים אותו והוא לא נפתר בהחלט יכול להוביל למחשבות כאלה. במיוחד כשיש פרפקציוניזם והרגשה ש"מוכרחים להיות למעלה".

יש כ"כ הרבה סיפורים פה על גברים שחווים התמודדיות במישורים שונים מול האישה. תבין שאצל אף אין מציאות מושלמת וורודה. זה אולי קל להבין בשכל אבל להפנים את זה לוקח זמן.

קודם כל - מקסים.
אני יודע, לומד ומבין שכל העולם שכל אחד מאיתנו חי בו - נמצא בתוכו הוא. מעיין מציאות "מדומה" שהוא חווה אך ורק דרך החושים שלו - ומן הסתם, הצופה הוא שקובע איך תיראה המציאות סביבו, אבל יש גם נתונים יבשים.

נכון מאוד שגווני אפור וצבעים אחרים יעזרו פה. הנושאים עולים תמיד בתקופות עם יותר מפגשים חברתיים (חגים וחופשות) שבו באמת רואים אחת מול כולן.

שאלה: האם זה נכון להעלות את הבעיה בפני חברים?! זה קצת להוציא את הכביסה המלוכלכת... אחרי הכל בישוב קהילתי הסיפורים האלה מתפשטים כמו אש בשדה קוצים.

בכוונה אני לא קוראת לזה בעיה כי אפשר להגדיר כל דבר כ*בעיה* או *אתגר* או *נושא שצריך לעבוד עליו* (וזו ההגדרה שאני באופן אישי הכי אוהבת)

ויש משמעות להגדרה שאנחנו בוחרים, זה משפיע ממש על התחושות שלנו - מיאוש ותסכול לתחושת אתגר והרפתקה

אני מאד מתנגדת לשיתוף חברים ואני אסביר למה - כעת אתה בשלב שלילי ואתה תשתף מהתחושות שלך בשלב הזה, יש כאלה שאם תשתף אותם רק יוציאו לך עוד יותר את הרוח מהמפרשים וגם אלה שלא יעשו את זה, יזכרו אותך/אתכם באור כזה

ובינתיים אתה כבר תתקדם, תשפר את המצב, תתחיל להרגיש הרבה יותר טוב - ואת הרושם השלילי שיצרת יהיה קשה לשנות

אני גם ממש לא רואה איזו תועלת עשויה לצמוח משיתוף כזה, אבל גם אם יש כזו אז לדעתי היא ממש לא שווה את הנזק

וסליחה שהתערבתי לכם בדיון...

כדי שמנהיג יוכל להוביל שינוי חייבים עוד המון אנשים שילכו אחריו. מותר להיות בן אדם פשוט ובינוני.

כדי שמישהו או מישהי יוכל להוביל ולשנות ולעשות דברים הוא יצטרך שיהיו אנשים קטנים שיעשו תפקידים קטנים. ( ניקח רופאה בכירה, היא חייבת שמישהי תטפל בילדיה ומישהי אחרת תטפל בבית שלה)

חוץ מזה אם יש כמה מיומנויות שחסרות לאשתך אז אולי תעשו פעם קמפינג לבד ותלמד אותה בלי לחץ. 

יכול להיות שכל כך מפריע לך כי אתה רואה בה את עצמך. 

ואולי היא מתלוננת כי היא מרגישה את היחס.

ויכול להיות שבהשוואה לאשתך אתה מרגיש מנהיג ואסרטיבי אבל באמת אתה לא.

נקודות מאוד טובות למחשבה.
הוא שכתבתי - אני מאמין שהשינוי בתכונות שלי לאורך השנים הם הודות לאשתי במידה רבה.
יכול להיות שאני רואה את עצמי אסרטיבי אבל אני באמת לא, אבל מתוך כך שאני מתייחס לעצמי כך בביטחון רב - זה מאוד עזר לי בתפקידים מובילים בתחומי חיים שונים, וביחס כזה מהסביבה.

הכל בסוף חוזר לשינוי היחס מצידי... וזה אמת.

קראתי את ההודעה שלך בעיון

יישר כח על המודעות ועל הנכונות לשפר ולעבוד על עצמך

כתבת:

אני רואה אשה קטנה וחלשה, תלותית ומתלוננת הרבה כמה שקשה לה, למרות שלפי כל הנתונים היבשים הכל אמור להיות הכי קל בעולם.

לי נשמע שיש תשובה כואבת שיכולה להסביר למה היא ככה:

"טבע האישה להתענג על חינה בעיני בעלה, ואליו עיניה נשואות!". מה היא רוצה בחייה הפרטיים? דבר אחד! להרגיש שבעלה אוהב אותה, שבעלה חושב עליה, שהוא זוכר אותה, היא בראשו – "כל הזמן". והסטייפלר כותב זאת בצורה חריפה יותר: "כי עיקר תקוות האישה בעולמה שיהיה לה בעל אוהב אותה, וכאשר רואה שזה אינו, כמעט שקרוב הדבר לפיקוח נפש ממש, על היותה גלמודה כאלמנה חיה".

סליחה אם זה נשמע חריף. זכרתי את הציטוט בערך וחיפשתי בגוגל כדי לצטט במדויק.

אני חושבת שמרוב שאתה מבוסס בבעיה קשה לך "לצאת מזה" ולעבוד על תיקון הבעיה.

אם אתה באמת רוצה לשנות את המצב, לבנות את אשתך, אתה יכול לעשות את זה. אתה צריך להחליט על פעולות מעשיות שאתה יכול לעשות, להחליט על תקופת זמן מוגדרת שאתה עושה את זה ואחרי תקופה מסתכל אחורה ובודק איך התקדמת/ם, כמה ומה, מה עזר יותר ומה פחות

דוגמא לפעולות מעשיות - לחפש כל יום כמה דברים חיוביים בה, משהו שהיא עשתה או לא עשתה, אפילו דברים ממש קטנים (ואולי לא משמעותיים בעיניך, זה לא משנה) ולהחמיא לה על זה במילים. 

הנקודה היא שהמחמאה תהיה אמיתית ותבוא מהלב שלך.

יש לי המלצה לספר מעולה שיכול לתת לך כלים מאד מעשיים ממש למטרה שלך, אם זה מעניין אותך..

תודה!
מאוד מעניין לשמוע על זה יותר. מהו הספר?

"כיצד אחד מכם יכול לקרב את שניכם זה לזה" של סוזן פייג'. 

יש בו כלים מעשיים לאסטרטגיות לשיפור הנישואין - לטווח הקצר ולטווח הארוך. מגוון רחב של כלים שאתה יכול מתוכו למצוא את מה שאתה יותר מתחבר אליו

כתיבה זורמת, ספר שנעים לקרוא אותו, לא חופר, לא תיאורטי אלא מאד שימושי.

מאד מומלץ.

תודה רבה. אני אקנה אותו.

זה לא מובן באליו

בעז"ה תראה ברכה והצלחה. 

ובידינו לכוון אותו לכיוון שנרצה.

התפקיד שלך היא לאהוב את אשתך... הספר החינוך כותב שזה העבודה של שנה ראשונה לאהוב את טבעה ולהתרגל אליה עד שהתנהגות אחרת תראה זרה בענינו...

אתה חיב להתבונן במעלות שיש דווקא באשה עדינה וצנועה, המשפחתיות שיש בה, מדת האמת וכ'ו ושכך צריכה להראות אשה...  ואשה שהיא לא כזאת ההתנהגות שלה לא מתאימה לאשה....

אשתך היא הדמות לנשיות מהי... לצורת אשה...

בהצלחה 

אני חושב שעם התקדמות העולם ישנה גם התקדמות מבורכת במושגים...
הרבי מליובביטש לדוגמא, אמר שמאותה הסיבה שבעבר אסרו על נשים ללמוד גמרא, מאותה סיבה בדיוק - כיום הן חייבות ללמוד. 
נשים היום הן משכילות, חריפות, מנהיגות, מובילות ופייטריות. הן מממשות את עצמן בדרכים רבות ומגוונות מאשר אמהות. כמובן - תוך גילוי המידות הנשיות, אבל במעטפות חדשות ורעננות המתאימות לדור ולתקופה.

לאשה הספציפית שאלוקים נתן לנו.... ולהיות בעל טוב לאשה הזאת זה כולל לאהוב ולהעריך אותה במעטפת שלה... מה שגם המעטפות החדשות באות על חשבון דברים אחרים.. שיהיה לך ברור...

אבל נראה לי שיש כאן משהו עמוק יותר ביניכם, אתה התקדמת בחיים והשארת את אשתך "מאחור" והיא מרגישה את זה.. אתה יותר פעיל ועסוק, פחות זמן בבית, עסוק בדברים של "גדולים" וכ'ו עשית את ההתקדמות שלך לבד ולא שיתפת את אשתך. אצלך זה עוד יותר גרוע שאתה נותן הרגשה של "אני כבר גדול ומפותח ואת נשארת להתעסק בקטנות ובזוטות" לא השכלת לראות שלולא אשתך שתעשה בשבילך את הזוטות לא היה לך את הפנאי לפרוץ קדימה. לא השכלת לתת לה את ההרגשה שבלעדיך לא היתי מגיע לאן שהגעתי..

ב. תן לה עצמאות מלאה בדברים שהיא אחראית עליהם גם אם הם לא נעשים כפי שאתה רוצה ותראה שהיא נבנת מזה מאוד 

זה נכון מאוד.

רק מה עושים אם איפה שאני משחרר - היא לא מסתדרת בעצמה וכועסת כשאני רוצה להסביר לה?
גם בזמנים שהיא לא כעסה עלי כשהראיתי לה בדברים מסויימים איך אפשר לעשות יותר טוב - שום שינוי לא נראה בטווח הארוך, כמעט 10 שנים...
אחרי 10 שנים זה קצת מייאש...
 

לתת לה עצמאות גם להכשל  גם לעשות את הדברים פחות טוב וגם בצורה לא חסכנית... ככה טוב לה.

תן לי לנחש שאתה מתערב לה גם בדברים שאמורים להיות מאוד "שלה" כגון סידור הבית ובישולים.

אם לא תיתן לה להרגיש גדולה ועצמאית היא לא תהיה גדולה ועצמאית כמו שאתה רוצה.. ובעיקר היא תהיה מאוד בקרותית על כל מה שזז ועליך וקצת מדוכאת גם....

לעניות דעתי חסד גדול עשה איתך אלוקים שנתן לך אשה עדינה ולא אסרטיבית. אתה אדם שצריך שליטה איפה שאתה נמצא ואם אסרטיבית לא היה לך את זה אפילו במקום הכי שלך... בביתך.. 

אם אני לא מתערב, לאחר מספר ימים הבית פשוט מתמוטט ואז היא מתוסכלת מזה ש"הבית מתמוטט מבלאגן" (כאילו זו אחריות של מישהו אחר).
כל שנותר לי הוא לעשות דברים בעצמי, כמו שצריך מבלי להתלונן. שם מוסיקה, רוקד עם המטאטא ומרביץ עבודה. הכי חשוב לעשות את הכל בכיף.
זו הגישה שלי וזה כ"כ שונהההההה

אבל זה לא נשמע קצת מאולץ ולא אמיתי?

לדוגמא, ילד בן 3 חייב לקבל מחמאות מההורים שלו על זה שהוא הפסיק להשתמש במוצץ.
או אה! איזה יופי! דני כבר לא צריך מוצץ.

אבל אם תיקח את דני כשהוא בן 20, בדיוק סיים קורס קצינים ותגיד לו "איזה יופי דני! אתה כבר לא צריך מוצץ" אז זו לא מחמאה. זה ביזיון.

לזה אני חותר - אני מרגיש שיש דברים שהם כ"כ טריוויאלים, שלהחמיא להם זה באמת מאולץ. לפחות בעיני - אם אני אתן מחמאה על דבר שהוא טריוויאלי - זה נחשב בעיני כמו הוצאת דבר שקר מהפה.


שמענו פעם על אחות של איזו סבתא שנתנה מחמאה נהדרת על בעלה "איזה יופי, במהלך 40 שנה הוא אף פעם לא הרביץ לי". נו, זה נשמע כמו מחמאה?! זה הזוי. אז אני תופס את הדברים קצת ככה - להוציא מחמאה על דבר מובן מאליו זה לא תמיד מחמאה, ובמקרים מסויימים - אפילו שקר.


 

לא מבינה בנישואין... רק אומרת שמי אמר שאישה בעלת יוזמה, פייטרית ומנהיגה ממש זה המעלות הכי חשובות... יש כל כך הרבה מעלות שבחורים אחרים מחפשים. של עולם פנימי עשיר ומעניין, של מים שקטים חודרים עמוק, של טוב לב, של חן שקט, של נאמנות....

אני אישית זה תכונות הרבה יותר יפות בעיני... עניין של טעם גם מה נחשב בחורה מעולה ומה בינונית.

אולי תחשוב, תרעה במה היא דווקא כזו מיוחדת

אמרת בסוף את המשפט המנצח "מאחורי כל איש גדול עומדת אשה גדולה" (אגב יש על זה בדיחת המשך: "ומאחורי כל אשה גדולה עומד איש שמסתכל לה על ה..." לא יפה... אבל קורע)

זה בדיוק המשפט שלא הייתי רוצה. 
א. אני מרגיש שאני לא כ-ז-ה איש גדול. סה"כ מישהו שמאוד משתדל. זה הכל.
ב. אני מרגיש שעומדת מאחורי אשה קטנה וזה שתי בעיות: מאחורי, וקטנה.
ג. אני מאוד מאמין שזוג טוב צועד זה לצד זו. שותפים. מלך ומלכה. מנהלי הבית. הם תומכים זה בזו ומצעידים יחדיו את הבית למעלה מעלה. במקום זה אני מרגיש שאני גורר עגלה מאחורי.

ושוב - אני כותב את כל זה בעצב גדול מאוד, ובהרגשה של חוסר הגינות כלפי התכונות הטובות של אשתי. כמובן שמה שעולה פה זה רק מה שכ"כ מפריע.

חז"ל אמרו משפט קטן שמיכל בתוכו ידע עצום בכל הקשור ליחסים ואנשים: "הפוסל, במומו פוסל".

ולמה אני אומרת את זה כאן?

הדגשת כמה פעמים שמה שחסר לך אצלה זה שתהיה מובילה ויוזמת. וזה בדיוק התכונות שבעצם היו חסרות לך מתישהוא ופעלת לתקן. זאת הסיבה שזה ככ מפריע לך - כי זה "מום" שהיה (ואולי עודנו) בך, ולכן הוא בולט לך אצל אחרים. ומזה שזה ככ מפריע לך אני מסיקה בתוכך פנימה יש עדיין משהו לא פתור לגבי העניין הזה. שהתכונות האלה לא באמת השתנו עד הסוף או שלא היתה לך בתוכך קבלה של עצמך הקודם. תחשוב על זה...

בנוסף, יכול להיות שהגדילה שלך באה על חשבונה ובעצם הנמיכה לה את הביטחון עצמי. אם כך המצב (ואני לא לגמרי בטוחה בזה) - אז התיקון לזה יהיה שתחשוף בפניה גם את הצדדים החלשים שלך. תן לה לעזור לך איפה שלך קשה. זה נשמע שהתרגלתם לזוגיות של מוביל ומובלת, ובעצם אף פעם לא ניתן לה מקום להוביל - אבל לא את הילדים או  הסביבה- אלא אותך! זה ברור לי שזה ייקח זמן עד שהיא תסכים להיכנס למקום הזה, משום שהיא בטח מפחדת מאוד מכישלון שרק יוריד את ערכה בעיניך, לכן אני מנחיה שהתגובות שלה למהלך כזה יהיו בסגנון של "אולי תלך למישהו שמבין..". אבל אל תוותר ותנסה שוב כל פעם מכיוון ובנושא אחר. כשהיא תראה שאתה באמת מתעניין במחשבותיה ודעותיה על דברים שאתה עובר וחווה אז היא תעז לנסות להביע אותם... (שוב, בהסתייגות שאכן זאת הבעיה פה)

עוד משפט עצום של חז"ל הוא "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - אז באמת אתה אף פעם לא תוכל לגמרי להגיע למקומה, אבל תרגיל טוב זה לנסות לשים את עצמך בנעליים שלה. וכדי שתוכל לעשות זאת, אתה חייב להכיר אותה יותר. אז פשוט תשאל ותתעניין מה היא עושה בעבודה, בשעות הפנאי, מה היא חושבת על דברים, איך היא חווה את האימהות, מה התחביבים שלה, האם יש לה שאיפות וחלומות, איך היא היתה רוצה לחנך את הבנות וכד'. ואגב, בשיחות היכרות המחודשות האלו (במקום הדייטים שלא היו לכם ) אסור לך בתכלית האיסור לבקר ולהעיר. אלא רק להקשיב מתוך התעניינות כנה. 

בנוסף,אני מאמינה שבגלל שהתחתנתם צעירים היא לא הספיקה לפתח את עצמה יותר מדי, אז אולי באמת כדאי למצוא איזה נושא שבא לה ללמוד או לפתח בעצמה. ככה היא תתחיל לצבור הצלחות שיכולות לפתוח אותה (כמו שבעצם קרה לך, לא?).

ולסיום אני אספר לך סיפור קטן: לפני שהתחלתי לצאת לדייטים הייתי ממש מבועסת מכל הסיפור הזה שאני צריכה להיכנס אליו. כשאמרתי את זה לאחותי היא ממש התפלאה ואמרה שדייטים זה דווקא ממש כיף כי בכל פעם מזדמן לך להכיר עולם חדש! כי כל אדם, כולל אשתך, הוא עולם שלם. וצריך רק להיות קשובים כדי להיכנס אליו ולהכיר אותו...

והבנתי שהיא דווקא כן פיתחה את עצמה...

אבל נראה לי ששאר הדברים שכתבתי כן יכולים להועיל.

אבל לי זה היה נשמע מכל מה שכתבת שהבעיה העיקרית שלך זה בעצם הבושה מהחברים, המחשבה מה הם חושבים עליך שיש לך אישה כזו, כי בעצם נראה שאתה אוהב אותה ואפילו מודה שהיא זו שקידמה אותך.

היו לי במשפחה הקרובה (אומנם לא בעלי-אבל אנשים מספיק קרובים אליי) שגרמו לי לעיתים למבוכה. בתחילה לא ידעתי איך להגיב כשדברים קרו, לפעמים ניסיתי להתחמק ולברוח מהסיטואציה עד שהבנתי שהדרך שהכי תכבד אותי היא לקבל את זה בטבעיות. חשבתי מה אני הייתי חושבת על חברה שהיה קורה לה דבר דומה והגעתי למסקנה שלא הייתי חושבת עליה שום דבר רע, זה שמשהו קרוב אליי לא מתנהג בצורה שמצפים ממנו לא אמור להוריד מערכי בשום תחום.

יתכן שאני טועה, אבל אם תפנים שחברים שלך לא חושבים עליך שום דבר רע בגלל שאשתך לא מתנהגת כמו הנשים האחרות ההתמודדות שלך תהיה קלה בהרבה, ואדרבא, אם תכבד אותה גם בבית וגם בפומבי זה יעלה את ערכך בעיניהם ויתכן שגם את ערכה. כי אם יחשבו שהיא אישה "מסכנה","פסיבית","חלשה" ויראו שאתה מכבד ומעריך אותה יחשבו עליך רק דברים טובים, אדם שדואג לכבד אדם שכביכול לא ראוי להערכה בין אם זה אשתו, בין אם זה הוריו או כל אדם אחר, יקבל הערכה מהסביבה על הדרך הזו. ובמידה והם לא חושבים עליה את הדברים הללו אלא סתם חושבים שהיא פחות "זוהרת" מהאחרות-ההערכה שלך אליה תעלה את ערכה בעיניהם.

המצב הוא ההיפך הגמור.
אשתי מאוד מוערכת בפני החברים, האנשים בעבודה שלה ומי לא. 
זה מה שמצער אותי - אני לא מצליח לראות את הדברים שבזכותם היא מוערכת, ואני ממש מרגיש שבנוכחותי היא מתנהגת בצורה שונה לחלוטין.

אני אתן דוגמא, מבלי להיות ספציפי מדי כדי לא לחשוף.
יש בישוב פורום תורני מסויים של נשים, אחת לשבוע. אשתי משתתפת בו. ידוע לי שבפורום הזה אשתי נחשבת כ"הכי איכותית", הכי מעמיקה, הכי משתתפת, הכי למדנית.
כששמעתי על זה זרחתי מאושר שלושה חודשים. אבל כל התכונות הללו פשוט לא באות לידי ביטוי בנוכחותי, אפילו ליד שולחן שבת, לומר איזה דבר תורה לילדים, משהו. איזו עצם...

יש לך השערה מה כל כך חוסם אותה מולך עד כדי כך שבחברה היא פורחת ובבית לא?

כי ממה שכתבת נשמע שהבעיה יותר עמוקה, זה לא שהיא לא מוערכת, אלא שמולך היא לא מצליחה להביע את עצמה. כדאי מאד לנסות להבין מה הדבר שחוסם אותה כל כך.

יש משהו במערכתיות שלכם שגורמת לה להתנהג כך...

בשביל זה צריך אדם שלישי מהתחום הזוגי שיעבוד אתכם.

אני יכול להמליץ לך בפרטי.

נ.ב. התפעלתי ממך שלאורך כל ההודעות לא ניסת להצדיק את עצמך אלא הית מאוד פתוח לדעות ועצות של אחרים.  מגיע לך חיים מאושרים....

כמו שכתבת, חלק מהעובדה שאתה התקדמת, זה בזכותה.

גם היא יכולה להתקדם- גם אם זה יהיה לכיוון שונה ממה שאתה מדמיין.

נרהא שהעובדה שאתה "לא מרוצה" ממנה

היא מעיין ביקורת תמידית. -לכן אינה יכולה להפתח בפניך,

לכן לא תיזום לידך, כי הרי לא תקבל הערכה גדולה על מה שתנסה. אז עדיף להשאיר לך את העבודה.

לעומת זה ליד אחרים, שבלי ציפיות ממנה- היא משוחררת יותר ואיכויות שלה באות לידי ביטוי.

נראה לי שכדאי לך 2 דברים:

1. לנסות לקבל אותה כפי שהיא. תחליט לשחרר ל3 חודשים לדוגמא. תראה לאן זה יוביל...

2. להחמיא לה על כל דבר קטן. מותר לפעמים קצת להגזים...  זה יהיה טוב עבורה, וגם עבורך.

המילים או הפתקים אם קשה לך בע"פ, יבנו את הראיה החיובית והיא כמו גלגל תוליד עוד מעשים חיוביים ואי"ה תשחרר את מה שתקוע ביניכם.

ולגבי איך לבדוק- היא יכולה לדעת... תשאל אותה ברגעים נינוחים של כנות.

אם כשהיא לבד עם הבנות היא יוזמת איתן איזה משהו בבית ופתאום כשאתה מגיע הביתה משהו משתנה, היא נהיית יותר פאסיבית- זה וודאי שהנוכחות שלך משפיעה עליה. 

בהצלחה!

והרבה סבלנות!! אפשר לשנות ולתקן!!!

ואפשר לזכות לנישואין מאושרים, לא רק בשביל הילדים, גם בשבילכם. אם לא תוותר ותראה את הטוב שבה, תזכהלהרבה שמחה עבורך ועבורה. וודאי שזה יהיה גם עבור הבנות

ממה שכתבת מקודם עלתה דמות של מישהי מסכנה, שקטה בצורה קיצונית אולי בעלת חרדה חברתית קצת, מאוד חלשה, "מחכה שיתפעלו אותה" (אתה אמרת) ובכלל מישהי שמאוד קל להתעלם ממנה.

מישהי כזאת בוודאי לא מסמר הערב. בוודאי לא הבחורה הכי למדנית ושווה. היא לכל היותר מגמגמת משהו וגם זה בעילגות. מה שיוצא ממה שכתבת עכשיו (שזה ממש שונה) היא שאשתך היא חתיכת משכילה שאין לה מתחרים, פעילה ולא מחכה שיתפעלו אותה, אחת כזאת שכיף להקשיב לה, מלומדת וחכמנית.

אז למה זה לא יוצא בבית באמת? מה המחשבה שלך בקטע הזה?

ובהחלט יש על מה להעריך במקרה כזה. אבל כנראה חייבים להכיר לעומק. ולדעת להעריך את העומק הזה. 

עוד אפשרות שהיא קראה ספר על שלום בית שכתוב שם שאישה צריכה להיראות חלשה כדי להעצים את בעלה ולהגיע לשלום בית. אז היא מיישמת. 

עוד אפשרות שהיא מרגישה שאתה כל הזמן בוחן אותה ולא מצליחה להשתחרר בנוכחותך. היה לי משהו כזה עם אימא שלי, היא כל הזמן בחנה, עזרה , ביקרה והשתלטה .

בס"ד

ממליצה לכם לצפות בהרצאות של הרב יגאל כהן ,הנה מספר הרצאות בנושא זוגיות ושלום בית :

למי שעדיין לא זכה לשמוע ולהכיר את הרב הצדיק הנ"ל מוזמן להאזין ולשתף הלאה.

בשורות טובות לכלל עמ"י. 

כשיש לך נקודה שאתה אישית רוצה להתקדם ולשנות אותהמול אשתך-

כדאי לך ללכת לאימון אישי?

בשונה מטיפול,

הוא לא מחפש רק אחרי הקושי או החסמים (למרות שלפעמים גם באימון עוסקים בזה)

אלא-

אתה מוצא את הדרך שלך לשנות ולהתקדם באופן מעשי.

ביחד עם תמיכה ומעקב, ובירור פנימי שמוביל אותך המאמן,

שאתה אכן בכיווןהנכון בו רצית מההתחלה

ביקורת- אבל באהבה.

כתבת "הפכתי לפחות ביישן, כריזמתי, אסרטיבי, מנהיג ומוביל." ממה שקראתי אני רואה שלמדת להעריך מאוד את עצמך, אפילו קצת יותר מדאי. אני חושב שגאווה יתירה גורמת לאנשים להגיד- כל מה שמסביבי לא ברמה שלי, לי ראוי יותר טוב. אתה צריך להסתכל על עצמך בצורה יותר נכונה (סורי, אבל אין סיכוי שאתה מושלם כמו מה שכתבת). לצערי אין לי עצה בשבלך בנושא הזה, אבל זה מה שהרגשתי כשקראתי את הדברים.

אחי אהובי, כדי לצאת מהמצב שבו אתה מצוי אתה צריך רצון אמיתי לצאת משם, בלי זה אף אחד לא יכול לעזור לך. זה שכתבת הודעה בפורום לא עושה אותך אדם טוב יותר. אם תרצה לצאת מהמצב הזה- תצליח, ואפילו לא תצתרך עצות מאחרים. ובכל זאת אכתוב לך את העצה שלי:

גם אם אתה לא רואה את זה, אשתך היתה מרכז גדול בהתפתחות האישית שלך, אתה חייב לה המון. אם אתה מוצא רגע פנוי ביום שלך תחשוב מה אשתך עושה בשבלך. נסה ללמוד לא לכחת הכל כמובן מאליו. תגיד הרבה תודה לאשתך (גם על דברים שנראים טפשיים וברורים).

אתה אדם טוב כי יש לך חשבון נפש אמיתי. תמשיך להתפלל על זה ואל תבטר אף פעם על אשתך- בשבלך, בשבילה, בשביל הבנות ובשביל עם ישראל.

כמו שאתה מתאר גם אתה היית פעם כמו אישתך

ביישן מופנם וחסר ביטחון.

אבל דווקא אז ידעת להעריך אותה

כי ראית את החסרונות שלך

וזה איפשר לך לראות אותה על החסרונות שלך

במשך השנים עברת לנתיב ההפוך

אתה כבר רואה רק את הצדדים החיוביים שלך 

כי  אדם  שרואה את החסרונות של עצמו

לעולם לא מזלזל או לא מעריך את השני!!!

אתה נמצא עכשיו במילכוד

מצד אחד אינך מוכן לחזור למה שהיית ובצדק

ומצד שני חייך עם אישתך הופכים להיות סיוט

לדעתי הדרך עכשיו היא טיפול פרטני ולא זוגי

זה לא משהו ביניכם אלא משהו בתוכך שאתה צריך להתמודד איתו

יש נתיב שלישי שעדיין לא הלכת בו

והוא פיתוח הביטחון העצמי והאסרטיביות

תוך ידיעת החסרונות שלך והערכת האחר

יש הרבה אנשים מלאי ביטחון שאינם מזלזלים באחרים

זה לא פשוט כי בוודאי זה כרוך בפחד 

לגלוש חזרה למקום שהיית בו פעם

לכן כדאי שתלך לטיפול שיעזור לך לעשות את זה

אם תתמיד- בע"ה תראה ברכה

צריך לעבוד הרבה הרבה על ענווה. אל תקבל את אישתך כדבר מובן מאליו. תתאר לעצמך את החיים בלעדיה איפה היית. ולפי מה שאתה כותב אתה צריך להיות לה אסיר תודה. אז פעל בעניין. מותר לך לזכור כל הזמן מאיפה התחלת. ולהכיר לה טובה.

רק חלק.

וממה שקראתי עלתה בי מחשבה- 

היא כ"כ עזרה לך לבנות את עצמך.

אולי היא צריכה את העזרה שלך לבנות את עצמה?

אז מה אם היא מוערכת ע"י אחרים.

תכונות והתנהלות שנצרכות בחוץ זה ממש לא תמיד תכונות והתנהלות שנצרכת בפנים, בין בני הזוג.

אולי קשה לה עם איך שהקשר שלכם בנוי- בגלל שהיא לא מצליחה להביא את עצמה עד הסוף?

ואם זה כך- אז צריך לשאול- את שניכם- למה היא לא מצליחה?

יכול מאוד להיות שהיא צריכה את העזרה שלך כדי להגיע למצב של קשר טוב יותר- שגם יגרום לך להעריך אותה יותר. 

לא להעריך על מה שאחרים מעריכים אלא על מה שהיא מולך. 

והיא כבתה?

היתה לכם אותה נקודת מוצא בערך,

היה לכם נוח ביחד ככוח של שני ביישנים מול כל האחרים.

אלא שבמקום ששניכם תתפתחו מתוך ההבנה ההדדית והביטחון שכל אחד מעניק לשני,

רק אתה התפתחת, בעצם השתמשת בה ובבטחון שהיא נתנה לך והשארת אותה מאחור בלי להושיט לה יד שתוכל גם היא לצאת מהמצב.

בכך הפכת להיות חלק מכל האחרים המאיימים עליה, ועוד מאיים שצמוד אליה כל הזמן.. מן הסתם התחושה שלה קשה מאד.. 

כרגע היא בלי אישיות לידך והיא תוכל לגלות את עצמה מחדש רק באפס ביקורת, גם אם הביקורת שלך לא מופגנת בגלוי, יש מיליון חושים לאנשים ביישנים לחוש בה, ואפילו רק לדמיין אותה.

תצטרך לשקם הרבה מהאמון שלה כדי לגלות אותה מחדש וזה תהליך. תהליך שאתה חייב עבורה. 

ייקח לה זמן להפתח אבל בסוף זה יקרה.

וגם טיפול פסיכולוגי שלה לבד יכול לעזור לה,

אבל קודם כל תעבוד עם עצמך לקבל אותה לחלוטין כמו שהיא עם הביישנות שלה כי זאת נקודת המוצא.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.