הסבר של חשיבות העניין רק יחסום יותר את האשה. במיוחד אם הוא ילך לאיש חיצוני ויערב אותו ללא הסכמתה.

(אם רב או רבנית היו פונים אלי ואומרים לי שבעלי דיבר איתם על משהו כ"כ אישי ללא הסכמתי- הייתי על המקום מרגישה כעס כזה גדול שלא הייתי מוסגלת לקבל כלום מאותו אדם, וכעס על הבעל שהיה רק מרחיק אותי עוד יותר.)

אמון הוא המפתח הראשון לאשה כדי להרגיש בנוח בזמן אישות. אם אין אמון בבן הזוג (ולדבר עליה מאחורי גבה זה מפתח לחוסר אמון) אז עוד יותר יהיה לה קשה להפתח בזמן קרבה גופנית. 

שכל לא יועיל כאן.

המחסום של האשה איננו שכלי.

הוא או פיזיולוגי (הורמונאלי)

או רגשי (מתח, לחץ, חוסר באמון בבן הזוג)

או שאין מספיק הכנה זוגית מראש במהלך היום. (חשק נשי לא נבנה מ0 ל100 בבת אחת. הכל מושפע מה24 שעות שקדמו לחיבור)

או פסיכולוגי (דימוי גוף נמוך, תפיסת אישות לא נכונה כתוצאה מחינוך לא נכון)
 

הרצאה שכלית לא תעזור כאן.

כפי שגם לגבר לא יעזור אם ניתן לו הרצאה על החשיבות של לבוא לקראת האשה ולהקשיב לה.

(דרך אגב- אם כבר פנית לרב או רבנית- מבחינה הלכתית נטו הגבר חייב לאשה אולם היא לא חייבת לגבר. כל עוד יש לה סיבה לסירוב- מותר לה לסרב. כך שדווקא ההלכה בצד שלה. וגם לדעת המחמירים שטוענים שהחיוב הוא גם על האשה- החיוב מדבר על בין פעם לפעמיים בשבוע. כלומר עדיין האשה צודקת.

אבל בזוגיות יש להיות חכם ולא צודק.

יש לדעת לדבר ביחד ולהגיע לעמק השווה)

פשוט להסביר לה כמה זה חשוב לך ובנוסף שזה יותר חשוב, פשוט מה שנקרא לגרות אותה ליטופים וכו' תביא אותה למצב שגם היא תרצה.

תמיד יהיו פערים ברצון בחשק. לפעמים האיש רוצה יותר, לפעמים האשה. 

אני מצרפת פה משהו שכתבתי- זה מיועד לנשים, אבל זה יכול לתת לך גם קצת פרספקטיבה. קצת להבין מה קורה אצלה בראש, אתה יכול גם לתת לה לקרא ולפתוח דיון על זה- האם היא מזדהה עם הכתוב? (שכמובן נותן פתח לתפועה מסויימת שממש לא נכונה לכולן. אלא רק לחלק מהנשים) מה היא חושבת? מה היא רוצה? מה היא מרגישה? 

לתת לה להסביר איך היא מרגישה לגבי כל הנושא- כשהיא חושבת על אישות- מה התגובה האינסטנקטיבית שלה? מה היא מרגישה בגוף? 
ועוד שאלה חשובה - כאשר אתה חושב על אישות- האם אתה חושב גם עליה? לפנק אותה? כמה מאמץ אתה עושה כדי שהיא תצא מרוצה ומסופקת? כמה אתה משקיע במהלך היום כדי שהיא תגיע ללילה רגועה ושמחה? האם למדת אי פעם את הנושא של מיניות נשית? אילו ספרים קראת בנושא? (בה לא חסרים ספרים שנכתבו ע"י דתיים- אזכיר פה את עת דודים של הרב קנוהל ואת לדעת לאהוב של אברהם שמואל. 

 

לגבי החשק הנשי

אצל הרבה נשים יחסי אישות הפכו להיות בראש איזו "מטלה" משהו שעושים בשביל.. (השלום בית, הבעל, המצוה וכו')

לא משהו שעושים בשבילי.

אשה שתצליח לשנות את התפיסה הזו בראש- שאישות זה הפינוק שלה. זה מה שנותן לה את הכוח, השמחה, החיות ביומיום.

תצליח שיהיה לה יותר חשק גם בזמנים של הורמונים\עומס\לחץ.

יש את המודל של רוזמרי בסון למעגל המיניות הנשי

מה שבסון בעצם אומרת- אצל אשה הכל תלוי בהכל. זה לא קו רציף אחד כמו אצל הגבר-

חשק->עוררות->שיא-> רגיעה.

אצל אשה הרבה תלוי באיך היא יצאה מהפעם הקודמת.

מה קרה בינתיים.

מה שביעות הרצון שלה מכל המסביב.

אשה צריכה לבחור בחשק הרבה פעמים ולא לחכות עד שהחשק יבוא על הסוס הלבן ויגאל אותה.

להחליט- היום אני רוצה ואני מתמקדת ברצון הזה. אני בוחרת לפנק את עצמי ולהנות מחוויה אינטימית עם בן הזוג.

איזה כיף!
 

חוייה אינטימית צריכה לכלול אינטימיות רגשית וגופנית.

להתחיל מהאינטימיות הרגשית- שיח מקרב. רוגע. אמון. תחושת אהבה והערכה.

להמשיך לאינטימיות פיזית לא מינית- מגע רך. לאו דוקא מיני.

ומשם להמשיך למגע מיני ולחוויה מינית.

לפעמים זוגות מחוסר ידע או מחוסר זמן מתחילים ישר מהחלק המיני, ואז האשה מרגישה שקפצו שלבים.

(גם הגבר צריך את החוויה האינטימית-הלא-מינית! אבל אצלו זה פחות צורם כשקופצים מעל זה..)

אם החוייה האינטימית מגיעה מתוך בחירה וכשאת מתכוננת אליה- ולא בהפתעה ובפתאומויות כשאת חייבת להגיב כאן ועכשיו ולהחליט אם את בעניין או לא- אז הסיכוי שהאשה תגיע עם מוטיבציה ורצון יהיה גבוה יותר.

זה לא סותר שלפעמים נכון וצריך גם חוויה של "חפוז" מגע מיני קצר ופשוט.

לא לפחד לקבוע מראש, להחליט מראש, לדבר על זה מראש.

וליזום- כשאת מחליטה ליזום זה נותן לך את האפשרות להתכונן, ונותן לגבר שלך להרגיש נחשק, אהוב, מושך ומוערך.

המודל של רוזמרי בסון-

בעבר ניסו להתיחס למיניות הנשית כמו שהתיחסו למיניות הגברית- חשק מגיע כתוצאה ממשהו שהתקבל בחוש- מגע, ראיה, ריח של משהו מושך- ויש עוררות מינית.

כיום כבר הבינו כולם שאצל האישה הכל מתחיל בראש.

אם בראש הערוץ למיניות פתוח- אז החושים יעוררו אותה. אבל אם הוא סגור- אז גם מה שהיא תראה או תרגיש או תחווה- לא ישפיע כי אין שם תנועה.

תשבו על כביש- אם הוא פתוח- יש תנועה של מכוניות, וכל מכונית שמגיעה- יוצאת מהצד השני. אם יש מחסום- אז כל המכוניות נתקעות והולכת.

אז מה סוגר ופותח לנו את הערוץ הזה?

זה ערוץ שמשופע מכמה דברים.

נפשית- פחד, עצב ודיכאון יוצרים לנו מחסומים. לחץ זה משתנה- יש נשים שלחץ חוסם אותן ויש נשים שהפוך- לחץ דווקא גורם להן לחפש קרבה וחום.

לעומת זאת תחושות של שמחה, קרבה, אהבה, חברות, צחוק, רוגע, אמון ותקווה- פותחים אותו.

לכן אם באמת אשה נמצאת במצבים נפשיים חוסמים- היא צריכה לעבוד לשנות את המצב הנפשי שלה לפני שהיא יכולה בכלל להנות מאישות.

לעשות משהו מהנה ומצחיק עם הבעל, ליצור יחסים של אמון, לעשות משהו שיגרום לה להרגיש טוב יותר.

פיזית- עייפות מאד משפיעה על הערוץ הזה. לכן כדאי לדאוג לשינה טובה (בכללי זה טוב לבריאות..)

גם הורמונים- כאשר הורמון הפרוגסטרון נמצא בכמות גדולה זה משפיע גם על החזק המיני. לכן במצב של גלולות (שמכילות פרוגסטרון), הריון, לקראת קבלת הוסת (שאז יש את הכמות הכי גבוהה של הפרוגסטרון במחזוריות החודשית) ובהנקה- החשק המיני יורד. זה לא אומר שמותר לנו להכנע למצב הזה- יש מה לעשות ועל זה אני אדבר בפוסט נפרד.

בסופו של דבר יש לנו אחריות- אנחנו חלק מזוגיות, ויש לנו אחריות על עצמנו. יש לנו אחרית על החשק שלנו ועל היכולת שלנו לחיות בזוגיות בריאה ולתת לבני הזוג שלנו זוגיות בריאה.

אז אני נגד לקיים יחסים בלי חשק- זה לא נכון, לא בריא ופוגע לטווח הרחוק.

אבל אני מאמינה שחשק מיני זה דבר שיש לנו יכולת ליצור. ויש לנו יכולת להוריד את המחסומים. זה בידיים שלנו.

לגבי זמנים שבהם באמת יש כבר פער ואין חשק לאחד הצדדים (נכתב מהצד שלאשה אין חשק, אבל נכון לכל הסיטואציות.)

1. תיאום ציפיות. גם במובן הכללי- לשתף אותו במקום שלך- מה את מרגישה, מה את חושבת. לבקש ממנו לשתף אותך במקום שלו- מה הוא מרגיש\חושב במצב כזה. לא כשאתם נמצאים במקום של פער עכשיו- אלא הפוך. בזמן אחר, רגוע. מהמקום הזה קל יותר לעשות תיאום ציפיות ב"זמן אמת" ולהחליט כי כל אחד מכיר גם את הצד של השני.

ולדעת גם איך לסרב. לא להגיד משהו כמו "אין לי כוח אליך" אלא "אין לי כוח עכשיו ליחסי מין", כן לתת שמחה עם עצם זה שהוא מציע- בסופו של דבר זו מחמאה! זה אמירה של אהבה, של משיכה, של רצון לקרבה זוגית.

להראות לו שאת שמחה בעצם זה שהוא מציע, אבל עכשיו זה לא מתאים לי- ולתת אלטרנטיבה. "לא היום, אולי מחר? יש לי יום רגוע יותר." "אולי היום נעשה רק X וY ולא Z" מה כן או מתי כן ולא רק מה לא.

וגם- "זה לא אתה, זה אני" הוא עדיין החתיך המושך והמדהים שהוא. זה רק אני והחוסר חשק שלי.

2. אני רוצה לחלק את ה"חוסר חשק" ל3 רמות.

1- אין חשק כרגע, בא לי לישון- אבל תכל'ס סיכוי טוב שאם נתחיל- אני אזרום ואהנה בסופו של דבר.

2- אין לי חשק בכלל, אני לא אהנה, אבל גם לא אסבול.

3- אני אסבול. (בין אם כאבים\בחילות\עייפות\כל דבר אחד שגורם לך לאי נעימות)

1- מותר גם במצב כזה להגיד לא, אבל לא בצורה של דחיה כמובן. ומותר גם לנסות לראות אותו ואת הרצון שלו ולהגיד לו- כרגע אין לי חשק, אבל בא ננסה, נראה לאן נגיע. אולי בסוף בכלל תהני ויהיה לך כיף? לא חבל לוותר מראש? ואם לא- כל עוד יש תיאום מראש לאופציה של נסיגה והוא מסכים- אז אפשר לסגת בכל שלב (כמובן שתמיד אפשר לסגת, אבל עדיף לעשות תיאום מראש ולא להפתיע אותו ולהשאיר אותו מאוכזב..)

2- לפתוח את הנושא לשיחה. לא סתם "לדחות אותו" אלא לשקף לו את מה שאת מרגישה, את התוצאה מבחינתך. ולתת לו להבין למה את לא רוצה עכשיו. ולבקש ממנו גם להגיד לך מה הוא מרגיש ועד כמה הוא כרגע רוצה. ואז להחליט ביחד- כן, לא, חפוז, היום לא ומחר כן, לשים שעון מעורר מוקדם יותר בבוקר- או כל דבר אחר שמתאים לכם באותה סיטואציה.

בסופו של דבר- כשהתחושה היא של "החלטה משותפת" זה פחות מרגיש כמו דחיה. כי זה לא שאת אמרת לא- זה שהחלטתם ביחד.

אם זה יחסית שכיח- אז הפתרון יכול להיות לקבוע ימים קבועים. ככה האשה יודעת להתכונן בימים הללו מראש- והגבר יודע לא לפתח ציפיות בימים האחרים.

3. אם זה משהו קצר או חד פעמי- אז ברור שלא. אני חושבת שכל בעל נורמאלי בזוגיות תקינה לא היה רוצה להכאיב לאשתו. אישות אמורה לשמח את שני בני הזוג- ולבוא מרצון שניהם. לא להכאיב. גם הלכתית - אישות שמכאיבה לאחד מבני הזוג היא בעייתית מאד. גם אם שני הצדדים מסכימים לזה.

אם זה משהו ממושך- ללכת לייעוץ פרטני, כי זה מאד תלוי במה הגורם, מה המצב של בני הזוג וכמה זמן זה עלול להמשך. כמובן שלא להגיע למצב של להכאיב או לצער- אלא למצוא פתרונות אחרים שיהנו את שניהם.

דרך אגב- זה נכון גם לסיטואציות כשהפער הוא הפוך- היא רוצה והוא לא. שיחה ותיאום ודיבור.

לגבי איך ליצור חשק - כאן זה כבר יותר מורכב, כי אני מאמינה שלכל אשה יש את המחסומים שלה, ואת הדרך שלה לפרוץ אותם.

רוב הנשים יכולות לטפל בעצמן- צריך בשביל זה מודעות, נכונות ורצון.

ישנם מצבים בהם צריך טיפול חיצוני- בעיקר אם החסימה באה כתוצאה מטראומה או מקרים שקרו או חוויה שלילית שנמשכה המון זמן ביחס לאישות.

יש 4 שלבים לטיפול עצמי, זה בעצם מודל של חזרה אל עצמי- אל ההנאה שלי, אל החיבור שלי עם עצמי ועם הגוף שלי ועם המיניות שלי.:

1. זיהוי המחסום.

מה חוסם אותי? מומלץ לשבת ולכתוב, או לדבר עם הבעל- לפתוח איתו ולנסות לחשוב איתו. מתי אני נחסמת? מה אני מרגישה כשאני נחסמת?

מה ההנחות שלי לגבי כל עניין המיניות? כשאני חושבת על יחסי אישות- איזה רגש זה מעלה אצלי? איזה תחושה?

כשאני חושבת על הגוף שלי- איזה רגש זה מעלה אצלי? איזה תחושה?

כשאני חושבת על הגוף של בן זוגי- איזה רגש זה מעלה בי? איזו תחושה?

לכתוב את כל התחושות והמחשבות.

איזה חוויות היו לי עד היום בתחום המיני? כמה מהן מעצימות ומהנות וכמה מהן פחות?

(מי שחוותה חוויות של אונס\תקיפה בעבר- מומלץ ללכת לטיפול. קשה לצאת מזה לבד..)

2. זיהוי המנוע- איזה "מנוע" יש לי? מהכן גורם לי לאהוב את הנושא של יחסי אישות? מה כן טוב לי? מה אני אוהבת?

ממש לכתוב בדף- מצד אחד את כל החוויות הטובות, הדברים אני אוהבת וטובים לי, ובצד שני- את המחסומים.

3. מציאת המשפטים שחוסמים אותי-

איזה משפטים אני אומרת לעצמי בתת המודע, שחוסמים אותי?

לדוג'- אשה שחוותה כאבים בתחילת הניסיון המיני שלה, יכולה להגיד לעצמה בתת המודע "יחסי אישות זה כואב" גם אם היא חוותה המון חוויות טובות אח"כ- המשפט הזה נחרט לה.

או אשה שיש לה בראש משפט שאומר "יחסי אישות זה בהמי" או "הגוף שלי מכוער" או "לא מגיע לי להנות" או "יחסי אישות זה בשביל הגברים" או " יחסי אישות זה מטלה" כל משפט כזה- יוצר מחסום. וצריך להתבונן טוב טוב כדי לזהות את המשפטים הללו שבתוכנו.

4. מציאת המשפטים ההפוכים למשפטים החוסמים.

לדוג'- אם אשה מצאה שהמשפט החוסם שלה הוא "יחסי מין זה כואב" אז המשפט התופר הוא "יחסי מין זה מהנה, זה כיף, זה הפינוק שלי"

או אם המשפט של האשה הוא "הגוף שלי מכוער" אז המשפט ההפוך- "אני יפה! מגיע לי להנות. מגיע לגוף שלי להנות"

אפשר לכתוב אותו ולשים נניח בארון מבפנים (שאף אחד לא יראה...  ) וממש להגיד אותו  כל יום, או אפילו כמה פעמים ביום. במיוחד לפני הלילה.

אם לא הצלחת למצוא משפטים- תנסי משפט כללי- "יש לי חשק, אני אוהבת אישות, כיף לי עם בן הזוג המהמם שלי" או כל משפט דומה שתתחברי אליו..

אפשר גם להשתמש בדמיון- לדמיין את עצמך- נהנת, כיף לך, טוב לך, אוהבת את הגוף שלך ואת עצמך.

יפה מה שכתבת!!!

כתבת- גם הלכתית - אישות שמכאיבה לאחד מבני הזוג היא בעייתית מאד. גם אם שני הצדדים מסכימים לזה.

מה המקור לזה?

תודה

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.