חח נראלי זה מה שגרם לטסטר להעביר אותי... החניה הפצצה שעשיתי, ב"ה.
חניתי בלי לעצור! הוא מה זה התלהב.. תוך כמה שניות כבר סיימנו.

אותי לימדו ככה: [נראה מה אני זוכרת]
קודם כל צריך לעמוד כך שהאוטו שאת נוהגת בו יהיה קצת יותר מאחורה ביחס לאוטו שעושים איתו חנייה.
ואז מעבירים להילוך אחורי, הגה אחד לימין. מתחילים לסוע. (בגלישה--- בלי גז!)
עוצרים, או מאטים עד כמעט עצירה, עשהרכב נמצא בזוית של כ45 מעלות עם הרכב השני. (אצלי הייתה שיטה כזאת עם המדבקה. אני עשיתי בעיקר לפי האינטואיציה..)
אח"כ מסובבים הגה אחד לשמאל, נוסעים טיפה ממש, ואז כל ההגה לשמאל.

זהו. זה הכל.
כמובן שלא לשכוח מבטים!!

מה הכוונה שיטה עם מדבקה?

וואי, אינטואיציה זה קשה!! תותחית!!

בשעורים הייתי מפגיזה בחניות! בטסט שלי נתקעתי

קצת במדרכה, הטסטרית אמרה: תקני.. תיקנתי והיא אמרה לי

יפה מאוד, תודה.. וב"ה עברתי ..

ולא יודעת, מוזר לי שאני לא מצליחה לפי השיטה והכל באסה...

ולפי איפה שהיא הייתה ביחס למדרכה הייתי יודע מתי לסובב את ההגה.

ולא אני לא תותחית. זה סתם ענין של מזל.

לי לא היה את זה..

פשוט הייתי עושה לפי מה שכתבתי בהתחלה, לפעמים המורה הייתה עוזרת לי, כלומר אומרת לי:

סובבי את ההגה עוד ימינה, תאטי, עכשיו הגה מלא שמאלה וכו'..

בס"ד בר"ה

לא יצא לי כ"כ אז עשיתי איך שיצא והלכתי לא היה לי עצצבים חחחחחחח

אני למדתי על משאית ובמשאית יש מראה בגודל 4X4 אז אתה רואה את כל העולם וזה הכי קל בעולם לחנות ככה לכן בתחלה שנהגתי ברכס שלנו הסתבכתי כי המראות פשוט קטנות המראה של התפילין שהיתה לי יותר גדולה חחחח סתם בעיקרון עכשיו יותר טוב ברוורס הולך לי מצוין!!!! (וגם בישר זה פשוט מובן מאליו נראה לי שאם רוורס הולך טוב אז גם ישר)

ולמה לתפילין שלך יש מראות?

חחח

לי הולך עם הרוורס בקלות יחסית. ויש לנו חניה מאוד צרה שאפילו אבא שלי בד"כ לא נכנס אליה ברווס. ואני מצליח די בקלות.

בכל מקרה את תתרגלי ותצליחי בע"ה. המון בהצלחה.

רק פעם אחת ניסיתי בשביל התירגול ודי הלך..

אולי כדאי שתנסי בשלב השני של החניה (זה שמסובבים את ההגה לצד השני ומיישרים את האוטו)

להיכנס יותר ממה שאת רגילה, הגיוני שבפעמים הראשונות תתקעי במדרכה או שתעלי עליה

אבל אחרי כמה פעמים בע"ה את תלמדי את הרכב ותעשי חניות מושלמות

ואל תדאגי! "בחיים הכל עובר, מטעויות- למד והשתפר!"...

בהצלחה!

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.