הֶכְרֵחַ לַעֲסֹק בְּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא [דברי שטות]
לִּפְעָמִים מִתְגַּבְּרִים הַהִרְהוּרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת כָּל כַּךְ - עַד שֶׁקָּשֶׁה לִבְרֹחַ מֵהֶם לְתוֹךְ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻּשָּׁה בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהַהֶכְרֵחַ לַעֲסֹק בְּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא [דברי שטות] בְּעִנְיְנֵי צְחוֹק וְכַיּוֹצֵא, כְּדֵי לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ לְפִי שָׁעָה, עַד יַעֲבֹר זַעַם הַשֶּׁטֶף שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מָצוּי אֶלָּא לְשַׁעְתּוֹ, וַאֲזַי אֵין הַסִּטְרָא אַחֲרָא מֵבִינָה כְּלָל שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מֵהֶם - מֵאַחַר שֶׁעוֹסֵק בְּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא.
(ליקוטי הלכות, תפילין ו', אות לה)
