נועה היא ילדה מפונקת. או לפחות, ככה אומרים כולם. היא יפהפה ומתוקה בו זמנית, אי אפשר להתעלם מהשיער הבלונדיני החלק שלה או מהעיניים הכחולות הגדולות או מהפה הורוד הקטן. יש לה שתי אחיות גדולות- עלמה ואלה. הן שלישיה בסך הכול, שלישיית אחיות טובות, בערך.
כי עלמה ואלה החברות הכי טובות, ונועה נשארת לבד. היא משחקת עם הבובות וזהו, או קוראת לעצמה סיפורים. כשיוצאים לטיייל ועלמה ואלה נותנות ידיים אחת לשניה, היא נצמדת לאימא.
וזה לא שהיא לא מנסה, באמת. פעם היא נתנה לעלמה את כל הגומיות שלה, ובפעם אחרת היא עשתה בדיוק כפי שאלה אמרה לה לעשות, וקשקשה על הקיר בחדר של אימא ואבא.
יום אחד זה השתנה. יום אחד נועה הייתה גיבורה. כל המשפחה יצאה לטיול. אבא, אימא, עלמה, אלה, נועה ומיכאל התינוק. עלמה ואלה נתנו ידיים אחת לשניה ורצו בשביל. אבא לקח את מיכאל על הכתפיים ורדף אחריהן. אימא נתנה יד לנועה והלכה בנחת בשביל המוצל. פתאום נועה מצאה את עצמה בלי היד של אימא. היא הסתכלה מסביב, ננערת מחלום, וראתה את אימא מתכופפת לקשור את שרוכי הנעליים. וכשאימא התרוממה, היא לא נתנה יד לנועה. היא דיברה בטלפון שלה והמשיכה הלאה במהירות.
נועה נשרכה מאחור לאיטה, מתנשפת. העור הלבן שלה הפך לאדום, והרגליים שלה היו כבדות כבדות.
פתאום היא מצאה את עצמה לבד. איפה אימא? אימא איננה. נועה יכולה לשמוע את הקול שלה ממרחק, אבל היא לא יכולה לראות אותה.
נועה התקדמה כמו גיבורה. היא לא ישבה על אבן ובכתה כמו שאלה עשתה ביום העצמאות שעבר. היא הלכה לאט אבל בטוח לכיוון אליו ראתה את אימא נעלמת, ובסוף היא באמת הצליחה להגיע אל סוף המסלול.
אבא עמד שם ליד האוטו ודיבר בטלפון עם המשטרה. אימא בכתה בצד השני. עלמה ואלה ישבו כל אחת על אבן אחרת ונראו קצת חוששת. מיכאל התינוק ישב בעגלה וישן.
אימא חיבקה את נועלה הקטנה שלה חזק חזק והבטיחה לה שלעולם היא לא תיעלם לה יותר. נועה מחתה דמעה אחת מהלחי ואמרה שהיא הייתה גיבורה, אז אולי מגיעה לה סוכריה?
יש האומרים כי נועה היא ילדה מפונקת. אבל אימא יודעת, ועכשיו גם עלמה ואלה ואבא ומיכאל, שנועה היא גיבורה.
- לקראת נישואין וזוגיות