לא בגלל מספר הדקות, אלא בגלל אופי הפעילות,
להכין עוגה זה ממש מסקרן!
וגם לגבי הקפה- דווקא בגלל שהם יודעים שזאת נקודה רגישה אצלך, הם רק רואים קפה ומיד כל הסיפורים עולים להם לראש.
תנסי להיערך מראש- להגיד להם- היום עושים פעילות יצירה, לחלק הוראות וחומרי יצירה (שאין ביומיום) ואז כשהם עסוקים יש לך כמה דקות של שקט.
אפשר גם לומר, עכשיו כל אחד בוחר ספר ומקריאים את כל הספרים, ולאחר מכן כל אחד בוחר משחק ומשחק בשקט. תוך כדי הקראת הסיפור לשאול מה עושים אח"כ? משחקים. מה מקבלים אם מתאפקים ולא שואלים את אמא שאלות? (נקודה/נשיקה)
ככה הם מקבלים צומי מכוון בריכוז גבוה לפני ואחרי ויהיו יותר רגועים,
אבל אם כל היום מתנהלים איתם בתגובה למה שהם עושים (בגן קוראים לזה זמן חופשי, כלומר בלי פעילות מוגדרת) אז כל היום הם יחפשו את תשומת הלב ויחפרו בשכל.
לגבי שירים ומשחקים רועשים,
הרגלתי אותם לשחק בחדר עם דלת סגורה כי אם הם ישחקו בסלון אז האח יראה וירצה גם...
ככה סובבתי את זה שזה לטובתם שמגניב שאף אחד לא יודע במה אתה משחק ולא באים להפריע (זה לא שבאמת לא שומעים, אבל הרעש מופחת)
אם הייתי אומרת משחקים בחדר כי זה מפריע למי שבסלון, הם היו רוצים רק לשחק במשחקים מרעישים בסלון...
לגבי קפה של שבת בבוקר, פעם הייתי מכינה להם כוסות שוקו, ארוחת בוקר וכו' ועד שהייתי מגיעה ללגום מהקפה שלי הם היו מספיקים לשפוך/ לסיים ואז שוב רוטינה של התארגנות במטבח והקפה מתקרר.
אז לאחרונה התחלתי קודם לארגן הכל מראש (כולל מפה חלבית וכלים על השולחן)
דבר אחרון שאני מכינה זה את הקפה, גם כשאני מגישה לשולחן אף אחד לא נוגע וככה כולם מתחילים ביחד וגם אם הם מסיימים לשתות לפני, אז יש אוכל ונשנושים שהם אוכלים בלי שאני צריכה לקום מהמקום.
כבר הגעתי למצב של שתיית 90% מכוס הקפה כשהוא חם עדיין שזה הישג.