בנימין היה תלמיד מצטיין, מקום ראשון במתמטיקה. חוץ מהעובדה שבכל יום אחרי הלימודים היו טובלים אותו באסלה, בנימין נהנה מהב"ס. למעשה הוא לא נהנה כל כך מההקנטות, ההשפלות, הקללות, הרדיפות, הגניבות והמכות ומכך שלא היה לו אף חבר. לא רק שתלמידים מקובלים דחו אותו, אפילו הקבוצות הדחויות לא רצו בחברתו. אפילו החנונים שבכיתה חשבו שהוא יותר מדי חנון בשבילם. במשך כל ילדותו נאלץ להתמודד יום יום מול כל ההקנטות, עד שבשלב מסויים הוא החליט שנמאס לו, נמאס לו לחשוב שיום אחד הוא ימצא חברים. נמאס לו לחשוב שאחת הבנות תדבר איתו, אפילו לרגע. נמאס לו מהכל. הוא החליט לנקום! וכאן מקבל סיפורנו תפנית דרמטית ומפתיעה. עד עכשיו הסיפור לא היה שונה מכל סיפור של חנון, הכי בכל כיתה יש את הילד הזה שכולם נטפלים אליו. אבל אצל בנימין התגלתה תכונה חדשה. כשהוא נוקם, אז הוא נוקם עד הסוף! הבתחלה הוא חשב על נקמה טובה שתפגע בביריונים של הכיתה. ואז הוא חשב לעצמו, הרי כל הכיתה התנהגה אליי כך, מגיע להם גם! וכשחשב עוד טיפה הוא הגיע למסקנה שכל הילדים שהוא אי פעם פגש התנהגו אליו בצורה מגעילה! הוא החליט לנקום בכל הילדים במדינת ישראל. הוא תכנן תוכנית קרה ומחושבת . התוכנית הגיעה למימושה, ומאות אלפי ילדים סובלים מדיי יום מבנימין. מבלי לדעת שהוא נוקם במכוון. רוב הילדים אינם יודעים שהסיבה לכל הנקמה הזאת של בנימין היא בגלל שבילדותו הציקו לו כל הזמן. בנימין חש סיפוק. היום הוא בן אדם מבוגר והוא החליט שנקמתו הושלמה. הוא כבר הוציא הרבה ספרים (שבאמצעותם הוא נקם את נקמתו ואמלל עד מוות את חייהם של ילדים רבים). בנימין זה רק השם שמופיע בתעודת הזהות שלו, הוא מעדיף לקרוא לעצמו בני, בני גורן.
מוקדש לכל הסובלים למיניהם
- לקראת נישואין וזוגיות