אז החלטנו לחתוך.
יותר נכון החלטתי. לבד.
הוא עוד לא יודע מיזה. אבל ידע בקרוב מאוד.
להגיד שקשה לי? כן קצת. אבל לטווח הארוך זה רק יועיל לי. וברור לי שגם לא.
שתינו לא מתקדמים לשום מקום בקשר הזה וזה כבר אפילו קצת התחיל לפגוע ברגש ובתפקוד.
אז מה שיש ביננו אהבה אינסופית, אהבה לא אומרת כלום! אהבה לא תמיד מעידה על התאמה.
אני יודעת שזה יכאב לו הרבה, אני לפחות כבר התחלתי לעכל את זה אז כשזה יקרה כבר אני די אצא יזה מהר. אבל הוא? מסכן! פשוט מסכן! אני מרגישה אדם רע. אבל מה אני יכולה לעשות?! רע לי כבר בקשר הזה!! למה למרוח את זה עוד? כמה אפשר לשחק עם רגשות? אני כבר מרגישה שאני מתעללת בעצמי.
וגם אין לנו שום כוונות עתידיות ביחד. אז כרגע אנחנו סתם. אז באמת בשביל מה?! למה לא להתקדם הלאה?. למה למרוח את הלא הודאי הזה עוד?
אני מרגישה רע לעשות לו את זה והוא גם די ישנא אותי אחרי זה. כי הוא לוקח דברים מהסוג הזה בצורה נורא קיצונית. אבל באמת שאני כבר לא מסוגלת להכיל יותר את הקשר הזה!
אז כן, צעד אמיץ לחתוך 8 חודשים ברגע אחד, אבל באמת שכבר אין מה לעשות. ניסיתי הכל רק כדי להמשיך את זה הלאה,ואין! הלאה יהיה אפשר רק אחרי שזה יגמר!


עד כאן פריקותיי להיום!

לילה טוב