לגבי איך מדברים איתה: זה חתיכת עונש, אבל אין ברירה. היא חייבת להבין שמותר לה לאכול רק אוכל 'שלה'. כל משהו אחר, כולל כל ממתק וכל דבר, צריך לשאול את אבאאמא או הגננת וכו' (תצטרכו לנסות ללמד את הגננת לקרוא את ה'מידע לאלגנים'. רוב הסיכויים שהיא לא ממש תפנים וכל פעם תתקשר). כשהיא תראה כל יום את אמא בודקת אם האוכל הוא 'שלה', על כל צעד ושעל, היא תפנים את זה. זה לא יהיה לה קל, ולכן צריך מהצד השני לצ'פר אותה מאוד. (הרבה פעמים אני נותן לבן שלי משהו רק לו לעיני כולם, שידעו כולם שזה בגלל שהוא צליאק. שהוא לא רק סובל אלא גם מרוויח)
לגבי האוכל תכל'ס:
א. אצלנו הבן הזה מצ'ופר ביחס לשאר, כדי לפצות על זה שהוא מפסיד המון. דוגמאות:
בכיתה (ולפני כן בגן) היה לו במקרר מאגר של עוגות-ללא -גלוטן (מהסוג של פסח, הן מעולות) וגם מאגר של חטיף מקופלת. כל יומולדת בגן הוא מקבל עוגה שמלו, כל ילד שמחלק וופל פשוט או סוכריה שמקורה לאא ברור - הוא חוגג על מקופלת.
יש 'נוהל' ברור שאם במקרה חילקו משהו שאסור לו - כשהוא חוזר הביתה הוא מחליף את זה בדברים שווים. (יש לזכור שהגדרת 'שווים' היא סובייקטיבית - זה צריך בחירה שלו מה נחשב שווה).
ב. יש לזכור שכל מה שכתבתי בסעיף א' - מבחינת הילד הוא לא לכתחילה, הוא היה מעדיף להיות כמו כולם, ולכן מעדיף דברים כמה שיותר דומים.
לכן למשל כשעושים בגן ארוחה מיוחדת עם פיתות - שמים לו פיתות ללא גלוטן. והכי הכי חשוב בנקודה זו: אין מה לעשות, אבל הבית כולו הולך להשתנות סביבו: את התבשילים של שבת מכינים לכל המשפחה חופשיים מגלוטן (הרבה אורז ותפו"א וחסל סדר אטריות, חמין עם קטניות ואורז ובלי חיטה/גריסים), כשמכינים שניצלים אז מכינים קודם שניצלים שלו (ממציאים תחליף שהילד אוהב לפירורי לחם: יש תחליף כשל"פ, אפשר עם שבבי תפו"א, עם קורנפלקס/ביסלי-ללא-גלוטן, ועוד). אם מכינים לארוחת ערב פיצות - עדיף שיהיה לו תחליף שמוצא חן בעיניו. לפעמים יש דברים שגם ככה הוא לא אוהב (חמין למשל) אז אפשר שיהיה מגלוטן. אפשרות למקרים אחרים: לדוגמא, היינו בנסיעה וסבתא הזמינה לנכדים פיצה. אז לפני שזה הגיע סיכמנו איתו שאמנם הוא יאכל את מה שהבאנו מהבית (פריכיות...) - אבל הוא ילך באותו זמן בינתיים עם אבא לקנות גלידה. היה שווה לו. (אגב, לפיצה האט יש פיצה ללא גלוטן)
ג. לגבי תחליפי לחם. רוב התחליפים לא טעימים (וגם לא טריים, הם מהקפאה), להכין בעצמנו זה הרבה עבודה עם קמחים מוזרים וגם לא יוצא מוצלח. שורה תחתונה: התזונה הבסיסית שלו זה פריכיות אורז וקרקר לחמית ללאגלוטן. יש בפריזר פיתות ללא גלוטן, כי כמו שכתבתי בסעיף ב' הוא לפעמים מעדיף את הכמו-כולם, אז עם לכולם מכינים טוסט או פיצה על פיתה אז מכינים לו על פיתה שלו.
תחליפי עוגות זה לא בעיה, יש מתכונים של פסח וגם המון מתכונים לעוגות ועוגיות מתחליפי קמח שהם מצויינים ופשוטים (עוגות שהכול), עד כדי שלפעמים זה מה שמכינים לכולם.
ד. בכללי -
יש ארון מלא במוצרים תחליפיים, וגם כמה מדפים במקפיא. אנו קונים באופן מרוכז במכירות ללא גלוטן של חרדים, במכירות חיסול לאחר פסח ועוד. למשל: ממתקים, עוגות, עוגיות, קרקרים, מנה חמה, דגני בוקר למיניהם, אטריות אורז ופסטות ללא גלוטן (זה לא טעים והפסקנו). יש במקפיא מוכן מנות קטנות של פתיתים/קוסקוס ללא גלוטן, אפשר להוציא לו מנה אישית.יש במקפיא בורקס שלו, פיתות וכו' שלו, עוגות שלו, שניצלים מכמה סוגים (עוף-סויה-תירס), פיצה שלו, ולא זוכר מה עוד. יש לו בארון ביסקוויטים ללא גלוטן, זה יותר טעים מהביסקוויט הרגיל.
ממרחים (שוקולד למשל) אנחנו מחזיקים בבית שניים פתוחים, אחד למרוח לכולם ואחד שלו. אבל בסלטים של שבת למשל, או בממרחים אחרים, כל הילדים יודעים להקפיד לשמור על זה, כלומר לא להחזיר את הסכין/כפית פנימה אחרי המריחה. כך גם בשבת.
ה. נסיעות - מעבר להורים שלמדו גם הם את הכללים, כל נסיעה אחרת מחייבת להביא לו אוכל מהבית. זה לא הפסד גדול (מבחינתו, להורים זה עבודה): כל הילדים מקנאים בו שכאשר הם נדרשים לאכול אוכל-של-גדולים כמו עוף וכדומה, הוא אוכל נקניקיות וצ'יפס עם קטשופ למשל. אל דאגה, בסוף הוא מחלק להם... מעבר לכך שמביאים דברים שמבחינתו נחשבים צ'ופר.
כל האמור לעיל זה מה שהתאים לנו. כמובן שאתם צריכים לוודא איזה דברים טובים לבת שלכם בדיוק, וגם מה מתאים לכם להיערך כהורים. מניח שהפרטים שונים ממשפחה למשפחה, אבל העיקרון זהה.
שורה תחתונה, גם מבחינת ההורים יש כאן אתגר. אבל כמו שאומרים בצליאק "זו לא מחלה, אם מקפידים על הדיאטה אז בריאים לגמרי", זה נכון גם מבחינת ההתייחסות שלנו, אנחנו רגילים לזה לגמרי וכבר לא מרגישים שזה משהו מיוחד. כמובן שנשמח מאוד כשימציאו גלולה או תרופה וזהו
קיצר הכל תלוי בנקודת מבט!