היתה לי תקופה של כמה שנים שהרגשתי שאני נמשכת לבנות. בלילות בכיתי במיטה, זה כל כך כאב! אבל מה שהכי היה קשה שלא היה לי עם אך אחד לדבר איתו על זה. חברות שלי- אם אני יספר להם הם יפחדו ממני. וההורים שלי- דבר ראשון אני מפחדת לספר דבר שני כמעט אף פעם לא סיחנשתי איתם. לא בגלל שאני לא בקשר איתם ההפך אני בשר טוב, אבל אני לא מרגישה בנוח לדבר איתם על דברים אישיים. כל פע שאני מנסה להןציא דברים מהלב אז הם מבקרים! אני רוצה שהם יקשיבו, בלי לבקר!!! לנסות להבין!
ברוך ה' הצלחתי להיתגבר על הבעיה כמעט לגמרי. רוב הבנות שהרגשתי משיכה כבר לא ראיתי אותם יותר ואפילו כמעט התאהבתי בבן.
אבל הבעיה היא שרק כמעט. יש משהי אחת שיוצא לי לפגוש אותה לפעמים וכל פעפ מחדש אני מרגישה צורך כל כך גדולל לחבק אותה!!!! אחרי כל פעם שאני רןאה אותה יש כמה ימים של כאב ותסכול עמוק. כל היום חושבת עליה.
ואין לי עם מי לדבר על זה!!!!! נכון שאני כותבת את זה פה אבל אני רוצה משהו אמיתי! שיעזור לי לפתור את זה!!!
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)