גם לילדים זה בטח מפריע.

תדברו איתה על זה.

דברתי עם הילדים ועל פניו נראה שהם לא הרגישו שנעשה להם עוול או משהו כזה

אבל מעניין אותי למה זה מפריע לך?  

אם להשתמש בכח, אז אני חושבת שזה מותר רק לאבא ואמא.

וגם כי אני בגישה חינוכית אחרת, של לא להשתמש בכח כדי להפעיל סמכות.

אני גרה  אצל חמותי כלומר היא עושה איתי חסד גדול פשוטו כמשמעו לא אכנס לפרטים רק אומר שהיא תומכת בנו כלכלית מאוד יפה ומשתדלת מאוד לתת לי את ההרגשה שאני בעלת הבית עד.....שמגיע מקרה כזה שגורם לי להתעצבן עליה מבפנים בעלי לא חושב שזה כזה וואו במיוחד לאור העובדה שהילדים משדרים שהכול בסדר אבל לי זה כן מפריע

כשתיהיה לך תשובה לעצמך מה הדרך החינוכית שלך.

איך משיגים סמכות ושיתוף פעולה ללא אלימות 

איך אפשר להגיב אחרת וכו..

יהיה לך תשובות וכלים להתמודד עם הסיטואציה מול חמותך... 

לדעתי תתחילי מלהתברר בנושא בעצמך..

גדלתי בבית שבו הטלת הסמכות היתה עם מכות נכון זה לא נעים לשמוע אבל הבית היה חם ואוהב אלו לא היו מכות של התעללות חס ושלום אלה מכות של חינוך ואולי של חוסר סבלנות אני יודעת בוודאות שכשאני נותנת מכה זה רוב הפעמים לא ממקום חינוכי אלא יותר של חוסר סבלנות מנסה מאוד לעבוד על עצמי אבל קשה לשנות שלושים ומשהו שנים בזמן קצר מה שקשה לי אצל חמותי זה הדרך של המכות-לאחד היא משכה באוזן ולשני היא החזיקה את הידיים אחורה לגב של הילד כמו בהגנה עצמית אם אתן מבינות את כל זה לא ראיתי אלא שמעתי מאמא שלי ששמרה על הילדים יחד עם חמותי שבת שלמה ואנחנו נחנו בבית אולי בגלל זה זה קשה לי 

להשיג את המטרה. את לא מכירה דרך אחרת. 

על מנת לשנות דפוס צריך ללמוד שיש מגון תגובות אפשריות. ולחוות הצלחות עם תגובות שמבחינתך נכונות... 

היום יש שפע של שיעורים והדרכות! פרגני לבית שלך! לעצמך!

ממליצה על גישת שפר (באופן אישי לא מסכימה עם הכל אבל עדין יש הרבה ערך)

יש גם קורסים דרך האנטרנט.

וממש מבינה לליבך! כשהדברים מתערבבים עם עוד גורמים זה קשה להכלה!

בהצלחה!!!!

החיים זה תהליך העיקר שתרגישי שאת במגמת עליה והתקדמות

כלומר, אפילו בלי לשים לב היא תנסה "לחנך" את הילדים, פשוט כי היא רואה אותם כל הזמן... והם נמצאים בטריטוריה שלה...

(זה קורה, למשל, אצל אחים גדולים - שמנסים לחנך את אחיהם הקטנים לפעמים... רק שבמקרה הזה ההורים יכולים להגיד בתקיפות שהם המחנכים היחידים).

לא יודעת מה להציע לך... אפשר אולי לנסות לנתב בעדינות את אמירותיה לכיוון שאת מעוניינת בו. אבל אולי אם לילדים זה לא כ"כ מפריע - אז עדיף שלא?

באמת לא יודעת... זה מקרה מורכב...

בכל אופן, כל הכבוד לכן - גם לחמותך שנותנת לכם לגור בביתה, ועוד בצורה נעימה יחסית, וגם לך - שאת "שורדת" את הסיטואציות הלא פשוטות הללו ויודעת לכבד אותה...

הדבר שהכי קשה לי זה לכבד אותה אבל לא כלפי חוץ אלה ביפנים בלב כי היא טיפוס שלא רוצה או מראה שזקוק לעזרה הענין הזה זה ממש בדמה אנחנו גרים אצלה כבר 3 שנים לאחר שחמי נפטר בעלי אומר לי בינינו שזה מוסיף לה אור בחיים אבל כלפי חוץ היא מראה שלא זקוקה לנו בכלל בקיצור אני מאוד רוצה לגור בבית נפרד אבל 

מרגישה שמהשמים מעכבים אותנו

כל זמן שאתם גרים אצלה, כבר שלש שנים, עושה לכם חסד מאד גדול, תומכת בכם כלכלית מאד יפה, משתדלת לתת לך הרגשה שאת בעלת הבית - ואת בעצמך מישהי שנוקטת ב"שיטה חינוכית, כזו.. - ומי שממנה מגיע ה"דיווח" זו אמא שלך, שהיא עצמה גידלה אתכם בבית באוירה לא רחוקה מזה (בלי להיכנס כעת ל"דיוקים" איך היו המכות), ואת - שגרה כבר שלש שנים שם, כנראה לא בדיוק הרגשת בזה עד כה (כלומר, זה לא מעשה שבכל יום..) - 

אז אני הייתי מאד מציע לך להתאפק. זו הסבתא, סה"כ היא טובה, גם אלמנה. והילדים לוקחים אותה כנראה כאיזו קצת "סמכות אימהית" כי אתם שם קבוע.

אז "תדלגי" על זה.

את יכולה להשתדל לא להשאיר אותה לבד עם הילדים לזמן ממושך; גם לא ביחד עם אימך..

את יכולה להשתדל מצידך לתת להם הרבה חום, וסבלנות. ואתם יכולים לנסות לגור עצמאית.

אנשים אני מתפעלת מהמקלדת הרבה דברים אמרתם לכל מני כיוונים תודה רבה אז ככה בקשר לשיטת שפר ניסיתי אני מסכימה בהחלט אבל בא נגיד שזה שיטה של עליות וירידות צריך להיות עם מספיק רצון ולא לוותר ודרך אגב  המנחה אמרה שאם ההורה מרגיש שלם לחלוטין עם המכה שנתן לילד אז זה בסדר גמור

בקשר ללהבליג ולדלג זה אפשרי כאשר יש איפה לפרוק את התחושה שנוצרה בעקבות הסיטואציה וגם כן המגורים אצלה הם לא עניין זמני בכלל כל פעם שאנחנו רוצים לעבור (ואפילו בעלי אמר לי את זה והוא טיפוס שכלתני) רואים לא יודעת איך שאי אפשר פתאום יש הוצאה מאוד גדולה ובכלל אנו לא שמים כסף בצד או משהו כזה בעקבות המגורים אצלה בקיצור הקב"ה הניח אותנו כאן כרגע ומשתדלת להיות בשמחה    

ו"שיטת שפר" אינה תורה מסיני. יש לא מעט שחולקים על זה.

כעיקרון, בזמננו, ממש לא כדאי להיזדקק למכה. ורואים שהכותבת עצמהמודה שהיא לא כ"כ משתלטת על זה, זה לא ממש "לשם שמים".. אז מוטב להקצין לכיוון השני.

אלא שאם קורה, לא צריך להיכנס להיסטריה כאילו, זהו.. כבר הורה גרוע..

אבל כדאי ללמוד לחנך בלי זה.

[כמה שיש יותר ילדים, יותר רואים שלא צריכים את זה... לפעמים, ילד "היפר" ראשון או שני, יכול "לחטוף" מה שהיו פותרים בחיוך קל כשיש יותר נסיון...]

טוב אז עברתם לנושא אחר של האם זה בסדר לתת מכות לילדים שלנו

אני יכולה לומר שכשבעלי נותן להם מכה הם יודעים טוב מאוד שזה הגיע להם 

והמדד לזה זה התגובה של הילד את יכולה לדובב אותו אחר כך והוא יגיד את האמת 

אצלי אישית כשהייתי קטנה זה מאוד הפריע ואפילו חלמתי עלזה בלילה

והמנחה של החוג הורים לא האשימה את ההורים אלה אמרה שאני הייתי מה שנקרא ילדת "תשומת לב" שזה הגדרה מסוימת לילד עם התנהגות מסוימת שחוזרת על עצמה 

הדברים הם לא כזה שחור ולבן אני מכירה ילדים שאם ההורים היו מפעילים כוח הילדים היו קצת מתחילים לכבד אותם 

אם אפשר בלי זה זה ודאי טוב אבל אני לא רואה את ההורה שמכה כאכזרי חס ושלום 

אל תישפטו עד שתגיעו למקומם

את קוראת לזה אלימות חז"ל קוראים לזה חוסך שיבטו שונא בנו 

אני לא בעד לתת מכה אבל אם כלו כל הקיצים אז כן כמובן להתריע לפני וכו.....

אז סימן שזה לא היה טוב. מה יש לדבר..

והמנחה, עם כל הכבוד, עדיף שלא "תתייג" ילדים, "ילדת תשומת לב"... ילדים הם בני אדם, יש בהם צדדים שונים, ואינם נכנסים תחת "הגדרות" כאלה, גם אם יש מי שדורש יותר תשומת לב ומי שפחות. מה גם שאי אפשר לדעת מי ומה בדיוק, בלי להכיר את כל המורכבות.

אני יודעת שהרב יעקובסון כותב בספר שלו שמותר לתת מכה מדי פעם כשיש מעשה מאוד חמור והוא מביא לכך מקורות המכה היא לא אכזרית עוד פעם אלא חינוכית המדד הוא איך ההורה מרגיש אחרי שנתן את המכה ואיך הילד מרגיש 

המכה אם נעשית אף פעם לא מתוך כעס אפילו לא באותו רגע אלא אחרי 

לא משנה נראה לי שאסיים את הדיון כי זה תורה שלמה וזה לא שיך לכאן פשוט רציתי לפרוק את ההרגשה שנתמכת ומקבלת מחמותי ובאופן טבעי יש לה שליטה עלינו לא בצורה רשמית בכל אופן תודה רבה

דעתי האישית לגבי הכאה של הילד היא שחוץ ממקרים מאוד בודדים זה לא הדרך להשיג סמכות להעביר את הילד תהליך חינוכי ולבנות קשר בריא ונכון עם הילד.

אני חושבת שלקבל מכה זה משפיל! נותן תחושה שאתה נרמס וחוסר כבוד כלפיך.

אני ממש מבינה הורים שמרגישים חוסר עונים ונוהגים כך, לדעתי זה נובע מתרגום לא נכון של המציאות. 

אני רואה בבית מרחב תרגול לחיים בשביל הילד. מרחב שמאפשר פיתוח מידות ותכונות ושאיפות טובות.

18 שנים (בערך) שבהם הוא רוכש כישורי חיים חשובים. איך משוחחים? איך מגיבים כשמתאכזבים? איך מסדרים? חשיבות להיות חלק ולהצטרף.. ערכים ועוד!

הילד לומד ולמידה זה תהליך.

ואת כאמא מדריכה אותו ומלמדת אותו. בהמון סבלנות. בלי כעס ומעורבות ריגשית. מתוך הבנה שהילד לומד.

תחשבי על עצמך כמה פעמים תרגלת את לוח הכפל עד שזכרת בע"פ? 

כמה פעמים קיפלת כביסה עד שלמדת לקפל בצורה משורטט ומדוגמת כמו בחנות?

להבין שהילד נמצא בתהליכי למידה. הוא רוכש דרכי תגובה למציאות. דרכי תגובה לחוסר מימוש ציפיותיו ורצונותיו ולכן בפעם הראשונה ולא השניה והשלישית הוא ימשיך לחזור על הדפוס הישן.

יש  להגיד לו מה לא ואז איך כן. אפשר להגיד לו אני מבינה שאתה מרגיש ככה וככה.. 

בו נחשוב איך תוכל לבטא זאת בצורה שמתאימה לבית שלנו... 

אני חושבת שלא סתם בדורנו מכים פחות. זה דור של גאולה. דור שהשכינה מתחילה לחזור והרצון לנבואה מתעורר. נבואה זה שמיעת דבר ה'. איך שומעים? מתוך הקשבה!! הקשבה אמיתית!! לדעתי מכות זה ניסיון לפתור את הדברים בשניה בלי הכרה בערך התהליך, בהסתכלות על התוצאה. לא מבטא הקשבה ויכולת לפתח שיח עם הילד ועוד... ולכן חוץ ממקרים שאני לא רוצה לתת  מכה. וממש מצטערת שאני צריכה לתת אותה אלא כי אני מרגישה שזה מה שהילד צריך עכשיו כדי להתאפס וזה הדבר הנכון .

דעתי האישית!

לגבי ההסתיגיות שלי משפר... אני חושבת שאת האמא!! המדויקת לילדיך!!!

ועדין יש מי שזוכה להופיע את הדמות של האמא בבית בצורה שמכונת יותר לרצון ה'. בדיוק כמו שיש יהודים שמופיעים את צלם אלוהים שבהם יותר ויש שפחות... 

ולכן יסורים אין!! אבל בירור התקדמות רצון מיקוד וכו על מנת להיות אמא! כפי רצון ה' נדרש!!! 
 

בהצלחה!!!!!

ומכירה את המקום והקושי הזה ממש!!

אבל זה לא מה שהבאת כדוגמה לגבייך.

אבל, צריך לומר, שהרב וולבה זצ"ל, בספרו ,בנין וזריעה בחינוך", מביא שהרב הצדיק ר' אליה לאפיאן, שהיה משגיח בכפר חסידים, והיו לו עשרה בנים גדולי תורה, אמר שהוא מצטער על כל מכה שנתן...

[את צודקת שזה לא קשור לנושא השרשור.. באופן טבעי, לפעמים מתפתחים דיוני-אגב, וכותבים לאו דווקא בשביל מי שפתח אתהשרשור, אלא גם בשביל אחרים, שהנושא מענין אותם.

לגבי הענין שלך, אכן הגבנו כבר מקודם. שיהיה לכם בהצלחה בה, ובדרכי נועם..]

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....