בין בדיקות גנטיות ואיקס שביר לאוטיזם,
ממש שום קשר.
אי אפשר לאבחן בעיות תקשורת ואוטיזם לפי בדיקות גנטיות.
אחרי שאני ובעלי עשינו את כל הבדיקות של דור ישרים לפני החתונה,
וגם כל ההיריון רצוף דוקטורים שלא רוצים לקחת אחריות ולכן מלחיצים על כל שטות ושולחים לאלף בדיקות,
הגענו למסקנה שלא יקרה שוב,
ומעכשיו והלאה - כלום. שום יעוץ גנטי ושום אקו לב עוברי בגלל שטויות.
בסופו של דבר, אם רבש"ע רוצה לשלוח מחלות ומומים, הוא ישלח. עם סימנים או בלי.
צריך לקחת הכל בקלות ולהתפלל לשלמות ובריאות העובר לכל אורך ההיריון.
ממליצה לא לקחת קשה. בסוף הכל מאת ד'.
והבוטח בד' חסד יסובבנו.
רק בריאות וידיים מלאות! בהצלחה.
חלק מהמאפיינים שיכולים להיות באיקס שביר זה בעיות בתקשורת. אז אולי בגלל זה רוצים שתבדקו.
למרות שנראה לי שאם יש בעיות תקשורת בלי איקס שביר, אז אין סיבה מיוחדת שיהיה איקס שביר.
אם אתם מתלבטים על זה- אולי תפנו ליעוץ גנטי?
בדיקות גנטיות- אלו בדיקות דם פשוטות, שעושים בלי קשר להריון, ולפי התוצאות אפשר לדעת האם חלילה בוודאות נשאים של משהו, ואז להיערך בהתאם.
אין סיבה שרב יתנגד לזה.
או כמו שהרב בורשטיין אומר- הרב הזה יגדל את הילד הפגוע שיוולד??? חלילה
וחוץ מזה, נכון להיום, עברתי את שלב הלידות.
יש כבר דור שלישי ברוך ה'.
כבר לפני כ23 שנים...
לא כל כך פשוט למצוא בגוגל 'תשובה בהזמנה' בדיוק על הנושא הנידון.
אחרי שהובא כאן בשמו שהוא נגד, הרגשתי צורך להביא גם תשובה שלא בדיוק-בדיוק לאותה שאלה, אבל רואים בה שהוא לא אוסר, גם אם לא רואה בכך מעלה גדולה. זה נראה לי חשוב להציג את זה לפני המתלבטות. שא יאמינו יותר מדי בקלות שהוא אוסר, ויחפשו יותר מה דבריו בדיוק.
בכל אופן בינתיים חיפשתי עוד, ומצאתי ציטוט עקיף מדבריו.
יש כאן סקירה שכתבו הרבנים גולדמן ובורשטיין:
ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית
ומובאים בה הדברים הבאים:
"ויש מי שחילקו בין מחלות גנטיות שיש בהן סכנת נפשות, שחובה למנוע אותן, ובין מחלות גנטיות שאין בהן סכנת נפשות שאז מותר - אך אין חובה - לבצע בירור גנטי" וכאן יש הפניה להערת שוליים שמפרטת פוסקים שאחזו בדעה זו, וביניהם "הרב דוב ליאור, תשובה לרב בנימין דוד, מנחם אב תשס"ט, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 482-481. לדבריו החיוב קיים רק כשיש סיכון של 50 אחוזים ומעלה. ובמחלות שאמורות להתגלות רק לאחר עשרות שנים, אין לחשוש כלל אלא לבטוח בה', וייתכן שעד אז יימצא פתרון רפואי למחלה".
אבל אולי אני טועה.
23 שנה במונחי רפואה זה שני דורות של שינויים וגילויים...
מכיוון שחסמו את אופציית האנונימי פתחתי ניק מיוחד
אני מהתחום ולא רוצה שיזהו... בכל זאת תחום איזוטרי
אז לגבי X שביר זה די פשוט כמעט ואין נקבות חולות אם זה משהו משפחתי שכולל גם בנות סביר להניח שלא מדובר בX שביר, בלי קשר מהתיאור שלך זה ממש לא נשמע.
לגבי הביטוי של התסמונת הוא רחב ויכול להיות ברמות תפקוד שונות, אני מציינת רק כדי לסייג את דברי זאת שאחיה חולה.
חשוב לדעת שX שביר לא נבדק בדור ישרים! כי הם בודקים התאמה בין בני זוג ואילו זו תסמונת שמורשת רק מהאישה (לא נכון שהיא רצסיבית כפי שנכתב באחת התגובות). לכן כל מי שנבדקה דרך דור ישרים מומלץ להשלים, ואכן מומלץ לא בהריון... ויש לכך השלכות נוספות על האם הנשאית כפי שכבר נכתב פה בעבר.
לגבי בדיקות גנטיות, זה שאלה של השקפה מה לבדוק ומה לא, יש מדרג רחב. חשוב לדעת שזה שאין בעיות במשפחה זה לא ערובה לכלום,
בהצלחה לכולן.
עוד הערה: לוקח הרבה זמן לקבוע תור וגם המון זמן עד שהתוצאות יגיעו, כך שכל הבנות שבתחילת הריון שמתכוונות להיבדק, להזדרז...
אם בדיהק היא יקרה או מורכבת אז יש מקום לשקול.
כמובן אם הבדיקה היא סיכון כמו מי שפיר אז יש שיקול הלכתי משמעותי.
אבל סתם בדיקת דם פשוטה שממונת ע"י משרד הבריאות, ממש חבל לא לעשות.
אני עשיתי אחרי החתונה, כמו שהוסבר כאן כבר דור ישרים לא עושים אותה כי היא רק לאישה. השלמתי עוד בדיקות בקופת החולים, סה"כ ארבע בדיקות. וזה אחרי שבעלי ואני עשינו את הבדיקות המורחבות של דור ישרים, למיטב זכרוני 16 בדיקות.
אני כמה חודשים אחרי לידה
כבר בסוף ההריון התחילו לי כאבים, רופא הביא לי ג'ל לשים כל פעם, עזר חלקית מאוד
בפועל כל סוף ההריון כמעט לא היינו ביחד כי סבלתי
חיכיתי ממש לאחרי הלידה
התאוששתי והכל טוב, אין תפרים, בדיקות טהרה לא כאב לי,
ושוב כאבים בזמן קיום יחסים
זה מייאש אותי
זה אמור להיות דבר טוב ונעים
ואני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנהניתי
או שאני ממש סובלת או שלא נעים לא נורא
נמאס לי, זה מבטל לי את החשק לגמרי ולא בא לי כלום
אפילו לא חיבוק
לא יודעת מה אני רוצה ממכן
אולי תתנו לי רעיונות מה יכול לעזור מנסיונכן
(Ovestin).
זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.
כדאי לנסות לדייק מה הכאב.
האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים
האם שורף או לוחץ
האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?
פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.
ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)
לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:
-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה
-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח
-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.
מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.
שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים
זה ממש כואב כל חיכוך בפנים
לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק
לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא
באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה
בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)
ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'
זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה
ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.
את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?
תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם
זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.
זה היה לי והשתמשתי באובסטין
הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי
כן היה עדיין רגיש שם הכל
בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.
ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.
-פטריה
-דלקת בדרכי השתן
-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!
תודה לך
יש רשימה של רופאות מומחיות
לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב
יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן
אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי
תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע
אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן
מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד
לא ידעתי שיש לה אתר
ממש תודה לך!
ננסה כמה כיוונים במקביל באמת
גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור
אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה
החמאה הזאת?
יש לך קישור?
בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה
הגוף לא מתנהג כרגיל
יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב
נראה לי כדאי קודם כל להרפות
לעשות רק מה שמתאים
ולא כרגיל
לקחת את הזמן
לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו
(מפתיע שזה לא מובן מאליו)
וזה מה שעשינו
אבל כמה אפשר
כל סוף ההריון ויתרנו על זה
אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה
וזה קורה פעמים מידי בודדות
וחסר לשנינו
מנסים להחזיר את הגוף בכוח
זה יכול לפגוע הרבה קדימה
כמה אפשר? כמה שהגוף צריך
אין דרך באמת טובה לזרז את זה
ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון
לפעם הבאה
צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש
או שיש בעיה שאפשר לפתור
חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר
וארצה גם עוד ילדים בהמשך
אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה
אני מחפשת פתרונות אחרים
אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....
בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.
אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.
מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.
מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים
אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים
אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….
ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו
שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.
לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.
אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.
ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.
מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.
מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,
לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן
אמנם רק שבוע 28. אבל יש כבר מחשבות והתלבטויות איפה ללדת ומה לעשות לאחר הלידה.
רקע:
כל הלידות שמתי בתינוקיה.. בלילה ביקשתי שיתנו מטרנה כדי שאוכל לישון. ביום היו איתי בתכלס רוב הזמן בהנקה.
דגש: לפחות 8-10 שעות ראשונות של אחרי הלידה אני בקושי יורדת מהמיטה בגלל סחרחורות ולחץ דם נמוך וכו'.
אני לא הולכת לתינוקיה אפילו.(מזל שביממה הראשונה הם הרוב ישנים) שולחת רק את בעלי שיבדוק מה קורה וכו' אבל ככה זה יוצא כל לידה לאחר שהתעלפתי אחרי הלידה השניה קלטו שזה דפוס ממש ולוקח לי זמן לחזור. גם ביום השני אני קצת מסוחררת ולא מתהלכת הרבה מאוד אבל בשיפור ניכר לעומת היממה הראשונה.
ילדתי ארבע פעמים בשמיר(הכי קרוב לי לבית). אחת במקום אחר.
בארבעת הפעמים האלה צברתי האמת טראומןת.
מהלידה עצמה (לא תמיד קשור אליהם)
הלידה שלי מתפתחת מהר מאוד יחסית. מפתיחה 5 עד שעה התינוק בחוץ. והבעיה שאני קצת מושכת בבית כי כביכול לחכות שיהיו צירים יותר ארוכים וקרובים רק שבעצם אצלי הלא ארוכים והלא סדירים וכו' פותחים לי לחמש. ואז אני נוסעת . משם רוצה אפידורל עד שמגיע והכל דוך אני בפתיחה מלאה. גם שמספיקה לקבל אני לא נהנית ממנו בכלל וצריכה ללחוץ. אז צברתי סיפורים ותסכולים מבחינת הלידה. ובנוסף ויותר חזק מהכל, מהאשפוז של אחרי.
מצד אחד שמה בתינוקיה גם בגלל ההתאוששות שלי של אחרי הלידה שיותר ארוכה. אפפעם לא הייתי מאלה שהולכות להתקלח מיד אחרי וניידות והכל.
וגם שבאמת רציתי לישון בלילה. בפועל, מה שאני באה לומר . בלידות האחרונות לא היה כך.
אחיות התינוקיה זלזלו, השפילו אפילו הייתי אומרת. כמה האכלת לא האכלת טוב. כן טוב. לא עשית. כן עשית וכל מה שאגיד קשה להסביר כי התגובה שלי עכשיו לא תהיה כמו מיד אחרי הלידה שאני נפשית ופיזית שבורה ומרוקנת. רגשית במקסימום.
בלידה האחרונה בכלללל.. גם 12 בלילה אני אומרת לאחות תקשיבי אני מאוד עייפה ונרדמת איתו. אין לי מלווה איתי תתני לו מטרנה בבקשה ואגיע בעז"ה בבוקר. היא נזפה בי. הכריחה אותי להשאר להאכיל
ובכללי הרגשתי לאורך כל האשפוז למרות!! שזה לא ילד ראשון שלי בכלללל , מעורערת ביכולתי להיות אמא. הייתי חלשה מאוד פיזית, ורגשית.
יצאתי מהלידה הזו שהיתה כבר לפני כמה שנים טובות בהחלטה שאני עם תינוקיה סיימתי. (ולא כתבתי פה ממש כל הפרטים כמובן של מה היה)!
אז הנה, אני בחודש שביעי.
זה מתקרב והאמת, אין לי שמץ של מושג מה לעשות.
אין לי מלווה איתי צמוד כל הזמן(אשאיר את בעלי איתי לאורך כל האשפוז??? מה עם הילדים שבבית? לא שיש לי בכורה בת 15. היא רק בת 11 תהיה)
אם אעשה ביות(שאני לא יודעת מה זה ואיך זה) איך אצליח לטפל בו לבד? כשאני משתחררת הביתה אחרי האשפוז אני כבר הרבה יותר עם כוחות מאשר מיד אחרי הלידה.
מה עם להתקלח? לשירותים? איך זה עובד?
האם ללכת שוב לביהח שקרוב לי לבית ? אבל שהיו לי ממנו חוויות שליליות?
אז לאן ליסוע?
אני מאוד מאוד מבולבלת. אז ביחד עם הפחד מהלידה וכל המשתמע מכך נוסף לי גם זה שאני לא יודעת לאן ליסוע ללדת ומה יעשה לי טוב.
הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.
ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.
ממליצה על אסותא אשדוד.
בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.
אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.
לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.
בהתאוששות האמת..(אצלי)
כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות
מתואמתאם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.
לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.
אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...
שיהיה בשעה טובה ובקלות!
דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).
וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...
אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.
ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.
יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.
זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.
להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.
מתואמתגם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...
אחרי קיסרי
ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא
לא זכרתי מדויק...
או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.
אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.
אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.
בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..
מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר
האם לשים בתינוקיה
האם לחזור לאותו בי"ח
האם להביא עזרה ליממה הראשונה.
התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.
אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.
ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.
כמה שאלות:
1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?
2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?
לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..
התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.
אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.
יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.
אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.
גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.
אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.
הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.
היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.
אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)
ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..
אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה
זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)
מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.
אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.
באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?
אבל זה על בסיס מקום פנוי...
בכמה חדרים בודדים
חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.
לא בטוחה
ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים
ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)
יצא לכן לבקש מהבלנית שתצא מהחדר של הבריכה או להסתובב לפני שאתן עולות?
זה אפשרי?
וכשחפרתי בזה הבנתי שלא רק שזה לא מוחלט שחייב
אפילו לא מוחלט שגבר לא יכול לברך ליד אשתו אם היא לא מכוסה..
אנחנו בתקופת צמצום כלכלי ורוצים להוציא ממש כמה שפחות. לא הייתי הולכת בכלל לנופש אבל הילדים מאוד רוצים ובשבילם חשבנו כן לנסות, וכדי שיעלה קצת אז מוכנה לסבול קמפינג
אבל-
מחפשת מקום (עדיף בצפון) שעולה כמה שפחות, אבל כן עם מקלחת ושירותים. גדול עלי מידי בלי...
אפשר גם דירה פשוטה אבל אנחנו 9 ילדים ב"ה ולא נראה לי שיש משהו במחיר שיתאים לנו.
אני ב"ה בחודש שביעי, איך ישנים ככה באוהל? מזרון מתנפח נשמע לי לא נוח בעליל, מזרון מהבית אפשר לקחת אבל רק דקיק כדי שיהיה לו מקום. מקום שמשכיר מזרנים בטח יהיה יקר עוד יותר. תוהה איך אסתדר בלילה..
תודה רבה!
ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת
לטייל ביום לפני ואחרי
אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה
והיה לי ממש קשה לישון באוהל
מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.
אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.
הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.
אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.
לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.
נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...
וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה
החלפת דירות אני לא רוצה.
לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול
יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.
מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?
לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול
מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.
בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם
גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.
אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים
ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.
חוויה מובטחת.
יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע
אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.
אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.
אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.
בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...
גנים לאומיים.
אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).
זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים
ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.
ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.
לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...
בהצלחה!
נתחיל בזה שאני הטיפוס הנוח והנעים של המשפחה, זאת שתמיד עוזרת, דואגת לכולם, מגיעים לשבת מוקדם ומתקתקת חצי שבת. בעלי המהמם החתן שתמיד עוזר, (ברמה שפשוט יש דברים שמחכים לנו שנבוא ונעשה..). בקיצור הילדה הטובה של המשפחה, זאת שלא עושה בעיות😅
אני חושבת שאני גם טיפוס שמרצה את ההורים
ב"ה נולד לנו בן מתוק לפני כמה חודשים ואני מרגישה שהוא רחוק מלהיות אהוב כמו שאר האחיינים שלי. אנחנו גרים רחוק מההורים שלי ומגיעים פעם במספר שבועות לשבת. יש לי אחים שגרים קרוב להורים והם מגדלים להם את הילדים. אחד האחים שלי מגיע כל שבת קבוע לסעודה.. אישתו הולכת לאימון פעמיים בשבוע וכמובן שהילדים אצל ההורים שלי, אוכלים אצל ההורים חצי מהשבוע וכן הלאה… כמובן שהאחים שגרים קרוב, לא עוזרים להורים בכלום ורק דורשים ואם יצא וההורים ביקשו משהו (העזו לבקש!!), הם עושים טובה ולא מפסיקים להתלונן.
גם האחים שגרים רחוק מקבלים מה שרוצים ורק מצייצים שרוצים לבוא שבת, אומרים להם אמן. לנו חופשי אומרים "אין לנו כוח השבת" ואח"כ אני שומעת שאירחו אח אחר וכמובן את האח ה"קבוע".
זה סתם כדי להבין את הרקע..
תכלס, כשאנחנו מגיעים (אחרי שלא היה לנו כזה נוח להגיע השבת והם אמרו שהתגעגעו אליו..) ומנסים לבקש שישמרו לנו על הילד שעה- שעתיים בשבת בצהריים הם עושים פרצוף ואומרים שאין להם כוח, בקושי מתייחסים אליו (עם שאר האחיינים הם יושבים ומשחקים על הריצפה). אמא שלי אומרת לאחיין שכל השבוע אצלם סבתא שרופה ומטפלת בו כל הסעודה, בזמן שאני ובעלי מעבירים את הבייבי בינינו. בעלי חזר מהר מהתפילה כדי להשכיב את הילד לישון ואחי "הקבוע" מתלונן שצריך לחכות לו 5 דקות!!!! ואשכרה פשוט עשו קידוש והתחילו סעודה בלעדיו (סעודה שאני הכנתי חצי ממנה!!!!). יש עוד הרבה דוגמאות (חלקן אאוטינג), שורה תחתונה מרגישה שאנחנו פשוט לא נספרים, כח אנחנו פשוט נוחים ואלה שלא עושים בעיות. עד עכשיו הצלחתי להכיל את זה ולא נפגעתי, כשזה הגיע לילד שלי זה שורף אותי מבפנים!!
חזרתי משבת בוכה ובשיחה עם בעלי הבנתי שזה כנראה לא ישתנה. אני רוצה לעשות עבודה עם העצמי ולקבל את זה, כדי לא לשדר לילד את התחושה שהוא לא רצוי שם.
אשמח לכל טיפ שיש לכן איך אני יכולה להשלים עם זה בתוכי
סליחה על האורך והפריקה
לק"י
יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦♀️
(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)
יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++
אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר
וכשגדלים זה משתפר
אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.
אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם
הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה
גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי
שנפגעת
גם אצלינו זה תמיד ככה
יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים
אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים
לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.
אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות
ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.
הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק
מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.
נספרים..
אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים
וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה
ואין סיבה שתרגישי כך
אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..
אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.
בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.
כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)
אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.
היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו
מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח
איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?
האמת
אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך
לא נשמע שכיף להתארח ככה
ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.
כל אחת ומה שנח לה
במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי
פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי
לק"י
אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.
אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז
אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.
ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת
לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.
לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.
למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!
והרבה.
והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול
לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.
ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.
ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...
אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!
לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)
בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.
(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)
לא מפריע לי לעזור
פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס
הזדמנות לפתוח את זה.
בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..
זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.
אבל כואב לי היחס לילד
אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?
תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.
במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.
לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.
כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי
זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).
יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?
זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).
מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.
יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.
אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי
זה להבין מה בכלל הרצון שלי.
אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).
האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.
גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.
כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).
לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).
או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.
וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).
חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.
עבודה לא קלה בכלל
כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.
ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)
ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר
וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי
ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי
את מוערכת פחות.
לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.
אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי
עד שהחלטתי לשים קאט!
החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה
זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.
זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק
אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!
❤️❤️❤️
היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.
שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.
הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)
בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?
גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?
תודה מראש לעונות!
(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)
>>> ושאלת בונוס:
יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.
אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...
בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...
יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)
לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,
אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.
אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.
למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?
יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?
שוב בקרוב)
אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה
(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)
כן? לזמןש הוא בכביסה
האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.
בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...
איך אתן מסתדרות עם היכרות עם הבלנית?
גרנו בעיר, הייתי הולכת למקווה ואף אחת לא מכירה אף אחת והכל טוב.
גרים עכשיו בישוב ומכירה את הבלניות טוב.
הייתי מאוד מובכת כשהלכתי למקווה בפעם הבודדת שהלכתי למקווה פה.
מאז אני עושה שמיניות באוויר ללכת למקווה רחוק יותר, אבל זה מכניס עוד יותר לחץ של נסיעות ופרוצדורה עם הילדים ביום שהוא גם ככה לחוץ...
השאלה היא לנשים שמכירות את הבלניות, בעיקר בישובים אני מניחה... מה עושים עם המבוכה?
נוסעים למקווה רחוק?
אוף למה הכל אמוציונלי. אולי רק אצלי.
הבלניות.
אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו
אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר
לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.
לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)
כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום
אז זה פחות מביך אותי
האמת לא חשבתי בכיוון בכלל
אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל
שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.
גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )
א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.
ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.
ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.
דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.
ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...
אצלנו כשהגעתי לישוב לא הכרתי את הבלנית בהקשרים אחרים (לא אותה שכבת גיל).
פעם אחת הגעתי לטבול והיתה בלנית מחליפה, שאני מכירה טוב. זה כן היה מביך לי קצת ברגע הראשון שראיתי אותה, אבל פשוט הנחתי את המבוכה בצד, הזכרתי לעצמי שאין לי במה להתבייש, וגם היא התנהגה בצורה ממש טבעית ונעימה שזה באמת היה בסדר גמור.
קרה לי בדיוק אותו דבר וגם היתי בהלם איך אני לא אתפדח ורציתי ללכת למקווה בישוב ליד ואז אמרתי לעצמי די זה מספיק קשוח אני לא מוסיפה ואני אתגבר. מכניסה לעצמי לראש שלבניות שה משו יחסית טכני והן לא עפות בדמיון על כל אישה שטובלת, הן פוגשות מלא נשים שטובלות...
אני טבלתי פעם אחת שבאותו בוקר התארחנו אני ובעלי בבית של הבלנית לאיזשהו אירוע(בעלי חבר של בעלה) אמנם הם מבוגרים ממנו ב 2 עשורים אבל אנחנו בקשר טוב.. בסוף האירוע דיברנו שנךגש בערב ובהמשך היות נתאם שעה סופית וכו.. ואשכרה בערב נפגשנו שוב במקווה.. אבל באמת היא לא עושה מזה עניין ואני מנתקת את השכל וכל הנשים בישוב עושות את זה אז הכל טוב...
אבל שוב, ממש ממש מבינה שזה באמת לא פשוטטט
שאני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים בכלל
בגלל שאנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם אחד הילדים ונמצאים
הרבה בבתי חולים
והם-מתעלמים.
לא טלפון,לא הצעת עזרה
זה פוגע במקום הכי עמוק שיש.
ויש לנו כמה מפגשים שחמי וחמותי יוזמים בחופש ואנחנו אמורים להגיע
ולא מסוגלת לשבת ולצחוק איתם כרגיל כשהם מתעלמים בצורה כזו מופגנת.
כולם יודעים כמובן מה אנחנו עוברים.
כמה אפשר להיות מגעילים?
אולי הוא סיפר להורים והניח שמישהו אמר, אולי הוא סיפר ואולי לא...
אולי הוא הניח שמובן מאליו שאם הוא מספר בקטנה (כמו שהוא סיפר לי) אז יבואו ויתעניינו עוד, וזה לא קרה כי המנטליות הכללית במשפחה היא "לא לרכל, לא לחטט, לא להכביד, אם ירצו יספרו ואם לא מספרים כנראה לא רוצים"
אני למשל לא אוהבת לשתף בקשיים שלי, מכל מיני סיבות ובעיקר כי כך גדלנו, תמיד תהיה בצד הנותן ולא בצד הנזקק ובסוף התוצאה היא ניכור מרוב כוונות טובות...
