או שזה משהו אחר?

מרגישה שאת לא מתאימה?

זה לא יעציב אותך להיות שם?מבחינת ההרגשה האישית שלך,מבלי קשר לסובב..

אני מנסה מה שאני שומעת שמחפשים בו עובדים.

אני אוהבת לבשל, נו אז מה? אני יודעת לבשל למקום ציבורי? אני אוהבת לבשל, אבל מה-בישלתי פעם ארוחה רצינית? יש לי ניסיון??

אני אוהבת אומנות, נו אז מה? למדתי את זה? אפילו לעצמי יוצא דברים דפוקים. אין מקום שאבין ממנו במה אני טובה בזה.

אני אוהבת לספר סיפור, נו אז מה? זה אומר שאמצא בזה עבודה בסכום למשכורת חודשית? שאני יכולה לעמוד מול 30 ילדים ולספר בקול הצקצקני שלי??

אז נח לי לעבוד מול מחשב בלי לראות נפש חיה, נו אז מה?? אז כשושאלים אותי אם אני יודעת אקסל- מותר לי לשקר שאני יודעת ובסוף מה אעשה? אשב ואבהה בטבלה הזו? משהו ירצה משהי שכדי לדעת מה לעשות היא צריכה לשאול קצת יותר מ-400 פעם??

יש הפתעות בחיים! מנסיון!

או שתלמדי משהו כזה בקורס כדי לעשות השתדלות..

או שה' יזמן לך עבודה מעין זו ותוכלי ללמוד תוך כדי העבודה.

זה קורה!

יש לי חוש בישול והייתי עם אמא שלי במטבח מגיל 14.

בעלת מסעדה לקחה אותי כי היא ראתה שיש לי חוש בזה ואז ללמוד לבשל את תפריט המסעדה לא לקח לי הרבה זמן

אז כן, יש לי נסיון בטבחות, מבלי שום תואר- וזו היתה העבודה הכי כיפית שהיתה לי! למרות שהיתה קורעת ומעייפת!

וכן, למרות הנסיון הזה אני עדיין עושה ניסויים במטבח ויש דברים שיוצאים ממש לא משהו, אבל זה האתגר!

לנסות! ולא לרדת על עצמך ש"את לא יודעת כלום והכל זה רק תחביבים או אהבה" שלא תעזור לך במציאת מקצוע.

לא אמרתי לשקר בריאיון עבודה אך חשוב לומר את האמת.

תדברי, תאמרי מה את כן יודעת. תבליטי את היתרונות שלך ומאידך אל תשכחי את חסרונותייך. (זהירות)

נגיד שאת אוהבת ילדים, אבל לא יודעת מרגישה שאת מעבירה להם דברים נכון, אז זה לא ממש עוזר שתלכי לחפש בזה עבודה. ואם את נבוכה מזה שתשמעי את הקול שלך בגן ילדים ליד הורים וליד הגננת וגם זה נותן לך הרגשה שאת לא אוהבת את זה, אז לא תלכי על זה.

נגיד שאת אוהבת לספר סיפור כמו שכתבתי למעלה, נו אז? אז כמה שעות כבר מספרים סיפור?

אז נגיד שאת יצירתית ומספרת סיפור ויודעת לחייך ואוהבת לעשות פרצופים, נו , אבל מה עושים אם ילדים בוכים, רבים, לא מקשיבים, עצבניים? לא יודעת. אז הגננת תרגיש שהתסכול שלה עולה עלייך כי את לא ממש "אסרטיבית". טוב, עבודה אחרת.

אז את אוהבת בגדי ילדים ותינוקות, אבל את לא מצליחה להתאים נכון לאנשים מה שהם רוצים..

אז את אוהבת לחבר שירים וסיפורים, אבל את לא יודעת איך להעריך את זה אצל ילדים ומה באמת טוב במה שהם כותבים ואיך משפרים.

אז למדת חינוך, אבל כל השיעורים בהית בתקרה אושפשוט לא הצלחת להקשיב. אז מה זה עוזר שבכלל שחשוב מה אני אוהבת לעשות?

איך יודעים מה אוהבים לעשות כשאין איך לדעת את זה?

נגיד שאת אוהבת לצייר, אבל אין לך רעיונות ולא משהו שיכוון אותך.

נגיד שאת אוהבת לגרום לאנשים הרגשה טובה, אבל את לא יודעת איך ובעיקר לא יודעת אח"כ אם זה עשה להם טוב או לא.

נגיד שאת אוהבת להעביר פעולות , אבל מגלה שאת לא מצליחה לעשות את זה כי את לא קולטת מה שאת קוראת וגם מתעייפת מהר או מרגישה שחסר לך ידע.

נגיד שאת אוהבת להיות במחשב כל היום ולכתוב לאנשים בפורום, נו? אז מאיפה יגיע כסף?

נגיד ש..את אוהבת להרגיש שאת לומדת מאחרים אז מה, ישלמו לך על זה? הלוואי......

עד לעבודה כל הבישולים שלי הסתכמו בספגטי וחביתה!

לא נגעתי בשום דבר אחר!

אפילו עוגות לא הכנתי!!

אחרי שאמרו לי טוב, תקחי סיר ותעשי התחלתי לשאול כל שניה ולרעוד.. הכמות בסדר? להוסיף עוד? להחסיר?

לרעוד? כן! "מה היא חשבה עצמה כשהיא לקחה אותי??"

עשיתי לפי הספר כמו הילדים הקטנים ובכל זאת היו לי מליוני שאלות לבוסית שלי.

היא צחקה עליי ואחרי כל טעות שעשיתי לא ישנתי במשך שבוע, ואני ממש רצינית!

ממש היו לי נדודי שינה!

וכן הייתי יותר פחדנית ממך, פשוט סירבתי להצעות עבודה בקצב רצחני! עד שאמא שלי לקחה אותי למסעדה והושיבה אותי על הכסא. (תראי עד לאיזה מצב הגעתי...)

אין דבר כזה את לא יודעת. את חוסמת לך את האפשרות הזו! תהיי פתוחה לכל עבודה במחשבה לפחות, לכי עם התחביבים שלך. ה' יביא לך את האפשרות למצות את יכולותייך, תאמיני! יש לו ית' אינסוף אפשרויות.

זו נראית לי מילת הקסם.

פשוט לשדר את האהבה האמיתית שלך אל הדבר

בדיוק באותה צורת כתיבה שאת כותבת כאן וזה נראה שאלו תחומים שבוערים בך,כך תשדרי.

אם יהיו מעוניינים לשוחח איתך ולקבוע איתך ראיון-כנראה שיש משהו לא?תתמקדי בעובדה הזו ותשדרי שאת רוצה.

היא לא אמיתית אלא נובעת מפחד! בד"כ אם מתגברים על הפחד הזה כמה פעמים זה עובר ומקבלים שמחה.

אגב לכולם יש פחד מפעם ראשונה אבל עם הזמן מתחילים לעשות דברים שנראה שגדולים עלי מקבלים את הבטחון ומבינים שאני טובה בזה.

מסכימה עם מה שעדיאל אמר.

אני בעצמי,

למדתי המון, הייתי מוכשרת בהרבה תחומים.

אבל פשוט פחדתי מעצמי, הכל היה נראה לי גדול עליי...

קיבלתי הצעות עבודה, ודחיתי אותם בתירוצים שונים...

ועד שפעם אחת החלטתי לקחת אומץ ולנסות, וזה היה משו גדול לדעת כולם.

עם תמיכה של ידידים ומשפחה - עשיתי את זה.

צריך אומץ להחזיק את עצמך חזק חזק וללכת. לא לפחד.

להפלל הרבה לה' - והוא בטוח יעזור!!!!

בהצלחה

לי אין את זה. ואני גם מרגישה שמי שאולי יכול להגיד לי שאני טובה במשהו, אני מרגישה דפוקה מזה. פעם גזרתי כמה דמויות מצו'קמקות לילדים בני 4-5. היה בסדר בשבילם. קרובת משפחה מאוד קרובה..ראתה את זה וממש הביעה התפעלות. מה שגרם לי להרגיש כ"כ דפוקה. מן פגיעה באינטליגציה. כמו שאדם מבוגר יגיד לך: וואו! כל הכבוד, ילדה גדולה בת 25, צחצחת יפה שיניים הבקר".

תראי, אני חושבת שאת פשוט צריכה להרים את הביטחון העצמי שלך מהר מהר!

כולם טועים, כולם נכשלים כולם עושים שטויות כולם עושים או איכשהו הגיעו לעשות דברים שהם לא טובים בהם וזה הוריד להם את הביטחון העצמי קצת,

השאלה היא- מה הם עשו עם זה אח"כ... יש כאלה- שאמרו: אני לא מוצלחת, אני אפס אני כלום ואין לי כשרונות וכל מה שאני אוהבת זה לא מתאים לי ואנשים לא מעריכים וכו'

ויש כאלה שיגידו- וואלה, לא הלך, אז לא נורא, מאכזב אבל כנראה שהדרך שעשיתי את זה היא לא כ"כ טובה וכנראה שיש דרכים אחרות יותר טובות ואולי נלך על תחום אחר ואולי נגלה שיש לי כשרונות אחרים. (הכובע הירוק- בשיטות חשיבה של דבונו... חח אני פשוט באמצע ללמוד למבחן...)

ויש לי משו לומר מניסיון- בשנת שירות שלי הייתי מדריכה של בנות אקסטרניות, בחטיבה. ובהתחלה ממש פחדתי ולא ידעתי מה לעשות, והיו דברים שלא ידעתי איך להגיב להם, ואם מישהו היה ממש מפקח עלי ועוקב אחרי אז הוא היה מעיר לי הרבה הערות זה בטוח (וגם המנהלת שלי העירה לי כמה פעמים על דברים.. אבל לומדים מזה!!!) ולאט לאט ידעתי, גם עם הזמן וגם כי לומדים מאחרים בעבודה וגם כי מישהו מעיר לך מה טוב ומה לא, אז אתה לומד ויודע מה לעשות ומה לא.. ועכשיו אני מסתכלת אחורה ואומרת- אם הייתי עוזבת בגלל קשיים כלשהם- אז הייתי מפספסת ה-מ-ו-ן! לא הייתי מגלה את הכשרון שבי להדריך! ובזכות זה הלכתי אח"כ להדריך בפנימיה, ששם היו לי קשיים הרבה יותר גדולים וגם אז- באמצע שנה רציתי ממש לעזוב ולא הבנתי למה אני מדריכה בכלל ומי נתן לי לעשות את זה.. ומזל שמישו הוציא לי את זה מהראש כי בסוף שנה חניכות שלי אמרו לי שהייתי מדריכה למופת.. (טוב, בכל זאת משו נכנס..)

אז- אין ייאוש!! תמיד בשמחה! ותמיד לנסות ולא ליפול ולא לפחד!!

בהצלחה! (זה דורש הרבה כוחות נפש..)

התקדמת.

נראה לי שכבר יש לי בחילה. לא בגללכם, אתם בסדר. רק שזה לא ממש עוזר לי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים