האם הוא סתם מחפש אותם ונהנה לראות את החסרונות שלהם.?

האם הוא לא יודע שזה מפריע לך לשמוע את הביקורת על ההורים שלך?

תנסי לחשוב מה המניע שלו ומה הוא מרוויח מכך... בדרך כלל זה קורה שההרגשה שלו שההורים שלך הם מקום ראשון אצלך... במקרים שלא נעים לך מהם.. וכדי שלא יפגעו תעשי דברים שבעלך לא שלם איתם במאה אחוז..

שבאמת אין ענין להסתכל על "בעיות" של אדם אחר כשאי אפשר לעזור בכך.

ביחוד ביחס להורים, שיש לגביהם מצוות כיבוד הורים והכרת הטוב.

אז בהיות שאין בכך תועלת, וסתם גורם לך הרגשה לא טובה גם בדברים שאת יודעת ממילא - כי אחרי הכל אלו ההורים שלך - אז את מבקשת שלא תדברו על זה יותר.

הורים זה הורים. 

גם אם היו סתם אנשים מבוגרים, אי אפשר לשנות את החיים שלהם גם אם הם דביליים או נורא לא מתאימים לנו.

אפשר לשלוט במינון של ההגעה לשם, ואפשר (וצריך) לכבד את  מה שיש.

אין גם עניין סתם לקטר עליהם. סתם לה"ר.

אם אתם נוסעים לשם לשבת או לערב יש טעם ללבן מה מפריע כדי להתמודד איתו. אבל סתם ככה?

הוא נוטה כל הזמן להתלונן על כל העולם? או שזה רק בקשר להורים שלך?

על ההורים שלך הוא מתלונן יותר מעל שארק הדברים? את גם אומרת שאתם לא נפגשים הרבה.

אז את צריכה לברר, אם את יכולה להבין בעצמך או אולי אפילו איתו- למה חשוב לו כל הזמן

להדגיש את הנקודה הזו.

זה יכול לבוא מהמון מקומות וסיבות. 

אולי הוא חושש שההתנהגות הזו תחלחל אליכם לבית? הוא בעצם מנסה לשמור על הבית שלכם

מלהכניס הרגלי התנהגות שבעיניו רעים. לא יעזור שתגידי שאת לא רוצה לשמוע. זה רק ילחיץ אותו 

יותר- את לא מוכנה להתנגד באופן מפורש לקו ההתנהגותי הזה.

אולי הוא מרגיש בתחרות איתם? שאת לא מספיק איתו, שהגבולות של הבית לא ברורים מספיק. גם מבחינה

רגשית לא רק מבחינה מעשית. הוא מנסה לצבוע אותם בצורה רעה כדי ש"תשתחררי" מהם ותהיי איתו.

שוב- להגיד אני לא מעוניינת לשמוע- לא יעזור לו. 

אולי הוא מרגיש שהם כן משפיעים, בדרכים עקיפות, או ישירות, ולכן חשוב לו למגר את ההשפעה הזו?

אולי הם פגעו בו? והוא סוחב פגיעה מהם וככה הוא מתמודד עם זה.

את אומרת שהוא חוזר על זה כי זה "טאבו" אצלך ואת לא באמת מקשיבה לו(להרגשתו)- אז אולי תתני לזה מקום?

אולי תדברו על זה. כלומר- הוא בעצם אומר לך- את אוהבת אותי אבל רק עד שזה מגיע להורים שלך. שם את

כבר לא איתי. שם את לא מקבלת אותי כמו שאני ואת הרגשות והאמירות שלי. אז הוא נוגע כל הזמן

בנקוד הזו בתקווה לקבל את מבוקשו- שתאפשרי לו.
אולי תשבו ותדברו על זה- תדברו על מה אתם כן אוהבים בהורים שלך, מה אתם לא אוהבים. מה את לא אוהבת

ומה את כן אוהבת. מה הוא לא אוהב ומה הוא כן. יכול להיות שהוא מרגיש שאת מביאה מהבית כל מיני צורות

התנהגות\התיחסות שהוא לא מעוניין בהן, ושגם את לא באמת מעוניינת אלא רק רגילה וברגע שבו הוא "יראה

לך את האור"- את תשני דעה. תעביר לו מסר מה את באמת אוהבת ורוצה, שזה לא מול ההורים שלך אלא מולך.

ועל זה תעבדו. על השוני ביניכם.

ברגע שהוא יראה שאת מכילה אותו ומבינה אותו וגם יבין שדברים מסויימים מגיעים ממך ולא מהם. שהם לא 

רלוונטיים כי אתם בונים בית משלכם- בית חדש ומיוחד שמורכב משניכם. אז הוא פחות יצטרך להתמודד מול 

ההורים שלך. כל עוד הוא מרגיש שאין לך דעה מולם- הוא מרגיש צורך לדחוק אותם החוצה.

לפי התורה את חייבת בכיבוד הורים ולכן אינך מוכנה לשמוע לשון הרע עליהם בין אם מדובר באמת ובין אם מדובר בשקר.

תנסו לללכת ליעוץ זוגי ולבדוק האם הבעיה היא בזוגיות שלכם, או שאולי יש לו בעיה מנטאלית להיות בסביבת ההורים שלך , במקרה כזה צריך למצואר דרך כיצד את תמשיכי לבקר אותם, בלי שהוא יצטרך להצטרף אלייך , זה כמובן אומר יותר פגישות באמצע השבוע ופחות שבתות משותפות.

אין מקום להגיד ש"את מחוייבת בכיבוד הורים" ומתוך זה לגזור אמירות.

להגיד לבעלה "אני מחוייבת בכיבוד הורים" יכול להיות פגיעה ב"כיבוד בעל" ואז מה הרווחנו מזה?

לכן אין כאן מקום לדעתי לכיפוף ידיים הלכתי.

היא פטורה מכיבוד הורים, במה שחובתה לבעלה קודמת. למשל, פטורה מלנסוע אליהם כשצריה לעשות משהו עבורו (בלי להיכנס כעת להלכה למעשה);

אבל לא פטורה ממורא אב ואם - ובוודאי ש"מותר לה" לא לרצות לשמוע עליהם דברים רעים.

[בלי להיכנס כעת לעצה הנכונה במקרה זה. כפי שרואים, כבר הודתה לעיל להצעה לחשוב על שורש הענין. כנראה מכירה מה קורה שם]

לא ראיתי את החילוק שהבאת. להגיד לבעלה אני מחוייבת להורים שלי בכיבוד אב ואם ולכן אני משתיקה

אותך נשמע לי לא כיבוד בעלה בעליל. הגבתי על הסגנון ועל הצורה של "כיפוף ידיים" הלכתי.

בוודאי שמבחינה רגשית ראוי שתדבר עם בעלה. אבל לא ראוי לעשות את התורה "קרדום לחפור בה" בעניין

הזה של למנוע ממנו להגיד. לא בהלכות לשון הרע שהובאו לעיל, ולא בהלכות כיבוד אב ואם, יש קושי- צריך

לפתור אותו. לא לסתום פיות.

"מה שאמרנו שאשה נשואה פטורה, זה רק מדיני כיבוד אבל בדיני מורא חייבת. והטעם לך, כיבוד - שזה טיפול בהורים כמו להאכיל אותם וכו', אשה נשואה אינה יכולה, מכיון שהיא צריכה לטפל בענייני בעלה. אבל מורא - כמו לא לשבת במקומם של ההורים, או לא לסתור את דבריהם וכו', גם נשואה יכולה, ואין לזה שום קשר עם ענייני בעלה, ולכן אם אמר לה בעלה לעבור על מצות מורא, אין לה לשמוע בקולו".

זה לגבי הדיוק ש"פטורה מכיבוד  הורים אבל חייבת בכיבוד הבעל".

לגבי הסגנון והעצה הנכונה במקרה זה, כבר הזכרתי שבתגובה להודעה קודמת שלך, שהודתה עליה מאד, רואים שתפסה שכנראה יש איזה שורש להתנהלותו, שיכולה לעזור בו.

כמו כל תוכחה, צריך גם לדעת איך אומרים. מסתבר שאם תאמר בבוטות "לא מוכנה לשמוע", זה אכן לא בדיוק מה שיעזור.. אבל לא כי אינה חייבת במוראם - אלא כי גם כשמוכיחים על משהו, צריך לדעת איך לעשות את זה, ושלא יקלקל.

אבל במהות, זה באמת לא נכון שהתורה היא "קרדום לחפור בה" בזה. זו אכן בעיה של מורא אב ואם, שיכול לגרום לה לזלזל בהם; ואם יש לשון הרע (שזה דווקא לא ברור, שהרי היאיודעת מה שאומר גם בלי זה), אז גם זו בעיה אמיתית. לעבור על איסור, זה לא משהו "צדדי". אבל אכן, כדבריך וכנ"ל, צריך לעשות את הדברים באופן שגם יועיל לקיום מורא אב ואם ושמירת הלשון - וגם יגדיל את השלום והאהבה בינם לבין עצמם.

דרשת חז"ל במפורש משווה בין איש לאשה (אחרת גם רווקה היתה פטורה) - 

ומסייגת לגבי נשואה.

[אבל אתה צודק, שצריך עיון שהרי הסיוג גם כן נלמד ממה שנאמר בפסוק על מורא "איש אימו ואביו". ואיך הסיקו מזה רק על כיבוד. ואולי מגופו של ענין - זיל בתר טעמא. כיבוד, יתכן שלא יהיה בידה לעשות. מורא - יכולה תמיד להיזהר.

אבל אכן יתכן, שיש בכך עוד "חיזוק" שכשאר הבעיה בקיום המורא היא לא כי בעלה אומר לה לעשות משהו, אלא מדבר בעצמו - תצטרך להיזהר באופן שהיא מסייגת את זה, בצורה שלא תפגע בכבודו.. ]

חכמים אומרים מפורש, במשנה במס' קידושין:

כל מצות הבן על האב, אחד אנשים ואחד נשים חייבין.

ורבי יהודה מבאר: כל מצות האב המוטלות על הבן לעשותלאביו אחד אנשים ואחד נשים חייבין. דתנו רבנן: איש (אמו ואבין תיראו), אין לי אלא איש (כלומר היינו חושבים שרק איש), אשה מניין? כשהוא אומרתיראו, הרי כאן שניים.

אם כן, מה תלמוד לומר איש? איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה. נתגרשה - שניהם שווין.

אז צוות כיבוד הורים היא על שניהם בשווה, איש ואשה. אלא שכאשר היא נשואה - "אין סיפק בידה", ולכן פטורה ממה שאינה יכולה.

והשולחן ערוך אומר: אחד האיש ואחד האשה שווין בכיבוד ובמורא.. אלא שהאשה אין בידה לעשות כשהיא משועבדת לבעלה לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה.

פתח ב"כיבוד ומורא" וסיים ב"פטורה מכיבוד". משמע, אינה פטורה ממורא. 

וכן דייק מדבריו בספר הנ"ל בהודעה הקודמת.

זה מה ששייך לכיבוד.

מורא - זה משהו אחר. עיקרו בלב, להתיחס כמו למלך וכו'. ומתוך זה, הזהירות באי כבוד. בוודאי שלשמוע דברים רעים על ההורים ולעבור על זה, זה לא מתיישב עם מוראם. בפרט כשיש חשש שזה יקל ביחס הנפשי כלפיהם.

אלא שכנ"ל, למעשה בנידון זה, צריך לדעת איך עושים את זה.

תנסי לברר איתו, מה מפריע לו בחיים. ומה בעצם הוא רוצה ממך.

כמו שזה נשמע - הוא בטח מזכיר לך גם את חסרונותייך הרבים (תורשה...? ועוד שטויות)

בנוסף, טוב יהיה ללמוד ביחד הלכות לשון הרע.

וטוב להתחזק בצניעות הבית, בכל התחומים.

פגם הלשון מעיד על פגם היסוד. ואכמ"ל.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.