מביטה את, למול חלון זכוכית שקוף
אל העולם העמום, הקר
טיפות גשם משמיעות קולן בעיקשות איומה;
זה הלב שלך שמטפטף לאיטו
טיפות געגוע שורפות
עולם ומלואו- עצמי.
נעלמות בעשן סמיך העולה מארובה צרה ואפורה, באישון ליל מקפיא.
זו אני, אסופה לעצמי בקפוצ'ון ענק המידות שמכסה כל חלקיק בגופי.
עטופה בשמיכת פליס אדומה המעלה ניחוח נוסטלגי
ומחבקת דובי כחול עם נמשים וורודים; כמו
חולמת על עתיד של רכבת מלאת נוסעים, גלגלים מקשקשים קולם התנגשותם באדמה הרכה:
עולם ומלואו.
אל העולם העמום, הקר
טיפות גשם משמיעות קולן בעיקשות איומה;
זה הלב שלך שמטפטף לאיטו
טיפות געגוע שורפות
עולם ומלואו- עצמי.
נעלמות בעשן סמיך העולה מארובה צרה ואפורה, באישון ליל מקפיא.
זו אני, אסופה לעצמי בקפוצ'ון ענק המידות שמכסה כל חלקיק בגופי.
עטופה בשמיכת פליס אדומה המעלה ניחוח נוסטלגי
ומחבקת דובי כחול עם נמשים וורודים; כמו
חולמת על עתיד של רכבת מלאת נוסעים, גלגלים מקשקשים קולם התנגשותם באדמה הרכה:
עולם ומלואו.
