(קול שלו, כמעט לוחש, חם ורך כמו עשן המדורה. קצת סדוק, מחבק את כולי ברוגע: אני כאן לידך, כל הזמן.)
ימי הצמאון לגשם הביאו איתם אור:
היה בהם איזה ברק ירוק, שהבטיח שהחורף לא מת לשווא.
היה להם איזה מקצב משלהם;
תיפוף איטי, מייגע מעט, נושא איתו צלילים רחוקים
של מסגד, ומלמול רך בוקע מתוך הבורקה.
לעיתים נשבה בהם רוח חמה, שהיתה מלטפת את פניך במסעה
כמו היית ידיד ותיק שפגשה בדרך.
והייתה הרוח לוחשת לך סודות עתיקים
על ריחות משכרים בסמטאות שוק התבלינים,
וצבעים אמיתיים מחוללים מעשה קסמים בחנויות האריגים.
והיית מתגעגע, מתגעגע כל כך עד
שהיית נושא פניך אל הרוח, ומבקש שתיקח אותך איתה:
הביתה.
- לקראת נישואין וזוגיות