אמנם אף פעם לא הייתי מכורה, אבל מצאתי את עצמי בשנתיים האחרונות מעשנת באופן תדיר (בממוצע 2 סיגריות ביום). קונה קופסה לפחות כל שבועים, ומרגישה לפעמים שאני חייבת סיגריה. (תחושה שניתן להתגבר עליה, לא משהו מטורף).
התחלתי בגלל מצוקה רגשית כלשהי, ואמנם ידעתי שזה לא מהווה שום פתרון או דרך, אבל זה כיף, וזה הרגיע אותי.
*יש לציין עשיתי את זה בהיחבא, לבד, אולי 2-3 אנשים יודעים. אני לא גאה בזה.*
תכננתי להפסיק הרבה פעמים, אבל תירצתי לעצמי שאני לא מעשנת ''כבדה'', ואני יכולה להפסיק בשנייה.
אז הפסקתי וחזרתי לעשן לסירוגין.
התקופה האחרונה היא הכי נחרצת שלי, לא קניתי קופסה יותר מחודשיים, ולא עישנתי יותר מחודש וחצי.
ובא לי!
זה היה הפינוק שלי. זה הרגיש כמו חופש.
ועכשיו אין לי שום פינוק. ושופ חופש.
המרתי את זה באוכל מתוק, אבל זה פשוט לא אותו הדבר.
אני ממש מתפתה לעשות משהו שאני נלחמת בו בשיניים ליד כל חנות, פיצוציה או מכולת - לקנות קופסה.
הנפילה מבחינתי היא לא העישון, אלא הקנייה של הקופסה. כשיש לי סיגריות בתיק - זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. אני מעדיפה לקחת סיגריה חד פעמית ממישהו ו''ליפול'' בעישון קטן, ולא לקנות קופסה.
ואני מרגישה שאני צריכה את זה עכשיו! אחרי תקופה ארוכה שהצלחתי להתגבר על הצורך הזה, היום זה השיא.
מישהי\ו שעובר משהו דומה ויכול להזדהות?
טיפים עצות והמלצות יתקבלו בברכה (:
