השאלה שיותר מעסיקה אותי היא מה עניין החירות של עבד ה'? כלומר, מדוע עבד ה' הוא בו החורין האמתי?

הבאתי את המשך הקטע (אליו התייחסת) בעיקר כדי לא להביא את דבריו בלא ההקשר בהם הם הובאו במקור. 

1. עולה לי נתן שרנסקי בכלא הרוסי שאמר - "אתם יכולים לכבול אותי פיזית, אבל לעולם לא תצליחו לכבול את הרוח שלי" - יעני- החופש לא נמדד במובן פיזי דווקא.

מדוע עבד ה' הוא בו החורין האמתי?
2. כאשר נווט הולך במסלול- על פי מפה ומצפן, האם הוא חופשי? האם הוא הולך על פי מסלול מוכתב, דרך מוכתבת?
אם כן, מה טעם יש בה?
ואם לא, אם יחליט שהוא רוצה ללכת לבד 
"משהו בך יאמר לך המשך בדרכך..."

האם הוא יצליח להגיע ? האם הוא ירגיש אבוד באמצע שומקום?

מה ייתרון יש להליכה עם מפה ומצפן?

המפה- ממפה- אומרת לנו איפה אנחנו בתוך הקוסמוס הכללי [יכול להיות גם מקטע שביל באמצע יער או רחוב באמצע עיר או כל דבר]

המצפן- מנווט לנו את הצפון- כדי שנדע לכוון צעדינו טוב יותר.

אז מדוע עבד- או חייל- יכול להרגיש חופשי?- כי אם הוא היה צריך להחליט באופן שרירותי מה טוב לו, אולי הוא היה נאבד
ומתבלבל
ומתייאש מה "אוובר חירות" שנפלה עליו.

אנחנו כדתיים צריכים את התורה- הוראה 
שבמסגרתה נוכל לנהל חיים טובים ומוסריים בכל תחומיהם[שבדיעבד- עולים על כל קנה מידה אחר.]


מצפן- מצפון- צפון

כשנראה לאן המצפן- מצפוּן מכוון
ונלך בעקבותיו-
הטוב הצפון יהיה גלוי
ממילא נרגיש ונשמח בו.

ישמח לב מבקשי השם.
אנחנו כבר לא סתם לוח משחק מסתובבים בלי מטרה-
יש מנהיג לבירה
וההבנה הזאת בהחלט יכולה להרגיע ולתת לנו לפעול במרחב הנוכחי-
בלי להרגיש שאנחנו אבודים לחלוטין.

כי אנחנו עלינו על דרך מוסדרת על מנת להגיע איתה לנוף יפה או ליעד או לכל דבר שתרצי לדמות אותו.
 

הגוף שלנו הוא חלק מאיתנו, למה שחרור של הגוף הוא לא חופש, חירות במובן מסוים?

(ויש כאלו שטוענים ששחרור כזה הוא אפ' כליאה, עבדות)

יותר מזה- דייאטה לסוכר או צליאק או כל דבר שדורש פיקוח או בקרה- האם זה משעבד או תורם?
האם היא חירות או שיעבוד?
ולמה?

נתחיל מעבדות, כי היא הקלה יותר להגדרה- עבדות היא נשלטות. יש משהו חיצוני לי ששולט במעשים שלי.

לכל הפחות במעשים. כלומר, יש אותי ואת הרצון שלי- ויש כוח חיצוני לי שמונע ממני לממש את הרצון הזה.
אני לא יכול להיות נאמן למהות העצמית שלי.

מכאן לחירות- חירות היא החופש לפעול על פי הרצון שלי, בהתאם למהות העצמית שלי.

זה לא אומר חוסר מחוייבות. זה אומר מחוייבות גדולה- לברר את הרצון שלי.

מתחשק לי, בא לי- אלו מילים של עבדות, זה לא מהות.

המהות העצמית של כל אדם מישראל היא עבד ה'.

כלומר- ככה נבראנו, "אלוקים ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". אם הקב"ה היה

רוצה להשאיר אותנו עבדיו ללא בחירה, הוא היה יכול, אלא שהוא נתן לנו תפקיד- לבחור לקבל

את המהות הזו. לשם כך ניתן בנו יצר הרע- כדי שהוא יאזן את המהות הפנימית שלנו, ויבלבל אותנו.

ואז כשיש איזון בין המהות הפנימית ליצר הרע אנחנו יכולים לבחור בין טוב לרע.

היצר הוא חיצוני לנו, ואם אנחנו נותנים לו שליטה, אז אנחנו מאבדים את החירות שלנו.

עבדות ה' היא המהות שלנו ולכן גם החירות שלנו.

מקווה שהדברים ברורים... 

שהייתי חילוני (לצערי)  אז הרגשתי שאני צריך להספיק ולהספיק..

החיים קצרים וצריך ליהנות, להרוויח כסף, וכו' וכו'  והזמן עובר ואי אפשר לעצור אותו..  

זה קצת מתסכל ומדאיג וגורם לרדיפה תמידית.

לעומת זאת, אח"כ כשחזרתי בתשובה הבנתי שבעצם כל מה שאני עושה (כשזה לשם שמים כמובן) זה חלק מעבודת ה'... אכילה, שתיה, אפילו להרוויח כסף ואפילו ההנאות.  ואפילו על מה שניסיתי ולא הצלחתי.  כי הבחירה שלי אבל התוצאות הם בידו של הקב"ה

ועל הכל אני אקבל שכר.. ויותר מזה, השכר הוא פי כמה וכמה מהדברים הכי טובים שניסיתי לעשות.

פתאום הרגשתי רגוע.. אני עושה, אני עובד, אני מנסה... אבל כל הלחץ ירד.

אני בידיים של מי שמנהיג את העולם.  מה יש לי לדאוג?

המשועבדים לכל מיני מקרים, הכרחים, עיסוקים ואירועים בעולם.

שכל אלו יצר הקב"ה בבחינת עבדיו, כדי להשתמש בהם לטוב, לרצונו.

מי שמשועבד להם - משועבד לעבד.

עבד ה' - שמשועבד לרצונו של מי שיצר הכל, הוא גם מעל השיעבוד הקטן - כיוון שמנתב את עיסוקיו וכוונותיו לפי רצון מי שבראם. מעליהם. לא מתכופף תחתם, אלא מרומם אותם.

וגם - בהיות שעבודת ה' אינה משהו "זר", אלא דרכים להתקשרות במקור הכל, בבוחר בעמו ישראל באהבה, סור מרע ועשה טוב כדי להתקשר במהות האמיתית שלנו - אז הוא לבדו חופשי. האמת שלנו היא באופי העמוק, הנשמתי, שלנו. לחיות לפי זה, זה להיות בני חורין. עבודת ה' מנתבת לשם.

[משל למה הדבר דומה? אדם שמשועבד לממתקים. הוא כאילו "בוחר" בכך חופשי. אבל זה לא. הוא יודע שזה מזיק לו, וההרגל של ההימשכות החיצונית לכך, גורם לו.

אם לוקח עליו איזו "דיאטה" שמתאימה בדיוק למבנה הפנימי שלו - אז כאילו הוא "משועבד", אבל ההיפך. הוא כופה את הצד החיצוני, וגם מרגיל אותו, כדי שיחיה לפי מה שגופו באמת. גם משתחרר מהשיעבוד החיצוני והתלות בו, וגם חי עפ"י מה שהוא מבפנים]

לא ביג דיל.

(אם כי האמת שגם פה אין ממש בחירה

מממ

@ימ''ל )

(אם כי פה יש עניין נוסף

אבל זה כבר באמת מוגזם )

לא ראיתי צורך לציין את זה.

דיברתי על מה שמשתמע מהפסקה.

אני רואה קשר למשהו שאמרתי, אבל לא בתגובה הזאת.

השאר ממש לא - זה בהחלט ביג דיל, הכי הכי ביג.

(בגללך בסוף הגבתי לשרשור הזה )

האמת שאתה צודק, זה אכן ביג דיל די רציני.

הבעיה היא אחרת - שאין לך פה באמת בחירה; אם אתה מאמין שד' אמת ותורתו אמת אתה מחויב לפעול לפי זה. ואם אתה לא מאמין - אין באמת סיבה שתבחר להשתעבד למישהו שאתה לא מכיר בקיומו.

אבל בשני סייגים:

א. אמונה היא דבר נרכש, בשביל להאמין צריך לחקור ולהעמיק - ובזה כן צריך לבחור.

ב. אפשר להאמין ועם זאת לא לפעול ע''פ האמונה - גם פה נכנסת הבחירה.

(ג. אחרים היו אומרים לך שגם למי שלא באמת מאמין יש בחירה כי הוא אמור לא ללכת אחרי הלב/ראש שלו ובכל זאת לשמור מצוות, אני לא מסכים עם זה אלא מכניס את זה בא')

אז ככל הנראה בשורה התחתונה אנחנו שוב לא מסכימים.

ג' זה שטויות מוחלטות לחלוטין.

עם א' אני מסכימה מאוד

אנשים שחיים בצורת ב' אני פשוט לא מצליחה להבין, אבל מודעת לזה שהם קיימים

לסיכום עושה רושם שאנחנו דווקא כן מסכימים (הו ההפתעה)

מי שלא מאמין?...

הרי רבי יהודה הלוי, דיבר לתוך עם ישראל.והוא דיבר מעבר למה שאת כותבת כעת "מחוייב לפעול לפי זה".

נכון שמחוייב, אבל הוא הסביר שבעומק ה"חיוב" הזה, יש חופש, חירות אמיתית.

"עבדי הזמן" יכולים להיות גם אנשים מאמינים, שעיקר עיסוקיהם בכל מיני עניינים עוברים.

והוא בוחר "חלקי ה' אמרה נפשי".

[את מה שכתב לייבוביץ' לא קראתי. לא "משועבדים" דווקא לזה כשבאים להסביר את דברי ריה"ל; עבד ה' הוא לבדו חופשי...]

אהבתי את הניק שלך. בהשראת הספר 'לוחמי התמורות' ?

לגמרי, למרות שעוד לא קראתי...

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.