היתה לה תקופה שישנה לילות רצופים ואז, בעקבות מחלה, שהתרגלה לישון איתנו ולקום המון-  הלילות הפכו להיות פעילים מדי (וגם הייתי לקראת לידה...)- היא היתה מסתובבת בבית ועושה כל מיני דברים. 

לפני שהלכה לישון אמרתי לה: "הלילה נועה ישנה כל הלילה במיטה. אמא לא לוקחת אותך למיטה שלה. את ישנה עד הבוקר".

ובלילה כשקמה ורצתה לצאת מהמיטה- הלכתי לישון במיטה של הגדולה- שאיתה בחדר, ממש צמוד אליה. (הודעתי לה מראש שיהיו כמה לילות שנתחלף באמצע הלילה. היא שמחה לעבור לישון במיטה שלי..)

ככה עשיתי כמה לילות- עד שהיא הגיעה למצב שבו מיד כשנשכבתי לידה היא חזרה לישון. (כי בלילה הראשון היא צרחה לידי שעה בערך) 

אח"כ- כמה לילות ישבתי על כסא ליד המיטה שלה עד שהיא נרדמה ואז חזרתי למיטה שלי.

אח"כ- כשהיא קמה באתי אליה, ליטפתי אותה, הנחתי עליה יד עד שהיא נרדמה או נרגעה וחזרתי למיטה

אח"כ- רק באתי להגיד שאני פה ושהיא הולכת לישון

ובסוף- לא קמתי אליה, רק אמרתי לה בקול, מהמיטה שלי, שאני פה ושהיא עכשיו חוזרת לישון.

וזהו, ב"ה- היא חזרה לישון רצוף. 

אבל ממש הקפדתי- גם אחרי הלידה- לא להוציא אותה מהמיטה אלא לכל היותר להיות לידה עד שהיא נרדמת.

בהצלחה!

אבל מכלל דבריך באשכול אני מציע גמילה הדרגתית (וכמו שמישהי כבר הזכירה כאן):

הצבת מספר יעדי ביניים מוגדרים למעבר משינה תלוית הנקה לשינה עצמאית. תצטרכו להתאים את זה לכם, אבל הרעיון הוא הצבת כמה שלבים עד למטרה, כאשר בכל שלב צריך להמתין עד שהילד יתרגל אליו, ורק אח"כ להמשיך הלאה (ניסיון לקיצורי דרך עלול להזיק לילד וגם לגרום לו לשוב לתלות הזו בהזדמנות הראשונה, וכמו במחלה שגם כך הוא זקוק לך). לדוגמה: הרדמות עם בקבוק ובלי הנקה --- הרדמות על הידיים ובלי בקבוק --- הרדמות על המיטה עם נוכחות הורה --- הרדמות עצמאית.

כמובן, תחילת כל שלב היא קצת קשה לילד, והרבה פעמים גם לאם (במקרה כזה כדאי להיעזר באבא). כל שלב נמשך כמה ימים, אבל תוך שבועיים-שלוש (תלוי בילד ובשלבים המתאימים לכם ולו) - עם עקביות, הילד (ואתם) תחיו ותשנו טוב יותר.

הערה: יש מצב שגם הרגלי האכילה שלו מושפעים מהתלות שלו בהרדמות בהנקה, והוא רגיל בגלל זה לארוחות קטנות. אבל זו השערה שלי בלבד.

ברור לי שלא המצאת ושלא מדעתך הפרטית את כותבת, אבל גם אם כך מקובל היום בין אנשי מקצוע, אני מרשה לעצמי לחלוק בעיניי זו לא 'הפרעת שינה'.

ילד בן שנתיים שמתעורר כמה פעמים בלילה וזקוק להוריו - למיטב ידיעתי זה נכון לגבי רוב בני השנתיים בעולם. יש בועה קטנה (שכשנמצאים בתוכה היא נראית כמו עולם ומלואו.. זה תעתוע) של חלק מהתרבויות המערביות, שבהן מקובל לעשות מאמצים אקטיביים למגר את התופעה הזאת (מסיבות מוצדקות ביותר, אני לא אומרת), ובחלק ניכר מהמקרים המאמצים האלה נושאים פרי. והפעוטות לומדים לישון לילה שלם.

זה מקובל ככה בערך מאה-מאתיים שנים. זה שינוי ממה שהיה מקובל בעולם עד אז, ותועד בהמון מקורות (למשל במשנה על הילד הפטור מהסוכה כי הוא מתעורר בלילה וקורא לאמו...)

אז בזמן המצומצם שלנו ובמקום המצומצם שלנו רגילים לצפות מפעוט בגיל הזה שיספיק לעצמו בלילה, וזה בסדר ולגיטימי לנסות לקדם את זה, אבל מכאן ועד הפרעת שינה...

כמו שגם אם אני מנסה לקדם את התזונה הבריאה של הילד שלי, הכמיהה שלו למתוקים היא לא 'הפרעת אכילה'. היא נורמלית.

ענ"ד...

חלקית .

אני אכן לומד את התחום וזו ההגדרה המקובלת. אבל באמת צריך לחשוב הרבה ממה זה נובע, להפעיל שיקול דעת ולא להיבהל מהגדרות קרות ושבלוניות. במקרה של יעל חשוב להראות שהבעיה באופן ברור נובעת מחוסר יכולת להירדם לבד – וזו בעיה. חוסר יכולת להרדם לבד פוגעת בעיקר בילד (את חושבת שזה נעים לו להתעורר כל לילה כמה פעמים? זה נעים לו להסתובב עייף במשך היום בגלל כל מחזורי השינה שנקטעו לו?) וגם בהורים – מתיש אותם מאד והרבה פעמים פוגע ביכולת שלהם להתנהל נורמאלי עם הילדים ובכלל.

גם אני חשדן לגבי רעיונות 'מערביים', אבל אני לא פחות חשדן לגבי רעיונות מערביים קיצוניים שהיו נפוצים מאד ב'דור הפרחים': 'הכלה של הילד' ו'להיות שם בשבילו', ו'לגיטימי שהוא יצטרך אותנו וניענה לו בלי גבול'. כשם שאנחנו צריכים להיות בשבילו אנחנו צריכים למען הבריאות הנפשית שלו לתת לו את הכלים לעמוד בגבולות וגם ליצור אותם. וזה רעיון יהודי קדום בהרבה מה'תפיסות המערביות הבועתיות', ובוודאי מאלו שקוראות לגדל ילדים בלי גבולות (או עם גבולות מינימאליים). יש לנו נטייה (בעקבות אותה רוח מערבית...) להקל על ילדינו ולא להאמין ביכולותיהם האדירים. ובעבור ילד – להירדם בעצמו היא יכולת פשוטה וטבעית. אם רק נתנהל איתו נכון.

בטח תאמרי – זה הכל עניין של איזונים! גם אני לא קוראת להכלה מוחלת. גם אני חושבת שהוא זקוק לגבולות! זה נכון, וזה נכון גם בנושא הזה. הורה שחושש שיש סיבה רגשית או פיזיולוגית להתעוררויות של ילדו לא אמור להשאיר אותו לבדו במיטה - הילד באמת זקוק לו. אבל רוב הילדים רוב הזמן בריאים בגופם ובנפשם ואין שום סיבה להיכנס לחששות ולחרדות כאילו שהם במצוקה רגשית ולהסתבך סביב זה - הם פשוט התרגלו להירדם בהתניה מסוימת ובקלות הם יכולים להתנתק מזה (דוגמה קיצונית של חוסר אמון בילד שפגשתי הוא של אמא שהכילה את ביתה ולא עזרה לה ללמוד להירדם לבד, עד שבגיל 11 היא עדיין היתה צריכה לשבת לידה כל לילה על מנת שבתה תוכל להירדם).

ובשולי הדברים אוסיף שהורה שהמצב לא בעייתי בעבורו לא פונה בבקשה לעצה/עזרה. ואם הוא פונה , לרוב זה לא בגלל שהוא טועה וחושב שהורות היא קלה ממה שהוא ציפה אלא כי הוא במצוקה אמיתית (ולא כל כך משנה אם היא קטנה או גדולה).

[הסיפור עם מה שהיה נפוץ בעבר, במחילה – הוא השערה שלך בלבד. גם הראיה מהמשנה לא כל כך רלוונטית. קיומה של מציאות, כמו גם התחשבות של רבותינו הקדושה אליה, בעבר או בהווה לא מעידה דבר על משמעותה.

גם הנטייה למתוקים, אף שהיא מוגזמת לגמרי בעקבות ההשפעות 'המערביות' – או יותר נכון הכלכליות – לא דומה. ה' ברא בנו מנגנון בריא ומופלא שזקוק לסוכרים ומושך אותנו אליו בשביל צריכים אמיתיים. אלא שהזיקוק והכמות שקיימים היום בצלחת מוגזמים וחורגים לגמרי מהצורך למענו קיים המנגנון עד כדי הרס הגוף. בנידון שלנו המנגנון הבריא והטבעי הוא יכולת ההרדמות העצמית].

כשהוא מתעורר ככה הוא יקום יותר.. מה אכפת לו? הוא מקבל חיבוק..

להחזיר למיטה ולצאת.. גם אם חהו מאה פעמים כאלה בלילה.. בלילה שאח"כ כבר יהו פחות עד ששלא יהו..

כשהוא לידכם או אתכם במיטה הוא ישן בלי לקום?

את יכולה לעשות חיפוש אם מענין אותך בדיוק

בגדול זה קודם לתת מים וללטף ולא להוציא וכל פעם להחזיר לישון

בהדרגה להוריד את המים

זה עוזר?

אני שמה אותם במיטה קטנה ליד המיטה שלי.

זה מגיע מעצמו מאוחר יותר, הם מצטרפים לאח או אחות גדולה בחדר של הילדים ומרגישים בטוח.

לא חושבת שזה רק ענין של להקנות הרגלים. זה גם ענין של להרגיש בטוח ובעיקר, לא לבד.

עצם הידיעה שהוא לידנו, ושזה המקום שלו, איש לא יזיז אותו משם , מאפשרת לו לישון שינה עמוקה ורצופה.

אצלי כשאני מעיפת אותה טוב

נותנת לה אוכל משביע

היא קורסת וזהו (לא קמה לשתות אפילו)

בת 30 יעצה לי על שיבולת שועל בזמנו(אפשר להכניס לבקבוק עם חלב)

אפשר להכין דיסה לבד

יש עוגיות

אני עושה הכי קל קונה קוקר מהיר הכנה( עם שוקולד)

ושמה בצלחת חד פעמית שופכת מים רותחים מחכה כמה דקות-ואוכלים(ביחד)

הבאתי לבת שלי היום לאכול את זה עם גבינה ופרי בתור ארוחת ערב

אחרת היא היתה הולכת לישון רעבה.

ככה זה אמא יולדת

אגב הנסיונות הכושלים שלי

לא נשכחים,

טשולנט חלות גלידה מושקעת

ו..העוגיות קנויות ברור.

ח"י רוטל לרשב"י, תרומה לקבר רחל, תפילה באומן....

בהצלחה!

בשביל זה יש צדיקים...

זה כולנו. זה הדור שלנו.

לא רק את...

יש כל מיני שיטות, שאני לא מבינה בהן בכלל, שאולי יכולות לעזור להבין למה הוא קם ולתת פתרון.

ביקום אולי.

אני באמת לא מכירה הרבה אבל יודעת שביקום עזר מאוד לאחיין שלי להירדם כשהוא היה בגיל הזה. כלומר- עזר להבין למה הוא לא נרדם וככה הבעיה נפתרה בקלות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....