היתה לה תקופה שישנה לילות רצופים ואז, בעקבות מחלה, שהתרגלה לישון איתנו ולקום המון- הלילות הפכו להיות פעילים מדי (וגם הייתי לקראת לידה...)- היא היתה מסתובבת בבית ועושה כל מיני דברים.
לפני שהלכה לישון אמרתי לה: "הלילה נועה ישנה כל הלילה במיטה. אמא לא לוקחת אותך למיטה שלה. את ישנה עד הבוקר".
ובלילה כשקמה ורצתה לצאת מהמיטה- הלכתי לישון במיטה של הגדולה- שאיתה בחדר, ממש צמוד אליה. (הודעתי לה מראש שיהיו כמה לילות שנתחלף באמצע הלילה. היא שמחה לעבור לישון במיטה שלי..)
ככה עשיתי כמה לילות- עד שהיא הגיעה למצב שבו מיד כשנשכבתי לידה היא חזרה לישון. (כי בלילה הראשון היא צרחה לידי שעה בערך)
אח"כ- כמה לילות ישבתי על כסא ליד המיטה שלה עד שהיא נרדמה ואז חזרתי למיטה שלי.
אח"כ- כשהיא קמה באתי אליה, ליטפתי אותה, הנחתי עליה יד עד שהיא נרדמה או נרגעה וחזרתי למיטה
אח"כ- רק באתי להגיד שאני פה ושהיא הולכת לישון
ובסוף- לא קמתי אליה, רק אמרתי לה בקול, מהמיטה שלי, שאני פה ושהיא עכשיו חוזרת לישון.
וזהו, ב"ה- היא חזרה לישון רצוף.
אבל ממש הקפדתי- גם אחרי הלידה- לא להוציא אותה מהמיטה אלא לכל היותר להיות לידה עד שהיא נרדמת.
בהצלחה!
)
אבל מכלל דבריך באשכול אני מציע גמילה הדרגתית (וכמו שמישהי כבר הזכירה כאן):
הצבת מספר יעדי ביניים מוגדרים למעבר משינה תלוית הנקה לשינה עצמאית. תצטרכו להתאים את זה לכם, אבל הרעיון הוא הצבת כמה שלבים עד למטרה, כאשר בכל שלב צריך להמתין עד שהילד יתרגל אליו, ורק אח"כ להמשיך הלאה (ניסיון לקיצורי דרך עלול להזיק לילד וגם לגרום לו לשוב לתלות הזו בהזדמנות הראשונה, וכמו במחלה שגם כך הוא זקוק לך). לדוגמה: הרדמות עם בקבוק ובלי הנקה --- הרדמות על הידיים ובלי בקבוק --- הרדמות על המיטה עם נוכחות הורה --- הרדמות עצמאית.
כמובן, תחילת כל שלב היא קצת קשה לילד, והרבה פעמים גם לאם (במקרה כזה כדאי להיעזר באבא). כל שלב נמשך כמה ימים, אבל תוך שבועיים-שלוש (תלוי בילד ובשלבים המתאימים לכם ולו) - עם עקביות, הילד (ואתם) תחיו ותשנו טוב יותר.
הערה: יש מצב שגם הרגלי האכילה שלו מושפעים מהתלות שלו בהרדמות בהנקה, והוא רגיל בגלל זה לארוחות קטנות. אבל זו השערה שלי בלבד.
ברור לי שלא המצאת ושלא מדעתך הפרטית את כותבת, אבל גם אם כך מקובל היום בין אנשי מקצוע, אני מרשה לעצמי לחלוק בעיניי זו לא 'הפרעת שינה'.
ילד בן שנתיים שמתעורר כמה פעמים בלילה וזקוק להוריו - למיטב ידיעתי זה נכון לגבי רוב בני השנתיים בעולם. יש בועה קטנה (שכשנמצאים בתוכה היא נראית כמו עולם ומלואו.. זה תעתוע) של חלק מהתרבויות המערביות, שבהן מקובל לעשות מאמצים אקטיביים למגר את התופעה הזאת (מסיבות מוצדקות ביותר, אני לא אומרת), ובחלק ניכר מהמקרים המאמצים האלה נושאים פרי. והפעוטות לומדים לישון לילה שלם.
זה מקובל ככה בערך מאה-מאתיים שנים. זה שינוי ממה שהיה מקובל בעולם עד אז, ותועד בהמון מקורות (למשל במשנה על הילד הפטור מהסוכה כי הוא מתעורר בלילה וקורא לאמו...)
אז בזמן המצומצם שלנו ובמקום המצומצם שלנו רגילים לצפות מפעוט בגיל הזה שיספיק לעצמו בלילה, וזה בסדר ולגיטימי לנסות לקדם את זה, אבל מכאן ועד הפרעת שינה...
כמו שגם אם אני מנסה לקדם את התזונה הבריאה של הילד שלי, הכמיהה שלו למתוקים היא לא 'הפרעת אכילה'. היא נורמלית.
ענ"ד...
חלקית .
אני אכן לומד את התחום וזו ההגדרה המקובלת. אבל באמת צריך לחשוב הרבה ממה זה נובע, להפעיל שיקול דעת ולא להיבהל מהגדרות קרות ושבלוניות. במקרה של יעל חשוב להראות שהבעיה באופן ברור נובעת מחוסר יכולת להירדם לבד – וזו בעיה. חוסר יכולת להרדם לבד פוגעת בעיקר בילד (את חושבת שזה נעים לו להתעורר כל לילה כמה פעמים? זה נעים לו להסתובב עייף במשך היום בגלל כל מחזורי השינה שנקטעו לו?) וגם בהורים – מתיש אותם מאד והרבה פעמים פוגע ביכולת שלהם להתנהל נורמאלי עם הילדים ובכלל.
גם אני חשדן לגבי רעיונות 'מערביים', אבל אני לא פחות חשדן לגבי רעיונות מערביים קיצוניים שהיו נפוצים מאד ב'דור הפרחים': 'הכלה של הילד' ו'להיות שם בשבילו', ו'לגיטימי שהוא יצטרך אותנו וניענה לו בלי גבול'. כשם שאנחנו צריכים להיות בשבילו אנחנו צריכים למען הבריאות הנפשית שלו לתת לו את הכלים לעמוד בגבולות וגם ליצור אותם. וזה רעיון יהודי קדום בהרבה מה'תפיסות המערביות הבועתיות', ובוודאי מאלו שקוראות לגדל ילדים בלי גבולות (או עם גבולות מינימאליים). יש לנו נטייה (בעקבות אותה רוח מערבית...) להקל על ילדינו ולא להאמין ביכולותיהם האדירים. ובעבור ילד – להירדם בעצמו היא יכולת פשוטה וטבעית. אם רק נתנהל איתו נכון.
בטח תאמרי – זה הכל עניין של איזונים! גם אני לא קוראת להכלה מוחלת. גם אני חושבת שהוא זקוק לגבולות! זה נכון, וזה נכון גם בנושא הזה. הורה שחושש שיש סיבה רגשית או פיזיולוגית להתעוררויות של ילדו לא אמור להשאיר אותו לבדו במיטה - הילד באמת זקוק לו. אבל רוב הילדים רוב הזמן בריאים בגופם ובנפשם ואין שום סיבה להיכנס לחששות ולחרדות כאילו שהם במצוקה רגשית ולהסתבך סביב זה - הם פשוט התרגלו להירדם בהתניה מסוימת ובקלות הם יכולים להתנתק מזה (דוגמה קיצונית של חוסר אמון בילד שפגשתי הוא של אמא שהכילה את ביתה ולא עזרה לה ללמוד להירדם לבד, עד שבגיל 11 היא עדיין היתה צריכה לשבת לידה כל לילה על מנת שבתה תוכל להירדם).
ובשולי הדברים אוסיף שהורה שהמצב לא בעייתי בעבורו לא פונה בבקשה לעצה/עזרה. ואם הוא פונה , לרוב זה לא בגלל שהוא טועה וחושב שהורות היא קלה ממה שהוא ציפה אלא כי הוא במצוקה אמיתית (ולא כל כך משנה אם היא קטנה או גדולה).
[הסיפור עם מה שהיה נפוץ בעבר, במחילה – הוא השערה שלך בלבד. גם הראיה מהמשנה לא כל כך רלוונטית. קיומה של מציאות, כמו גם התחשבות של רבותינו הקדושה אליה, בעבר או בהווה לא מעידה דבר על משמעותה.
גם הנטייה למתוקים, אף שהיא מוגזמת לגמרי בעקבות ההשפעות 'המערביות' – או יותר נכון הכלכליות – לא דומה. ה' ברא בנו מנגנון בריא ומופלא שזקוק לסוכרים ומושך אותנו אליו בשביל צריכים אמיתיים. אלא שהזיקוק והכמות שקיימים היום בצלחת מוגזמים וחורגים לגמרי מהצורך למענו קיים המנגנון עד כדי הרס הגוף. בנידון שלנו המנגנון הבריא והטבעי הוא יכולת ההרדמות העצמית].
כשהוא מתעורר ככה הוא יקום יותר.. מה אכפת לו? הוא מקבל חיבוק..
להחזיר למיטה ולצאת.. גם אם חהו מאה פעמים כאלה בלילה.. בלילה שאח"כ כבר יהו פחות עד ששלא יהו..
כשהוא לידכם או אתכם במיטה הוא ישן בלי לקום?
את יכולה לעשות חיפוש אם מענין אותך בדיוק
בגדול זה קודם לתת מים וללטף ולא להוציא וכל פעם להחזיר לישון
בהדרגה להוריד את המים
זה עוזר?
אני שמה אותם במיטה קטנה ליד המיטה שלי.
זה מגיע מעצמו מאוחר יותר, הם מצטרפים לאח או אחות גדולה בחדר של הילדים ומרגישים בטוח.
לא חושבת שזה רק ענין של להקנות הרגלים. זה גם ענין של להרגיש בטוח ובעיקר, לא לבד.
עצם הידיעה שהוא לידנו, ושזה המקום שלו, איש לא יזיז אותו משם 
, מאפשרת לו לישון שינה עמוקה ורצופה.
יעל מהדרוםאצלי כשאני מעיפת אותה טוב
נותנת לה אוכל משביע
היא קורסת וזהו (לא קמה לשתות אפילו)
בת 30 יעצה לי על שיבולת שועל בזמנו(אפשר להכניס לבקבוק עם חלב)
אפשר להכין דיסה לבד
יש עוגיות
אני עושה הכי קל קונה קוקר מהיר הכנה( עם שוקולד)
ושמה בצלחת חד פעמית שופכת מים רותחים מחכה כמה דקות-ואוכלים(ביחד)
הבאתי לבת שלי היום לאכול את זה עם גבינה ופרי בתור ארוחת ערב
אחרת היא היתה הולכת לישון רעבה.
ככה זה אמא יולדת
אגב הנסיונות הכושלים שלי
לא נשכחים,
טשולנט חלות גלידה מושקעת
ו..העוגיות קנויות ברור.
יעל מהדרוםח"י רוטל לרשב"י, תרומה לקבר רחל, תפילה באומן....
בהצלחה!
בשביל זה יש צדיקים...
יעל מהדרוםזה כולנו. זה הדור שלנו.
לא רק את...
יש כל מיני שיטות, שאני לא מבינה בהן בכלל, שאולי יכולות לעזור להבין למה הוא קם ולתת פתרון.
ביקום אולי.
אני באמת לא מכירה הרבה אבל יודעת שביקום עזר מאוד לאחיין שלי להירדם כשהוא היה בגיל הזה. כלומר- עזר להבין למה הוא לא נרדם וככה הבעיה נפתרה בקלות.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
