היתה לה תקופה שישנה לילות רצופים ואז, בעקבות מחלה, שהתרגלה לישון איתנו ולקום המון- הלילות הפכו להיות פעילים מדי (וגם הייתי לקראת לידה...)- היא היתה מסתובבת בבית ועושה כל מיני דברים.
לפני שהלכה לישון אמרתי לה: "הלילה נועה ישנה כל הלילה במיטה. אמא לא לוקחת אותך למיטה שלה. את ישנה עד הבוקר".
ובלילה כשקמה ורצתה לצאת מהמיטה- הלכתי לישון במיטה של הגדולה- שאיתה בחדר, ממש צמוד אליה. (הודעתי לה מראש שיהיו כמה לילות שנתחלף באמצע הלילה. היא שמחה לעבור לישון במיטה שלי..)
ככה עשיתי כמה לילות- עד שהיא הגיעה למצב שבו מיד כשנשכבתי לידה היא חזרה לישון. (כי בלילה הראשון היא צרחה לידי שעה בערך)
אח"כ- כמה לילות ישבתי על כסא ליד המיטה שלה עד שהיא נרדמה ואז חזרתי למיטה שלי.
אח"כ- כשהיא קמה באתי אליה, ליטפתי אותה, הנחתי עליה יד עד שהיא נרדמה או נרגעה וחזרתי למיטה
אח"כ- רק באתי להגיד שאני פה ושהיא הולכת לישון
ובסוף- לא קמתי אליה, רק אמרתי לה בקול, מהמיטה שלי, שאני פה ושהיא עכשיו חוזרת לישון.
וזהו, ב"ה- היא חזרה לישון רצוף.
אבל ממש הקפדתי- גם אחרי הלידה- לא להוציא אותה מהמיטה אלא לכל היותר להיות לידה עד שהיא נרדמת.
בהצלחה!
)
אבל מכלל דבריך באשכול אני מציע גמילה הדרגתית (וכמו שמישהי כבר הזכירה כאן):
הצבת מספר יעדי ביניים מוגדרים למעבר משינה תלוית הנקה לשינה עצמאית. תצטרכו להתאים את זה לכם, אבל הרעיון הוא הצבת כמה שלבים עד למטרה, כאשר בכל שלב צריך להמתין עד שהילד יתרגל אליו, ורק אח"כ להמשיך הלאה (ניסיון לקיצורי דרך עלול להזיק לילד וגם לגרום לו לשוב לתלות הזו בהזדמנות הראשונה, וכמו במחלה שגם כך הוא זקוק לך). לדוגמה: הרדמות עם בקבוק ובלי הנקה --- הרדמות על הידיים ובלי בקבוק --- הרדמות על המיטה עם נוכחות הורה --- הרדמות עצמאית.
כמובן, תחילת כל שלב היא קצת קשה לילד, והרבה פעמים גם לאם (במקרה כזה כדאי להיעזר באבא). כל שלב נמשך כמה ימים, אבל תוך שבועיים-שלוש (תלוי בילד ובשלבים המתאימים לכם ולו) - עם עקביות, הילד (ואתם) תחיו ותשנו טוב יותר.
הערה: יש מצב שגם הרגלי האכילה שלו מושפעים מהתלות שלו בהרדמות בהנקה, והוא רגיל בגלל זה לארוחות קטנות. אבל זו השערה שלי בלבד.
ברור לי שלא המצאת ושלא מדעתך הפרטית את כותבת, אבל גם אם כך מקובל היום בין אנשי מקצוע, אני מרשה לעצמי לחלוק בעיניי זו לא 'הפרעת שינה'.
ילד בן שנתיים שמתעורר כמה פעמים בלילה וזקוק להוריו - למיטב ידיעתי זה נכון לגבי רוב בני השנתיים בעולם. יש בועה קטנה (שכשנמצאים בתוכה היא נראית כמו עולם ומלואו.. זה תעתוע) של חלק מהתרבויות המערביות, שבהן מקובל לעשות מאמצים אקטיביים למגר את התופעה הזאת (מסיבות מוצדקות ביותר, אני לא אומרת), ובחלק ניכר מהמקרים המאמצים האלה נושאים פרי. והפעוטות לומדים לישון לילה שלם.
זה מקובל ככה בערך מאה-מאתיים שנים. זה שינוי ממה שהיה מקובל בעולם עד אז, ותועד בהמון מקורות (למשל במשנה על הילד הפטור מהסוכה כי הוא מתעורר בלילה וקורא לאמו...)
אז בזמן המצומצם שלנו ובמקום המצומצם שלנו רגילים לצפות מפעוט בגיל הזה שיספיק לעצמו בלילה, וזה בסדר ולגיטימי לנסות לקדם את זה, אבל מכאן ועד הפרעת שינה...
כמו שגם אם אני מנסה לקדם את התזונה הבריאה של הילד שלי, הכמיהה שלו למתוקים היא לא 'הפרעת אכילה'. היא נורמלית.
ענ"ד...
חלקית .
אני אכן לומד את התחום וזו ההגדרה המקובלת. אבל באמת צריך לחשוב הרבה ממה זה נובע, להפעיל שיקול דעת ולא להיבהל מהגדרות קרות ושבלוניות. במקרה של יעל חשוב להראות שהבעיה באופן ברור נובעת מחוסר יכולת להירדם לבד – וזו בעיה. חוסר יכולת להרדם לבד פוגעת בעיקר בילד (את חושבת שזה נעים לו להתעורר כל לילה כמה פעמים? זה נעים לו להסתובב עייף במשך היום בגלל כל מחזורי השינה שנקטעו לו?) וגם בהורים – מתיש אותם מאד והרבה פעמים פוגע ביכולת שלהם להתנהל נורמאלי עם הילדים ובכלל.
גם אני חשדן לגבי רעיונות 'מערביים', אבל אני לא פחות חשדן לגבי רעיונות מערביים קיצוניים שהיו נפוצים מאד ב'דור הפרחים': 'הכלה של הילד' ו'להיות שם בשבילו', ו'לגיטימי שהוא יצטרך אותנו וניענה לו בלי גבול'. כשם שאנחנו צריכים להיות בשבילו אנחנו צריכים למען הבריאות הנפשית שלו לתת לו את הכלים לעמוד בגבולות וגם ליצור אותם. וזה רעיון יהודי קדום בהרבה מה'תפיסות המערביות הבועתיות', ובוודאי מאלו שקוראות לגדל ילדים בלי גבולות (או עם גבולות מינימאליים). יש לנו נטייה (בעקבות אותה רוח מערבית...) להקל על ילדינו ולא להאמין ביכולותיהם האדירים. ובעבור ילד – להירדם בעצמו היא יכולת פשוטה וטבעית. אם רק נתנהל איתו נכון.
בטח תאמרי – זה הכל עניין של איזונים! גם אני לא קוראת להכלה מוחלת. גם אני חושבת שהוא זקוק לגבולות! זה נכון, וזה נכון גם בנושא הזה. הורה שחושש שיש סיבה רגשית או פיזיולוגית להתעוררויות של ילדו לא אמור להשאיר אותו לבדו במיטה - הילד באמת זקוק לו. אבל רוב הילדים רוב הזמן בריאים בגופם ובנפשם ואין שום סיבה להיכנס לחששות ולחרדות כאילו שהם במצוקה רגשית ולהסתבך סביב זה - הם פשוט התרגלו להירדם בהתניה מסוימת ובקלות הם יכולים להתנתק מזה (דוגמה קיצונית של חוסר אמון בילד שפגשתי הוא של אמא שהכילה את ביתה ולא עזרה לה ללמוד להירדם לבד, עד שבגיל 11 היא עדיין היתה צריכה לשבת לידה כל לילה על מנת שבתה תוכל להירדם).
ובשולי הדברים אוסיף שהורה שהמצב לא בעייתי בעבורו לא פונה בבקשה לעצה/עזרה. ואם הוא פונה , לרוב זה לא בגלל שהוא טועה וחושב שהורות היא קלה ממה שהוא ציפה אלא כי הוא במצוקה אמיתית (ולא כל כך משנה אם היא קטנה או גדולה).
[הסיפור עם מה שהיה נפוץ בעבר, במחילה – הוא השערה שלך בלבד. גם הראיה מהמשנה לא כל כך רלוונטית. קיומה של מציאות, כמו גם התחשבות של רבותינו הקדושה אליה, בעבר או בהווה לא מעידה דבר על משמעותה.
גם הנטייה למתוקים, אף שהיא מוגזמת לגמרי בעקבות ההשפעות 'המערביות' – או יותר נכון הכלכליות – לא דומה. ה' ברא בנו מנגנון בריא ומופלא שזקוק לסוכרים ומושך אותנו אליו בשביל צריכים אמיתיים. אלא שהזיקוק והכמות שקיימים היום בצלחת מוגזמים וחורגים לגמרי מהצורך למענו קיים המנגנון עד כדי הרס הגוף. בנידון שלנו המנגנון הבריא והטבעי הוא יכולת ההרדמות העצמית].
כשהוא מתעורר ככה הוא יקום יותר.. מה אכפת לו? הוא מקבל חיבוק..
להחזיר למיטה ולצאת.. גם אם חהו מאה פעמים כאלה בלילה.. בלילה שאח"כ כבר יהו פחות עד ששלא יהו..
כשהוא לידכם או אתכם במיטה הוא ישן בלי לקום?
את יכולה לעשות חיפוש אם מענין אותך בדיוק
בגדול זה קודם לתת מים וללטף ולא להוציא וכל פעם להחזיר לישון
בהדרגה להוריד את המים
זה עוזר?
אני שמה אותם במיטה קטנה ליד המיטה שלי.
זה מגיע מעצמו מאוחר יותר, הם מצטרפים לאח או אחות גדולה בחדר של הילדים ומרגישים בטוח.
לא חושבת שזה רק ענין של להקנות הרגלים. זה גם ענין של להרגיש בטוח ובעיקר, לא לבד.
עצם הידיעה שהוא לידנו, ושזה המקום שלו, איש לא יזיז אותו משם 
, מאפשרת לו לישון שינה עמוקה ורצופה.
יעל מהדרוםאצלי כשאני מעיפת אותה טוב
נותנת לה אוכל משביע
היא קורסת וזהו (לא קמה לשתות אפילו)
בת 30 יעצה לי על שיבולת שועל בזמנו(אפשר להכניס לבקבוק עם חלב)
אפשר להכין דיסה לבד
יש עוגיות
אני עושה הכי קל קונה קוקר מהיר הכנה( עם שוקולד)
ושמה בצלחת חד פעמית שופכת מים רותחים מחכה כמה דקות-ואוכלים(ביחד)
הבאתי לבת שלי היום לאכול את זה עם גבינה ופרי בתור ארוחת ערב
אחרת היא היתה הולכת לישון רעבה.
ככה זה אמא יולדת
אגב הנסיונות הכושלים שלי
לא נשכחים,
טשולנט חלות גלידה מושקעת
ו..העוגיות קנויות ברור.
יעל מהדרוםח"י רוטל לרשב"י, תרומה לקבר רחל, תפילה באומן....
בהצלחה!
בשביל זה יש צדיקים...
יעל מהדרוםזה כולנו. זה הדור שלנו.
לא רק את...
יש כל מיני שיטות, שאני לא מבינה בהן בכלל, שאולי יכולות לעזור להבין למה הוא קם ולתת פתרון.
ביקום אולי.
אני באמת לא מכירה הרבה אבל יודעת שביקום עזר מאוד לאחיין שלי להירדם כשהוא היה בגיל הזה. כלומר- עזר להבין למה הוא לא נרדם וככה הבעיה נפתרה בקלות.
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
