אני אף פעם לא יודעת איך מתנהגים בתוך חבורה.
תביאו לי במה. זרקורים, פנס.
תמיד כשיש הרבה אנשים אני הולכת אחורה.
מפחדת לבקש הרבה מידי צומי
או לגנוב מישהו למישהו.
תנו לי להתרפק. ג'וח ואני על הגג, הראש שלי על שירה, לירז-בירז ואני יושבות על שולחן בכיתה.
דיבורים פשוטים.
המון זמן לא רעדתי מקור סתם ככה.
אתם מבינים, כשרועדים מקור המחשבות מתקיימות קצת אחרת.
כל הגוף שכבר כלוא בעצמו רועד, המחשבות נעות לאט, אנשים רועדים לאט.
אין במה להתעטף. כמה שנעטוף עצמנו בקרדיגן או בקפוצון לא יספיק.
- לקראת נישואין וזוגיות