לשאלתך לגבי nipt - תשמעי, זה הון תועפות. אם אכן ייוולד ילד פגוע, אני מניחה שנזדקק לכל שקל שלנו. לא הייתי רוצה דווקא עכשיו לזרוק כסף סתם, לצורך בדיקה שלא באמת תשנה אף החלטה שלנו.

ועוד דבר שתקף גם לגבי מי שפיר וגם לגבי nipt - בעיניי זה לא באמת נותן מידע משמעותי. זו נראית לי רק אשליה של שליטה.

אם אעשה בדיקה כזאת ואקבל חותמת שאין טריזומיה, עדיין לא אוכל להיות רגועה ושלווה. הממצאים שהתגלו אצלנו יכולים להיות אינדיקציה גם לבעיות כרומוזומליות אבל גם לבעיות מסוגים אחרים, שאין שום דרך לברר אותן בהריון (ויכול להיות גם וגם כמובן...  או הכי טוב - שום דבר וסתם ממצאים ריקים). וגם אם לא היה מדובר בעובר הספציפי הזה, עם הממצאים הספציפיים שגילו לגביו, אלא כל עובר אחר - האם דיקור מי שפיר נותן הבטחה שלא נגדל ילד פגוע? ממש לא. רוב התסריטים בעולם שיכולים לגרום חלילה למצב של ילד עם פגיעה קשה הם כאלה שאין שום דרך לברר אותם מראש. חוץ מפגיעות כרומוזומליות יש עוד המון סוגי פגיעות, שלא נדע.

ולצד השני - אם אעשה בדיקה כזאת ואקבל חלילה תשובה שיש דאון - איזה מידע זה כבר נותן לי? הכותרת 'דאון' או 'טריזומיה 21' מכסה טווח עצום של מצבים, החל בתפקוד כמעט נורמלי וכלה בשלא נדע, ואני לא באמת יכולה לדעת מראש למה להיערך, אז כמה כבר תעזור לי הכותרת?

מקווה שהובנתי, ובאמת תודה על התגובה המהירה ועל המידע.

אני כבר לא בשלב כ"כ מוקדם של ההריון...

תודה רבה רבה לך - גם על המילים המעודדות וגם על ההמלצות המעשיות. בשתיהן עזרת לי מאוד. תבורכי.

אגב, לגבי תפילות - אני מתפללת הרבה שייתן לעובר שלנו בריאות, ושייתן לנו כוחות לגדל אותו טוב. בעצם אותן תפילות שהייתי מתפללת בכל הריון, אבל אולי יותר יותר בכוונה לאור המצב המדאיג... אבל אם הכוונה לתפילה שאין טריזומיה - אז זו תפילת שווא, לא? נדמה לי שאסור להתפלל על דבר שכבר הוכרע. אני טועה?

דוקא בנושאים האלה של ממצאים בהריון היו הרבה מקרים שבהריון ראו כל מני דברים ואחרי הלידה התברר אחרת אז לא נראה לי שאפשר להגדיר את זה "תפילת שווא"

קבלי חיבוק והמון כוחות!

חשש לתסמונת דאון | שאל את הרב

תודה למגיבות...

 גבוה לתסמונת דאון ובסוף יצא תינוק בריא ושלם, עם בעיה קטנה בעצמות שטופלה והסתדרה לגמרי. 

לא חבל לוותר?!

במחשבה שנייה, אולי את עוזרת לי בזה. אם באמת רצון ה' הוא שנגדל ילד פגוע, אז כנראה שיקרה לנו לפעמים שנקבל מהסביבה תגובות גינוי מסוגים שונים על החלטות שקיבלנו. אז כנראה שכדאי לי לתרגל התמודדות מולן.

הייתי רוצה לשאול אותך: למה ההחלטה שלנו לא לבדוק מצערת אותך?

כלומר, הסברת היטב למה את היית בוחרת אחרת, אבב השיקולים שלנו הם שונים ובחרנו לפי דרכנו. למה זה מציק לך? אני שואלת ברצינות. זה בגלל שאת חסה עלינו שאנחנו חיים בחוסר ידיעה? או שאת חוששת פן התינוק יקבל טיפול פחות טוב אם לא נדע מראש? משהו אחר? אשמח אם תוכלי להסביר.

אבל אני לא מבינה - איך זה קשור לבחירה שלנו לא לעשות דיקור מי שפיר ו-nipt? הרי הבדיקות האלה לא מגלות בעיות בלב או מומים... אקו לב נעשה בע"ה, זה לא אותו דבר בכלל.

למשל, במקרה שהתינוק הוא בעל Rh חיובי ואילו אימו בעלת Rh שלילי, היום יודעים לטפל בזה. לפני שנים, לא. בילדותי, היתה אצלנו בשכונה מישהי שהרתה תשע פעמים, ותשע פעמים איבדה את התינוק בגלל הבעיה הזאת בסופו של דבר, היא ובעלה הלכו לעולמם ערירים. אילו עמד לרשותם הטיפול שיש היום הם היו מגדלים ילדים בריאים ושמחים אבל אילו הם לא היו בודקים, ולא היו יודעים מה הבעיה שלהם... היה קורה להם גם היום מה שקרה להם אז.

אם כן, זה לשרשור אחר.

הנקודה שעלתה כאן (שגם היא צדדית ולא עיקר הנושא שבשבילו נפתח השרשור) היא *בדיקות לבירור מומים כרומוזומליים* . רק על הנקודה הזאת הקשיתי בפני נ"ד אם היא חוששת שההחלטה תגרום לתינוק לקבל טיפול פחות טוב. לכן הסיפור הכואב מאוד שהבאת לא רלוונטי.

(כן אני יודעת שמי שפיר נותנים תשובה מוחלטת לדאון... אולי השתמע אחרת קודם בטעות)

אם מותר לשאול - מה היה המשך הסיפור אצלך? נולד תינוק בריא?

אני באמת מתלבטת אם כדאי לשתף את המשפחה בכך שיש סבירות גבוהה. אם היינו יודעים בוודאות באמת היינו משתפים, וזה באמת שיקול שעדיין קצת מושך אותנו כן לעשות (nipt. מי שפיר בשלב שלי להבנתי כבר לא עושים). קשה לי הרעיון של לשתף ב"אולי", לא יודעת למה בדיוק...

שוב תודה רבה רבה לך על ההשתתפות ועל הנקודות החשובות שהעלית.

מצד שני, גם אחרי הבשלת  ריאות - פגוּת יכולה לסבך מאוד עניינים וליצור בעיות בריאותיות לטווח ארוך וקצר (ועל אחת כמה וכמה במצב שממילא יש בו בעיות בריאותיות!). מפחיד אותי להגביר סיכון לזה, גם אם מדובר באחוזים קטנטנים.

טוב, כשנתקרב לשם, נשקול בע"ה. גם נהיה אחרי עוד כמה בדיקות ונהיה אולי חכמים יותר.

מקווה בשבילך שגם הפעם יהיו בשורות טובות.

באמת תהיתי אם יש מצב שיש אצלי משהו שגורם שתמיד תוצאות בדיקות סקר למומים כרומוזמליים יצאו אצלי לא בסדר. רק במיעוט ההריונות עשיתי, אבל אף פעם לא יצא תקין. ממה זה יכול להיגרם?

(ייתכן שבאחת הפעמים האלה העובר אכן היה פגוע. הוא נפל מעצמו, ואין לנו דרך לדעת.)

אבל גיסתי ילדה לפני כחצי שנה, ואמרו לה 99% תסמונת דאון, לפי מס' פרמטרים. בלידה היא היתה בטוחה שזה מה שהולך להיות.

ב"ה הילד בריא לחלוטין. 

לא נכנסתי לעומק מבחינת אילו בדיקות עשתה ומה גרם לחשדות. כך שלא יודעת לתת פרטים.

אבל דעי שהיא הלכה לרופאים הכי מומחים בירושלים, רופאים פרטיים, ולידה פרטית.

(שילוב של הגיל ומס' ניתוחים בהיסטוריה שלה, היא לא מתפשרת על רופאים).

כך שעדיין הכל ביד ה' והכל יכול להתהפך לטובה

הרבה כוח, בין כך ובין כך

ובשורות טובות ומתוקות!!!

יש צורך לעשות אקו לב כיוון שלילדי תסמונת דאון יש סיכוי גבוה למומי לב.

חשוב מאד לדעת אם יש מום לב כיוון שזה משפיע על השיקול היכן ללדת וכן כמובן שההכנה הנפשית עוזרת גם היא.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!!!

לגבי השאלה האחרונה- אני ממש חושבת שאח חס ושלום אכן יוולד ילד עם תסמונת כדאי לתת לו ללמד אתכם ולא להפך... (אם תרצי אפרט...)

בהצלחה רבה גיבורה!! ה' איתך!!!!

רק תפילות...

תודה רבה!

והלוואי שכל ההשערות של הרופאים יתבדו,

ותלדי ילד/ה בריא/ה ושלם/ה!

אני מכירה שתי משפחות שישמחו לספר לך כל משאת צריכה לדעת על ילד דאון - אחת זה המשפ' של הרב והרבנית דרוקמן ממרכז שפירא שהוא ראש ישיבות בני עקיבא ושניהם צדיקים גדולים - היא רופאה ותיקה וראיתי אותה זמן קצר אחרי הלידה של ילדה דאון (שמה שולמית) - ריינו אותה בטלויזיה הישראלית ושאלו את הרבנית מדוע היא כרופאה לא עשתה את הבדיקות לפני הלידה והיא ענתה: "בשביל מה להבדק - הרי הפלה אני לא אעשה אז אין צורך לבדוק - משהקב"ה נותן זה משיהיה" - אולי שכחתי את מילותיה המדויקות אבל מאד התרשמתי ממנה.  גם אמרה שהילדים האלה נותנים להורים יותר אהבה מאשר הילדים הבריאים אז כדאי לך לדבר איתה ובטוחני שאת לא היחידה שמתיעצת איתה בנושא זה.  אמשפחה השניה חברים טובים שלי  - יש להם  2 ילדים ביולוגיים שלהם ומסיבות שונות לקחו באומנה תינוק בן 3 חודשים עם תסמונת דאון - לאחר כמה שנים אימצו אותו וגם ההורים האלה צדיקים גמורים.

אני כבר לא עונה אחד אחד, אבל כל תגובה ותגובה עזרה לי, ובע"ה אראה בהמשך למי מההצעות לפנות לעוד מידע.

ותודה מקרב לב לכל אלה שכתבו מילים מחממות. ועמך כולם צדיקים.

זה לא נפתח לי משום מה, אני לא מצליחה לראות מה כתבת. אולי תוכלי לשלוח לי שוב במסר? תודה...

שלום לך אמא יקרה

אינני יודעת היכן את גרה. בירושלים יש את שלווה שעובדים עם מאות ילדי דאון, וגם עם האמהות שלהם מגיל קטן - לא יודעת אם מינקות אבל מגיל של פעוט בטוח. יש להם המון נסיון וגם זה מקום למפגש מפרה עם אמהות אחרות, ובסביבה מדהימה (יש להם בניין חדש מרהיב וכל העשיה שלהם בשום שכל ובעדינות מדויקת).

בנוסף מבחינה רפואית יש בהדסה הר הצופים מרכז ארצי לילדי דאון, שבו מיטב המומחים מרכזים את הטיפול בילד דאון וההתיחסות היא רב מקצועית, של רופאים בעלי מומחיות (קרדיולוג אנדוקרינולוג רופא ילדים וכו') ,אחיות, דיאנטיות ועוד, כך שאם זה לא מאד רחוק לך, כדאי להיות בקשר אתם אחרי הלידה, במידה ואכן יהיה לתינוק דאון.

פרט לאקו לב שהומלץ לך כבר עושים גם אולטראסאונד מפורט למערכת העיכול ולראות כי יש שכיחות יתר של מומים שם שגם הם דורשים לעתים התערבות סמוך ללידה.

מאחלת לכם הרבה בריאות, כוחות נפש וגוף

בשורות טובות ולידה קלה בע"ה

ב"ה זכיתי והבת העשירית שלי עם תסמונת דאון. כנערה עבדתי בגן חינוך מיוחד ומאז ידעתי שהנס הוא שנולד ילד רגיל כי ישנם כל כך הרבה אפשרויות שזה לא יקרה...וכך בכל לידה הודיתי לה' על כל הטוב שגמל עלי.כשנולד הבן התשיעי שאלתי את המילדת אם הוא דאון(כבר הייתי מבוגרת), והיא התפלאה על שאלתי. עניתי לה שזה שה' פירגן לי עד עכשו  לא מחייב אותו להמשיך ולפרגן...

גם לקראת הלידה העשירית הייתי באותה מחשבה וידעתי שמה שה' יתן לנו נקבל באהבה ולכן לא עשיתי בדיקות שאמורות לגלות אם העובר "מושלם". מבחינתי "מה שיוצא אני מרוצה" אם מה שה' ישלח לי יהיה ילד מיוחד, אגדל אותו באהבה כמו כל ילדי. (למרות שהיה ברור לי שבשום מקרה לא אפיל את התינוק לא רציתי לבדוק גם כי זה מסכן את העובר, גם מסכן את האם וגם אולי הייתי שמיחה פחות במהלך ההריון.)

וכך ב"ה כשנולדה הקטנה עם תסמונת דאון קבלנו אותה באהבה רבה, טיפלנו .לימדנו, השתדלנו לקדם - ובמקביל הקב"ה שלח את ברכתו והיא היום נערה מקסימה, חכמה ,עצמאית,משולבת באולפנא רגילה(עם עזרה) וב"ה מסיבה לנו הרבה נחת.עדין יש הרבה על מה לעבוד אבל לא נוצרנו בעולם כדי לשבת רגל על רגל...

אם תרצי להתיעץ בשיחה פרטית -בשמחה. 0527560014.

אני אמא של בחור בן 25 בעל תסמונת דאון מלבד הנחת העצומה שיש לנו ממנו היום לידתו שינתה לי את כל המחשבה לחיים

הבנתי שאני לא אשמה בילדים המוכשרים שלי ולא בילדים האחרים. לא תרמתי שום דבר כמעט ביצירה שלהם מה שכן יצרתי והבנתי שזה התפקיד שלי בחיים זה לגדל אותם מזמן הלידהוזה הניסיון שלי בחיים וזה ממש לא הקשה ביותר . לקב"ה יש דרכים רבות לנסות אותנו והוא בחר לנסות אותנו בכך. 

גם עבדתי על עצמי בנושא הקנאה והבנתי שזה תכנית החיים שלי ואין מערבבים בתכניות אלא כל אדם עם התכנית שלו.

תכלס הבן שלי בן 25 קורא וכותב ומבין חלק כולם במשפחה והסביבה אוהבים אותו מאד מתחשבים בקשיים .יש דברים שהוא יותר מרגילים כמו זכרון ואחריות . הוא עובד ממש במשכורת יותר נמוכה אבל ממש אוהב את העבודה .

אם ברצונך לדבר יותר מס. הטל. 048758137 בהצלחה

צהרים טובים,

קודם כל אני מחזקת את ידייך. אני אחות איש מדהים עם תסמונת.

אני מאמינה בכל מאודי - (וכך נהגתי בכל ההריונות עד כה שלא עושה בדיקות ) שאם ה' נותן מתנה לאדם הוא נותן יחד איתה את הכלים והכוחות להתמודד. ואם הוא הוא בחר לתת לי את זה כנראה שישי סיבה.

באופן כללי בהריון טוב וחשוב לעשות בדיקות כמו סוכר וכמו סקירה טובה שיכולים לזהות חשד מומים שונים שחלק מהם אפשר לטפל עוד ברחם וחלק חשוב לדעת בלידה וחלק מיד אחרי.

לגבי ילדי דאון הם מקסימים ואוהבים וזו זכות גדולה לגדול עם אח כזה ושאר האחים שלי הם מדהימים וגומלי חסדים וחזקים ועוד בזכות זה שגדלנו איתו - אחי הוא הבכור במשפחה...

מאחלת לכם הרבה הצלחה- "קבוצות תמיכה" למיניהם טובות וטוב בעיקר לצערי להכין את עצמיכם לתגובות הלא רגישות והמזלזלות של הסביבה- זה הקושי הכי גדול.

לגדל ילד עם פגיעה זה אתגר גדול אך לגדל ילדים בכלל זה אתגר ויש אתגרים אחרים שאני לא הייתי מברכת אף אחד אחר להתמודד איתם שבעיני קשים יותר מילד עם תסמונת.

הרבה אמונה בהקב"ה!

חזקו ואימצו.

מוזמנת לפנות בפרטי לעוד מידע אם תרצי!

בשעה טובה!

יש לי דוד מאומץ עם תסמונת דאון, ואני זוכררת שעשו לו ניתוח לקיצור הלשון, אני לא יודעת אם לשון ארוכה אופיינית לתסמונת או מה ההשלכות של זה-אבל כדאי לבדוק כי זה משליך על יכולת היניקה, כך שאולי כדאי להערך עם משאבה טובה אם את מעוניינת להניק.

הרבה פעמים לאנשים עם תסמונת דאון יש שרירים רפויים, וגם הלשון- שהיא שריר, משתרבבת החוצה.

מבחינת הנקה- אני לא ממש יודעת, אבל יכול להיות שהלשון יכולה להפריע, וגם בכללי אם השרירים יותר חלשים, יהיה לתינוק יותר קשה לינוק. אז כדאי לברר על זה מראש.

אני כרגע לגמרי מוצפת בצדיקותם של עם ישראל. קיבלתי בלי סוף פניות לעזרה, גם כאן וגם במסרים. אין לי מספיק מילים להודות לכל המגיבים. כל פירור מידע עזר, כל מילה טובה תמכה, כל שיתוף בניסיון עודד. עם חלקכם בע"ה עוד אצור קשר בהמשך, וגם למי שלא - דעו שפתיחת הלב שלכן לא תסולא בפז. תבורכו.

פוירשטיין ז"ל מאמין שניתן לשנות, לשפר ולשקם חשיבה ותפקודי מח. (פעם זה היה ממש מהפכני). בנה שיטות עבודה.

עבד גם על ילדי תסמונת דאון, (ביניהם הנכד שלו), והמקומות אליהם הם הגיעו מעוררי התפעלות.

חפשי בגוגל.

ושה' יתן הרבה כח ושפע בריאות!

*עבד גם עם ילדי תסמונת דאון

אני אמא לילדה עם תסמונת דאון.

לא ידעתי שעומדת להוולד לי ילדה עם דאון וטוב שכך.

חיי את הימים שיש לך עד הלידה כאילו כלום לא יקרה.

אם יקרה אז את מוכנה לכך נפשית ואז אשמח מאוד לדבר איתך וליעץ לך.

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

שהיה בו גם חדר אוכל גדול ומרווח שבו ישבנו כולנו.

יכולה לתת פרטים בפרטי בשמחה. היינו בשני מקומות כאלו, שניהם באזור בית שמש.

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.