לשאלתך לגבי nipt - תשמעי, זה הון תועפות. אם אכן ייוולד ילד פגוע, אני מניחה שנזדקק לכל שקל שלנו. לא הייתי רוצה דווקא עכשיו לזרוק כסף סתם, לצורך בדיקה שלא באמת תשנה אף החלטה שלנו.

ועוד דבר שתקף גם לגבי מי שפיר וגם לגבי nipt - בעיניי זה לא באמת נותן מידע משמעותי. זו נראית לי רק אשליה של שליטה.

אם אעשה בדיקה כזאת ואקבל חותמת שאין טריזומיה, עדיין לא אוכל להיות רגועה ושלווה. הממצאים שהתגלו אצלנו יכולים להיות אינדיקציה גם לבעיות כרומוזומליות אבל גם לבעיות מסוגים אחרים, שאין שום דרך לברר אותן בהריון (ויכול להיות גם וגם כמובן...  או הכי טוב - שום דבר וסתם ממצאים ריקים). וגם אם לא היה מדובר בעובר הספציפי הזה, עם הממצאים הספציפיים שגילו לגביו, אלא כל עובר אחר - האם דיקור מי שפיר נותן הבטחה שלא נגדל ילד פגוע? ממש לא. רוב התסריטים בעולם שיכולים לגרום חלילה למצב של ילד עם פגיעה קשה הם כאלה שאין שום דרך לברר אותם מראש. חוץ מפגיעות כרומוזומליות יש עוד המון סוגי פגיעות, שלא נדע.

ולצד השני - אם אעשה בדיקה כזאת ואקבל חלילה תשובה שיש דאון - איזה מידע זה כבר נותן לי? הכותרת 'דאון' או 'טריזומיה 21' מכסה טווח עצום של מצבים, החל בתפקוד כמעט נורמלי וכלה בשלא נדע, ואני לא באמת יכולה לדעת מראש למה להיערך, אז כמה כבר תעזור לי הכותרת?

מקווה שהובנתי, ובאמת תודה על התגובה המהירה ועל המידע.

אני כבר לא בשלב כ"כ מוקדם של ההריון...

תודה רבה רבה לך - גם על המילים המעודדות וגם על ההמלצות המעשיות. בשתיהן עזרת לי מאוד. תבורכי.

אגב, לגבי תפילות - אני מתפללת הרבה שייתן לעובר שלנו בריאות, ושייתן לנו כוחות לגדל אותו טוב. בעצם אותן תפילות שהייתי מתפללת בכל הריון, אבל אולי יותר יותר בכוונה לאור המצב המדאיג... אבל אם הכוונה לתפילה שאין טריזומיה - אז זו תפילת שווא, לא? נדמה לי שאסור להתפלל על דבר שכבר הוכרע. אני טועה?

דוקא בנושאים האלה של ממצאים בהריון היו הרבה מקרים שבהריון ראו כל מני דברים ואחרי הלידה התברר אחרת אז לא נראה לי שאפשר להגדיר את זה "תפילת שווא"

קבלי חיבוק והמון כוחות!

חשש לתסמונת דאון | שאל את הרב

תודה למגיבות...

 גבוה לתסמונת דאון ובסוף יצא תינוק בריא ושלם, עם בעיה קטנה בעצמות שטופלה והסתדרה לגמרי. 

לא חבל לוותר?!

במחשבה שנייה, אולי את עוזרת לי בזה. אם באמת רצון ה' הוא שנגדל ילד פגוע, אז כנראה שיקרה לנו לפעמים שנקבל מהסביבה תגובות גינוי מסוגים שונים על החלטות שקיבלנו. אז כנראה שכדאי לי לתרגל התמודדות מולן.

הייתי רוצה לשאול אותך: למה ההחלטה שלנו לא לבדוק מצערת אותך?

כלומר, הסברת היטב למה את היית בוחרת אחרת, אבב השיקולים שלנו הם שונים ובחרנו לפי דרכנו. למה זה מציק לך? אני שואלת ברצינות. זה בגלל שאת חסה עלינו שאנחנו חיים בחוסר ידיעה? או שאת חוששת פן התינוק יקבל טיפול פחות טוב אם לא נדע מראש? משהו אחר? אשמח אם תוכלי להסביר.

אבל אני לא מבינה - איך זה קשור לבחירה שלנו לא לעשות דיקור מי שפיר ו-nipt? הרי הבדיקות האלה לא מגלות בעיות בלב או מומים... אקו לב נעשה בע"ה, זה לא אותו דבר בכלל.

למשל, במקרה שהתינוק הוא בעל Rh חיובי ואילו אימו בעלת Rh שלילי, היום יודעים לטפל בזה. לפני שנים, לא. בילדותי, היתה אצלנו בשכונה מישהי שהרתה תשע פעמים, ותשע פעמים איבדה את התינוק בגלל הבעיה הזאת בסופו של דבר, היא ובעלה הלכו לעולמם ערירים. אילו עמד לרשותם הטיפול שיש היום הם היו מגדלים ילדים בריאים ושמחים אבל אילו הם לא היו בודקים, ולא היו יודעים מה הבעיה שלהם... היה קורה להם גם היום מה שקרה להם אז.

אם כן, זה לשרשור אחר.

הנקודה שעלתה כאן (שגם היא צדדית ולא עיקר הנושא שבשבילו נפתח השרשור) היא *בדיקות לבירור מומים כרומוזומליים* . רק על הנקודה הזאת הקשיתי בפני נ"ד אם היא חוששת שההחלטה תגרום לתינוק לקבל טיפול פחות טוב. לכן הסיפור הכואב מאוד שהבאת לא רלוונטי.

(כן אני יודעת שמי שפיר נותנים תשובה מוחלטת לדאון... אולי השתמע אחרת קודם בטעות)

אם מותר לשאול - מה היה המשך הסיפור אצלך? נולד תינוק בריא?

אני באמת מתלבטת אם כדאי לשתף את המשפחה בכך שיש סבירות גבוהה. אם היינו יודעים בוודאות באמת היינו משתפים, וזה באמת שיקול שעדיין קצת מושך אותנו כן לעשות (nipt. מי שפיר בשלב שלי להבנתי כבר לא עושים). קשה לי הרעיון של לשתף ב"אולי", לא יודעת למה בדיוק...

שוב תודה רבה רבה לך על ההשתתפות ועל הנקודות החשובות שהעלית.

מצד שני, גם אחרי הבשלת  ריאות - פגוּת יכולה לסבך מאוד עניינים וליצור בעיות בריאותיות לטווח ארוך וקצר (ועל אחת כמה וכמה במצב שממילא יש בו בעיות בריאותיות!). מפחיד אותי להגביר סיכון לזה, גם אם מדובר באחוזים קטנטנים.

טוב, כשנתקרב לשם, נשקול בע"ה. גם נהיה אחרי עוד כמה בדיקות ונהיה אולי חכמים יותר.

מקווה בשבילך שגם הפעם יהיו בשורות טובות.

באמת תהיתי אם יש מצב שיש אצלי משהו שגורם שתמיד תוצאות בדיקות סקר למומים כרומוזמליים יצאו אצלי לא בסדר. רק במיעוט ההריונות עשיתי, אבל אף פעם לא יצא תקין. ממה זה יכול להיגרם?

(ייתכן שבאחת הפעמים האלה העובר אכן היה פגוע. הוא נפל מעצמו, ואין לנו דרך לדעת.)

אבל גיסתי ילדה לפני כחצי שנה, ואמרו לה 99% תסמונת דאון, לפי מס' פרמטרים. בלידה היא היתה בטוחה שזה מה שהולך להיות.

ב"ה הילד בריא לחלוטין. 

לא נכנסתי לעומק מבחינת אילו בדיקות עשתה ומה גרם לחשדות. כך שלא יודעת לתת פרטים.

אבל דעי שהיא הלכה לרופאים הכי מומחים בירושלים, רופאים פרטיים, ולידה פרטית.

(שילוב של הגיל ומס' ניתוחים בהיסטוריה שלה, היא לא מתפשרת על רופאים).

כך שעדיין הכל ביד ה' והכל יכול להתהפך לטובה

הרבה כוח, בין כך ובין כך

ובשורות טובות ומתוקות!!!

יש צורך לעשות אקו לב כיוון שלילדי תסמונת דאון יש סיכוי גבוה למומי לב.

חשוב מאד לדעת אם יש מום לב כיוון שזה משפיע על השיקול היכן ללדת וכן כמובן שההכנה הנפשית עוזרת גם היא.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!!!

לגבי השאלה האחרונה- אני ממש חושבת שאח חס ושלום אכן יוולד ילד עם תסמונת כדאי לתת לו ללמד אתכם ולא להפך... (אם תרצי אפרט...)

בהצלחה רבה גיבורה!! ה' איתך!!!!

רק תפילות...

תודה רבה!

והלוואי שכל ההשערות של הרופאים יתבדו,

ותלדי ילד/ה בריא/ה ושלם/ה!

אני מכירה שתי משפחות שישמחו לספר לך כל משאת צריכה לדעת על ילד דאון - אחת זה המשפ' של הרב והרבנית דרוקמן ממרכז שפירא שהוא ראש ישיבות בני עקיבא ושניהם צדיקים גדולים - היא רופאה ותיקה וראיתי אותה זמן קצר אחרי הלידה של ילדה דאון (שמה שולמית) - ריינו אותה בטלויזיה הישראלית ושאלו את הרבנית מדוע היא כרופאה לא עשתה את הבדיקות לפני הלידה והיא ענתה: "בשביל מה להבדק - הרי הפלה אני לא אעשה אז אין צורך לבדוק - משהקב"ה נותן זה משיהיה" - אולי שכחתי את מילותיה המדויקות אבל מאד התרשמתי ממנה.  גם אמרה שהילדים האלה נותנים להורים יותר אהבה מאשר הילדים הבריאים אז כדאי לך לדבר איתה ובטוחני שאת לא היחידה שמתיעצת איתה בנושא זה.  אמשפחה השניה חברים טובים שלי  - יש להם  2 ילדים ביולוגיים שלהם ומסיבות שונות לקחו באומנה תינוק בן 3 חודשים עם תסמונת דאון - לאחר כמה שנים אימצו אותו וגם ההורים האלה צדיקים גמורים.

אני כבר לא עונה אחד אחד, אבל כל תגובה ותגובה עזרה לי, ובע"ה אראה בהמשך למי מההצעות לפנות לעוד מידע.

ותודה מקרב לב לכל אלה שכתבו מילים מחממות. ועמך כולם צדיקים.

זה לא נפתח לי משום מה, אני לא מצליחה לראות מה כתבת. אולי תוכלי לשלוח לי שוב במסר? תודה...

שלום לך אמא יקרה

אינני יודעת היכן את גרה. בירושלים יש את שלווה שעובדים עם מאות ילדי דאון, וגם עם האמהות שלהם מגיל קטן - לא יודעת אם מינקות אבל מגיל של פעוט בטוח. יש להם המון נסיון וגם זה מקום למפגש מפרה עם אמהות אחרות, ובסביבה מדהימה (יש להם בניין חדש מרהיב וכל העשיה שלהם בשום שכל ובעדינות מדויקת).

בנוסף מבחינה רפואית יש בהדסה הר הצופים מרכז ארצי לילדי דאון, שבו מיטב המומחים מרכזים את הטיפול בילד דאון וההתיחסות היא רב מקצועית, של רופאים בעלי מומחיות (קרדיולוג אנדוקרינולוג רופא ילדים וכו') ,אחיות, דיאנטיות ועוד, כך שאם זה לא מאד רחוק לך, כדאי להיות בקשר אתם אחרי הלידה, במידה ואכן יהיה לתינוק דאון.

פרט לאקו לב שהומלץ לך כבר עושים גם אולטראסאונד מפורט למערכת העיכול ולראות כי יש שכיחות יתר של מומים שם שגם הם דורשים לעתים התערבות סמוך ללידה.

מאחלת לכם הרבה בריאות, כוחות נפש וגוף

בשורות טובות ולידה קלה בע"ה

ב"ה זכיתי והבת העשירית שלי עם תסמונת דאון. כנערה עבדתי בגן חינוך מיוחד ומאז ידעתי שהנס הוא שנולד ילד רגיל כי ישנם כל כך הרבה אפשרויות שזה לא יקרה...וכך בכל לידה הודיתי לה' על כל הטוב שגמל עלי.כשנולד הבן התשיעי שאלתי את המילדת אם הוא דאון(כבר הייתי מבוגרת), והיא התפלאה על שאלתי. עניתי לה שזה שה' פירגן לי עד עכשו  לא מחייב אותו להמשיך ולפרגן...

גם לקראת הלידה העשירית הייתי באותה מחשבה וידעתי שמה שה' יתן לנו נקבל באהבה ולכן לא עשיתי בדיקות שאמורות לגלות אם העובר "מושלם". מבחינתי "מה שיוצא אני מרוצה" אם מה שה' ישלח לי יהיה ילד מיוחד, אגדל אותו באהבה כמו כל ילדי. (למרות שהיה ברור לי שבשום מקרה לא אפיל את התינוק לא רציתי לבדוק גם כי זה מסכן את העובר, גם מסכן את האם וגם אולי הייתי שמיחה פחות במהלך ההריון.)

וכך ב"ה כשנולדה הקטנה עם תסמונת דאון קבלנו אותה באהבה רבה, טיפלנו .לימדנו, השתדלנו לקדם - ובמקביל הקב"ה שלח את ברכתו והיא היום נערה מקסימה, חכמה ,עצמאית,משולבת באולפנא רגילה(עם עזרה) וב"ה מסיבה לנו הרבה נחת.עדין יש הרבה על מה לעבוד אבל לא נוצרנו בעולם כדי לשבת רגל על רגל...

אם תרצי להתיעץ בשיחה פרטית -בשמחה. 0527560014.

אני אמא של בחור בן 25 בעל תסמונת דאון מלבד הנחת העצומה שיש לנו ממנו היום לידתו שינתה לי את כל המחשבה לחיים

הבנתי שאני לא אשמה בילדים המוכשרים שלי ולא בילדים האחרים. לא תרמתי שום דבר כמעט ביצירה שלהם מה שכן יצרתי והבנתי שזה התפקיד שלי בחיים זה לגדל אותם מזמן הלידהוזה הניסיון שלי בחיים וזה ממש לא הקשה ביותר . לקב"ה יש דרכים רבות לנסות אותנו והוא בחר לנסות אותנו בכך. 

גם עבדתי על עצמי בנושא הקנאה והבנתי שזה תכנית החיים שלי ואין מערבבים בתכניות אלא כל אדם עם התכנית שלו.

תכלס הבן שלי בן 25 קורא וכותב ומבין חלק כולם במשפחה והסביבה אוהבים אותו מאד מתחשבים בקשיים .יש דברים שהוא יותר מרגילים כמו זכרון ואחריות . הוא עובד ממש במשכורת יותר נמוכה אבל ממש אוהב את העבודה .

אם ברצונך לדבר יותר מס. הטל. 048758137 בהצלחה

צהרים טובים,

קודם כל אני מחזקת את ידייך. אני אחות איש מדהים עם תסמונת.

אני מאמינה בכל מאודי - (וכך נהגתי בכל ההריונות עד כה שלא עושה בדיקות ) שאם ה' נותן מתנה לאדם הוא נותן יחד איתה את הכלים והכוחות להתמודד. ואם הוא הוא בחר לתת לי את זה כנראה שישי סיבה.

באופן כללי בהריון טוב וחשוב לעשות בדיקות כמו סוכר וכמו סקירה טובה שיכולים לזהות חשד מומים שונים שחלק מהם אפשר לטפל עוד ברחם וחלק חשוב לדעת בלידה וחלק מיד אחרי.

לגבי ילדי דאון הם מקסימים ואוהבים וזו זכות גדולה לגדול עם אח כזה ושאר האחים שלי הם מדהימים וגומלי חסדים וחזקים ועוד בזכות זה שגדלנו איתו - אחי הוא הבכור במשפחה...

מאחלת לכם הרבה הצלחה- "קבוצות תמיכה" למיניהם טובות וטוב בעיקר לצערי להכין את עצמיכם לתגובות הלא רגישות והמזלזלות של הסביבה- זה הקושי הכי גדול.

לגדל ילד עם פגיעה זה אתגר גדול אך לגדל ילדים בכלל זה אתגר ויש אתגרים אחרים שאני לא הייתי מברכת אף אחד אחר להתמודד איתם שבעיני קשים יותר מילד עם תסמונת.

הרבה אמונה בהקב"ה!

חזקו ואימצו.

מוזמנת לפנות בפרטי לעוד מידע אם תרצי!

בשעה טובה!

יש לי דוד מאומץ עם תסמונת דאון, ואני זוכררת שעשו לו ניתוח לקיצור הלשון, אני לא יודעת אם לשון ארוכה אופיינית לתסמונת או מה ההשלכות של זה-אבל כדאי לבדוק כי זה משליך על יכולת היניקה, כך שאולי כדאי להערך עם משאבה טובה אם את מעוניינת להניק.

הרבה פעמים לאנשים עם תסמונת דאון יש שרירים רפויים, וגם הלשון- שהיא שריר, משתרבבת החוצה.

מבחינת הנקה- אני לא ממש יודעת, אבל יכול להיות שהלשון יכולה להפריע, וגם בכללי אם השרירים יותר חלשים, יהיה לתינוק יותר קשה לינוק. אז כדאי לברר על זה מראש.

אני כרגע לגמרי מוצפת בצדיקותם של עם ישראל. קיבלתי בלי סוף פניות לעזרה, גם כאן וגם במסרים. אין לי מספיק מילים להודות לכל המגיבים. כל פירור מידע עזר, כל מילה טובה תמכה, כל שיתוף בניסיון עודד. עם חלקכם בע"ה עוד אצור קשר בהמשך, וגם למי שלא - דעו שפתיחת הלב שלכן לא תסולא בפז. תבורכו.

פוירשטיין ז"ל מאמין שניתן לשנות, לשפר ולשקם חשיבה ותפקודי מח. (פעם זה היה ממש מהפכני). בנה שיטות עבודה.

עבד גם על ילדי תסמונת דאון, (ביניהם הנכד שלו), והמקומות אליהם הם הגיעו מעוררי התפעלות.

חפשי בגוגל.

ושה' יתן הרבה כח ושפע בריאות!

*עבד גם עם ילדי תסמונת דאון

אני אמא לילדה עם תסמונת דאון.

לא ידעתי שעומדת להוולד לי ילדה עם דאון וטוב שכך.

חיי את הימים שיש לך עד הלידה כאילו כלום לא יקרה.

אם יקרה אז את מוכנה לכך נפשית ואז אשמח מאוד לדבר איתך וליעץ לך.

קנינו עגלה, כיסא בטיחות ועוד... יש להם חברות טובות

ומקבלים הרבה שוברים

לק"י

ממש התלבטות קשה😅

מה נסגר איתי?....

כולל כיסא אוכל

הגיע מהר וטוב.

לק"י

אז ניסיתי להזמין שם עם קופונים של ביימי, והוא טוען שהם לא קיימים😳

והם עוד עם תוקף....

לק"י

מוזר שאין פירוט.

אני אנסה לחפור קצת.

לק"י

וגם באשמורת אפשר (בלי מבצעים). שמחה לראות שהם התקדמו קצת....

תודה לכולכן!

בעבר הייתי בטלזסטון - לתינוק לא צריך תהביא כולם, חוץ מבגדין ליציאה. אם את מתכננת לשאוב ויש לך חלקים של משאבה של בי"ח תביאי איתך. 

צריכה ואפילו יותר... מפנקים אותם בתינוקיה.... 

יש עריסות כמו בבית חולים.

ראיתי שם כאלו שהסתובבו עם התינוקות בדונה. האמת שלא הבנתי את העניין, הרבה יותר נוח לתינוק בעריסה.

לך תביאי ספרים ובגדים נוחים, פדים וכד' גם תביאי.

תהני מלא

מזל טוב והרבה נחת בבריאות ובשמחה

זה כמו בית מלון מפנק ברמות

תהני

מקופות חולים יש השתתפות לפי מה שהבנתי עד חודש או חודשיים, תלוי במסלול ובמספר לידה.

בבית ההחלמה הם מאפשרים תינוק בתינוקיה עד 6 שבועות.

יכול להיות שאפשר ביות מלא או משהו כזה... 

ואפילו יותר, אבל מ6 שבועות בלי שירותי תינוקיה.

עוד משהו שחשוב לדעת

מי שלוקחת חדר פרטי- אפשר להביא את הבעל ליום חול/שבת ואז החוויה מושלמת

ממליצה לחפש את האתר שלהם בגוגל ולהתקשר גם לטלפון כדי לשמוע פרטים.

סגרתי על משהו שעולה 750 ללילה ויש החזר של קופות חולים

במיוחד בשביל המנוחה

אני באופן אישי לא מצליחה להתאושש בלי זה אחרי הניתוחים קיסריים

זו הייתה הצלה בשבילי

והמחיר לדעתי מתחיל מ750 ויש לך השתתפות של הקופה

וחצי שעוסקת קיסרי חשוב ממש לדעת!!!! שאפשר לקבל בנפרד החזרים רק בגלל שעברת ניתוח ואשפוז של 5 ימים

שווה להישאר עוד יום בבית חולים בשביל זה

אני רק בקיסרי האחרון ניצלתי את זה כי הייתי 7 ימים מאושפזת בגלל סיבוך כלשהו

אבל בכללי זה 4 לילות אשפוז אחרי ניתוח,לפחות בבלינסון 

יש שם הכל.

את לא צריכה להביא בגדים או טיטולים, רק בגד אחד ליציאה ומוצץ.

המטפלות שם מקסימות ממש והרגשה של פינוק בלי סוף

תהני מלא !!!

וחיבוק. כי זה ממש לא נעים.

היא לא תדבר איתי,היא תגיד שאני לא מזמינה וכאילו מנצקת קשר

בזמן שזו היא עושה את זה

היא יודעת שחשוב לאמא שלי הקשרים המשפחתיים,יודעת איפה ללחוץ 

אז אולי הייתי כן מכבדת ואומרת לה שהגיסה מוזמנת לתאריך ספציפי (נניח ליל שבת הקרוב)

אם היא תבוא מצוין אם לא אז יצאת בסדר... אפשר גם להגיד שדווקא הזמנת אותה כמה פעמים ולפרט למה או מתי הזמנת אותה והיא אמרה שלא מתאים לה.

אבל לא כדאי לקחת ללב

אם היא פועלת בצורה מניפולטיבית זה בעיה שלה, לא שלך...

שאת כן מזמינה אותה, אם היא רוצה הדלת פתוחה.

את אלופה שאת מצליחה לא להיגרר אחרי המניפולציות שלה.

ככה צריך לעשות, להישאר יציבים ואיתנים ולא לרדת ולהיגרר אחרי ויכוחים ושטויות.

ואני חושבת שאת לא צריכה לקבל אותו.

תגידי לאמא שלך בענייניות ובנימוס שיש לגיסה את הטלפון שלך ואם חשוב לה משהו היא מוזמנת להתקשר ישירות, וזהו.

הייתי מסבירה לאמא את הרעין בכללי וממשיכה הלאה בלי להוציא מילה כלפי הגיסה.

פשוט שום מילה.

ככה היא תבין שאין לפעולות השפעה.

אם היא תחזור לאמא שהיא תענה לה שזה ביניכן.

וזהו 

שתתקשר או תשלח הודעה

בעלי טוען שהיא פשוט מנסה לסכסך

כי יודעת. כמה זה חשוב להורים שלי

לא בטוח שהיא יזמה והתקשרה לאמא שלך, ולא בטוח שבמיוחד בשביל זה.

אולי הם דיברו שיחה סתמית, ואמא שלך שאלה אותה אם ביקרה אצלכם לאחרונה, ולא היה לה מה לענות אז היא אמרה שאתן לא בקשר ולא הזמנת אותה. אולי כדי להתחמק אולי כדי לתת תירוץ.

ואמא שלך מיוזמתה, היות שזה חשוב לה, ואת גן הבת שלה שהיא מרגישה בנוח להעיר ולעורר, מיד פנתה אליך כדי לבדוק למה אתן לא בקשר.

בכל אופן גם לדעתי פשוט לעבור הלאה, לא לקחת ללב, ולא להתחיל עכשיו שיחות סביב זה.

סה"כ זכותה שלא יתחשק לה קשר צפוף כמו פעם, וזכותך שלא לכרוע ברך ולהתחנן אליה לקשר. העיקר שלא לשתף פעולה עם סכסוך ומריבה.

מה קורה בינכן

אם היא שואלת בכל זאת את יכולה להגיד לה

שתשאיר לכן לנהל את הקשר שלכן

שתשמור את זה לטיפולי-קטע הוא שזה קורה מלא ופשוט נשבר לי מזה

להסביר לאמא מה הסיפור, שתבין את הרקע וככה פחות יצער אותה.

לא חייב להגיד בצורה לא יפה אלא לומר- שאת דווקא כן הזמנת כמה פעמים והיא זאת שלא יכלה או לא רצתה.

ככה אמא תהיה רגועה וגם תקח את דברי הגיסה בפרופורציה

שכן כדאי לא להוציא את האמא מהתמונה.

את אמא שלך זה מפעיל וכואב לה הלב.

מגיע לה לדעת שהבת שלה מוכנה מהצד שלה לשמור על קשר פתוח ולא שומרת טינה.

לא יודעת אם כדאי להכניס לכל הפרטים

בסוף המטרה היא לא שהאמא תשפוט מי צודקת, אלא שתדע שאת מהצד שלך משאירה יד מושטת.

זה מה שמעניין את אמא שלך וכדאי להרגיע אותה שאכן כך.

בבגרותן הייתה איזושהי טינה,

הייתה כאמא מאוד מאוד מתוסכלת מגישה כזו.

אין בעיה שהפרטים יהיו בינהן

אבל בראיה לעתיד, הייתי רוצה לדעת ששתיהן מסוגלות להתנהל יחד בשלום ובכבוד (מבלי לתפוס צד)

קרע בין אחים זה הדבר אולי הכי כואב וקשה להורים לראות, מגיע להם לראות קצת נחת מהמשפחה שגידלו בעמל רב.

אבל בכל זאת אמא לא אמורה להתערב 

זה בדרך כלל רק מפריע

וזהו. מכאן ואילך זה של הגיסה בלבד...

אם אמא פונה אליך שוב אז תגידי שוב... אין מה להצטדק או משהו.

אני שונאת טלפון שבור. ממש אבל.
אני בנאדם מאוד ישיר
מתקשרת לגיסה ובארבע עיניים מפרטת לה את הצד שלי, בלי התנצלויות, עובדות בשטח!!
מיידעת אותה שהיא תמיד מוזמנת ושכך גם אמרת לאמא שלך.
כך ששני הצדדים ידעו שדיברת גם עם הצד השני, ללבן את הדברים.
ושלום

אני יותר ביישנית.

הסברתי היום לאמא שלי את עמדתי בנושא. מבחינתי הגיסה מוזמנת לפנות אליי.

אני את השתדלותי עושה מדי פעם

בעלי המצחיק אומר לי להזמין אותה למסעדה

אני מדי עצבנית על זה עכשיו בשביל לשלוח לה הודעה ליציאה

וגם בדוק שהיא תסרב כי זה קרה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה

אני אומרת - זה לא משנה, את/ה הולך לידי. למה? ככה. כי אמא אמרה. חוזרת על זה כמו מנטרה.. לרוב זה עוזר. לא תמיד.

אבל גם אצלי הם לפעמים עצמאיים מדי ולא מקשיבים.

אני כן משתדלת לא לצאת איתם כשלא פנויה להחזיק פיזית או אין לי כח לויכוחים. וגם מבהירה - אתה לא יכול לבוא איתי לסופר כי אתה בורח לי ואני לא רואה איפה אתה. למשל. אחרי תקופה נותנת עוד צאנס ואומרת שזה נסיון, אם הנסיון הצליח מאפשרת ואם לא אז לא. אבל באמת זה בעיה כי יש דברים שחייבים ללכת איתם

איך נזהרים?

האם להיזהר זה בהכרח לתת יד לעגלה (יכול להיות שכן...)

או שמספיק לתפוס מרחק מהכביש?

כמה רחוק מותר ללכת קדימה

ועל הכללים שקבעת- להתעקש

וכן. יכול להיות סיטואציה שבה את מבהירה שאם היא לא נזהרת (שומרת מרחק מהכביש) אז היא תצטרך לתת יד לעגלה

(אני נותנת להם סימנים לדוג- אם יש פס מרצפות מסוים שלא עוברים, או מרחק צעד מקצה האבן שפה)

אני פחות מתחברת לגישה שאומרים לא רק בשביל להראות סמכות

אם ללא יש סיבה שאפשר להסביר- עדיף

(כן יש סיטואציות קצה שאני אומרת -כי ככה אבא ואמא החליטו ושלא הכל הם צריכים לדעת)

אבל כשהיא עייפה(אחרי יום בגן) ובמצב רוח הספציפי היא פשוט לא מקשיבה, לא להסברים ולא לכללים של איך כן מותר לרוץ

וכרגע האופציות שלי זה או להשלים עם הריצה הלא בטיחותית שלה או לתפוס לה את היד בכוח שלא תרוץ (ואז בדרך כלל היא מתיישבת על הרצפה וצורחת ואני צריכה להתמודד גם עם לגרום לה להמשיך ללכת...)

לשבת לכמה דקות איפוס על ספסל, לשתות תה פושר, לאכול ביסקוויט.

להתחבק, לנשום קצת יחד.

ואז רק לחזור הביתה.

בימים חמים להביא לה שלוק/ מעדן קר.

דווקא כשעייפים או מוצפים אחרי המסגרת, הכי לא כדאי להתווכח/ לכפות עליה, אלא להכיל את הקושי ולהוביל אותה בסבלנות לצאת מההתהגות הזאת.

קחי לך כלל אחד.

תסבירי לה בערב/ בבוקר שבחזור מהגן היא תתן יד לעגלה,

והיא יכולה לדבר עם אמא על הגן או לשיר שירים. אפשר לדבר על זה שליד אמא בטוח ללכת ואין מכוניות שנוסעות מהר וכו'.

(ואם מתאים לך להוסיף שאחרי שהולכים ביחד עם אמא ונותנים יד לעגלה מקבלים במבה/קובית שוקולד/יצירה).

היא נתנה יד לעגלה דקה, את אומרת כל הכבוד ומתפעלת.

לפעמים ילדים נראים גדולים אבל אין להם באמת בשלות להבין מה הכוונה במסוכן, או מה בדיוק מצפים מהם.

ולכן בעיני נכון לומר מה כן עושים, לתת פידבק חיובי, ולדבר על הסכנות וכו בזמן אחר

להסביר לה היטב, אפשר ע''י סיפור, על חשיבות הזהירות בכביש/ חשיבות הקשבה לאמא/ כל ערך שאת רוצה להטמיע.

אצלנו אנחנו קוראים לזה "שיחה אישית" ואז הם גם מרגישים חשובים. אפשר על כוס שוקו עוגה..

ואחרי שברור שהיא מבינה (אני שואלת שאלות לוודא את זה, נותנת לה תיאור סיטואציה ומה עושים),

אז כשזה קורה בפועל, אני בעצם ''מזכירה'' מה צריך לעשות ולא צריכה להסביר/להטמיע/ להתחיל תהליך של ליבון הסיטואציה.

לרוב זה עובד. כולל כמובן פידבקים חיוביים על הקשב והציות.

בגיל הזה, אפשר מראש (ביציאה מהגן) להזכיר וגם לעשות מבצע נקודות/ פרסים על הביצוע..

בהצלחה

יורדים לגובה שלה.

יוצרים קשר עין, מגע, קשב וקשר.

מתחילים בהבעת אמפטיה- את רוצה להוביל/ להיות ראשונה/ עצמאית?

אני מבינה אותך.

אני גם אוהבת שאת מובילה.

ואת גם נזהרת. אני רואה שאת נזהרת.

את יודעת שגם אמא הרבה פעמים נזהרת ובכל זאת השוטר לא מרשה?

למשל אם יש רמזור אדום ואני יסע ממש ממש בזהירות, זה מותר? לא זה אסור.

זה ממש מעצבן שאסור למרות שנזהרים.

להציע אלטרניטיבה- את מעדיפה שנלך דרך הפארק ושם תוכלי להוביל?

או לפחות להבהיר מתי כן ולא רק מתי לא.

כשנגיע לשער של הבית של סבתא, את תיכנסי ראשונה לבד לבד כי את כזאת גדולה!!

אם את רואה שזה גבול שמהווה קושי פעם אחרי פעם,

כדאי לחפש פתרון יצירתי.

למשל שהיא תסחוב עגלה, נניח.

אם צריך פתרון מיידי אפשר להציע לה לקחת חיפושית/ חילזון ואז היא תהיה עסוקה במשהו אחר ולא בלהתרחק.

או לחפש אוצרות בצד של המדרכה שרחוק מהכביש.

או ללכת על חומה נמוכה/ גדר.

ובכללי, זה גיל שמתחילים לפתח מסוגלות ועצמאות, אז עם כל האתגר זה דבר מבורך ואנחנו רוצים לעודד את העצמאות.

אז תנסי בתחומים שהם לא מסוכנים לעודד ולשבח ולתת לה להתנסות ולחוש סיפוק.

היא קצת פחות תחפש את זה דווקא במקומות שאסור.

לא רואה מה הבעיה לתפוס אותה ביד כדי שלא תתרחק.

כשהולכים ברחוב נותנים יד לאמא. נקודה. בגיל 4 זה לגמרי מתבקש. ואז כשעוברים בפארק / טיילת ואפשר להתרחק, זה מיווחד כי רק כאן אפשר ללכת בלי לתת יד לאמא.

אני הרבה יותר מאמינה במעשים מאשר בדיבורים. היא באמת לא מבינה מה הבעיה כשהיא נזהרת חח

לא כתבת עוד סיטואציות, אבל אני לגמרי מאמינה במעשים. לא לתת לה ניסוי ותהיה מה מותר ומה אסור, אלא מהתחלה להוביל אל הסיטואציה כך שתהיה בגבולות האפשרי והמותר.

במקום לומר לא ואסור, עדיף לנסח כלל בלשון חיובית ובלשון של 'עושים'. ואם הכלל הוא משפט קצר וברור שמנוסח כך, קל לחזור עליו בלי להכניס אמוציות וכעס.

למשל אם היא מוציאה משחק לפני שאספה. לוקחים את המשחק - לרגע, לא צריך בכוח... אני שומרת לנו אותו רגע על השולחן, כי 'אוספים לפני שמוציאים משחק חדש', ופשוט יורדת יחד לרצפה לאסוף: הנה תוך רגע אנחנו מצליחות לאסוף ואפשר להוציא משחק חדש.

כמובן שהיא גדלה ועצמאית. 4 זה גיל העצמאות השני. בהצלחה לנו. לכן חשוב למצוא איפה אפשר לאפשר לה בחירה הובלה ועצמאות. אבל במה שלא מתאים לגילה, אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות ממש כמו בגיל שנתיים.

זה

א. לפני שיוצאים מהבית, להזכיר כללים וכו'. תוך כדי האירוע יותר קשה להגיב .

ב.אם  כבר קרה המקרה, לרדת ממש לגובה העיניים של הילדה, להסתכל לה בעיניים ולהגיד לאט, ברור ובטוח.

"אני לא מרשה ללכת קרוב לכביש, את הולכת רק בצד ימין שלי כי זה מסוכן. את הבנת?" מחכה לתגובה בפה שהיא עונה כן. ותוך כדי את תופסת לה את היד, לא בכח, אלא לשדר איזה שליטה, שאת החליטה ושלא תתבלבל מי מחליט על מי 😅

גם לי יש בגיל הזה ולפעמים הוא חוזר מהגן

עצבנייי

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

עכשיו פשוט לא חורף😅

זה תלוי גם כמה מחממים את הבית.

אני שמה גרביון מתחת לבייביגרו עם חולצה אחת וזהו-אבל זה בשיא החורף

עכשיו חופשי חולצה אחת ובייביגרו

לק"י

ובימים החמים יותר גם לובש קצר או רק בגד גוף.

אבל הוא כבר מזמן לא בן שבועיים....

הבת שלי נולדה בסתיו, אבל זאת גם עונה הפכפכה כזאת אבל בגלל שנולדה פחות מ3ק"ג כן הנחו אותנו להלביש 2 שכבות גם בפלג גוף עליון וגם פלג גוף תחתון.

האח טוב באמת להרגיש את התינוק כמו שאמרו, לי אמרו בעורף או בבטן/גב ולא כפות ידיים או רגליים כי הם תמיד יהיו יותר קרות 

שנולד הרבה פחות מ1 ק"ג וההנחיה הייתה דומה לתינוק רגיל

בשחרור. שזה היה סביב ה3 ק"ג

אבל ממליצה לך גם להרגיש אותו... אל המגע של העור לא מזיע ונעים,סימן שזה טוב. אם מזיע אז לקלף שכבה

גם כשקר בחוץ להלביש בלי עוד מכנסיים? כי אצלנו ממש ירד גשם באמצע שבוע

לק"י

אם ממש קר, אפשר עוד מכנסיים.

אבל נראה לי שכבר לא כזה קר המקומות. ובגיל הזה הם גם מכוסים בשמיכה רוב הזמן.

רוצה להגיב למשפטי הסיום שלך...

חיבוק גדול!!

עם האימהות נולדים חרדות, פחדים ורגשות אשמה,

משהו מטורף שלא מתכוננים אליו לפני.

זה נורמלי,

כדאי לנשום

להירגע

חלקים מזה משתפרים עם הזמן..

תמיד יש ממה לדאוג,

ותמיד לאנשים יש מה להגיד ולהוסיף לך תסביכים,

זה בסדר,

זה קורה לכולן בגדול,

ואת לא הראשונה שמתמודדת עם הקושי (איזה שלא יהיה כרגע).

דברים עוברים, משתפרים, גם את.

מעולה לשאול בפורום

נהדר לפרוק לחברה או מישהי שאת סומכת עליה

קחי מלא אוויר וחיבוקים לתחילת המסע המשוגע הזה.

שלי בן ארבעה חודשים ושבוע שעבר בימים הרותחים היה פעם ראשונה שהלבשתי לו רק שכבה אחת. עכשיו חזרתי שוב לשתי שכבות דקות כמו שכתבת שאת מלבישה. אנחנו לא גרים בקום קפוא אבל הימים עכשיו קרירים נעימים. בחמישי שישי היה פה לוהט. בקיצור, כל יום משהו אחר, תלוי בטמפרטורה אצלכם.

שלך פצפון ולא זז הרבה אז את יכולה להלביש דק ולשחק עם שמיכות לפי הצורך, שמיכה צמרירית או דקה או כלום לפי התחושה כרגע.

לגבי צינון, זה כנראה איזה וירוס אבל אם אין חום לא הייתי דואגת, מה שכן זה יכול להיות סיוט ולהפריע לו לישון ולינוק. אפשר להשפריץ לו לאף מי מלח (בריכוז ספציפי, אפשר לקנות בבית מרקחת שפריצר קטן מיועד לתינוקות) וזה קצת משחרר. אם הוא ממש נושם בכבדות אפשר גם לשים משהו מתחת המזרון שלו להגביה את הראש (אני שמתי קלסר עבה) או לשים אותו בסלקל (לא מומלץ יותר מ45 דקות ברצף)

בהצלחה יקירה!

מצטרפת לתחושות האלה, זוכרת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהוא היה עובר ודאג לגדול ולהתפתח בעצמו בלי שאני הייתי צריכה להיות אקטיבית בנושא

לגבי בגדים עד כמה שזכור לי מוסיפים עוד שכבה על מה שאנחנו לובשים, אז מניחה שדק ארוך וגופיה.

כמובן תלוי אם יש מזגן/חם יותר/קר יותר אצליכם.

לגבי הצינון אצלי כולם היו מצוננים בגיל הזה, וזה עבר בשלום ב"ה.. את יכולה להשפריץ לו מי מלח לתוך האף כדי להקל עליו, וכמובן תעקבי אם הוא לא משתעל מדי או מעלה חום, ואז צריך רופא

כשחם זה פחות רלוונטי. צריך לחשוב כמה בגדים היינו רוצים ללבוש אילולא מגבלת הצניעות/ המוסכמות בעולם, ואז להלביש שכבה יותר😂😂

ל5 חדרים + דירת גן ממש לא..

אולי אולי אחיסמך תבדקי

איך יודעים איזה מידה להזמין?

לא צריך ללכת למדוד?

אבל יש לי בת אז אני רוצה את הורודות

זה כבר 49

אולי נעליים שנתקעו להם.

לפי המחיר שמזינים, ביחס למחיר המקורי.

לדעתי טעות במחיר השחורות ושווה לנצל מהר מהר