כמו יומן כזה..לא של לוח שנה

מנורה עם תמונות (:
סידור עם השם .
מכתב-זה הכי משמעותי .
אלבום תמונות קטן .

היה סידור קטן פשוט, היא הביאה לכולנו ואני לא חושבת שהיה מלא תקציב, רק שלכל אחת היה עם שם

אבל אם זה לתלמידים המתוקים שלך אני לא בטוחה שזה מתאים כי הם קטנים

אם כי הם מאוד מאוד אוהבים להתפלל ומבקשים ממני תפילה כל בוקר (מבטיחה שלא אמרתי מילה בנושא, זה הם רצו לבד!)

עזרתם לי מאוד

 

 

יש לי שאלה נוספת, מישהו יודע היכן ניתן להשיג צמידי סיליקון ללא כיתוב? לא עוד לא הסתדרתי עם זה.. 

זה למטרה חשובה.. אולי מפה תצמח הישועה?

 

 

שאני רואה את השאלה הזו ואולי אשקול לייצר בשבילך כאלה בעצמי

כל הכבוד על ההתמדה

צחקתי 🙈

מהספר 'מתקן החלומות'...


(3001... אוף... פספסתי...)

(צעיר..)

רעיי בני הכפר, שכניי, ידידי, תוכלו לתקן חלומות בלעדי. זה אפילו מומלץ וכדאי. זה לא האבקה או מכון מפואר. החיוך המבט-זה העיקר. ותשומת הלב ויחס מעט, אהבת הזולת, הליטוף המבט. אם בזה תשתמשו בטוב טעם ודעת. חלום רע לא יבוא, לא דרקון ומרשעת. אם תראו את הכל בפשטות וביושר, תתקנו לעצמכם כל חלום באושר. על כן כעת תסתדרו בעצמכם. ומי ייתן ויתגשמו כל חלומותיכם!
(אורי אורבך, מתקן החלומות)

אורי אורבך אדיר.

ופחות השקעה וכאב ראש יואו

עצוב אבל מצחיק. ויפה שאת צוחקת על זה

בס"ד

 

|מנחש מה היה כתוב שם||על הצד שצודק ממש מצטרף לכל מילה של ימ"ל|

אבל לא כי זה משהו מיוחד אלא בגלל הנותן, נראה לי שזה העיקר במתנה כזו.

ז"א דף יפה שעליו כל אחת מהצוות רשמה משהו עלי ולהמשך בדרך.

קופסא ובתוכו מכתב על אמונה וכמה חיזוקים,
מהמנהלת,
וואו כיתה ט׳

ומראה קטנה שמראה לך את עצמך,ובתוך המראה יש את השם עם מה אומר השם על האדם ביחד עם מכתב מהמדריכה

בהצלחה!

אני רוצה לספר לכם סיפור, נא לא לצחוק! 
על אדם, גנן שגר אי- שם רחוק.
כבר מגיל צעיר טיפל בגינה, ועבר איתה את חייו בכל עונה ועונה.
בחורף, כשפרחו וצמחו לתפארת והדר, ובקיץ כשבניהם צמחו קוצים ודרדר.
אך הוא, עם כל הירידות והעליות תמיד נשאר נאמן, וטיפל במסירות ודאגה בכל שתיל קטן.
כך חלפו הימים, לרגע לא הרגיש שיגרה, טיפל בכל פעם בבעיה אחרת שנוצרה.

חברנו הגנן לא טיפל רק בתהליך הגדילה,היתה בו גם תפילה, 
שתתגשם המשאלה,
ואם תשאלו איזו משאלה כבר אפשר לבקש מכמה פרחים שכבר יש..
אז תדעו שזה לא פשוט ולגנן היה קשה,
הוא לא ידע איך לעשות זאת, הוא פשוט רצה ש-
שיפסיקו להתחרות אחד בשני כי את כולם הוא אוהב, ל
א אכפת לו מי יותר יפה, לזה הוא לא שם לב!
הוא ביקש שימשיכו לגדול כגינה אחת גדולה ושלמה 
ושאף פרח לא יתפאר על כך שהוא רב קומה.

לא כך רצה לראות את הגינה, כאב לו לראות את אוהביו שומרים טינה.
התפלל שאהבתו אליהם תתחלק בניהם ושידעו להעניקה בין חבריהם.
ןכך ניסה והשתדל להעביר זאת לפרחיו והם אהבוהו אך קשה היה להם ללכת בדרכיו.
הם המשיכו בשלהם, באותה תחרות, אך הוא שם לב שחלה השתנות.
והוא, הגנן שכ"כ אהב וחיבב למד מהם המון, וכמוהם פַרח וליבב.
הם לימדו אותו לצמוח, לצחוק ולאהוב, לתת, להעניק ולעיתים אף לכאוב.
ויום אחד, אחרי שנים רבות, חש הגנן צורך להשתנות. הוא הרגיש שהפרחים שלו, 
השתילים השתנו וגדלו, את ילדותם משילים.

והוא אשר כ"כ אהב אותם ידע שצריך גנן חדש, לטובתם.
גנן אחר, שאת הגינה ירענן, שיֵלַמֶד לגדול, ושאת ליבו יתן...
הוא אסף אותם בידיו העיפות ורצה לומר- אך החל לבכות, 
ובבכי הזה- מלא צער,פרידה וכאב, ידעו הפרחים מה בליבו, ידעו היטב.
וכל דמעה כזו, חמה ורטובה, נשארה על כל פרח, והעבירה את האהבה. 
ובכך גם נשארה אותה המשאלה- שלא יהיו פרחים, אלא גינה אחת גדולה!!!
ובאושר רב אמר בליבו את זו-אשרַי שזכיתי לגינה כזו!!!

על גנן צעיר הוטלה משימה, לשתול קבוצה של זרעים בגינה, להשקותם ולטפחם בגן כדי שיהיו פרחים עם הזמן.

בתחילת העבודה בימים הראשונים היו בלב הגנן חלומות גדולים. להפוך את הזרעים ללא כל בעיה לערוגת פרחים יפהפיה.

הגנן היה מוכן לתת את כל כולו ורק בשביל הפרחים שלו. הוא רצה להחדיר בכל פרח ערכים על מנת שיחיה בשלום עם שאר הפרחים.

אך למרות שהיו לו כ"כ הרבה תוכניות- צצו פה ושם בעיות.

הגנן אהב להיות במחיצתם לכאוב בכאבם ולשמוח בשמחתם, הוא נהנה להקשיב לסיפוריהם הקולחים ולעודד אותם כשהיו עצובים.

ולמרות שלפעמים הם הפריעו לו בעבודתו הוא אהב אותם והם אהבו אותו.

הוא אהב לראות, איך שלכל אחד יש צבע משלו וריח מיוחד ולמרות שכל פרח נראה אחרת ביחד- הם ערוגה נהדרת.

ואז- לאחר פרק זמן שהיו איתו, הרגיש הגנן שהסתיים תפקידו.

אך איך אפשר פתאום להגיד לפרחים שהוא כ"כ אוהב- "זהו-אני עוזב"? איך אפשר להגיד שלום?

אמר הגנן: "לא שלום, אלא להתראות אני אומר, כי אתכם, פרחים שלי, אני מבטיח לשוב לבקר..."

במהלך ההפלגה הגענו לאי בודד. 
הספינה מורידה עוגן וכאן גם רב המלחים יורד. 
זה היה מסע מפרך וקשה 
שהתחיל די מזמן, עוד מעבר לים הזה. 
הוא עומד על היבשה ומביט בספינה ובמלחיו 
ודמעות זולגות מעיניו, הפרדה קשה עליו. 
הן כבר התרגל לאחוז בהגה הספינה ולעבוד עם המלחים 
הוא עומד על היבשה ונזכר בימים הראשונים 
איך התחיל בשיפוץ הספינה ובליכוד המלחים 
הוא צפה בבניה ובשיפוץ 
וראה איך עוד מעט ותוכל הספינה לזוז, ויצאנו לים... 
ותוך כדי עוברו בנהרות ותוך כדי עבור השבועות 
שם ליבו לכך שהמלחים משתנים לנגד עיניו 
ובסערות, בלילות הטרופים הוא כבר לא צריך לצעוק, המלחים מבינים, 

אני אחרי פרוייקט שכבתי גדול (הכתרה)

הבאתי לחניכות שלי- לכל אחת דג בתוך אקווריום (קופסא פלסטיק קטנה) עם כמה אבנים צבעוניות

וכתבתי להן "אין מילים..."

זה יצא מדהים ןעלה בערך 6-7 ש"ח לכל אחת..

ולא מדבר אז אין מילים כזה...

אשכרה.