רבנו מספר על בן של רב, שהיה לומד תורה ומקיים מצוות,
אבל הייתה לו השתוקקות לעבודת ה' עליונה יותר, של התחדשות והתלהבות.
אמרו לו ללכת לרב אחד, שההתקשרות אליו מעניקה מענה לכך.
ואביו ניסה להניאו מזה, ואמר לו שאם יהיו שיבושים בדרך-
סימן הוא שהנסיעה איננה רצויה.
ונשבר אופן העגלה, ונתקעו בגשר, וחזרו לבסוף.
בסוף הבחור נפטר, והשטן אמר לאבא-
שהוא זה שמנע את החיבור עם הרב הגדול ההוא, כי אם היו נפגשים,
היה נעשה אור הלבנה- של התלמיד,
כאור החמה- של הרב ,
והיה בא המשיח.
הרב ארז מבאר בחוברת "מסע", שבחיים יש מניעות,
אבל אסור לתת להם למנוע אותנו מעבודת ה'!
רק מה, במקרה שעבודה מאומצת וגדולה- נמחקת למישהו...
הוא מרגיש:"וידום אהרון". רוצה לאסוף כוחות ולגשת לעניין אחרי זמן
שה""הריסות"" בלב נבנות מחדש...