את בהריון. זה הכל. גם אני בחודש תשיעי רוצה לצרוח על כולם כל הזמן. (ולצערי גם עושה את זה לפעמים)

זה עובר....

טוב שיש את מי להאשים: ההורמונים.

השינוי ההורמונלי בהריון הוא הדרגתי ולכן פחות מרגישים אותו- אבל הוא לגמרי קיים. (לא כמו אחרי לידה- שאז יש שינוי הורמונלי פתאומי).

אל תייסרי את עצמך וגם אל תצפי מעצמך להיות מושלמת.

תנסי לחשוב מה הזמנים או המצבים שהכי גורמים לך לעצבים ותחשבי איך את מפחיתה אותם. 

ואל תדאגי- אחרי הלידה יהיה לך יותר קל בע"ה.

לא ששניים זה קל , אבל אחרי ההתאוששות מהלידה את תהיי נורמלית יותר. וממילא יהיה לך כוח וסבלנות לךהתמודד עם מה שצריך.

ובינתיים- קחי נשימה עמוקה, אולי תנסי להסתכל על זה קצת בהומור, ותזכרי שזה יעבור.

בהצלחה!!

אחרי שירגעו ההורמונים מהלידה 

אז אל תיבהלי גם מזה.. לאט לאט חוזרים הכוחות והמצב משתפר. תכנני לקחת נערה שתצא עם הקטנטנים לפעמים כדי שתנוחי כראוי ובכלל- שמרי על עצמך כי זה יתן לך כוחות למשפחתך.  וזכרי שאת נורמלית לגמרייי

לפני שהגעתי לפיסקה האחרונה כבר רציתי לשאול אותך אם יש סיכוי שאת בהריון....

הריון הוא מתיש ודורש המון כוחות שאין. פשוט אין.

האוכל לא מסודר ועושה בחילות, העייפות גוברת ועוד שלל תסמינים כאלו ואחרים שמשתנים מאישה לאישה גורמים לכך שלא תהיי במיטבך...

אז הכי "קל" לייעץ לך לנוח יותר או לאכול טוב יותר, אבל זה לא תמיד עובד...

אז כדאי לקחת דברים בפרופורציה ולדעת שעוד חודש הדברים יראו אחרת לגמרי...

נוסף על כל אלו יש הורמונים שגורמים ליותר ייסורי מצפון ולבכי בלתי נשלט...

תוסיפי לזה את החששות לקראת הלידה ואחרי הלידה "איך אסתדר עם שניים" וקיבלת פצצה מתקתקת...

נכון, קשה עכשיו. מאוד.

תנוחי כמה שאת רק יכולה.

תנשמי עמוק ותאמיני בעצמך- זה רק זמני, זה יעבור.

השתדלי להיעזר כמה שיותר- מישהיא שתנקה/ תקפל/תכבס/תשטוף כלים וכדו'.

לקנות אוכל לשבת- להקל עלייך כמה שיותר- לפרק את התפקידים שלך בבית לגורמים ולהשתדל לתת לאחרים כמה שאפשר מהתפקידים האלו לחודש הקרוב עד לפחות לחודשיים אחר הלידה.

לגביי החששות מאיך להסתדר עם שניים- אני זוכרת גם את עצמי עם אותן חששות בדיוק.

אני זוכרת שאחרי הלידה השניה היה לי ממש פיזית קשה לנשום, ועשו לי מלא בדיקות ולא מצאו כלום, עד שאחותי טענה באוזניי שאצלנו במשפחה קושי בנשימה מבטא קושי נפשי...

ואז נפל לי האסימון...אני מפחדת להישאר לבד עם שני הילדים כי אני לא יודעת איך אסתדר?

אז גיבשתי תוכנית בראש שהרגיעה אותי- תזמנתי את ההנקות, הכנתי דברים מראש לגדולה, החל מאוכל וכלה בפעילויות וכדו'.

תזמנתי את היום שלי כדי שארגיש יותר בטוחה, רגועה ושולטת.

אצלי זה עבד ב"ה...וקשיי הנשימה נעלמו כלא היו...

ואני יכולה לספר לך שבכל הריון יש חוסר הבנה של איך יהיה? ואיך אחרים עושים זאת?

ובסוף תמצאי את התשובה בתוכך, כמו שאת מתמודדת עם כל קושי בחיים, גם כאן, כשתגיעי לגשר תעברי אותו, גם אם הוא נראה ממש גבוה...

ב"הצלחה ולידה קלה ובריאה!

יקרה, מה את מכה את עצמך? העצבנות שלך טבעית, ולפחות טבעית לך.

אני תוהה איך  הגעת לכך שאת יולדת במירווח כה קטן בין שניהם. בד"כ נשים עושות הכל כדי להתאים לעצמן את מספר הלידות ואת המרווח ביניהן.

יש לך בנזוג. תפקידו עכשיו להקל מעלייך את העומס, להשקיט את עצבנותך, לתת לך את כל החיבה והחמימות שאשה בהריון (ועוד עם תינוק קטן שנולד לא מזמן) זקוקה להם. תפקידו להיות לא רק אבא מסור ומשקיע אלא בנזוג מסור ומשקיע.

והייתי אומרת גם: צאי לך מדי פעם לפארק, לגינה ציבורית, להתאוורר. להתרחק מהבכיות של התינוק, מכל הסיטואציה. השאירי את התינוק לבנזוגך (אם "הסתדרתם" כך שהוא כל הזמן בעבודה, וזה "סידור" גרוע לכל הדיעות, לזוגיות ולהורות, אנא מיצאי מטפלת!!!)

מאיפה הגעת למסקנה שההפרש בין הילדים יהיה קטן כ"כ?? היא לא ציינה את גילו של הילד הנוכחי...

וגם אם כן - זה חכם לומר לאישה שכבר עוד רגע יולדת: "למה לא תכננת נכון את המרווחים"??

וכן, תופתעי לשמוע - יש נשים שמשאירות מקום גם לקב"ה שיתכנן בעבורן את המרווחים האידאלים בין הילדים שלהן...

בשאר הדברים שכתבת יש עצות חכמות.

כפי שכתבתי, כדאי לך לצאת להתאוורר בגינה ציבורית גדולה. אולי בשפת הים. (בכסא נוח טוב, או אח"כ גם בבית קפה על החוף!!). כדאי לשוחח עם חברות טובות (מקווה שיש לך). תוכלי קצת "לקטר", ולמצוא כתף .

אמא שלך אוהבת אותך? סבלנית? אם היא כזו - דברי איתה. אפילו בסלולרי, כשאת בגינה הציבורית.

סליחה, אומרים שלתת עצות זה הכי קל. אבל: הנקודה היא שאת זקוקה למשהו שיקל עלייך את הלחץ  הפנימי שלך.....

בסיכום מקווה שעזרתי קצת.

עצה שלי- תשתדלי לא לנקות לפני שהוא אוכל, ובכללי- לנסות ליצור מצב כמה שיותר אופטימלי לרגיעה... 

כלומר- לנסות ליצור מציאות של כמה שפחות דברים שיעצבנו אותך.

מעצבן ומרגיז שהוא זורק אוכל? שיהיה רק כשהרצפה עדיין לא שטופה, שיאכל רק במקום X ששם יותר קל לנקות.

(אם יש לך כסא אוכל לתינוק שמתחבר לכסא הגדול או כסא שאפשר להוריד לו את המגש ולהצמיד לשולחן אוכל שלכם, זה יהיה הרבה יותר קל! ככה כל הלכלוך והבלאגן הם על השולחן ובסוף רק מעבירים סמרטוט... )

בכלל תקחי בחשבון שהוא עדיין קטן ולא כ"כ מבין , במיוחד לא מבין את המילה 'לא', לא יעזור כמה שתגידי. אולי זה יעזור לך שפחות תקחי קשה מה שהוא עושה.

שלי בגיל הזה היה רץ לכביש כל הזמן, ולא היה מבין מה אני רוצה ממנו... רק בסביבות גיל שנתיים וקצת הם מבינים שאסור זה אומר לא לעשות את זה... אם כי הם עדיין פה ושם מנסים וצריך לשנן שוב ושוב.

לנסות להרפות. לדרוש מעצמך פחות.

לזכור שעם הזמן יהיה יותר קל.

ממני - עם שניים צפופים הרבה יותר.. בהתחלה היה מתיש מאאאד והיום - רק לראות איך הם חברים - פשוט להתמוגג מנחת!

שימי לב - בכוונה אמרתי מתיש ולא קשה - כי זה מעייף ומשמח וקשה ומרחיב את הלב בו זמנית, הכל בערבוביה אחת גדולה ושמחה ומעייפת

מה שמאד עזר לי אז - ללמוד לעצום עיניים, לא לראות את כל מה שאין לי מצב לטפל בו באותו זמן...

מוותרים על אמא לטובת המתנה הזו

זה הזכרונות שלי

ו..סליחה

זה פשוט נגע לי גם..

ואני הבכורה ויש אחרי שנה וחודשיים

ואחריו בשנה וחודש עוד אחת(לא מתוכננת)שזה עוד נושא בפני עצמו

וכל הכבוד לאמא שלי היתה לוקחת אותי

לבדיקות ראיה וקונה לי ממתק

והיא מאוד השתדלה לכל אחד היה מגירה ופרטיות

היא השתדלה לתת גם חדר לבד

(ואל תדאגי גם על זה היה תלונות)

היה באמת קשה לי להיות הילדה הורית.

אבל זה גם סוג של אופי וגם בגלל הנסיבות הספציפיות שלנו..

אני בכורה ויש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וזה נורא כייף!

אנחנו חברות מאוד טובות מאז ומתמיד.

וגם לי יש 2 בנות בהפרש של שנה- וזאת מתנה!
גם להן

וגם לי (יש להן תעסוקה שוטפת אחת מהשנייה)

אבל ראיתי גם משפחות אחרות שזה לא ככה.

יש לי 2 בנות דודה בהפרש של שנה וכמה חודשים והן לא קשורות בכלל אחת לשנייה...

הבת שלי בגיל של קריזות כאלו (גם בהשפעת אח קטן)...

צורחת סתאאאאם

בוכה בסירנה סתאאאאם

והמקום בו היא הכי אוהבת לעשות את זה - זה באמבטיה (שנתפדח מהשכנים) - צורחת בהיסטריה - "די, המים רותחיייייים-סירנה" או "אני לא יכולה לסבוווולללל-סירנה" או בציחצוח שיניים "נשברות לי השיניים, אח איזה כאבים" (המים נעימים, אני ובעלי מסבנים ומצחצחים סופר בעדינות ושללנו גם תחושתיות יתר)

בקריזה הראשונה-שניה-שלישית ובד"כ גם ברביעית שלה -אני מתפקדת כמבוגר האחראי

מנסה להשתמש במשפט שהגננת שלה משתמשת בו בגן (לילדות אחרות, שם הבת שלי שיה תמימה, רק בבית ההצגות) 'לא צועקים, רק מדברים יפה בפה' (בקצב כזה...)

בקריזות הבאות - פיתחתי לי טקטיקה - אני מתחילה להתלונן ולהתבכיין- אוף אוף אוף, די, ומתלוננת כבר כואבות לי האוזניים וגם הראש ויש לי עוד המון עבודה לאסוף ת'צעצועים (שהיא סירבה לאסוף קודם) ומחר אקבע לי תור לבדיקת אף אוזן גרון ואז - באורח פלא היא נהיית בשקט - "אמא, אבל אמהות לא בוכות, זה תפקיד רק של ילדות" (אה, הבנתם, היא רק ממלאת תפקיד...)

לא יודעת אם זה חינוכי - אבל בא לי להקליט את זה, זה נשמע כמו קטע פלייבק

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

איך משיגים את הסידור?

סידור תהילת נשים

טלפון לבירורים: 0502802092

ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה

אבל בסוף המעצור האמיתי

הוא זה

שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת

לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים

עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי

קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''

אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר

ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..

אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי

וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד

לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי

ואני לא ה

בעשיה כל הזמן

אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור

בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד

אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים

ונכון זה גם הילדים

אבל בעיקר משהו בי שלא מונח

אומרת תמיד ברכות השחר

ולתקופות מתפללת בשבת

וברכת המזון משתדלת לזכור

לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת

ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום

אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה

ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו

קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה

רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם

טוב אז כבר לא נברך

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

אלא אם כן את הולכת למשהו ממשלתי כמו תעשייה בטחונית וכד'

בקשר למקומות חרדיים לא ניסיתי אבל לדעתי זה דווקא המקומות שתהיה הכי פחות גמישות. כולן יוצאות לחופשות לידה, כולן יש להן ילדים, כולן רוצות חופש לפני חגים או בחופשות ביס וכו' לא תהיי יוצאת דופן בסטטוס שלך

יש הרבה מקומות כאלו שמתחשבים בהן להגיע ולצאת מוקדם. 
 

אבל השכר משמעותית נמוך יותר בכמה אלפי שקלים משאר האנשים באותה המשרה. 

עובדת בחברה ציבורית, 8 שעות תקן

יומיים בשבוע היברידי.

בימים שכן נוסעת, שעות הנסיעה נחשבות לשעות עבודה. אני מרוצה מההסכם.

אני בטוחה שהייתי יכולה לעשות יותר בחוץ, לי זה מספיק לשלב הזה בחיים. בעז''ה שתמיד תהיה ברכה.