את בהריון. זה הכל. גם אני בחודש תשיעי רוצה לצרוח על כולם כל הזמן. (ולצערי גם עושה את זה לפעמים)

זה עובר....

טוב שיש את מי להאשים: ההורמונים.

השינוי ההורמונלי בהריון הוא הדרגתי ולכן פחות מרגישים אותו- אבל הוא לגמרי קיים. (לא כמו אחרי לידה- שאז יש שינוי הורמונלי פתאומי).

אל תייסרי את עצמך וגם אל תצפי מעצמך להיות מושלמת.

תנסי לחשוב מה הזמנים או המצבים שהכי גורמים לך לעצבים ותחשבי איך את מפחיתה אותם. 

ואל תדאגי- אחרי הלידה יהיה לך יותר קל בע"ה.

לא ששניים זה קל , אבל אחרי ההתאוששות מהלידה את תהיי נורמלית יותר. וממילא יהיה לך כוח וסבלנות לךהתמודד עם מה שצריך.

ובינתיים- קחי נשימה עמוקה, אולי תנסי להסתכל על זה קצת בהומור, ותזכרי שזה יעבור.

בהצלחה!!

אז אל תיבהלי גם מזה.. לאט לאט חוזרים הכוחות והמצב משתפר. תכנני לקחת נערה שתצא עם הקטנטנים לפעמים כדי שתנוחי כראוי ובכלל- שמרי על עצמך כי זה יתן לך כוחות למשפחתך.  וזכרי שאת נורמלית לגמרייי

לפני שהגעתי לפיסקה האחרונה כבר רציתי לשאול אותך אם יש סיכוי שאת בהריון....

הריון הוא מתיש ודורש המון כוחות שאין. פשוט אין.

האוכל לא מסודר ועושה בחילות, העייפות גוברת ועוד שלל תסמינים כאלו ואחרים שמשתנים מאישה לאישה גורמים לכך שלא תהיי במיטבך...

אז הכי "קל" לייעץ לך לנוח יותר או לאכול טוב יותר, אבל זה לא תמיד עובד...

אז כדאי לקחת דברים בפרופורציה ולדעת שעוד חודש הדברים יראו אחרת לגמרי...

נוסף על כל אלו יש הורמונים שגורמים ליותר ייסורי מצפון ולבכי בלתי נשלט...

תוסיפי לזה את החששות לקראת הלידה ואחרי הלידה "איך אסתדר עם שניים" וקיבלת פצצה מתקתקת...

נכון, קשה עכשיו. מאוד.

תנוחי כמה שאת רק יכולה.

תנשמי עמוק ותאמיני בעצמך- זה רק זמני, זה יעבור.

השתדלי להיעזר כמה שיותר- מישהיא שתנקה/ תקפל/תכבס/תשטוף כלים וכדו'.

לקנות אוכל לשבת- להקל עלייך כמה שיותר- לפרק את התפקידים שלך בבית לגורמים ולהשתדל לתת לאחרים כמה שאפשר מהתפקידים האלו לחודש הקרוב עד לפחות לחודשיים אחר הלידה.

לגביי החששות מאיך להסתדר עם שניים- אני זוכרת גם את עצמי עם אותן חששות בדיוק.

אני זוכרת שאחרי הלידה השניה היה לי ממש פיזית קשה לנשום, ועשו לי מלא בדיקות ולא מצאו כלום, עד שאחותי טענה באוזניי שאצלנו במשפחה קושי בנשימה מבטא קושי נפשי...

ואז נפל לי האסימון...אני מפחדת להישאר לבד עם שני הילדים כי אני לא יודעת איך אסתדר?

אז גיבשתי תוכנית בראש שהרגיעה אותי- תזמנתי את ההנקות, הכנתי דברים מראש לגדולה, החל מאוכל וכלה בפעילויות וכדו'.

תזמנתי את היום שלי כדי שארגיש יותר בטוחה, רגועה ושולטת.

אצלי זה עבד ב"ה...וקשיי הנשימה נעלמו כלא היו...

ואני יכולה לספר לך שבכל הריון יש חוסר הבנה של איך יהיה? ואיך אחרים עושים זאת?

ובסוף תמצאי את התשובה בתוכך, כמו שאת מתמודדת עם כל קושי בחיים, גם כאן, כשתגיעי לגשר תעברי אותו, גם אם הוא נראה ממש גבוה...

ב"הצלחה ולידה קלה ובריאה!

יקרה, מה את מכה את עצמך? העצבנות שלך טבעית, ולפחות טבעית לך.

אני תוהה איך  הגעת לכך שאת יולדת במירווח כה קטן בין שניהם. בד"כ נשים עושות הכל כדי להתאים לעצמן את מספר הלידות ואת המרווח ביניהן.

יש לך בנזוג. תפקידו עכשיו להקל מעלייך את העומס, להשקיט את עצבנותך, לתת לך את כל החיבה והחמימות שאשה בהריון (ועוד עם תינוק קטן שנולד לא מזמן) זקוקה להם. תפקידו להיות לא רק אבא מסור ומשקיע אלא בנזוג מסור ומשקיע.

והייתי אומרת גם: צאי לך מדי פעם לפארק, לגינה ציבורית, להתאוורר. להתרחק מהבכיות של התינוק, מכל הסיטואציה. השאירי את התינוק לבנזוגך (אם "הסתדרתם" כך שהוא כל הזמן בעבודה, וזה "סידור" גרוע לכל הדיעות, לזוגיות ולהורות, אנא מיצאי מטפלת!!!)

מאיפה הגעת למסקנה שההפרש בין הילדים יהיה קטן כ"כ?? היא לא ציינה את גילו של הילד הנוכחי...

וגם אם כן - זה חכם לומר לאישה שכבר עוד רגע יולדת: "למה לא תכננת נכון את המרווחים"??

וכן, תופתעי לשמוע - יש נשים שמשאירות מקום גם לקב"ה שיתכנן בעבורן את המרווחים האידאלים בין הילדים שלהן...

בשאר הדברים שכתבת יש עצות חכמות.

כפי שכתבתי, כדאי לך לצאת להתאוורר בגינה ציבורית גדולה. אולי בשפת הים. (בכסא נוח טוב, או אח"כ גם בבית קפה על החוף!!). כדאי לשוחח עם חברות טובות (מקווה שיש לך). תוכלי קצת "לקטר", ולמצוא כתף .

אמא שלך אוהבת אותך? סבלנית? אם היא כזו - דברי איתה. אפילו בסלולרי, כשאת בגינה הציבורית.

סליחה, אומרים שלתת עצות זה הכי קל. אבל: הנקודה היא שאת זקוקה למשהו שיקל עלייך את הלחץ  הפנימי שלך.....

בסיכום מקווה שעזרתי קצת.

עצה שלי- תשתדלי לא לנקות לפני שהוא אוכל, ובכללי- לנסות ליצור מצב כמה שיותר אופטימלי לרגיעה... 

כלומר- לנסות ליצור מציאות של כמה שפחות דברים שיעצבנו אותך.

מעצבן ומרגיז שהוא זורק אוכל? שיהיה רק כשהרצפה עדיין לא שטופה, שיאכל רק במקום X ששם יותר קל לנקות.

(אם יש לך כסא אוכל לתינוק שמתחבר לכסא הגדול או כסא שאפשר להוריד לו את המגש ולהצמיד לשולחן אוכל שלכם, זה יהיה הרבה יותר קל! ככה כל הלכלוך והבלאגן הם על השולחן ובסוף רק מעבירים סמרטוט... )

בכלל תקחי בחשבון שהוא עדיין קטן ולא כ"כ מבין , במיוחד לא מבין את המילה 'לא', לא יעזור כמה שתגידי. אולי זה יעזור לך שפחות תקחי קשה מה שהוא עושה.

שלי בגיל הזה היה רץ לכביש כל הזמן, ולא היה מבין מה אני רוצה ממנו... רק בסביבות גיל שנתיים וקצת הם מבינים שאסור זה אומר לא לעשות את זה... אם כי הם עדיין פה ושם מנסים וצריך לשנן שוב ושוב.

לנסות להרפות. לדרוש מעצמך פחות.

לזכור שעם הזמן יהיה יותר קל.

ממני - עם שניים צפופים הרבה יותר.. בהתחלה היה מתיש מאאאד והיום - רק לראות איך הם חברים - פשוט להתמוגג מנחת!

שימי לב - בכוונה אמרתי מתיש ולא קשה - כי זה מעייף ומשמח וקשה ומרחיב את הלב בו זמנית, הכל בערבוביה אחת גדולה ושמחה ומעייפת

מה שמאד עזר לי אז - ללמוד לעצום עיניים, לא לראות את כל מה שאין לי מצב לטפל בו באותו זמן...

מוותרים על אמא לטובת המתנה הזו

זה הזכרונות שלי

ו..סליחה

זה פשוט נגע לי גם..

ואני הבכורה ויש אחרי שנה וחודשיים

ואחריו בשנה וחודש עוד אחת(לא מתוכננת)שזה עוד נושא בפני עצמו

וכל הכבוד לאמא שלי היתה לוקחת אותי

לבדיקות ראיה וקונה לי ממתק

והיא מאוד השתדלה לכל אחד היה מגירה ופרטיות

היא השתדלה לתת גם חדר לבד

(ואל תדאגי גם על זה היה תלונות)

היה באמת קשה לי להיות הילדה הורית.

אבל זה גם סוג של אופי וגם בגלל הנסיבות הספציפיות שלנו..

אני בכורה ויש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וזה נורא כייף!

אנחנו חברות מאוד טובות מאז ומתמיד.

וגם לי יש 2 בנות בהפרש של שנה- וזאת מתנה!
גם להן

וגם לי (יש להן תעסוקה שוטפת אחת מהשנייה)

אבל ראיתי גם משפחות אחרות שזה לא ככה.

יש לי 2 בנות דודה בהפרש של שנה וכמה חודשים והן לא קשורות בכלל אחת לשנייה...

הבת שלי בגיל של קריזות כאלו (גם בהשפעת אח קטן)...

צורחת סתאאאאם

בוכה בסירנה סתאאאאם

והמקום בו היא הכי אוהבת לעשות את זה - זה באמבטיה (שנתפדח מהשכנים) - צורחת בהיסטריה - "די, המים רותחיייייים-סירנה" או "אני לא יכולה לסבוווולללל-סירנה" או בציחצוח שיניים "נשברות לי השיניים, אח איזה כאבים" (המים נעימים, אני ובעלי מסבנים ומצחצחים סופר בעדינות ושללנו גם תחושתיות יתר)

בקריזה הראשונה-שניה-שלישית ובד"כ גם ברביעית שלה -אני מתפקדת כמבוגר האחראי

מנסה להשתמש במשפט שהגננת שלה משתמשת בו בגן (לילדות אחרות, שם הבת שלי שיה תמימה, רק בבית ההצגות) 'לא צועקים, רק מדברים יפה בפה' (בקצב כזה...)

בקריזות הבאות - פיתחתי לי טקטיקה - אני מתחילה להתלונן ולהתבכיין- אוף אוף אוף, די, ומתלוננת כבר כואבות לי האוזניים וגם הראש ויש לי עוד המון עבודה לאסוף ת'צעצועים (שהיא סירבה לאסוף קודם) ומחר אקבע לי תור לבדיקת אף אוזן גרון ואז - באורח פלא היא נהיית בשקט - "אמא, אבל אמהות לא בוכות, זה תפקיד רק של ילדות" (אה, הבנתם, היא רק ממלאת תפקיד...)

לא יודעת אם זה חינוכי - אבל בא לי להקליט את זה, זה נשמע כמו קטע פלייבק

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ירקות

ביצה קשה

פירות חתוכים

מעדן

קרקרים

לביבות ירק

מאפינס מתוק או מלוח

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה