הוא נרדם לי על הידיים, ונושם בכזאת כבדות שרק באלי לחבק אותו עד אינסוף. תינוק בן חודשיים. לוקמיה
מה לעזאזל
יש משהו מאוד מרגיע בלילות בבי"ח. שקט, פטפוטים מהעמדה של האחיות, מדי פעם משהו מצפצף אבל זה בסדר כי כבר תבוא אחות לסדר והשקט יחזור
ושומעים את הנשימות כלכך חזק וזה תמיד מזכיר לי שגם פה יש חיים. רק צריך להתאים את הקצב נשימות והנה כבר הבוקר חוזר

אני מכורה לתינוקות שרק נולדו. תנו לי להסניף אותם חיים שלמים והכל יהיה טוב

נשארה אק עוד שנה אחת למדרשה |מרוגש|
אם למדתי משהו בשבועות זה שאני חייבת חייבת כבר מדרשה ואני לא שורדת ככה כבר
(התפללתי היום בבוקר. אחרי שכבר יותר מחצי שנה לא התפללתי סתם ככה ביום של חול)

מכירים את זה שאתם מרגישים שהלב נמחץ? כאילו מישהו עומד מעליו ודורך ודורך ומועך ומוחץ ודורך (כאמור ואני מדריך עליו ומדריך ומדריך) ואתם נחנקים מחוסר אוויר משווע והכל כבר נהיה כחול ושחור בעיניים ואין אין אין אוויר - -
ואז פתאום יש. השניה הזאת שהגוף שואף אליו את כל הסביבה וקולט שזה לא נגמר
אז אני לא מצליחה לזכור את הרגעים האלה. ויש המון כאלה, קטנים, שפתאום יש שקט בלב. ואני רוצה לזכור כדי לדעת לפעמים הבאות אבל
(אני חושבת שהשנה הזאת בכללי הייתה פתיחת אוויר אחת גדולה. טוב לי, בעיקרון. אמור להיות טוב)

שלב האולפניזם בחיי הגיע אל קיצו וזה נחמד לי ממש ממש

הלוואי והייתי מכירה את שרה'לה

התארגנתי בהתראה של עשר דקות והתיק מלא בדברים לא חשובים. אבל מגבת לא הבאתי. אהבלה

|נאנח|
לילה ארוך עוד לפנינו

(רק אומרת שקראתי)

לקום מאוחר זה לא נורא..
סדר בוקר איכותי,
חברותא חדשה בצהריים, היה נחמד...
מקווה שנמשיך עד סוף הזמן...
שיעורי אמונה לוהטים
סדר ערב קצת חלש...
ואז הולכים לסדר את הדירה לחתן...
היה אחלה
רק חבל שנגמר מאוחר...

אשכרה.