בבוקר היה ממש נחמד לבקר ביסודי, והחיבוק החם מהמנהלת וקידוש שם חב"ד גדול היה שם בבמה. נחת. זכרונות מפעם...

ואז נסענו לצפון לסבתא, כי לא יצא לנו לנסוע ביארצייט עצמו של סבא.
עליתי לקבר של סבא פעם ראשונה... שנתיים עברו. עכשיו אזרתי אומץ...

הדמעות שם ירדו מעצמן... געגוע עמוק. המצבה של סבא... וואו.
השקט בבית קברות, זה השקט הכי שקט בעולם.
כל מצבה שם היא אחרת... רואים אצל כל אחד כמה הוא היה אהוב.
היו שם צעירים ממש שקבורים וזה הכי עצוב
הייתה מצבה ששמו שם ציור של ילדה ותמונה משפחתית... ריגש.

אצל סבתא בבית יש מזרן חדש שעושה מסאז', בדיוק הייתי צריכה! זה היה כואב קצת אבל וואו מגניב

חיכינו שם בחצר הבית כנסת עד שהיה מניין... אבא רצה להתפלל ולנסוע... אבל בסוף נתקענו שם שעתיים.
לפחות שיחקנו בחוץ והיה כיף ומצחיק.

ויאיי! הצלחתי בדרך לסיים את כל החומר לבגרות מחר