-אני כבר לא מכירה אותה. זה מוזר וטוב אני חושבת. הלוואי שטוב לה. (זה לא ניראה ככה אבל אני אנסה לשכנע את עצמי בכך).

- והיא. מה איתה? אני מקווה שהיא מצליחה. כלומר- ברור שאני לא מה שיגרום לה להמשיך או להתייאש, אבל עדיין היינו משמעותיות אחת לשניה. ככה אני חושבת.


סליחה שאני לא משתפת אתכם במסקנות שלי. הם מחשבות מאוד חשבותיות.

- הם רואות אותי ככה. זה נחמד ומחייב.

- יש לי קצת טאקט, בכל זאת.

- יש תירוצים שאף אחד לא עומד בפניהם.

- אולי בחופש אני אהיה פה יותר. ואכיר אנשות.
(סליחה, בנים... )

- ואולי גם בחופש אני אכתוב את זה. זה ממש חשוב.

- אני צריכה להקפיד על זה. כדאי ממש.

- אני צריכה לשרטט לי תכנית חזרה. (דחוף. אני רחוקה מידי)

ובסוף לא הולכים אליה.
רציתי לקנות לה מלא שוקולדים.



והיום הסמקתי נורא.
והיו לה דמעות בעיניים.
ונאלצתי להחלץ, כרגיל, עם ציניות.


זה כואב.

נהייתי רעבה.
זה לא עוזב אותי לאחרונה.


והי, מחר בגרות בתושבע.
הלוואי שנשרוד את זה.