חלק זה מחוסר הצעות, יש אנשים שזה בגלל בררנות יתר.

בשלב מסוים "היאוש נעשה יותר נוח" וגם העצמאות נעשית יותר מתאימה ורצויה.

לי לדוגמא יש שלוש דודות שעברו גיל ה-35

והן רווקות.. ועוד דוד שגם הוא עבר את גיל ה-35 והוא

רווק עדיין..

ושלא תגידו שהם לא אנשים טובים.. אנשים מדהימים, חכמים,

ומקסימים.. פשוט כנראה שלא הציעו להם מספיק הצעות

וזה נורא מעצבן אותי!!

הם כבר רגילים לשגרה לבד, או שהם עדיין

בבית ההורים, וזה עצוב ומבאס לראות אותם ככה..

אבל לא נראלי שלהם זה מבאס, כי כפי שאמרנו

הם כבר רגילים לשגרה הזו..

בס"ד

א. בררנות יתר, שנעשתה כבר בגיל צעיר, אז מן הסתם, באופן טבעי ההצעות הולכות ומידלדלות.

ב. אדם שמגיע לגיל מבוגר כשהוא רווק, ועדיין חי עם ההורים, מתחיל להרגיש עם הזמן איזושהיא תלות.
כי כל הזמן הוא איתם, ומשתדל לעשות בשבילם, ולדאוג להם, עד שהוא מרגיש שפשוט "אסור לו" לעזוב אותם.
בניגוד לאדם ש"פרש כנפיים" והלך להיות עצמאי, בדירה משלו וכו'.

ג. יש אנשים שפשוט מאוד מרגישים, שהם לא מסוגלים לחלוק את חייהם עם מישהו נוסף.
הם עצמאיים, מסתדרים יפה בחיים, מתפרנסים בכבוד, ויכולות להיות עוד אלף ואחת סיבות,
אבל לחיות עם אדם נוסף? זה כבר "יותר מדי בשבילם".

בעקרון, אני מאמינה שכולם שואפים להתחתן. הבעיה מתחילה לפעמים שדוחים הצעות כי "זה מוקדם מדי" או "אין התרגשות" וכו', או סתם הסברים. ואז ישנה התגלגלות כדור שלג, שלוקחים פסקי זמן מדייטים, לוקחים עבודות יותר דורשות ממשיכים תארים וכו'- ואז מתחילים התירוצים. בחורה שכל חייה רצתה להתחתן היא פתאום "תמיד רצתה קריירה מוצלחת ולא משפחה גדולה", והבחור שכל כך רצה מישהי לצידו ועוד כמה קטנטנים טוען ש"תמיד רצה שקט ובכלל לא אוהב רעש של ילדים ומגבלות עליו"- נהיה שכנוע עצמי שמתאים מאד לחברה האינדיווידואליסטית, שרואה את העצמי במרכז.

כמובן שזה בכלל לא תקף לכולם, ואפילו לא כמעט לכולם, אבל לאחרונה אני רואה יותר ויותר מקרים כאלה, וזה ממש כואב.

לכן ההמלצה שלי היא לא לצאת כמה שיותר, אלא לצאת כמה שיותר עמוק. אם יצאו ליותר דייטים עם בחור מסוים, יכול להיות שפתאום ההתרגשות תבוא, או פתאום הבחורה תראה הרבה יותר טוב, וכו'.

 אי התאמה, בררנות, שדכנים שלא יודעים לשדך , שעננות .

בס"ד בר"ה

כי פשוט ככה ה' החליט וכמו שאמרת הם חכמים מדהימים וכו וכו' אבל פשוט ה' החליט שבינתיים לא אז לא וברור שזה רק לטובתם כמו שרבינו הקדוש אומר "שהאדם יודע שכל מאורעותיו  הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין הולם הבא" אוייי טאטע מה שנשאר לנו זה רק לזעוק אליך למחוא כפיים לקרוא תיקון הכללי ובסייעתא דשמייא לא ישארו רווקים ורווקות בישראל....תענו אמן (וחזקקק)!!!!!!!!!!!

בס"ד

"פשוט ה' החליט שבינתיים לא אז לא" -
זה משפט לא ממש מדויק, כלומר, ה' נתן לנו את האפשרות שנקראת "בחירה".
ואם אדם מחליט שהוא לא מוכן בגלל סיבה כזאת וכזאת, אז הבחירה היא בידו.
אם אכן יש היענות, אבל, מאיזושהיא סיבה זה "לא הולך", למרות שניסו להתפשר וכו',
ובכל זאת זה לא מסתדר, כאן אפשר לומר שכנראה "ה' החליט שבינתיים לא אז לא".

(על שתי השורות האחרונות שלך....)

וישנם גם רווקים כאלה.

ואיני יודעת לגבי כל מי שכתב כאן על "בררנות יתר" ועל "נוח יותר לא להתחתן" וכו', מי בדיוק שמם לשר ושופט להחליט על רווקים מסוימים שזו הסיבה מדוע אינם מתחתנים.

שיש כאלה - ייתכן, אבל בהינתן(!) רווק או רווקה מבוגרים - איש איננו באמת יודע מהי הסיבה האמיתית לכך.

ברור שזה רצון ה' והחלטתו,

אבל גם כפי שאדרת אמרה יש לכל אדם בחירה חופשית..

אינך יודעת מהן אפשרויות הבחירה שהקב"ה הציב בפניו...

וברחל בתך הקטנה - אינך יכולה לדעת אם אכן היתה לו הבחירה להתחתן בנישואין שאמורים להחזיק מעמד (פשרניים ככל שיהיו...)

גם אני חשבתי כמוך.

עד שפתחתי את העיניים וראיתי שיש בחורות מאד בררניות ומסובכות שכל הדודות אמרו עליהן ' זאת תהיה לה בעיה, עם הגובה שלה והדרישות שלה... והמצב הכספי שלהם וכו' וכו'..' והן התארסו בנות 19 וחצי.

ויש ת'בחורות הכי חלקות בעולם.. לא עם דרישות בשמיים שנתקעו...

יש כאן קטע חזק מאד של "מה' אשה לאיש"- ומתי.

אני אתנצל כי זה לא מה שרציתי שישמע

ברור לי שדבר ראשון הכל מה'!

אני לא מכירה הרבה רווקים מבוגרים ומהמעט שכן עולות לי הסיבות שהזכרתי.

אלו היו הכללות וכך זה נראה כלפי חוץ.

אני מקבלת את מה שאמרת בקשר לתשדורת כלפי חוץ של אותם אנשים.

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו...מקובל ונכון.

לוקחת את דברי חזרה

אף פעם לא הרגשתי שאני בררנית מידי.. וגם אני לא זקנה מידי.. רק קצת... ;)

וגם מה הקשר שלא מתאמצים עבורי? הם עושים מעל ומעבר.. ובכלל לא חייבים לי דבר.

ככה אני רואה את זה. אז תודה מראש לכולם!

עובדה שיש מצווה כזאת!

 אז לא הבנתי---

איך גם רוצה וגם לא?

(שואלת באמת)

והקב"ה לא כופה על אנשים להתחתן.  זה שנאמר "בעל כרחן שלא בטובתן" אין הכוונה שהקב"ה כופה על אנשים להתחתן, אלא מדובר על תהליך הזיווג שהוא קשה ויכול להסתבך ולפעמים אדם מקבל לא מה שהוא רצה בהתחלה וכו', אבל זה לא כפייה - איך אפשר לומר שהקב"ה עושה משהו שלא בטובת האדם? הקב"ה לא רוצה בטובתנו חלילה? ודאי שכן.

לא אישית כלפייך אלא לכלל ציבור הרווקים והרווקות, אני יוצאת במחאה חמורה נגד כל הגישה הדטרמניסטית הזאת שהתפתחה סביב נושא הזיווג.  גם את "40 יום קודם" מפרשים רבים באופן כזה שלא מדובר על גזירה קבועה ונחרצת (מי שרוצה פירוט יכול לשאול אותי פשוט אין לי כוח לפרט כרגע, אבל בגדול זה הרמב"ם, היעב"ץ, הרב פילבר יעקב ועוד רבים רבים..)

(האמת שאני לא בטוחה שהרב סתו יסכים שאם האישה תתחתן או לא זה "גזירת שמיים ואפילו לא בבחירתה".  אפשר לשאול אותו.

ממש ממש צדיקים והקב"ה רוצה לתת להם הדמנות לזכות בכך בזכות ולא בחסד.

לצערי יש לי ניסיון ברווקות מאוחרת. ויש לי הרבה חברים כאלה. ולמרות הכל לא נראה לי שאפשר לשים את האצבע על נקודה ספציפית ולומר זה הגורם. יש הרבה גורמים ולפעמים סותרים זה את זה שאצל אחד זה כך ואצל אחת זה אחרת. אנסה לעשות סדר בעז"ה:

את הסיבות אפשר לחלק בגדול לכמה קבוצות:

סיבות טכניות - העדר הכרויות מספיק (במיוחד למי שגר/ה בפריפריה) , העדר זמן (כן יש אנשים עסוקים שלא מוצאים זמן לצאת) וכד'. הפתרון לבעיה זה להתמודד בכלים טכניים, אין זמן מוצאים זמן וכו'.

סיבות נפשיות - צריך לחלק בין סוג של בעיות לא מהותיות למשל אנשים ביישנים מאוד שצריכים טיפול פסיכולוגי כדי להשתחרר ולהתחתן (זה כולל המון סוגים ביישנות, דימוי עצמי נמוך, פחדים, גאווה וכד') ויש סיבות נפשיות של לא חתינים כמו בעלי נטיה הפוכה או מחלות נפש קשות כמו סכיזופרניה למשל שקשה למצוא משהו מתאים.

דרישות גבוהות מדי - בררנות יתר.

התקבעות - אנשים שמתרגלים להיות רווקים על כל המשתמע מכך ובשלב מסויים פשוט כבר לא רוצים או לא יכולים ליצור זוגיות טובה.

גורל - אנשים ששורש נשמתם היא להתחתן אוחר כמופיע בספרים הקדושים, ושהקב"ה עוד לא זימן להם את חלקם בחיים או כאלה שפשוט באו לעולם לתקן בלי להתחתן (יש יותר נשים מגברים כך שבהכרח מכל  100 בנות יהיו איזה 10 שלא יזכו להתחתן) או כאלה שצריכים לחזור בתשובה כדי להתחתן וכו'. פתרון לחכות ובעז"ה זה יבוא.

הגרוע מכל - בעלי מום וצילייגערים - שרוצים להתחתן אבל אף אחד לא יתחתן עם בחורה מכוערת אבל ממש מכוערת. פתרון אם יש אפשרות וכסף לעשות ניתוח שיפוץ גוף.

א-אנשים שלא עשו את כלל ההשתדלות שהם יכלו לעשות בעניין-בכזה מצב פשוט יכול להיות שהקב"ה נתן להם את ההזדמנות  להתחתן  בזמן מסויים, והם שפוט פספסו כי לא עשו את ההשתדלות שלהם.

ב-אנשים שעשו את כל ההשתדלות שלהם בנושא-אבל עדיין הקב"ה לא נתן להם את האפשרות שההשתדלות שלהם תביא לתוצאות...

חוצ מזה שחברה לא עושה מספיק את ההשתדלויות שלה להכיר  ולשדך..

ובדיוק עכשיו פתחו אחד חדש על ההשתדלות.. אז במקום החדש :

ה ק פ צ ה ! ! !

ובדיוק עכשיו פתחו אחד חדש על ההשתדלות.. אז במקום החדש :

ה ק פ צ ה ! ! !

הוא לא יעשה מודעת חוצות...אבל גם לא ישב בבית ויחכה שהיא תיפול מהשמיים...כל בן אדם מגיע לדרגה מסויימת להשתדלות.

ובקשר לחברה אני ממש מסכימה איתך...

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים