כבר המון זמו חשבתי מה היה אם בכיתה ח הייתי רואה מה קורה איתי בסוף י.
אני חושבת שהייתי מתעלפת במקום ומתאבדת מראש.
אבל, פתאום חשבתי שגם אם בתחילת י הייתי רואה מה קורה איתי עכשיו אז הייתי מגיבה אותו דבר.
החיים רצים לי מהר מידי.
אני לא מספיקה לעבד חוויות ורגשות וכבר הדבר הבא מגיע.
אבל אני חושבת גם שאני לא מצטערת.
קשה לי מאד, רע לי במקום שהגעתי אליו, אבל אני לא מתחרטת אפילו על משהו אחד שקרה איתי.
זאת אני, זאת האישיות שלי.
זה מה שהפיל אותי, אבל זה גם מה שבנה אותי.
מה שבנה את האישיות החדשה שלי.
קשה לי עם איפה שאני.
אבל חשובה לי הדרך שעשיתי.
הדרך שעשיתי ושאני אמשיך לעשות וכנראה לא תגמר עד 120.