אגמל ליאלי עמרי אללילה דיא
וחביבי מעאי ועינו פי עיניי,
ואנא למא בקאבלכ באבקא פי עאלם תאני,
ואלפרחה פי קלבי בתפצ'ל מש סיעאני,
![]()
![]()
![]()
אגמל ליאלי עמרי אללילה דיא
וחביבי מעאי ועינו פי עיניי,
ואנא למא בקאבלכ באבקא פי עאלם תאני,
ואלפרחה פי קלבי בתפצ'ל מש סיעאני,
![]()
![]()
![]()
וחביבי מעאי ועינו פי עיני
ההוא גברא
אקונה מטטהאני לומד ערבית פלסטינית אבל אני מבין גם מצרית, לעומת תימנית שאני כמעט לא מבין, משמע שזה ממש שונה.
חוץ מזה, כל הניבים של הערבית דומים, אז למה החלטת שזה דווקא תימנית?
הבנתי כמעט הכל אבל השפה הזאת מעצבנת אותי... אני כבר רגיל לכללי דקדוק של ערבית פלסטינית ופתאום הכל שונה בטירוף...
יש לי רימון
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)