תאמת? זורם לי!

אלוקים נכנס לי למשפט יותר מידי פעמים. אולי זה בהשפעתו |מבוהל|

אני עדיין צריכה להתרגל לכך. זה דבר לא קשור בעליל.

אז היום:
כביסה
חדר
תיק
נעליים
עוגות.
המון עוגות.
שיר שוטפת.


אוי השפלתי את עצמי היום.
אנשים חושבים שאני קטנטונת. אני לא, די!
אפילו יש לי תעודת זהות |יש חשוב|




והזקנה הזאת.
היא אמרה לי: "כשהיית קטנה, לאמא שלך לא היה כסף לקנות משחקים, אז עכשיו את באה ומסתכלת, ככה, את כבר לא רוצה, אבל פעם רצית"

אני חושבת שהיא דיברה על עצמה.
אולי היא הייתה ניצולת שואה.
היא הייתה נראת כמו. (אם שאלתם את עצמכם איך, אז היה לה מן משהו בעיניים. והיא הביטה לתוכי ממש)

הלוואי הייתי יכולה לשמח אותה.